אורגנולוגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אורגנולוגיה הוא ענף העוסק בלימוד וחקר כלי הנגינה. ענף זה כולל בתוכו את לימוד ההתפתחות ההיסטורית של הכלים, תיאור הכלים וחלקיהם, השימוש בכלים בתרבויות השונות, דרכי הנגינה בהם ותכונותיהם האקוסטיות.

האורגנולוגיה מתחלקת לשני תחומים עיקריים: אורגנולוגיה שיטתית ואורגנולוגיה היסטורית.

האורגנולוגיה השיטתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האורגנולוגיה השיטתית היא תיאור כלים בצורה מקסימלית, ובאופן שבו ניתן יהיה לשחזרם באופן מעשי. למעשה ענף זה עוסק בחקר פרטיהם של מידות כלי הנגינה השונים, חלקיהם, הקשר בין החלקים, הפעלתם, השימוש בכלי, וידיעת תכונותיו האקוסטיות של הכלי. האורגנולוגיה אינה מבחינה בין כלי תזמורת, כלים פרמיטיבים, כלים בעלי צליל יפה, צליל מכוער וכו’, אלא עוסקת במחקר האובייקטיבי ביותר שלהם. חלוצי המחקר המדעי-שיטתי בארגנולוגיה היו המוזיקולוג החשוב קורט זאכס Sachs ואריך פון הורנבוסטל von Hornbostel. הם חילקו את כלי הנגינה לארבע קבוצות עיקריות, וכל קבוצה לתת-קבוצה. הקבוצות העיקריות הן:

  1. כלים קורדופוניים, כאלה שצלילם מופק ע”י מיתר.
  2. אווירופוניים, כלים שצלילם מופק ע”י יצירת תנודות בעמוד האויר.
  3. ממבראנופוניים, כלים שצלילם מופק באמצעות עור מתוח.
  4. דיופוניים, כלים שצלילם מופק ע”י הקשה על חומר אלסטי (מתכת, עץ וכד’).

האורגנולוגיה ההיסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האורגנולוגיה ההיסטורית דנה בהתפתחותם של כלי הנגינה, ובמקום אותו תפסו בחברה האנושית. פרט לצד ההיסטורי, האורגנולוגיה ההיסטורית חוקרת גם את תפוצתו של כלי נגינה מסוים או דרך הפקה מסוימת בתרבויות שונות בעולם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכתב בעזרת ספרו של דון הרן "מוזיקולוגיה"