האביב מתעורר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

האביב מתעורראנגלית: Spring Awakening; במקור בגרמנית: Frühlings Erwachen) הוא מחזה פרי עטו של המחזאי הגרמני פרנק ודקינד, מחזהו החשוב הראשון ועבודה משפיעה בהיסטוריה של התיאטרון המודרני. [1]

הוא נכתב בין סתיו 1890 לאביב 1891, אולם הוצג לראשונה שלו רק ב-20 בנובמבר 1906 בדויטשס תיאטר בברלין, בבימויו של מקס ריינהרדט. כותרת המשנה שלו היא " טרגדית ילדים" [2] המחזה מבקר את דיכוי המיניות בתרבות המאה ה-19 (Fin de siècle) בקיסרות הגרמנית ועוסק בפנטזיות הארוטיות שהיא הולידה. [3] בשל הנושא השנוי במחלוקת (התבגרות מינית, מיניות, אונס, התעללות בילדים, הומוסקסואליות, הפלה מלאכותית), נהגו להחרים את המחזה או לצנזר אותו. [4] [5] [6]

הצגת הבכורה של "אביב מתעורר" בשפה האנגלית הייתה בעיר ניו יורק ב-1917. שהצנזורה העירונית טענה שהמחזה הוא פורנוגרפי והתכוונה לאסור את ההפקה, אולם בית המשפט העליון של ניו יורק הוציא צו שמתיר את ביצוע ההפקה. [7] הותרה הצגה אחת ביום בפני קהל מצומצם. [8] ב-1955 הייתה הפקת אוף ברודוויי בתיאטרון Provincetown Playhouse [9] ב-1963 הופק המחזה באנגליה, אולם רק למשך שני לילות ובצורה מצונזרת. [10] הוא גם הופק ב-1978 בידי ג'וזף פאפ בבימויו של ליביו צ'ולי. [11] [12]

גרסת המחזמר הועלתה לראשונה באוף ברודוויי ב-2006 ולבסוף בברודוויי, שם היא זכתה בשמונה פרסי טוני, בכללם למחזמר הטוב ביותר. המחזה עובד לטלוויזיה בשם "התעוררות האביב" (The Awakening of Spring) ב-2008, בבימויו של ארתור אלן זיידלמן. כיכבו בו ג'סי סופר, חאבייר פיקאיו וקארי וילטה.

הנפשות הפועלות העיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • וונדלה ברגמן – נערה בת ארבע עשרה בתחילת המחזה. היא מתחננת בפני אימה שתספר לה את האמת בנוגע לאיך מגיעים ילדים לעולם, אולם אימה אינה מספקת לה את העובדות. באמצע המערכה השנייה, וונדלה ומלכיור מקיימים יחסי מין בערימת חציר. היא מולידה למלכיור ילד בלי שהיא יודעת כיצד רבייה מתרחשת. היא הולכת לעולמה כתוצאה מהפלה מלאכותית כושלת.
  • מלכיור גאבור – נער בן ארבע עשרה. מלכיור אתאיסט ובשונה מנערים אחרים בני גילו, הוא בעל ידע על חיי המין. הוא כותב לחברו הטוב ביותר מוריץ, מאמר אודות יחסי מין. לאחר התאבדותו של חברו וגילוי המאמר הוא מגורש מבית הספר. הוריו שולחים אותו למוסד לעבריינים צעירים לאחר שנודע לאביו שהוא הכניס את וונדלה להיריון.
  • מוריץ שטיפל – חברו הטוב ביותר ובן כיתתו של מלכיור, חרד לנוכח ההתבגרותו המינית. מוריץ אינו מבין את פשרם של סממני הגבריות והשינויים המתחוללים בו. הוא תלמיד לא טוב בגלל שהוא סובל מקשיי ריכוז והסחות דעת בשל התבגרותו המינית. בראשית המחזה הוא עובר בהצלחה את בחינות אמצע השליש. אולם, בסופו של דבר מוריץ אינו מסוגל להתמודד עם החברה האכזרית וכשפאני גאבור (אימו של מלכיור) אינה נענית לבקשת העזרה שלו, הוא מתאבד.
  • אילזה – חברת ילדות שמחה ומופקרת של מוריץ, מלכיור ווונדלה. היא בורחת מביתה וחיה חיים בוהמים כמאהבתם של ציירים שונים. אילזה משתתפת רק בשתי סצינות לאורך המחזה, והיא האדם האחרון איתו מוריץ משוחח לפני התאבדותו. היא מוצאת את האקדח בו השתמש ומחביאה אותו.
  • הנסכן רילו וארנסט רובל – שני חברים ובני כיתתם של מוריץ ומלכיור, שמגלים שהם גאים. לקראת סוף המחזה, הם מתוודים על אהבתם זה לזה.
  • אוטו, גאורג, למרמאייר ורוברט - בני כיתתם של מוריץ ומלכיור. הם צוחקים על מוריץ ומקנטרים אותו כשהוא מאיים לירות בעצמו. גאורג חלם פעם חלום מיני על אימו. כשלמרמאייר מגיע לגיל שבע עשרה עדיין הוא אינו חושב על מין.
  • תיאה ומרתה בסל – חברות כיתתה של וונדלה. מרתה מאוהבת במוריץ, והיא סובלת מהתעללות מידי אימה ואביה. תיאה נמשכת למלכיור.
  • גברת ברגמן – אימה של וונדלה, שנראה כי אינה מעוניינת שילדתה תגדל מהר מדי ומסרבת לספר לבתה את האמת על היריון ויחסי מין.
  • פאני גאבור – אימו של מלכיור. ליברלית בהשקפת עולמה ואוהבת מאוד את בנה, היא מתנגדת לשליחתו של מלכיור למוסד לעבריינים צעירים כאמצעי לחינוכו עד שבעלה מגלה לה שבנם שכב עם וונדלה.
  • מר גאבור – אביו של מלכיור.
  • קניפלדיק, זוננשטיך, פליגנטוד, הונגרגוט וזוננשטיך – מורים בבית ספרו של מלכיור.
  • הכומר קלבאוך – מנהיגה הדתי של העיירה, שנושא את הדרשה בעת הלווייתו של מוריץ.
  • האיש במסכה – זר מסתורי, שמופיע בסצנת ההלוויה במחזה ומציע למלכיור תקווה וגאולה. בהצגת הבכורה גילם את דמותו ודקינד עצמו.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך ויכוח שנסוב על אורך שמלתה, וונדלה ברגמן מספרת לאימה שהיא מהרהרת לפעמים במוות. כשהיא שואלת את אימה אם אלו הרהורי חטא, אמה נמנעת מהשאלה, וונדלה מתבדחת על כך שיבוא יום והיא לא תלבש כלום מתחת לשמלתה הארוכה.

בתום יום הלימודים בבית הספר, מלכיור גאבור ומוריץ שטיפל משוחחים אודות ענייני דיומא. בהמשך השיחה הם מגלים זה לזה בסוד שלאחרונה פוקדים אותם הזיות ומחשבות מיניות. מלכיור הוא בעל ידע בכל הקשור ליחסי מין, בעוד מוריץ מגלה בורות רבה ומציע מספר טכניקות היפותטיות (כגון שאחים ואחיות יחלקו אותן מיטות, או שינה על מיטה מוצקה) שיכולות למנוע מילדיו העתידיים להיות מתוחים ומפוחדים כמוהו. מלכיור, אתאיסט, מאשים את הדת בפחדיו של מוריץ. לפני שהוא עוזב, מלכיור עומד על כך שמוריץ יבוא לבקר אותו בביתו לכוס תה, בו מלכיור יראה לו שרטוטים וכתבי עת ש"ילמדו" את מוריץ על החיים. מוריץ עוזב בחיפזון, נבוך.

מרתה, תיאה ווונדלה, קופאות ורטובות מהסערה שחלפה, צועדות במורד הרחוב ומשוחחות על מלכיור והבנים האחרים משתעשעים בנהר השוצף. מלכיור יודע לשחות, וכישוריו האתלטיים הופכים אותו למושך בעיני והנערות. אחרי שוונדלה מציעה לחתוך את שיערה של מרתה, כשהיא מבחינה שהצמה שלה סבוכה, מרתה מתוודה על כך שאביה מכה אותה בשל סיבות טריויאליות (לדוגמה: לבישת סרט על חולצתה) ולפעמים מנצל אותה מינית. המאחד את שלוש הנערות הוא העובדה שהן אינן יודעות למה הן כל כך מאוכזבות מהוריהן. מלכיור מזדמן למקום; וונדלה ותיאה מתרגשות מאוד. הן מפטפטות על יפי מראהו ועד כמה פתטי חברו מוריץ, אם כי מרתה מתוודה שמוריץ רגיש ומוצא חן בעיניה.

בעוד הבנים משגיחים מחצר בית הספר, מוריץ מתגנב לחדרו של המנהל ומחפש את התיק האישי שלו. מכיוון שהכיתה בשנה הבאה מתוכננת להכיל שישים תלמידים בלבד, מוריץ חייב להיות מדורג לפחות במקום שישים בכיתתו על מנת להישאר בבית הספר (דרישה שהוא אינו בטוח אם הוא עומד בה). למרבה המזל, מוריץ שב בשלום, בתחושת אופוריה: הוא וארנסט רובל מתחרים זה בזה – הרבעון הבא יקבע מי מהם יגורש. מלכיור מברך את מוריץ, שאומר שאם המצב היה חסר תקווה, הוא היה יורה בעצמו.

וונדלה פוגשת את מלכיור ביער. מלכיור שמע שהיא מבקרת עניים, מביאה להם מזון, בגדים וכסף. מלכיור שואל אותה למה היא מבקרת עניים, היא עונה שאמה שולחת אותה והיא נהנית לעזור להם. היא נזכרת בחלום בו אביה הרביץ לה ומספרת למלכיור על כך שהוריה של מרתה מתעללים בה. וונדלה אומרת למלכיור שמעולם לא הרביצו לה ומבקשת ממנו לעשות זאת כדי להכיר את ההרגשה. בהתחלה הוא מסרב, אבל אחרי שהיא מפצירה בו שוב ושוב הוא מכה אותה קלות. כשוונדלה אומרת שהוא מלטף אותה, הוא מכה אותה חזק באגרופיו, עד שהיא פורצת בצרחות איומות והוא פורץ בבכי ורץ ליער.

מערכה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כעבור ימים אחדים, מוריץ מותש מהפחד שהוא יסולק מבית הספר. בחפשו עזרה, הוא הולך לביתו של מלכיור כדי ללמוד את פאוסט. שם הוא פוגש בגברת גאבור, אמו החביבה של מלכיור, שאינה מרוצה מכך שהם קוראים את פאוסט בגיל הנעורים, כי לדעתה הם אינם בשלים עדיין להבין את המחזה. לאחר שהיא עוזבת, מלכיור מתלונן על אנשים שמביעים מורת רוח מדיון במיניות. בעוד מוריץ מעריץ את הנשיות, מלכיור מודה שהוא שונא לחשוב על מין.

גברת ברגמן, אימה של וונדלה שבה מביקור אצל אינה, אחותה של וונדלה. גברת ברגמן מספרת לוונדלה שהחסידה ביקרה את אינה והביאה לה תינוק. וונדלה עונה לה שהיא לא יכולה לצפות שמישהי בת ארבע עשרה תאמין עדיין בחסידות והיא מבקשת מאימה לספר לה את האמת. אימה נחרדת ואחרי שוונדלה מפצירה בה היא אומרת שכדי שיוולד תינוק צריך לאהוב מאוד את הגבר שמתחתנים איתו.

יום אחד, וונדלה ומלכיור מוצאים מקלט בערימת חציר כשיש סערה. הוא מנשק אותה, היא מסרבת, והוא אונס אותה. כעבור זמן היא מתהלכת בגן טרודה ומתחננת בפני אלוהים שמישהו יסביר לה הכול. למרות שהוא משקיע מאמצים רבים, ציוניו של מלכיור אינם משתפרים והוא מגורש מבית הספר. מבויש וחסר תקוה, הוא פונה לאימו של מלכיור בדרישה לכסף שבעזרתו יוכל להימלט לאמריקה, אולם היא מסרבת. מכיוון שהיא יודעת שמוריץ מהרהר בהתאבדות, גברת גאבור כותבת למוריץ מכתב, בו היא עומדת על כך שאסור לשפוט אדם צעיר על פי הישגיו בלימודים. מוריץ שבור, מאשים את עצמו ואת הוריו בכך שלא הכינו אותו היטב לעולם. הוא פוגש את אילזה, חברה לשעבר שברחה לעיר כדי לחיות חיים בוהמיים עם מאהבים. היא מציעה לבוא איתה לביתה, שם היא תאכיל אותו והם ישחקו, אולם הוא דוחה אותה. אחרי שהיא עוזבת, מוריץ יורה בעצמו.

מערכה שלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנערכה חקירה, מורי בית הספר סבורים שהסיבה העיקרית להתאבדותו של מוריץ היא מאמר על מיניות שמלכיור כתב לו. הם מזמנים את מלכיור ואינם מוכנים לתת לו הזדמנות להגן על עצמו. המורים השמרנים מגרשים אותו מבית הספר. בהלווייתו של מוריץ, המבוגרים מכנים את התאבדותו של מוריץ אנוכית ומבישה, אביו של מוריץ מתכחש לו. הילדים מגיעים מאוחר יותר וחולקים לו כבוד. כשהם נפרדים, אילזה מגלה למרתה שהיא מצאה את גווייתו של מוריץ והחביאה את האקדח בו הוא השתמש כדי להתאבד.

גברת גאבור היא המבוגרת היחידה שמאמינה שמלכיור ומוריץ לא עשו רע, ושמלכיור היה שעיר לעזאזל. מר גאבור לעומת זאת סבור שבנו מושחת מוסרית. הוא מראה לה מכתב שמלכיור כתב לוונדלה, בו הוא מתוודה על כך שהוא חטא כלפיה ושהתנהגותו אינה נותנת לו מנוח. הם מחליטים לשלוח את מלכיור למוסד לעבריינים צעירים. מלכיור אינו משתלב בחברת הנערים במוסד, טרוד בשל וונדלה וזכרו של מוריץ ומחליט לברוח מהמקום.

לפתע וונדלה נופלת למשכב, הרופא נותן לה מרשם לגלולות. אחרי שהוא עוזב, אימה מספרת לוונדלה שיש לה אנמיה. אולם כשוונדלה מתעקשת שיש לה משהו בבטן, אימה מספרת לה את הסיבה האמיתית למחלתה: היריון. היא מגנה את וונדלה על חטאיה. וונדלה חסרת אונים ומבולבלת, מאחר שהיא מעולם לא אהבה את מלכיור, והיא שואלת את אימה למה לא סיפרה לה הכול. וונדלה עוברת הפלה מלאכותית. באותה עת, הנסכן רילו וארנסט רובל בוצרים ענבים בכרם ומתגלגלים בעשב. הם מתוודים על אהבתם זה לזה ומתנשקים.

בנובמבר, מלכיור הנמלט מתחבא בבית הקברות בחצר הכנסייה. שם הוא מוצא את קברה של וונדלה, עליו כתוב שהיא נפטרה מאנמיה. שם פוקדת אותו רוחו של מוריץ המת. מוריץ מספר לו שאחרי מותו הוא למד יותר וחי יותר טוב מאשר בחייו האומללים על פני כדור הארץ. מלכיור כמעט מתפתה ללכת עם מוריץ למסע לתוך המוות ואז מגיעה דמות מסתורית בשם האיש במסיכה. מוריץ מתוודה על כך שהמוות הוא בלתי נסבל ושהוא אמר זאת כי רצה להשיב לעצמו את חברתו של מוריץ. האיש במסיכה מספר למלכיור שמוריץ הוא פרי הדמיון שלו. הוא מספר לו שוונדלה הייתה יולדת בלי בעיות, אלא שהיא נפטרה כתוצאה מהפלה כושלת. הוא מסביר למלכיור שהוא הופיע כדי לתת טעם לחייו ולגלות לו את הדברים הטובים הטמונים בחיים. מלכיור ומוריץ נפרדים זה מזה והאיש במסכה צועד שלוב זרוע עם מלכיור והם מתרחקים מהקברים.

תרגומים לעברית שיצאו לאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרנק וודקינד, האביב מתעורר, מתרגם: מרדכי גרינברג. רמת גן : מרכז ישראלי לדרמה ליד "בית צבי", 1984.
  • פרנק וודקינד, האביב מתעורר, תרגם והוסיף מבוא שמעון לוי. תל אביב : אור עם, תשמ"ח 1988.

המחזה בתיאטרון הרפרטוארי הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. תיאטרון באר שבע, הצגת בכורה – 12 באפריל 1979

2. תיאטרון החאן, הצגת בכורה – 1989

3. תיאטרון בית ליסין (גרסת המחזמר), הצגת בכורה – 22 באפריל 2010

  • יוצרים: מחזה ופזמונים של סטיבן סייטר, מוזיקה של דאנקן שיק, על פי מחזה מאת פרנק ודקינד, במאי וכוריאוגרף – גלעד קמחי, מתרגם – דניאל אפרת, מעצב תפאורה - ערן עצמון, מעצבת תלבושות – אולה שבצוב, מעצב תאורה - אורי מורג, ניהול מוזיקלי - אמיר לקנר, עיצוב סאונד - איציק פריד, מדריכה קולית - דוקי עצמון, מנצח - רן גיל.
  • שחקנים: וונדלה - נינט טייב, מוריץ - עידו רוזנברג, מלכיור - עדו ברטל, דניאל אפרת, דקלה הדר, אילסה - הילה זיתון, רויטל זלצמן, הגברים המבוגרים - יוסי טולדו, טל-יה יהלומי, יניב לוי, גלעד קמחי/אלון לוי, עומר שיש, הנשים המבוגרות - דנה שרייר.
  • נגנים: רמי אוסרווסר, נעה איילי, ניר ברנר, רן גיל, מתי גלעד, ניצן קנאטי/עידן דנש.

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Banham, Martin, ed. 1998. "Wedekind, Frank." In The Cambridge Guide to Theatre. Cambridge: Cambridge University Press. 1189-1190. ISBN 0-521-43437-8.
  • Eric Bentley. 2000. "Introduction." In Spring Awakening:Tragedy of Childhood. Applause Books. ISBN 1-55783-245-5, ISBN 978-1-55783-245-0
  • Boa, Elizabeth. 1987. The Sexual Circus: Wedekind's Theatre of Subversion. Oxford and New York: Basil Blackwell. ISBN 0-631-14234-7.
  • Edward Bond and Elisabeth Bond-Pablé, trans. 1993. Wedekind: Plays One. By Frank Wedekind. Methuen World Classics ser. London: Methuen. ISBN 0-413-67540-8.

קישורים חיצוניים באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בנהאם (1998, 1189) ובואה (1987, 26).
  2. ^ בונד ובונד פבלה (1993, 1).
  3. ^ בואה (1987, 26).
  4. ^ ונסה ת'ורפ, מחזה מין מוחרם בעבר הוא כיום להיט לבני הנעורים, בעיתון הגארדיאן, 31 בינואר 2009
  5. ^ אביב מתעורר מאת פרנק ודקינד, באתר webcitation.org
  6. ^ אליסון נסטל, הסיפורים מאחורי כמה מהפקות התיאטרון השנויות ביותר במחלוקת בהיסטוריה, באתר flavorwire.com, 27 באוקטובר 2011
  7. ^ בנטלי (2000, viii).
  8. ^ סוזן טאק, או'ניל ופרנק ודקינד, חלק ראשון, אביב 1982, באתר eoneill.com
  9. ^ ארתור גלב, תיאטרון: אביב מתעורר הוא מסה על מין, באתר הניו יורק טיימס, 10 באוקטובר 1955
  10. ^ ונסה ת'ורפ, מחזה מין מוחרם בעבר הוא כיום להיט לבני הנעורים, בעיתון הגארדיאן, 31 בינואר 2009
  11. ^ ריצ'רד אדר, במה: אביב מתעורר של ליביו צ'ולי: מחזה של הבמאי, באתר הניו יורק טיימס, 14 ביולי 1978
  12. ^ אביב מתעורר, באתר Internet Off-Broadway Database