הבחירות הפרלמנטריות בהולנד 2017
| |||||||||||
| הבחירות הפרלמנטריות בהולנד | |||||||||||
| 15 במרץ 2017 | |||||||||||
| שיעור ההצבעה | 81.9% | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
| ||||||||||
| מועמד | מארק רוטה | חרט וילדרס | |||||||||
| מפלגה | מפלגת העם למען חופש ודמוקרטיה | המפלגה למען החירות | |||||||||
| מספר הקולות | 2,238,351 | 1,372,941 | |||||||||
| מספר המושבים | 33 | 20 | |||||||||
| אחוזים | 21.3% | 13.1% | |||||||||
 מפת התוצאות של הבחירות הכלליות של הולנד, 2017. | |||||||||||
| יושב הראש הממונה: מפלגת העם למען חופש ודמוקרטיה | |||||||||||
הבחירות הפרלמנטריות בהולנד, 2017 נערכו ב-15 במרץ 2017 ובמסגרתן נבחרו 150 חברי בית הנבחרים בפרלמנט של הולנד[1]. מפלגת הימין-מרכז של ראש הממשלה היוצא מארק רוטה ירדה בכוחה בבחירות אלה, אך שמרה על המקום הראשון. למקום השני עלתה המפלגה למען החירות בהובלת חרט וילדרס.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז 2002 כל ממשלה בהולנד התפטרה לפני שסיימה את מלוא תקופת ארבע שנות הכהונה אליה נבחרה, וכך התקיימו חמש מערכות בחירות שונות בין השנים 2002–2012. מערכת הבחירות של 2017 הייתה מערכת הבחירות הראשונה מאז 2002 שנערכה בשל תום תקופת כהונת הממשלה ולא בשל התפטרות.
בבחירות 2012, שקדמו למערכת הבחירות הנוכחית, מפלגת העבודה (PvdA) ומפלגת העם למען חופש ודמוקרטיה (VVD) התחרו על מרב הקולות בפרלמנט ובסופן מארק רוטה מטעם מפלגת העם למען חופש ודמוקרטיה הקים ממשלת קואליציה עם מפלגת העבודה יריבתו, כאשר המפלגה הנוצרית-דמוקרטית (CDA) נשארה באופוזיציה, והמפלגה למען החירות (PVV) חזרה לאופוזיציה.
הבחירות ב-2017 נערכו בסמוך לתקרית דיפלומטית בין טורקיה והולנד, על רקע סירובה של הולנד לאפשר קמפיין טורקי בשטחה. בפרסומים בתקשורת נטען שהתנהלותו של מארק רוטה בתקרית סייעה למפלגתו בבחירות[2].
תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפלגת העם למען חופש ודמוקרטיה בראשות מארק רוטה קיבלה 33 מושבים בפרלמנט (במקום 41) ונותרה המפלגה הגדולה בפרלמנט ההולנדי. המפלגה למען החירות בראשות חרט וילדרס זכתה ב-20 מושבים (במקום 15) והפכה למפלגה השנייה בגודלה במדינה.
שתי מפלגות הקואליציה הקודמת איבדו 37 מושבים, יותר ממחצית מכוחן. מפלגתו של רוטה איבדה כאמור 8 מושבים ואילו שותפתה הקודמת מהמרכז שמאל, מפלגת הלייבור נמחקה כמעט לחלוטין, כשירדה מ-38 מושבים ל-9 בלבד. מרבית המושבים האבודים של הלייבור עברו לשתי מפלגות שמאל מרכז אחרות - הדמוקרטים והירוקים, כך שבסך הכל התמונה הפוליטית בהולנד זזה מעט ימינה, חמישה מושבים נטו עברו משמאל לימין, ומפלגות הקצה גדלו מעט, הן בשמאל והן בימין.
ספציפית, מפלגות הימין (מפלגתו של וילדרס, המפלגה הקלויניסטית והפורום למען הדמוקרטיה) זכו בבחירות אלה ב-25 מושבים (במקום 18), מפלגות המרכז - ימין (מפלגתו של רוטה, הנוצרים דמוקרטים והאיחוד הנוצרי) ב-57 (במקום 59), המרכז - שמאל (דמוקרטים, ירוקים, לייבור, ומפלגה למען הפנסיונרים) ב-46 (במקום 56) והשמאל (סוציאליסטים, למען בעלי החיים ומפלגה טורקית) ב-22 (במקום 17).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Verkiezingskalender". Kiesraad. נבדק ב-13 בספטמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ סוכנות הידיעות AP, מסר ברור מהקלפי, דבר ראשון, 16 במרץ 2017
