משתמש:אליהו45/סיבתו של יונה הנביא לכבישת הנבואה

פירוש ראשון - יונה הנביא רצה שהעיר נינוה תיחרב על ידי הקב"ה

בתלמוד הירושלמי במסכת ראש השנה כתוב: "דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר" (בדף י"ז עמוד א'.) הכוונה היא שהתורה היא כתובה באופן מיוחד. אופן שבו התכנים המופיעים בתנ"ך יכולים להיכתב בשני מקומות בתנ"ך, או יותר. וגם התוכן יכול להיכתב באופן קצת שונה - בכל מקום. מטרה של סגולה ספרותית זו - לגרום לנו, לומדי התנ"ך, לנסות לחבר את "חלקי הפאזל" השונים של התנ"ך. וע"י כך לנסות להבין, באופן ייחודי לכל אירוע, מדוע התורה בחרה דווקא לכתוב באופן זה. וגם בשאלה שבה אנו עוסקים - מודע יונה הנביא מסרב לקיים את שליחותו, הסגולה הספרותית חלה במקצת. אומנם הסיפור עצמו לא נכתב פעמיים, אבל ישנו רקע היסטורי לסיפור אשר מופיע בספר מל"ב.

ידיעה זו תוכל לעזור לנו להבין את דברי רבי יצחק האברבנאל אשר כותב את הכוונה של הספר ומה הוא בא ללמד אותנו, בהקדמה לפירושו על ספר יונה: "הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להודיע שעצת ה' לעולם תעמוד ודבר אלקינו יקום לעולם ושלכן היו הנביאים מאמינים בנבואותיהם ומיעדן על העתידות שיראו לדעתם באמת כי לא איש אל ויכזב, ושכבר קרה הלכה למעשה מיונה בן אמתי שצוהו הש"י להנבא לא על עמו כי אם על נינוה ראש מלכות אשור, ושיונה לא רצה ללכת להנבא שמה לפי שהיה יודע הרעות והגליות שהיה עתיד לעשות בשבטי ישראל ולכן כלתה נפשו שתכלה אומת אשור ונינוה ראש מלכותה תתך עד כלה ולזה ברח מלכת שמה, והשם אשר לו נתכנו עלילות הטיל רוח סערה בים עד שהוצרכו המלחים להטיל את יונה הנפש החוטאת אל הים וגם שם לא הונח לו כי הדגה אשר בים שבלעו שמרו כאישון עינו עד שהוכרח יונה להתפלל אל ה' והוציאהו משם והלך לעשות שליחותו כי לא יפלא מהש"י דבר והכל בידו כחומר ביד היוצר לכל אשר יחפוץ יטנו". (פירוש האברבנאל על ספר יונה, בהקדמה לפירוש בדיבור המתחיל - "הכוונה הכוללת".)

האברבנאל מסביר לנו שהמשמעות העיקרית של ספר יונה היא ללמד אותנו את המסר - שמה שהקב"ה רוצה שיקרה בעולם, זה מה שיקרה. הקב"ה יכול להנהיג את העולם בדיוק כפי רצונו, ואפילו להפר את זכות הבחירה החופשית של האדם. האברנבאל נותן דוגמא להבנה זו - יונה הנביא ושליחותו להתריע בפני העיר נינוה את חובתם לחזור בתשובה ממעשיהם הרעים. יונה הנביא החליט שהוא מסרב לבצע את הציווי של הקב"ה. לכן הקב"ה הפעיל את "שליחיו" כדי לגרום ליונה הנביא להחליט אחרת ולבצע את הציווי. כאן, בדרך אגב, האברבנאל מסביר לנו את סירובו התמוה של יונה הביא לקיים את ציווי הקב"ה. יונה הנביא ידע אז שבעתיד ממלכת אשור שנינוה הייתה העיר בירה של הממלכה הזו תפגע באופן קשה ביותר בממלכת ישראל, ותגלה אותה מארץ ישראל. לכן יונה הנביא רוצה בכל נפשו שממלכת אשור תושמד! ומסיבה זו יונה הנביא נמנע מללכת ולהציל אותה על ידי קיום שליחותו של הקב"ה - להתריע בפניהם שהם צריכים לחזור בתשובה, ואם הם לא יחזרו בתשובה הקב"ה ישמיד את עירם. דבריו של האברבנאל מבוארים ביתר שאת אצל מאמרו של ליהמן. ליהמן ממשיך את הכיוון הפרשני הזה ואומר שיונה הוא אחד האישים המקראיים הבודדים אשר מסופר עליהם מחוץ לספר "שלהם" עצמם. והרקע של יונה הנביא המופיע בספר מל"ב - יכול לסייע לנו להבין את אחת הפירושים לסיבה שבגינה יונה הנביא ברח משליחותו. במל"ב בחלקו האחרון של פרק י"ד, מסופר בקצרה על תולדות מלכותו של ירבעם בן יואש, ירבעם השני, אשר מלך על ישראל. ירבעם השני כבש שטחים עצומים מהדרום ועד לצפון. והנביא שניבא לו להצליח כל כך במלחמות ולכבוש שטחים גדולים כאלו היה יונה הנביא. המלבי"ם מגלה לנו שיונה הנביא הוא היה הנער שנשלח ע"י שאלישע להמליך את יהוא למלך על ישראל. וירבעם השני הוא הנין של יהוא לכן אפשר להסיק שליונה הנביא היה קשר חם עם בית המלוכה. ליהמן טוען שכחלק מהשאיפות של המלחמות של ירבעם השני הייתה לו גם שאיפה לכבוש את ממלכת אשור. אך השגת שאיפה זו לא הייתה קלה, מכיוון שמלך אשור - "תגלת-פלאסר השלישי" היה בעל עוצמה רבה. כחלק מעוצמתו הרבה הוא תקף את הממלכות השכנות של ישראל, והיה סכנה מוחשית לישראל. הצלחת מלכות ירבעם וחורבן נינוה הם מסירים את הסכנה זו ותורמים לביטחונם של ישראל. יונה הנביא יודע שהישרדותה של אנשי נינוה תביא בסופו של דבר לחורבן ישראל בידי אשור, כפי שאירע עשורים אחדים לאחר מכן. כפי שמסופר לנו במל"ב שמלך אשור אז - תגלת-פלאסר החמישי מגלה את עשרת השבטים של ממלכת ישראל לממלכות באזור עיראק. על ידי מעשה זה מלך אשור מכלה לחלוטין את ממלכת ישראל. יונה הנביא הבין את גודל הסכנה המתקרבת על עם ישראל. ולכן יונה הנביא מחליט להימנע מלהתריע בפני אנשי העיר נינוה על חורבנה הקרב. הכיוון הפרשני הזו מופיע גם אצל : המצודות דוד והרב אליעזר לב-יונה. קשיים על הכיוון הפרשני הזה: • ישנו פסוק שבו יונה מספר לנו את הסיבה שבגינה הוא סירב לקיים את שליחותו: "וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה' וַיֹּאמַר אָנָּה ה' הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵ-ל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה." יונה מגלה לנו שהסיבה לבריחתו הייתה כי הקב"ה הוא א-לוקים רחמן ולכן הוא יסלח לאנשי העיר נינוה. הפסוק אינו מזכיר שיונה הנביא ברח בשביל לגרום להשמדת העיר נינוה, ועל ידי כך עם ישראל לא יפגע. • הסיבה שיונה הנביא מסרב לקיים את שליחותו היא בגלל הרקע הפוליטי הנרקם באותה התקופה. ממלכת אשור מתחזקת מאוד, והיא פוגעת בממלכת ישראל, ויונה הנביא יודע שהיא גם תגרום לגלות של עשרת השבטים. הקושי בכיוון פרשני זה הוא שאין שום זכר לרקע שעליו מתבסס הפרשנות. לכן קשה לומר שזאת הייתה הסיבה של יונה הנביא.

פירוש שני - יונה הנביא לא רצה לעורר את מידת הדין על עם ישראל

בתלמוד ירושלמי ישנו דיון על נביא אשר כבש את נבואתו. נביא אשר קיבל נבואה והוא מצווה למסור אותה ליעד מסוים והוא אינו עושה זאת, זה נקרא בלשון התלמוד - "כבישת נבואה". ובדיון מובא שעונשו של נביא זה הוא - מיתה בידי שמים. וכדוגמא לדין זה מביא התלמוד את המעשה של יונה הנביא, אשר לא רצה לומר לאנשי העיר נינוה שאם היא לא תחזור בתשובה - היא תיחרב. ובדיון על יונה הנביא מובא כיוון פרשני אחר לסיבה שבגללה יונה הנביא ברח מקיום השליחות שציווה אותו הקב"ה: בשעה שאמר לו הקב"ה קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני. אמר יונה יודע אני שהגוים קרובים תשובה הן והריני הולך ומתנבא עליהם והם עושין תשובה והקב"ה בא ופורע משונאיהן של ישראל ומה עלי לעשות לברוח ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה' וירד יפו וימצא אניה באה תרשיש ויתן שכרה וירד בה וגו'. (ירושלמי, סנהדרין, י"א, ה') הכוונה של יונה הנביא בבריחתו לתרשיש, על פי התלמוד הירושלמי, היא שלא לעורר את מידת הדין על עם ישראל. יונה הנביא הבין שאם הוא הולך להתריע בפני אנשי העיר נינוה - שאם הם לא יחזרו בתשובה, דינם הוא חורבן. התרעה זו תגרום באופן ישיר שאנשי העיר נינוה יחזרו בתשובה ויתקנו את מעשיהם. ותוצאה זו תעורר את מידת הדין על עם ישראל. ומדוע? כי אנשי נינוה יחזרו בתשובה באופן מהיר, רק בגלל שהזהירו אותם פעם אחת בלבד. ולעומת עם ישראל - לא חוזרים בתשובה, למרות כל הנביאים שקוראים להם לחזור בתשובה, פעם אחר פעם. המהר"י קרא ממשיך עם הכיוון הפרשני הזה שמביא הירושלמי, ובפירושו בספר יונה מסביר שהסיבה שבגינה יונה הנביא ברח היא - משום שהקב"ה הוא א-לוקים רחמן. ולכן הוא ירחם על אנשי העיר נינוה, כשיחזרו בתשובה, ויבטל את הגזירה הקשה שנגזרה עליהם. אך דבר זה יוביל להתעוררות של מידת הדין על עם ישראל. וכדי שלא לגרום לקב"ה לכעוס על עם ישראל יונה הנביא בוחר שלא לקיים את שליחותו. המלבי"ם מוסיף על כיוון הפרשני הזה ובמיוחד על דבריו של המהר"י קרא שהקב"ה דואג במיוחד לאנשי העיר נינוה שהיא בירת אשור. וזאת בגלל שהקב"ה מתכנן שממלכת אשור תהיה "השבט", המקל, שיכה את עם ישראל. מפני הרצון הזה הקב"ה מתכנן להראות את הזכות הגדולה שישנה לאנשי העיר נינוה על פני עם ישראל. ולכן הוא רוצה לגרום לאנשי העיר נינוה לחזור בתשובה. שאז יהיה אפשר לשוות בין העמים האלו אשור ועם ישראל, ולראות את ההבדל ביניהם: עם ישראל שלא מקשיב לקריאותיהם החוזרות ונשנות של הנביאים הקוראים להם לחזור בתשובה, לעומת אשור שמיד חוזרת בתשובה לאחר קריאה אחת בלבד. וכשיונה הנביא הבין את כוונתו של הקב"ה - הוא החליט בליבו שלא לעשות את שליחות הקב"ה. הרב אלימלך מליז'נסק מוסיף על הכיוון הפרשני המובא לעיל. בדבריו הוא מסביר את כוונתו של יונה הנביא: "אלא שכוונתו היה לעשות עבירה לשמה, דגדולה עבירה לשמה, רק שיהא כוונתו לשמים..." הרב אלימלך מליז'נסק אומר לנו שיונה הנביא לא חטא, ואפילו עוד יותר שמעשה זה של יונה הנביא היה חיובי ורצוי בעיני הקב"ה. הפוסק הרב דוד בן זמרא מצדד בפירוש זה של הרב אלימלך מליז'נסק ומוסיף עליו שיונה הנביא התכוון רק לעכב את חזרתם של אנשי העיר נינוה בתשובה. כדי שבינתיים הם יוסיפו לחטוא, ואולי על ידי כך הם יגיעו למצב שהקב"ה יחריב אותם בכל זאת, ויבטל את שליחות יונה הנביא. הכיוון הפרשני שהתלמוד הירושלמי מוביל לעיל, מופיע גם: במדרש תנחומא, בפרקי דרבי אליעזר ובמדרש לקח טוב. וגם אצל הפרשנים: רש"י ורד"ק, ואצל הרב יהונתן אייבשיץ . כל מי שמצדד בכיוון הפרשני של הירושלמי לעיל הוא מדגיש את שסיבה שבעקבותיה יונה הנביא אינו קיים את שליחותו - היא כדי לא לעורר את מידת הדין על עם ישראל. קשיים על הכיוון הפרשני הזה: • ישנו פסוק שבו יונה מספר לנו את הסיבה שבגינה הוא סירב לקיים את שליחותו: "וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה' וַיֹּאמַר אָנָּה ה' הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵ-ל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה." יונה מגלה לנו שהסיבה לבריחתו הייתה כי הקב"ה הוא א-לוקים רחמן ולכן הוא יסלח לאנשי העיר נינוה. הפסוק אינו מזכיר שיונה הנביא ברח כדי שלא להחזיר את אנשי העיר נינוה בתשובה, וכך לא תתעורר מידת הדין על עם ישראל. • איך המצפון של יונה הנביא היה שלם עם ההחלטה שלו לגרום להשמדת עיר שלמה, עם כל תושביה, כמאה עשרים אלף אנשים כדי להשיג את סנגוריה בשמיים? הרי יונה הנביא היה יכול להתפלל הרבה, או להרבות במעשים טובים.

פירוש שלישי - יונה הנביא לא רצה לבזות את עם ישראל

במדרש המכילתא של רבי ישמעאל מובא עוד פירוש לסיבה שבגינה יונה הנביא ברח משליחותו: נמצאת אתה אומר, שלושה נביאים הם. אחד תבע כבוד האב וכבוד הבן, ואחד תבע כבוד האב ולא כבוד הבן, ואחד תבע כבוד הבן ולא כבוד האב. ירמיה תבע כובד האב וכבוד הבן שנאמר "נחנו פשענו ומרינו". לכך נכפלה נבואתו, שנאמר "נוסף עליהם דברים". אליהו תבע כובד האב ולא כבוד הבן, שנאמר "קנא קנאתי לה' א-לקי צבאות". ומה נאמר? 'לך שוב לדרכך מדברה דמשק וגו' ואת יהוא בן נמשי תמשוח למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט תמשוח לנביא תחתיך' שאין ת"ל לנביא תחתיך, אלא שאי אפשי בנבואתך. יונה תבע כבוד הבן ולא כבוד האב, שנאמר 'ויהי דבר ה' אל יונה שנית', שנית נדבר עמו שלישית לא. (מדרש מכילתא רבי ישמעאל פרק י"ב חלק א'.) המדרש משווה בין שלושה נביאים שכל אחד דאג לכבודם של הקב"ה וישראל בצורה שונה. חלקם פעלו נכון וחלקם לא. ירמיהו הנביא פעל נכון שדאג גם לכבוד של עם ישראל וגם לכבוד של הקב"ה. לעומתו אליהו הנביא דאג רק לכבוד של הקב"ה, ויונה הנביא דאג רק לכבוד של עם ישראל. ההשוואה הזו בין הנביאים השונים דנה בפועלם של הנביאים לכבודו של עם ישראל. ולכן אנו רוצים להדגיש שהכיוון הפרשני הזה שונה מהכיוון של התת פרק הקודם. כאן יונה הנביא התנגד להתריע בפני אנשי העיר נינוה מפני שהוא רצה לשמור על הכבוד של עם ישראל. יונה הנביא רצה לגרום לזה על ידי שהוא לא ילך להתריע בפני אנשי העיר נינוה, וכך הם לא יחזרו בתשובה. דבר זה יוביל לאי פגיעת הכבוד של עם ישראל שהם אינם חוזרים בתשובה, חרף ההתרעות החוזרות ונשנות של הנביאים השונים על עם ישראל. האבן עזרא שואל בפירושו על ספר יונה על מעשיו של יונה הנביא ובתשובתיו אנו מבינים שהוא מצדד בכיוון הפרשני שהמכילתא מביא. יש לתמוה איך יעלה על לב חכם שידע השם ומעשיו, שיחשוב לברוח מפניו והוא בידו והכל מלא כבודו, ואיך יתנבא מורה פי השם והוא כתוב כי הוא הנביא?! ... ועוד: אם יונה מלא דבר השם למה היה בורח, והוא אמר: על קדמתי לברוח תרשישה?! ועתה הנה ראינו שלא היה משה רוצה ללכת בשליחות השם, להוציא עמו ואף כי יונה שילך להשיב אל נינוה. וככה אמרו חכמינו: שתבע כבוד הבן. (האבן עזרא בפירושו על ספר יונה א', א.) האבן עזרא שאול על יונה הנביא שלוש שאלות: האחת - איך יונה הנביא חשב שהוא יכול לברוח מפני הקב"ה, הרי הקב"ה נמצא, משגיח ופועל בכל העולם? השנייה – איך אדם שאינו מקיים את ציווי הקב"ה נקרא נביא? השלישית - מה הייתה סיבתו של יונה הנביא לברוח מפני הקב"ה? האבן עזרא כאן עונה לבינתיים רק לשאלה השלישית והאחרונה ששאל. הוא מקדים לתשובתו עובדה שראינו מעשה דומה לשל יונה אצל משה רבינו שהקב"ה העיד עליו: "וְלֹֽא קָ֨ם נָבִ֥יא ע֛וֹד בְּיִשְׂרָאֵ֖ל כְּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁר֙ יְדָע֣וֹ יְקוָ֔ק פָּנִ֖ים אֶל־פָּנִֽים׃" שמשה רבינו סירב לקבל את שליחות הקב"ה, ולהוציא את בני ישראל מארץ מצריים. לכן עוצמת השאלה ירדה מעט. והוא מסביר שהסיבה למעשיו של יונה הנביא היא דאגה לכבודו של עם ישראל. הרב דוד בן זמרא מצדד בכיוון פרשני שהמכילתא מביא. ובסוף תשובתו על השאלה - מה הייתה סיבתו של יונה הנביא שבגינה הוא הוא ברח משליחותו מסכם כך את דבריו: כללא דמלתא מסרב בשליחות היה מפני כבודן של ישראל ולא היה כובש נבואתו ולא עובר על דברי עצמו ואעפ"י שהיה יודע שיענש בשביל כך אמר מוטב שיענש הוא ולא יפול מכבודן של ישראל אפילו כמלא נימא. (בספר תשובות הרדב"ז חלק ב', סימן תתמ"ב.) כוונתו של הרב דוד בן זמרא היא לומר שהסיבה שבגללה יונה הנביא ברח לקיים את שליחותו היא שלא רצה לפגום בכבודם של עם ישראל. שעל ידי שיגרום לאנשי העיר נינוה לחזור בתשובה, לעומת עם ישראל שעדיין לא חוזר בתשובה, זה יגרום לפגיעה בכבוד של עם ישראל. עם הכיוון הפרשני שמובא לעיל מסכימים: הילקוט שמעוני , המדרש פסיקתא רבתי. וגם רש"י , הרב גרשון חנוך הניך ליינר, הרב שלמה הכהן רבינוביץ והרב משה טייטלבוים . כל מי שמסכים עם הכיוון הפרשני של המיכלתא הוא מדגיש שהסיבה שבעקבותיה יונה הנביא אינו קיים את שליחותו היא - כדי לא לפגוע בכבודו של עם ישראל. קשיים על הכיוון הפרשני הזה: • ישנו פסוק שבו יונה מספר לנו את הסיבה שבגינה הוא סירב לקיים את שליחותו: "וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה' וַיֹּאמַר אָנָּה ה' הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵ-ל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה." יונה מגלה לנו שהסיבה לבריחתו הייתה כי הקב"ה הוא א-לוקים רחמן ולכן הוא יסלח לאנשי העיר נינוה. הפסוק אינו מזכיר את עניין גרימת בזיון לעם ישראל. • האם כך משיגים כבוד לעם ישראל, גורמים להשמדת המוני אנשים? • מדוע יונה הנביא סבר שהכבוד של עם ישראל יותר חשוב מחיי אדם של כמאה עשרים אלף אנשים?  

פירוש רביעי - התנגדות יונה הנביא לתשובתם של אנשי נינוה שהייתה תשובה לא אמיתית

בתלמוד הירושלמי מובא פירוש נוסף לסיבה שבגינה יונה הנביא ברח: אמר רבן שמעון בן לקיש תשובה של רמיות עשו אנשי נינוה. מה עשו? רבי חונה בשם ר"ש בן חלפותא העמידו עגלים מבפנים ואימותיהם מבחוץ סייחים מבפנים ואימותיהם מבחוץ והוון אילין געיי מן הכא ואילין געיי מן הכא, אמרין אין לית מתרחם עלינן לינן מרחמין עליהון. הה"ד "מה נאנחה בהמה נבכו עדרי בקר, וגו'... "וישבו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם" א"ר יוחנן מה שהיה בכף ידיהם החזירו מה שהיה בשידה תיבה ומגדל לא החזירו. (תלמוד הירושלמי מסכת תעניות פרק ב', הלכה א'.) התלמוד הירושלמי מבקר את אנשי העיר נינוה על האופן השגוי שהם עשו תשובה. בתחילת הדברים מובאת דעתו של רבן שמעון בן לקיש שאומר שאנשי העיר נינוה עשו תשובה שאינה אמיתית. ורבי חונה בשם רבי שמעון בן חלפותא מסביר את כוונתו. אנשי העיר נינוה הכריחו את הקב"ה לסלוח להם, והם עשו זאת על ידי שימוש כוחני בבעלי חיים. הם לקחו את הבהמות שלהם וציערו אותם. את הפרות והסוסות הם שמו במקום אחד ואת העגלים והסייחים, הוולדות שלהם, שמו במקום אחר. מצב זה גרם שהבהמות בכו וגעו, הוולדות מצד אחד והאימהות מצד האחר. תוך כדי המעשה הזה, הם אמרו להקב"ה: אם אתה לא מרחם עלינו, אנו לא מרחמים עליהם - על בעלי החיים. לעומת זאת רבי יוחנן מסביר את דברי רבן שמעון בן לקיש באופן שונה שאנשי נינוה החזירו את הגזל שהיה אצלם באופן חלקי. מה שהיה אצלם בידיים - זמין וקל להחזיר הם החזירו, אך מה שהיה קשה להם להחזיר – שהיה טמון בבתים, בשדות, ובמגדלים הם אינם החזירו. המשמעות של ההחזרה החלקית של הגזלה היא זלזול במושג החזרה בתשובה, התיקון אינו אמיתי. בתלמוד הבבלי מובא כיוון פרשני דומה לזה של התלמוד הירושלמי. שם על המעשה המרושע שאנשי העיר עשו לבהמותיהם, כמו שסיפרנו לעיל בפירוש התלמוד הירושלמי. ונוסף שם שאנשי העיר נינוה דיברו אל הקב"ה בחוצפה ובזלזול. הם אמרו להקב"ה אדם צדיק טבעו הוא לוותר לאדם רשע. לכן גם אתה הקב"ה שאתה צדיק, אתה צריך לוותר לנו, ולמחול לנו. התלמוד בבלי מוכיח את דבריו מהפסוק "וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה וְיִקְרְאוּ אֶל אֱ-לֹקִים בְּחָזְקָה וגו'". הקריאה של אנשי העיר נינוה אל הקב"ה בחוזקה - באופן שאינו מתאים לדיבור מול הקב"ה הייתה הלימוד שהם עשו, כדי לגרום להקב"ה לכפר להם על חטאיהם. עם הכיוון הפרשני שהתלמוד הירושלמי מביא מסכים גם גזונדהייט: יונה סירב לקבל את עצם העובדה שה' מאפשר תשובה, ובמיוחד כשהתשובה נראית שטחית. הספר מלמד את רחמיו של ה' על כל מעשיו, במיוחד כשהם חוזרים בתשובה. ה' בא ללמדו ששערי תשובה לא ננעלו, ותשובת החוטאים היא ערך חשוב יותר מאשר קיום הנבואה ומהימנותו של הנביא. (גזונדהייט [2005] עמ' 193.) גזונדהייט מסביר שלפי דעתו מטרת ספר יונה היא ללמד אותנו שהקב"ה אוהב את ברואיו, ומרחם עליהם. ומתוך כך הוא מסביר את סיבת בריחת יונה הנביא משליחותו של הקב"ה להתריע בפני אנשי העיר נינוה שיחזרו בתשובה. הוא טוען שיונה הנביא סירב לקבל את העובדה שהקב"ה יאפשר לאנשי נינוה לעשות תשובה, רק כדי להינצל מן הפורענות. ומצב זה יוצר שתשובתן של אנשי העיר נינוה היא שטחית ואיננה מועילה. הנקשה מסביר באופן קצת דומה את הפגם בתשובתן של אנשי העיר נינוה: המהירות המדהימה של תשובה כנה זו, ההיסחפות השלמה של המלך וכל אזרחיו בה, ואף שיתופן הגמור של הבהמות בתהליך, כדלעיל - כל אלה מבטאים את סוג הכֵנות שמדובר בה: לפנינו כנות של תשובה ילדותית. הילד המתחרט על מעשיו עושה כן באותו רגע באמת ובתמים; אך אין בדבר כדי למנעו מלשוב אחר כך לאותם מעשים, בקלות ובאותה תמימות עצמה. הפגם בתשובתם של אנשי נינוה אינו נעוץ אפוא ביושרה, אלא בשאלת יציבותה. שאלה זו עולה הן ממניעה של התשובה והן מטיבה, המביאים יחד למסקנה אחת: כדרך שברגע אחד הפך לִבם של כל אנשי העיר מן הרע המוחלט לטוב הגמור, אין ספק שכך ממש אפשר שֶיקרה בעתיד - לכיוּון ההפוך. ואמנם, זו בדיוק תחזיתו של יונה: וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן הָעִיר וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה מַה יִּהְיֶה בָּעִיר (ספר יונה ד', ה). בעקבות הסרת רוע הגזרה, יונה מצפה לשובם של אנשי נינוה לדרכם הרעה - ולניצחונו, כביכול, בוויכוח עם ה' על דרכו בהנהגת העולם. (הנשקה [1998] עמ' 80 - 81.) הנשקה טוען שתשובתן של אנשי העיר נינוה הייתה ילדותית, אך היא לא הייתה פוגענית, כמו שלימדו אותנו שני התלמודים. הדבר היפה שהיה בתשובה זו היא הכנות, אנשי העיר נינוה הבינו את טעותם מהר מאוד, ומתוך כך הם גם פעלו לתקן את מעשיהם באופן מהיר ביותר. דבר זה עלול לגרום ל אי עקביות בחיים כאלו של תשובה. כיוון שאנשי העיר נינוה לא באמת עברו תהליך משמעותי של חזרה בתשובה, אלא התיקון נעשה מהר ואולי גם אינו מספיק מובן כראוי. לאחר ההתרעה של יונה הנביא, יונה הנביא יוצא אל מחוץ לעיר ורואה את הנעשה בעיר נינוה, ובעיניו הוא רואה את מה שהוא צפה, ולא רצה שיקרה, וגם כל כך רצה למנוע על ידי בריחתו מהשליחות. אברמסקי מוסיפה על דברים אלו שתשובתם של אנשי העיר נינוה הייתה חסרת כל משמעות אמיתית. וזאת משום שאנשי נינוה אינם הכירו בחטאם, אינם מכירים בא-לוקים של ישראל המשגיח על כל בני האדם ומשלם להם כגמולם. לצדיק את שכרו, ולרשע את עונשו. הם אינם קיבלו שלא לחזור ולחטוא שוב. ממעשיהם של אנשי נינוה המתוארת במדרשים על אופן תשובתם אנו מגלים שתשובתם הייתה פזיזה ביותר. התשובה שלהם באה כתגובה מהירה וישירה על האיום החמור של הקב"ה להשמיד אותם ואת עירם. לכן יונה הנביא מתנגד כל כך ללכת אל העיר נינוה להתריע בפניהם על האסון. הוא רצה למנוע מהם לחזור תשובה כזאת שאינה אמיתית. עם הכיוון הפרשני המתואר לעיל מסכימים גם: רובין. קשיים על הכיוון הפרשני הזה: • איך אפשר להסביר שיונה שהגיע למדרגה כל כך גבוהה, נביא, האדם שמביא את דבריו של הקב"ה לבני האדם. הוא לא מזדהה עם הדרכים שבו הקב"ה מנהיג את העולם? • איך אפשר להסביר שיונה שהגיע למדרגת נביא מאפשר לעצמו לבחור האם להקשיב לציווי הקב"ה? • יונה הנביא חשב לעצמו שיותר ראוי שלא לאפשר לאנשי העיר נינוה, עקב אי חזרתם בתשובה אמיתית. ובמקרה שאנשי העיר ניניה לא ישתנו במהותם, יגרם פגיעה רבה באנשים חלשים כמו ביתומים, באלמנות ובעניים. הברירה היותר טובה של יונה הנביא היא לגרום להשמדת כלל העיר נינוה עם כלל תושביה, החלשים והחזקים נראת ממש קשה להבנה.

פירוש חמישי - יונה דאג לכבודו של הקב"ה

במדרש יונה מובא פירוש נוסף לסיבה שבגינה יונה התנגד לקיים את שליחותו להתריע בפני אנשי העיר נינוה: כיון שראה הקב״ה באנשי נינוה ששבו מדרכם נח מכעסו ועמד מכסא דין וישב על כסא רחמים ונתרצה ואמר סלחתי, מיד נפל יונה על פניו ואמר רבש״ע יודע אני שחטאתי לפניך מחול לעוני וכו׳ אמר לו הקב״ה אתה חסת על כבודי וכו׳ אף אני חסתי על כבודך והצלתיך מבטן שאול. ומרוב חמה שהיה במעי הדגה נשרפו בגדיו ומעילו ושערותיו וכו׳ באותה שעה נפל יונה על פניו ואמר הנהג עולמך במדת הרחמים דכתיב לה׳ א-לקינו הרחמים והסליחות. (מדרש יונה נוסחא א׳) במדרש יונה מסופר לנו לאחר שאנשי העיר נינוה חזרו בתשובה, הקב"ה קיים דו שיח עם יונה הנביא. בדו שיח יונה הנביא נופל על פניו ומבקש סליחה מהקב"ה על החטא שחטא. הקב"ה משיב לו כיוון שאתה יונה שמרת על כבודי באמצעות החטא שחטאת, גם אני שמרתי על כבודך והצלתי אותך ממוות במעי הדג. יונה הנביא הבין את טעותו, ומשיב להקב"ה שימשיך להנהיג את העולם במידת הרחמים. במדרש הזה אפשר להבין כיוון נוסף לסיבת בריחתו של יונה הנביא שהייתה ממניעים טובים - הוא רדף אחרי הכבוד של הקב"ה ורצה לשמור עליו. לכן הוא התנגד לבצע את שליחותו. קשיים על הכיוון הפרשני הזה: • איך יונה הנביא הבין שבשביל לשמור על כבודו של הקב"ה צריך לא לקיים את ציוויו? • איך יונה הנביא שמר על כבודו של הקב"ה על ידי שהוא לא קיים את ציוויו? • המדרש הזה טוען שבסוף יונה הנביא חזר בתשובה, והודה בטעותו, לעומת זאת בפשט הדברים הכתובים בסוף ספר יונה לא מסופר שיונה הנביא חוזר בו מטעותו, אלא אדרבה הוא ממשיך לומר להקב"ה שחזרתם בתשובה של אנשי העיר נינוה היא קשה לו. • ישנו פסוק שבו יונה מספר לנו את הסיבה שבגינה הוא סירב לקיים את שליחותו: "וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה' וַיֹּאמַר אָנָּה ה' הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵ-ל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה." יונה מגלה לנו שהסיבה לבריחתו הייתה כי הקב"ה הוא א-לוקים רחמן ולכן הוא יסלח לאנשי העיר נינוה. הפסוק אינו מזכיר את עניין שמירת כבוד הקב"ה.  

פירוש שישי - יונה הנביא לא רוצה שיקראו לו נביא שקר

במדרש פרקי דרבי אליעזר מופיעה עוד פירוש לסיבה שבגינה יונה הנביא סירב לבצע את שליחותו ולהתריע בפני אנשי העיר נינוה שכדאי להם לחזור בתשובה: בחמישי ברח יונה מפני א-לקים, ולמה ברח, אלא פעם ראשון שלחו להשיב את גבול ישראל ועמדו דבריו, שנאמר: "הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת" וגו'. פעם שניה שלחו לירושלים להחריבה, כיון שעשו תשובה הקב"ה עשה כרוב חסדיו ונחם על הרעה ולא חרבה, והיו ישראל קוראין אותו נביא שקר. פעם ג' שלחו לנינוה, דן יונה דין בינו לבין עצמו, אמר: אני יודע שזה הגוי קרובי התשובה הם, עכשיו עושין תשובה והקב"ה שולח רוגזו על ישראל, ולא די שישראל קורין אותי נביא השקר אלא אף העכומ"ז. הריני בורח לי למקום שלא נאמר כבודו שם; אם על השמים נאמר שכבודו שם, שנאמר: "עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ", על הארץ נאמר שכבודו שם, שנאמר: "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ", הריני בורח לי למקום שלא נאמר כבודו שם. (פרקי דרבי אליעזר פרק י', פסקה א'.) המדרש מתחיל ומספר לנו שליונה הנביא היו שלושה שליחויות בחייו: האחת הייתה לבשר לעם ישראל שגבולו יתרחב הרבה, כמו שהיה בימי דוד ושלמה. ונבואה זאת התקיימה בדיוק כמו שיונה הנביא ניבא. השנייה הייתה להתריע בפני עם ישראל שהעיר ירושלים תיחרב, וזאת כתוצאה מחטאם. אך הנבואה הזאת לא התקיימה כתוצאה מחזרתם של עם ישראל בתשובה. תקרית זאת הובילה לקריאתם של עם ישראל ליונה הנביא – "נביא שקר". ובפעם השלישית והאחרונה הייתה להתריע בפני אנשי העיר נינוה כי עירם תיחרב כיוון שחטאותם רבו מנשוא. השליחות הזאת הייתה קשה ליונה הנביא משתי סיבות: התוצאה של השליחות השנייה שלאחריה קראו לו "נביא שקר"! ויונה הנביא אינו רוצה שיקראו לו "נביא שקר", וגם מצד זה שיונה הנביא ידע שאנשי נינוה יחזרו בתשובה לאחר שהוא יתריע בפניהם שעירם תיחרב. ועל ידי חזרתם בתשובה – הגזירה על חורבן העיר תיגנז. וברור ליונה שלאחר השליחות השלישית לא רק שאנשים מישראל יקראו לו "נביא שקר". אלא גם אנשי אומות העולם יקראו לו "נביא שקר", ואת התוצאה הזאת זה הוא לא רצה שתקרה. מסיים המדרש בהסברת התוכנית בריחה של יונה הנביא. יונה הנביא רוצה לברוח למקום שלא מוזכר בו את כבודו של הקב"ה. בארץ מוזכר כבודו של הקב"ה: "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" , וגם בשמיים מוזכר: "עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ" , לעומתם על הים לא מוזכר בתנ"ך את כבודו של הקב"ה. הרב סעדיה גאון מצדד בכיוון הפרשני הזה ומוסיף עליו גם הוכחה מהכתוב לדבריו. הוא מצטט את הפסוק: וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר אָנָּה יְהוָה הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה: לפי דברי רבי סעדיה גאון יונה מגלה לנו בפסוק שהסיבה שלו לברוח לתרשיש היא - "...דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי...", כלומר, הדברים שיונה אומר הם הסיבה שלו לבריחה, הפחד שהוא יחשב כמדבר דברי כזב. הכיוון הפרשני של הפרקי דרבי אליעזר מובא גם: במדרש תנחומא, בילקוט שמעוני, ואצל הרב עדין שטיינזלץ. קשיים על הכיוון הפרשני הזה: • איך אפשר להחשיב את יונה הנביא לאדם שחושש ממה יגידו עליו? הרי בבריחתו הוא יודע שהוא מסתכן במוות בטרם עת, כמו שקרה לו כשהיה על הספינה בזמן הסערה. וגם אז יונה היה ממש אדיש למוות שלו. • איך אפשר לחשוב שיונה הנביא שהגיע למדרגה כל כך גבוהה - נביא, יעשה חשבונות פרטיים האם כדאי לו ללכת ולקיים את ציווי הקב"ה, או לא?

פירוש שביעי - יונה הנביא היה עניו

רבינו בחיי מביא פרשנות אחרת לסיבה שבגינה יונה הנביא סירב לקיים את שליחותו, וכך הוא כותב: ומה שהיה מסרב ללכת בשליחותו של מקום מחשבתו היתה טובה וכונתו לשמים, והיה לו זה מתוך ענוה ותמימות לב, כי נשא קל וחומר בעצמו ממשה רבינו כשאמר לו הקב"ה: ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, היה מסרב בשליחותו ולא היה רוצה ואמר לו: שלח נא ביד תשלח, ואמר לו: מי אנכי כי אלך אל פרעה ואמר: אם משה שליח להוציא את ישראל הצדיקים היה מסרב בשליחותו, אני הנעשה שליח להזהיר הרשעים לא כל שכן שראוי לי לעכב בשליחות ולצאת מלפני ה' ממקום שפע הנבואה כדי שלא תבואני נבואה זו ושלא אצטרך ללכת בשליחות זו. (ספר כד הקמח בערך יום הכיפורים, בעמ': 208-209.) רבינו בחיי מסביר לנו שהסיבה שבגינה יונה הנביא בחר שלא להתריע בפני אנשי נינוה היא באה ממקום טוב ורצון אמיתי לעשות את רצון הקב"ה. הכוונה באה מהענווה שהוא הרגיש כלפי השליחות הזו. הוא הגיע למסקנה הזו מתוך לימוד כנה עם מעשיו של גדול הנביאים משה רבינו. בחומש שמות מסופר על משה שהגיע למקום שבו היה שיח - סנה שבער, אבל האש לא אכלה אותו, מראה ניסי. מתוך הסנה משה שמע קול שמצווה עליו לחלוץ את נעליו כיוון שהמקום שעליו דורך משה הוא מקום קדוש. לאחר מכן מתואר שם ויכוח ארוך ביותר בין משה רבינו להקב"ה על הקדשת משה להיות השליח של עם ישראל להוציא אותם ממצרים. הקב"ה ציווה על משה לקחת את השליחות, אך משה בגלל ענוותו של משה רבינו הוא סירב לקבל. ממעשה זה יונה הנביא לומד ומסיק גם על עצמו. אם משה רבינו שהיה אדם כל כך גדול מסרב לציווי הקב"ה בגלל מידת הענווה שהייתה טבועה בו, קל וחומר שאני צריך לסרב שאני פחות גדול ממשה. ועוד אם משה רבינו סירב להציל את בני ישראל הצדיקים מפני פרעה הרשע, קל וחומר שלהציל את אנשי העיר נינוה שהם רשעים אני צריך לסרב. ולכן יונה הנביא ברח מארץ ישראל אל מקום שאין שם אפשרות לקבל נבואה, כדי לא להגיע שוב למקרה שבו הוא מקבל נבואה שנייה שמצווה עליו ללכת ולהתריע בפני אנשי העיר נינוה שיחזרו בתשובה. קשיים על הכיוון הפרשני הזה: • איך יונה הנביא חשב שהמעשה הנכון בעיני הקב"ה הוא שלא לקיים את ציוויו? הרי הקב"ה יודע מה נכון בעיניו, והוא ציווה עליך ללכת ולהתריע בפני אנשי העיר נינוה שאם הם לא יחזרו בתשובה ויתקנו את מעשיהם, הקב"ה ישמיד אותם ויחריב את עירם. • לפי דעתי, אם יונה הנביא חשב שהוא צריך להתנהג בענוותנות, כמו משה רבינו, הוא היה צריך להתפלל לפני הקב"ה ולבקש ממנו להסיר ממנו את הציווי הזה, ולא פשוט לברוח מפני הנבואה. • ישנו פסוק שבו יונה מספר לנו את הסיבה שבגינה הוא סירב לקיים את שליחותו: "וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה' וַיֹּאמַר אָנָּה ה' הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵ-ל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה." יונה מגלה לנו שהסיבה לבריחתו הייתה כי הקב"ה הוא א-לוקים רחמן ולכן הוא יסלח לאנשי העיר נינוה. הפסוק אינו מזכיר את עניין הענווה שלמד מפי משה רבינו.

פירוש שמיני - יונה הנביא עדיין לא הגיע למדרגת נביא שלם

הרב שמשון בן רבי רפאל הירש כתב פירוש אחר לסיבה שהודות לה יונה הנביא סירב לבצע את שליחותו. הרב שמשון הירש מסביר שהסיפור בספר יונה מספר לנו - איך יונה בן אמתי למד להיות נביא, דרך השגת המידות הנצרכות לנביא שהם: גיבור, עשיר, חכם ועניו. וכתוצאה מאי הגעתו עדיין למדרגת נביא, כשהקב"ה ציווה עליו להתריע בפני אנשי העיר נינוה על חורבן עירם - יונה הנביא ברח משליחותו. ר' מנדל הירש בנו של הרב שמשון הירש מסביר בפירושו את דבריו של הרב שמשון הירש באופן יותר מפורט. הוא מתחיל לומר לנו שהשתלשלות של השליחויות של יונה היו בסדר אחר מהמקובל. כלומר, השליחות הראשונה של יונה הנביא הייתה להתריע בפני אנשי העיר נינוה שעירם תיחרב. ומטרת השליחות הייתה לחנך את יונה להיות נביא שלם. ורק לאחר שיונה יגיע למדרגת נביא השלם הוא יוכל לנבא גם לישראל, כפי שהוא עשה לאחר השליחות של העיר נינוה. הדרך שבה הקב"ה לימד את יונה להגיע למדרגת נביא שלם הייתה מורכבת מכמה דברים: האחד – ציווי ליונה ללכת לנינוה ולהתריע בפני אנשיה שעירם תיחרב! הציווי היה מאוד ברור - לא לאיים עליהם שאולי עירם תיחרב, ולא לשכנע אותם לחזור בתשובה. אלא להודיע באופן חד משמעי. השני - יונה הנביא יודע באותו הזמן שהקב"ה הוא רחמן, ועדיין כוח התשובה יכול לשנות את רוע הגזירה שנגזרה על אנשי העיר נינוה. ואנשי העיר נינוה עקב ההתרעה שיונה יתריע בפניהם הם יחזרו בתשובה והקב"ה ירחם עליהם. והדבר השלישי – יונה הנביא הבין שלאחר ביטול הגזירה בשעה שיוסר החשש מפני החורבן אנשי נינוה ירצו לסגור איתו חשבון על ההתרעה שהתבדתה ששינתה את חייהם מהקצה אל הקצה לריק. לעומת יונה הנביא - נביא שלם יעשה שליחות מסוג שכזה, אף על פי שכבודו יפגע ואפילו חמור מכך הוא ייהרג. הקב"ה רצה להביא את יונה הנביא להגיע למדרגת נביא שלם. אך יונה הנביא בחר לברוח מלקיים את השליחות וזאת מהסיבה שהוא עדיין לא היה נביא שלם. יונה הנביא ניצל ההזדמנות את עוד לפני שקיבל את השליחות באופן מפורש ומלא – הקב"ה מעביר את יונה הנביא "סדרת חינוך" במהלך ספר יונה אשר בסופו יונה הנביא לומד להיות נביא שלם. קשיים על הכיוון הפרשני הזה: • בסוף ספר יונה מסופר לנו על דיון בין הקב"ה ובין יונה הנביא על תוצאות השליחות. יונה מביע את אכזבתו על הכפרה שעשו אנשי העיר נינוה, והקב"ה מסביר לו שהוא טועה בדרך עקיפה. הקב"ה מביא ליונה עץ קיקיון שנותן צל ומנעים את שהותו של יונה הנביא מחוץ לעיר נינוה, ויונה הנביא שמח בעץ מאוד. וביום שלמחרת הקב"ה מייבש את העץ, ומנשב רוח חמה מאוד שגורמת למזג אוויר חם ולא נעים ליונה הנביא. אז הקב"ה שואל את יונה האם הוא עצוב שעץ הקיקיון התייבש, ויונה הנביא עונה לו שכן. משיב לו הקב"ה אם עץ קיקיון הוא חשוב, קל וחומר 120,000 אנשים והרבה צאן הם חשובים, וטוב שהם לא הושמדו. מדברים אלו נשמע שהקב"ה מבקר את יונה הנביא על מחשבתו, לכן אם הקב"ה מנסה להעביר את יונה תהליך של לימוד מדרגת הנבואה בספר יונה, מדוע ישנה ביקרות על יונה, הרי הוא לומד? • ישנו פסוק שבו יונה מספר לנו את הסיבה שבגינה הוא סירב לקיים את שליחותו: "וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה' וַיֹּאמַר אָנָּה ה' הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵ-ל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה." יונה מגלה לנו שהסיבה לבריחתו הייתה כי הקב"ה הוא א-לוקים רחמן ולכן הוא יסלח לאנשי העיר נינוה. הפסוק אינו מזכיר את עניין הלמידה של יונה להיות נביא שלם.

הקדמה לשני הפירושים האחרונים:

לפני שנציג את הפירושים היוצאים בפרק זה העונים לשאלת בריחתו של יונה הנביא משליחות הקב"ה, נספר את הדיאלוג הרעיוני בין הקב"ה ליונה הנביא המובא בפרק ד'. יונה הנביא מרגיש עצוב לאחר שראה שהקב"ה ראה את המעשים שעשו אנשי העיר נינוה אשר חזרו בתשובה, כתוצאה מכך הקב"ה מתחרט על הרצון שלו להשמיד את העיר נינוה ואנשיה. לפיכך יונה הנביא מתפלל אל הקב"ה: בבקשה ממך הקב"ה, אני ידעתי שכך תיגמר השליחות, ולכן ברחתי לברוח מהשליחות הזאת. אני ידעתי שאתה א-לוקים רחמן ושאתה מאפשר לסלוח. הבקשה שלי - תהרוג אותי, כי יותר טוב לי למות מאשר לחיות במצב הזה. הקב"ה עונה לו בשאלה: התוצאה הזאת גרמה לך קושי?! ולאחר מכן הסיפור ממשיך שיונה הנביא יוצא מהעיר נינוה ומתיישב מחוץ לעיר, בצד המזרחי שלה, והוא מכין לעצמו סוכה שתגן עליו מהשמש. הוא עושה זאת כדי לראות איך יגמר הסיפור של העיר נינוה. הקב"ה עושה נס ומזמן עץ קיקיון מעל שיונה ישב, לעשות לו צל מפני החום. יונה מצדו שמח מאוד על הדבר הזה. וביום למחרת הקב"ה עשה נס והביא תולעת אשר מזיקה לקיקיון שבעקבות זה הוא התייבש. וגם הקב"ה הביא רוח מזרחית איטית, שגורמת למזג אוויר מאוד חם ולא נעים עבור יונה הנביא. תנאי מזג האוויר הקשים האלו גורמים ליונה הנביא להתעלף, ולבקש שוב למות. בעקבות בקשתו של יונה הנביא למות, הקב"ה אומר לו: היה קשה לך שעץ הקיקיון התייבש? יונה הנביא עונה לו: כן היה לי קשה מאוד! הקב"ה עונה לו: אתה יונה ריחמת על עץ קיקיון שבן לילה צמח, ולאחר מכן בן לילה התייבש, ואפילו לא גידלת אותו, ואני מלך העולם לא ארחם על עיר כל כך גדולה כמו נינוה שיש שם יותר ממאה עשרים אלף אנשים והרבה צאן!? בפרק הזה נציג שני פירושים על המחלוקת של יונה הנביא נגד מידותיו של הקב"ה. הפירושים האלו מתבססים על הדיאלוג הרעיוני בין יונה נביא לקב"ה שהבאנו לעיל.

פירוש תשיעי - יונה הנביא התנגד למידת החסד שבה הקב"ה הנהיג את עולמו

המדרש בילקוט שמעוני מביא את הדיאלוג המסופר בסוף ספר יונה בין יונה הנביא להקב"ה ומפרש את הסיבה שבגינה יונה הנביא לא רצה לקיים את שליחותו: מה עשה הקב"ה העלה קיקיון על ראש יונה בלילה ובשחרית עלו עליו רע"ה עלין וצל כל עלה ולה ארבעה זרת וטפח, ארבעה אנשים יכולים לישב בצלו תחת הקיקיון לכבוש את השמה, זימן הקב"ה תולעת והכה את הקיקיון ויבש ומת וזבובין ויתושין שרויין עליו ומצערים אותו מכל צדדים עד שבקש נפשו למות, באותה שעה זלגו עיניו דמעות כמטר לפני הקב"ה, ואמר לו יונה מפני מה אתה בוכה יש לך צער על זה שלא גדלתו לא הכנסת בתוכו זבל ולא השקית בו מים לילה אחד חיה ולילה אחת יבש כך חסת עליו ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה, באותה שעה נפל על פניו ואמר הנהג עולמך במדת רחמים דכתיב לה' א-לקינו הרחמים והסליחות. (מדרש ילקוט שמעוני על נ"ך רמז תקנ"א, פסקה ג׳.) בדיאלוג שבין יונה הנביא לבין הקב"ה, יונה הנביא מתחרט על מחשבתו הקודמת ואומר לקב"ה המשך להנהיג את העולם במידת הרחמים – במידת החסד. אני טעיתי, אומר יונה הנביא, שחשבתי שמידת החסד בעולם היא מיותרת ואף מזיקה. מהמדרש הזה אנו לומדים שהסיבה שבגינה יונה הנביא לא רצה לקיים את שליחותו ולהתריע בפני אנשי העיר נינוה שעירם הולכת להיחרב היא שיונה הנביא התנגד למידת החסד שעל ידה הקב"ה מנהיג את העולם. במדרש יונה מובאים מדרשים דומים למדרש זה בכיוונם הפרשני לשאלת - מדוע יונה הנביא ברח משליחותו. סימון ממשיך עם הכיוון הפרשני זה ומסביר שיונה ברח במקום לקיים את שליחותו מהסיבה שידע שה' עתיד לוותר על הרעה אשר דיבר לעשות לאנשי העיר נינוה. ומידת חסד הזאת מערערת את תוקפו של מידת הדין, בכך שהיא פוגעת בוודאותו של העונש ומעמעמת את חד-משמעותו. יונה הנביא רוצה לחזק את שמירת החוק כנגד רוב החמס והרעה, ולכן הוא אינו מוכן ללכת בשליחות שסופה פגיעה גדולה בשורת הדין. בספר מקרא לישראל על ספר יונה סימון מוסיף ואומר שהקב"ה מלמד את יונה הנביא שאין העולם מתקיים אלא מכוח השיתוף הנסתר של מידת הדין ומידת הרחמים. השיתוף של שתי מידות אלו מובנה בכך שלא רק הפחד מהעונש מביא ליראת חטא, אלא גם מהתפעמות מרוממות הקב"ה שעוזר ומושיע ומנהיג את העולם גם מתוך חסד וסליחה. הקב"ה מלמד זאת את יונה הנביא על ידי שהוא מנסה אותו בידו הקשה של הקב"ה, וכך יונה יוכל להשתחרר מן הדעה שרחמי ה' הם ביטוי של חולשה ורכות לבב. רק כשיכיר יונה הנביא את מידת הדין בחייו הפרטיים שלו עצמו ויצטרך לבקש מהקב"ה לפנים משורת הדין – מידת הרחמים, הוא יוכל להבין את הצורך העקרוני של בן אדם לרחמי שמים. אררט ממשיך את הכיוון הפרשני הזה וכך הוא כותב במאמרו: יונה (בן אמתי הנביא) אינו יכול לשאת יותר את מעשה הא-לוקים - במידת הרחמים בלבד. ברוב כעסו (על א-לוקים) הוא שב ומתפלל (מתדיין עמו) על מעשהו זה, וכמסקנה הוא מבקש כי ייגזר דינו למות וכך ייפטר משליחותו - בקשה שהאל רואה כבלתי רציונלית. הדרמה מסתיימת בעימות בין יונה "הצדקן" - המעמיד על הדין - ובין א-לוקים רב החסד והרחמים. יונה יוצא מן העיר ומצפה לראות מרחוק את שיקרה בה ביום שאחרי "החזרה בתשובה" הטוטאלית. אין הוא מאמין שהחזרה בתשובה הטוטלית תחזיק מעמד. א-לוקים עדיין מנסה לשכנע את יונה באמצעות מסכת האירועים בקיקיון שאפשר לחוס ולרחם על בני אדם, ואין לשפוט אותם במידת הדין בלבד. ואילו יונה בן אמתי, בצל סוכתו מחוץ לעיר, מצפה לראות (עד היום) אם צלחה דרכו של האל. (אררט [2017] עמ' 85-88.) אררט מסביר במאמרו את נקודת המחלוקת של יונה הנביא על הנהגת הקב"ה. לפי אררט, יונה הנביא חושב שהקב"ה צריך להנהיג את עולמו יותר במידת הדין ופחות במידת הרחמים - מידת החסד. ולכן יונה הנביא מחכה מחוץ לעיר נינוה לאחר שהתריע בפניהם שאם הם לא יתקנו את מעשיהם, עירם תיחרב והם יושמדו. במעשה זה יונה הנביא מוחה כנגד הנהגתו של הקב"ה. בעקבות כך, הקב"ה מנסה ללמד את יונה הנביא מדוע הוא מנהיג את עולמו כך, דרך עץ הקיקיון. צפור ממשיך את הכיוון הפרשני הזה, והוא מרחיב על דבריו של אוריאל סימון. הוא מסביר שיונה הנביא חושב שהסליחה נוגדת את יסודות הצדק. כיוון שהאחריות של האדם על מעשיו, ולכן הוא חייב לשלם את המחיר המלא על פשעיו. כפרה ותשובה, ואפילו מעשי תיקון על החטאים עצמם - הם טובים וחשובים, אך רק מכאן ואילך, ועדיין אינם יכולים לבטל את העבר. גם מצד שאר בני האדם - אם יש אפשרות לעשות חטאים ולקלקל ותמיד ישנה אפשרות לתקן את החטאים. אפשר ללמוד מכך שמותר לחטוא, או שלחטוא זה לא מעשה רע. כיוון שאפשר תמיד לחזור אחורה. רעיון דומה למשחק מחשב - אם נפסלים, אפשר להתחיל מההתחלה. מחשבה זאת היא נוראית, כיוון שבדרך זאת ישנה לגיטימציה לחטוא ולקלקל את העולם. וכנגד מחשבה זאת יונה הנביא עומד ואומר - האדם החוטא יענש. מיכאלי מוסיף על דברים אלו שיונה הנביא התנגד למידת הרחמים כיוון שהוא חשב שמידה זו אינה אמיתית, ולכן אין לה מקום בהנהגת העולם. והוא מוכיח זאת מהפסוק שבו יונה הנביא אומר לקב"ה את הסיבה שבגינה הוא בורח משליחותו: "וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר אָנָּה יְהוָה הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵֽל חַנּוּן וְרַח֔וּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶ֔סֶד וְנִחָם עַל הָרָעָֽה׃" יונה הנביא השמיט את המילה - אמת ממידות הקב"ה, ובמקומה אמר ניחם על הרעה. כוונתו של יונה הנביא לומר שמידת הרחמים היא באה במקום מידת האמת, ולכן אין לה מקום בהנהגת העולם. עם כיוון פרשני זה מסכים גם הרב יהושע בכרך וסולה. . קשיים על הכיוון הפרשני הזה: • איך הקב"ה הביא אדם למדרגת נביא והוא לא שלם עם הנהגתו של הקב"ה? • איך יונה הנביא שהגיע למדרגת נביא, לא מבין את הנהגת הקב"ה בעולם? וגם אם הוא אינו מבין, איך אפשר למרוד בשליחות על ידי אי קיומה?

פירוש עשירי - יונה הנביא התנגד לאפשרות של חזרה בתשובה

הרב אליקים בן מנחם מסביר במבוא לפירושו על ספר יונה, בסדרת "דעת מקרא", עוד כיוון פרשני לסיבה שבגללה יונה הנביא לא הסכים ללכת ולקיים את שליחותו. יונה הנביא חושב שאין צדק באפשרות לסלוח לרשעים על העוונות הרעים שעשו. אפילו גם אם הם עשו תשובה שלמה ואמתית! הסיבה שמובילה את יונה הנביא למחשבה זו היא שאנשי העיר נינוה הם רצחו בני אדם, עשקו אלמנות ויתומים. אחרי כל החטאים האלו - איך אפשר לכפר על דברים כאלו? איך אפשר לחזור בתשובה על רצח?! וכי הנרצחים יקומו לתחיה? יונה הנביא בורח מקיום שליחותו מפני שהוא מתנגד לאפשרות של חזרה בתשובה. הוא חושב שהצדק האמיתי הוא שמידת הדין תעניש ותכה בחוטאים ותחזיר להם כגמולם. בכר מפרש את הסיבה של יונה הנביא לבריחתו בכיוון דומה לכיוונו של בן מנחם. ובדבריו הוא מוסיף שיונה התנהג כפי השקפה זו, כמו שמסופר שבזמן שהים סער על הספינה של יונה בים, יונה אמר למלחים שהיו בספינה: בגללי הסער הגדול הזה, אם תשליכו אותי לים - אתם תנצלו, לכן עשו זאת, כי העונש הזה הוא מכוון רק אליי. באמירה זאת יש השלמה והסכמה בעונש המגיע לו. ואת ההשקפה הזאת הוא רוצה לממש גם כנגד אנשי העיר נינוה. בכר מוכיח מהכתוב שסיבתו של יונה הנביא לבריחתו היא התנגדותו לחזרתם של אנשי העיר נינוה בתשובה: "וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר אָנָּה יְהוָה הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵֽל חַנּוּן וְרַח֔וּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶ֔סֶד וְנִחָם עַל הָרָעָֽה׃" לפי בכר יונה הנביא מסביר פה את סיבת בריחתו מהשליחות שהוטלה עליו. יונה הנביא ידע שהקב"ה ייתן לאנשי העיר נינוה לחזור בתשובה, ולאחר מכן הוא ירחם עליהם, ואת התוצאה הזאת יונה הנביא רצה למנוע. עם דברים אלו מסכימים גם: קויפמן וטרופר. קשיים על הכיוון הפרשני הזה: • יונה הנביא מסרב לקיים את שליחות הקב"ה ולהתריע בפני אנשי העיר נינוה שיחזרו בתשובה, כיוון שהם עשו מעשים כל כך רעים עד כדאי שהם יושמדו. הסבר זה מסתדר עם החלק הרק הרשעים שבעיר יושמדו, אבל מה אם הצדיקים? מה אם אלה שלא עשו עוול? • יונה הנביא חורץ את הגורל של כל הרשעים בעולם לכל הדורות ואומר שכל מי שחטא בחטא חמור, עונשו צריך להיות מידי וסופי. איך אדם, ככל שהוא צדיק וגדול, יכול לומר אמירה כזו? אמירה זו יש בה גאווה, והיא אינה מתאימה להיאמר על ידי נביא בישראל.