משתמש:יוכבד פרנק/הילדה קסטן

הילדה קסטן נולדה במנהיים, גרמניה. כבר בילדותה, בגיל 6, התחברה לתחום המחול והחלה לומדת ריקוד. שנה לפני עלייתה ארצה שהתה אצל דודה באנגליה. ב – 1 במאי 1938 עלתה ארצה והתגוררה בקיבוץ ליד תל אביב, היכן שהתגורר אחיה. קסטן הייתה כל כך מסורה לריקוד, שאף אחרי תשע שעות עבודה בבית התינוקות בקיבוץ, הלכה לרקוד. מיד עם הגעתה לארץ, הצטרפה ללהקתה של גרטרוד קראוס, ורקדה שם במהלך שנות ה-30 וה-40, בקבוצה הבוגרת שהופיעה עם התזמורת הארצישראלית. מאוחר יותר הצטרפה גם ללהקתה של קראוס ב"אופרה העממית". כבר מההתחלה, ראתה גרטרוד את כשרונה ואת חיוניותה של קסטן, התיידדה איתה באופן אישי, ואף טיילה עמה בצוותא באיטליה. קסטן חברה לקראוס ישר בבואה לארץ, וגם הייתה האחרונה שראתה אותה לפני מותה. לאחר מלחמת העולם השנייה, למדה קסטן אצל תלמידה של מרי וויגמן, וכן למדה בלונדון אצל דקורט יוס, אך בעיקר למדה ורקדה אצל גרטרוד. קסטן לא רקדה לפי שיטה מסויימת, אלא הריקודים נבעו מתוכה. בגיל 20 הופיעה בערב ראשון משלה, והעלתה לבמה שניים עשר ריקודי סולו. היא הופיעה בערבים כאלה עוד פעמיים. גם אחרי לידת בנה בשנת 1951, המשיכה להופיע בכל הארץ, ואף הופיעה בלונדון. במקביל פתחה סטודיו משלה. הילדה קסטן התגרשה מבעלה, וכדי לממן את עצמה עם בנה, לימדה בקיבוצים כמו בן שמן ואחרים, והעלתה איתם הופעות לחגים. בנוסף לימדה ברמת גן. עד שנת 1985 עוד היה לה סטודיו משלה, אבל אחרי ניתוח שעברה – הפסיקה ללמד. תלמידותיה הבולטות היו: סיקי מבת דור, וכן השחקנית ליאורה ריבלין. קסטן עשתה כוריאוגרפיות בתיאטרון עם מריאן רוטשילד (פנטומימה), מילוא היה הבמאי וגרינבאום וחנל'ה מרון שיחקו בהצגה. הילדה קסטן הייתה גמישה וקטנה, ודמותה הייתה מאופיינת בחיוניות ובטיפת ליצנות. כישרונה התבלט באיפיון גרוטסקי, ריקודי אופי וריקודים עממיים. קסטן הייתה פארודיסטית, התאפיינה בטכניקה טובה, השתמשה המון בפנטומימה, הבעות פנים, עליזות, הומור, קלות ופארודיה טובת לב. לאה גולדברג במופע בלט של קראוס ב"אופרה העממית": "הילדה קסטן, על אף שהיא רוקדת תפקיד גברי, אלא שהחן הילדותי כמעט שבתנועותיה, הגראציה הטבעית המלווה את קומתה הקטנה, וההומור שבהופעתה מצילים אותה משגיאות יתירות." קסטן ליוותה את ריקודיה במוזיקה של שופן, דבורז'ק, דביוסי, שוסטוקוביץ' ומוזיקה ישראלית של יהודה ברנשטיין. בריקוד ביקשה להביע את סערת נפשה, מאווייה וגעגועיה והעלתה את הריקוד לדרגת ערך וסמל. היא הייתה אחת האמניות העצמאיות והמובהקות ביותר בשטח הכוריאוגרפי. למרות שהיו לה תנאי עבודה קשים היא המשיכה לעבוד במסירות. היא הכינה תוכנית חדשה שכללה קטעים גרוטסקיים, שחשבה שהולמים את אופיה. הרפרטואר שלה היה מגוון. קסטן כבשה את לב הקהל ואף את הביקורת. היא רקדה בלט קלאסי וגם מחול מודרני, הייתה חלק מלהקת האופרה הארצישראלית והצטרפה למקימי להקת הבלט הישראלי. קסטן ליוותה במשך 15 שנה את הבלט שהתפורר באותה תקופה בארץ בגלל האדישות שהייתה כלפיו, היא תרמה ממיטב כוחותיה לשיפורו ורמתו. הילדה קסטן הייתה חלוצה בתחום המחול בארץ ישראל.