משתמש:עמק שושנים/דומניקו גירלנדיו
דומניקו גירלנדיו 1449-1494 היה צייר רנסאנס פלורנטיני, בן זמנם של בוטיצ'לי ופיליפו ליפי. שוליותיו הרבים כללו את מיכלאנג'לו. שמו המלא הוא דוֹמֶניקוֹ די תוֹמַאסוֹ קוּרַאדי די דוֹפו בּיגוּרְדי. דומניקו, הבכור מבין 8 ילדים, בתחילה היה שוליה של תכשיטן או צורף, כנראה של אביו שלו. שם החיבה "הגירלנדיו" (קולע הזרים" הגיע אליו מאביו, צורף שפורסם על-ידי שרשרת מתכת דמויית זר פרחים שנענדה ע"י אשה פלורנטינית. בחנותו של אביו, דומניקו כפי שמספרים, צייר פורטרטים של העוברים ושבים ולבסוף הפך לשולייתו של הלסיו בלדובינטי ללמוד אמלו ציור ופסיפס. עבודות ראשונות בפירנצה ורומא
עבודות ראשונות בפירנצה ורומא[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1480, גירלנדיו צייר את ה"סן גֶ'רוֹמֶה" ופרסקי אחרים בכנסיית אונייסנטי, פירנצה, ו"סעודה אחרונה" בגודל טבעי בחדר האוכל שלה. מ-1481 עד 1485 הוא הועסק בפרסקי ב"סָלַה דֶל אוֹרוֹלוֹג'וֹ" של ה"פָּאלַאצוֹ וֵּקְיוֹ". הוא צייר גם את ה"אפותיאוזה מסַן זָנוֹבּיוּס", עבודה יותר גדולה מגדל טבעי בעלת אדריכלות-מסגרת מעובדת לפרטים, דמויות של גיבורים רומיים ופרטים חילוניים אחרים, מרשימים בפרספקטיבה ובמיומנות האדריכלית/קומפוזיטורית שלהם.
ב-1483 גירלנדיו זומן לרומא ע"י האפיפיור סיקסטוס ה-4 לצייר פרסקו בקפלה הסיסטינית: ישו קורא לפטרוס ואנדרו לשליחות". עבודותיו האחרות ברומא אבדו. לפני 1485 הוא הפיק ציורי קיר בקפלה של סאן פינה, בכפר הטוסקני סאן ג'ימיניאנוֹ שאחרי שנת 1350 בקירוב נשלט על-ידי סייֵנַה השכנה. גיסו לעתיד, סבסטיאנו מאינארדי, עזר לו בעבודות אלה ברומא ובסן ג'ימיניאנו.
עבודות מאוחרות יותר בטוסקנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשחזר גירלנדיו לרומא ב-1485, הוא צייר fresco cycles בקפלה סַסָטי בסן טְריניטַה עבור התורם והבנקאי פרנצ'סקו ססטי, שהפך למנהל הסניף של בנק מדיצ'י בג'רונה, רק כדי לוותר על התפקיד לטובת ג'ובאני טוֹרְנַבּוּאוֹני, פטרונו לעתיד של גירלנדיו. בקפלה זו דומניקו צייר של סצינות מחיי פרנצ'סקו הקדוש, כולל אישור שלטונו ומסדרו של סן פרנצ'סקו על-ידי האפיפיור הונוריוס ה-3, מותו ותחייתו של פרנצ'סקו הקדוש. by the interposition of the beatified saint, of a child of the Spini family, who had been killed by falling out of a window בעבודה הראשונה מופיע פורטרט של לורנצו דה מדיצ'י, ובשלישית דמות הדומה לגירלדניו עצמו, שאותה גם כלל באחת מתמונותיו בסנטה מריה נובלה וכן ב"ההערצה למַגי" בבית יתומים בשם "בית החולים של התמימים". יצירת המזבח מקפלת סאסטי, "הערצתם של הרועים", מוצגת כיום באקדמיה של פירנצה.
מיד לאחר מחויבות זו, גירלנדיו נתבקש לחדש את ציורי הקיר שלו במקהלה של סנטה מריה נובלה, שגיבשה את הקפלה של משפחת ריצ'י, אך המשפחות טוֹרְנַבּוּאוֹני וטוֹרְנַקְוִוינְצ'י, שהיו אז הרבה יותר חשובות ממשפחת רי'צי, נטלו על עצמן את מחיר השחזור עם תנאים: השאלה של שימור זרועותיו של ריצ'י עוררו כמה דיונים משפטיים משעשעים. ציורי הקיר של גירלנדיו ועוזריו הרבים, צוירו בארבע סדרות לאורך שלושת הקירות, כאשר הנושאים העיקריים הם חיי המדונה ויוחנן המטביל הקדוש. יצירות אלה מעניינות בצורה מיוחדת בכך שהן כוללות הרבה פורטרטים היסטוריים, ז'אנר שהיה התמחותו של גירלנדיו.
הסדרה של גירלנדיו על חיה של מריה, בוצעה עם תשומת לב מירבית לפרט הריאליסטי, מייצגת סצינות ביתיות מתקופתה של האצולה הפלורנטינית, ולא אירועים היטוריים של משמעות קוסמית. בcycle יש לא פחות מעשרים ואחד פורטרטים של בני המשפחות טורנבואוני וטורנקווינצ'י: בציור "המלאכים מתגלים לזכריה", פורטרטים של פוליציאן, מרסיליו פיצ'יני ועוד. בציור "ברכתן של אנה ואליזבת", "ג'ינֵבְרַה דֶה בנצ'י" היפה. ב"סילום יואכים מהמקדש", "מאיינרדי ובאלדובינטי" (או שהשני יכול אולי להיות אביו של גירלנדיו). קפלת ריצ'י הושלמה ב-1490. היצירה שמעל המזבח נוצרה כנראה בעזרת אֶחַיו של גירלנדיו, דָוִידֶה וְבֶּנְדֶטוֹ. החלון הצבעו היה עיצובו האישי של דומניקו.
עבודות מפורסמות אחרות של גירלנדיו הן יצירות-מזבח בטמפרה (סוג של צבע) של "הבתולה מוערצת על-ידי קדושי זֶנוֹבְּיוּס", "יוּסְטוּס ואחרים", צוירו עבור כנסיית יוסטוס הקדוש, אבל היום נמצאים המוזיאון אופיצי, יצירת מופת בלתי רגילה. "הצלוב בתהילה עם רוֹמוּאַלְד וקדושים אחרים", בבדיה של וולטרה (1488). "ההערצה של הביקור" (לובר) אשר נושא את התאריך המאומת האחרון ביותר (1491) מבין כל עבודותיו.
גירלנדיו לא ניגש אל העירום לעתים קרובות. אחת התמונות שלו שכן כוללות עירום, "וולקן ועוזריו יוצרים ברקים", צוירה עבור לו ספדלטו, אבל (כמו יצירות אחרות המפורטות על-ידי ואזארי), אינה קיימת עוד.
מעבודות הפסיפס שלו מלפני 1491. אחת, ראויה לציון, היא "הבשורה", באחת הדלתות לקתדרלת פירנצה.
הערכה ביקורתית ומורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
סכימת הקומפוזיציות של גירלנדיו היו מפוארות והולמות בה בעת, מתוך כוונה לשמור על השמרנות, האיפוק והקלאסיוּת של המאה ב-15. ציורי האור וצל שלו, במובן של הצללה ריאליסטית ותלת-מימדיות, היו מתקדמים בצורה מתקבלת על הדעת, כשם שהיו הפרספקטיבות שלו, שאותם הוא עיצב בקנה מידה משוכלל בעין בלבד, ללא שימוש במתמטיקות מתוחכמות. הצבע שלו פתוח יותר לביקורת, אך היישום remark applies... פחות לציורי קיר מאשר לציורי טמפרה, שהם לפעמים בהירים בצורה נרחבת וגולמית יתר על המידה. ציורי הקיר שלו בוצעו בשלמותם, במה שהאיטלקים מכנים "פרסקו לח", ללא תוספות בטמפרה (על יבש). "האלהתו של זנוביוס הקדוש" בפָּלַאצוֹ וקיו, פירנצה.
נוקשות מסויימת בקווי-המִתְאר מאשר על אימוניו המוקדמים בעבודת מתכת. וזארי אומר של גירלנדיו היה הראשון שנטש, בחלק גדול, את השימוש בהזהבה בתמונותיו, המייצג באמינות כל חפץ שהוא האמור להיות מזהב. אך עדיין, טענה זו אינה תופסת לגבי כלל יצירתו, מאחר שהֵדְגֶשי נוף, לדוגמא ב"הערצתם של הרועים", נעשו באמצעות עלי זהב. רישומים וציורים רבים של גירלנדיו, שכעת בגלריית אופיצי, ראויים לציון מיוחד בשל מאמץ נטורליסטי של קווי המתאר שלהם.
אחת מהמורשות הגדולות של גירלנדיו היא שהוא נתן חינוך אומנותי ראשוני למיכלאנג'לו, שאין, בכל אופן, לאזכר אותו בנשימה אחת עם גירלנדיו. גירלנדיו נפטר מ"חום מגפתי" ב-11 בינואר, 1494 ונקבר בסנטה מריה נובלה. הוא נישא בעמיים והשאיר אחריו ששה ילדים, שלושה מהם בנים. רידולפו במיוחד, היה גם הוא צייר. היתה לו שורה ארוחה של צאצאים, אך המשפחה נפטרה כולה במאה ה-17, כאשר הנפשות האחרונות נכנסו למנזרים.