משתמש:פארציווא/פארציווא

*שם הערך* - *שם המגדיר במה עוסק הערך, ומכאן מה חשיבותו של נושא הערך*

פסקת פתיח המתארת את נושא/נשוא הערך.

כאן יופיע תוכן הערך. ניתן לחלק זאת באמצעות כותרות כדלהלן.

חסידות פארציווא

רבינו הקדוש מפארציווא זיע"א ואבותיו רבותינו הקדושים נ"ע זיע"א

מחצבת קודש - פשיסחא

- א -

מגזע אראלים ותרשישים משתרגים ענפיה של חסידות ביאלא'. ראש השושלת ואבי המשפחה הוא הגאון הקדוש אשר לו דומיה תהילה מרן רבינו יעקב יצחק מפשיסחא זצוקללה"ה הנקרא בשם 'היהודי הקדוש' זיע"א ועכ"י. הוא אשר הנהיג הרבה מתלמידיו הגדולים של רבו הקדוש רבי יעקב יצחק - החוזה מלובלין זצוקללה"ה, הם דבקו בו בעוז, ומהם נפוצו ענפיו בכל חצרות חסידי פולין.

נוראות מסופר על גודל עבודת הקודש שלו, כי עוד מילדותו עבד את ה' כאחד הגדולים. תפילתו היתה בגודל מסירות נפש, עד שבכל יום היה נפרד ממשפחתו לפני התפילה, שמא לא ישוב לראותם עוד, וכפי שאכן ארע, כשנסתלק בעת תפילתו. גם גודל גאונותו וגדלותו בתורה היתה לאין ערוך, ובכל יום היה מגיד שיעור בגמרא לפני התלמידים בעיון ופלפולים נוראים. מעשה צדקתו היה נפלא עד מאוד, עד שלא השאיר פרוטה אחת בביתו שלא חילקה לצדקה. קדושתו הנוראה היתה עד אין קץ, וכפי

שנקרא שמו בפי כל לדורות עולם היהודי הקדוש'.

שנותיו לא ארכו, ועוד בחיי רבו החוזה מלובלין זיע"א נסתלק לבית

עולמו ביום י"ט לחודש תשרי בחול המועד סוכות שנת תקע"ד.

---

לאחר פטירת מרן היהודי הקדוש זיע"א, בקשו גדולי תלמידי וחסידי אביו הקדוש מבנו הגדול הרבי ר' ירחמיאל זיע"א לקבל על עצמו להיות

להם לרועה ומנהיג, וממלא מקום אביו. ברם הוא לא רצה לקבל עליו את עטרת ההנהגה, ובמשך ארבע עשרה שנים היה נחבא אל הכלים, עד שאפילו הקרובים אליו לא ידעו מחסידותו ופרישותו.

אמנם לאחר שגדולי וצדיקי הדור הפצירו בו לקבל ההנהגה, קיבל עלין להיות מנהיג ורב, ונהרו אליו מכל קצווי ארץ ונתגלה ונתפרסם שמו, והיה פועל ישועות ונפלאות בקרב הארץ. וכל הצדיקים והקדושים נהרו אליו

מקרוב ומרחוק לשתות בצמא את דבריו הקדושים.

הרבי ר' ירחמיאל מפשיסחא נלקח לבית עולמו בחודש אייר ה' בו, בשנת תקצ"ו. כבוד גדול עשו לו במותו, ונקבר באהל אביו הקדוש.

-ג-

בנו ממלא מקומו, הוא מרן הרב הקדוש רבי נתן דוד משידלובצא זיע"א, אשר נולד לאביו בשנת תקע"ד סמוך להסתלקותו של רבינו היהודי הקדוש זיע"א. זקנו היהודי הקדוש עוד שימש כסנדק בברית המילה שלו, והוא נתן לו את שמו 'נתן דוד', באומרו: הא לכם נביא ומלך. מפורסם היה כעובד ה' וכאיש אלוקים קדוש, ולאחר פטירת אביו הרבי ד' ירחמיאל זיע"א ישב על כסא ההנהגה, ועל אף היותו צעיר לימים יצא

שמו לתהילה בכל הארץ.

בתחילה ישב בפשיסחא, ולאחר מכן עבר להתגורר בעיר שידלובצא שם החל להנהיג את נשיאותו ברמה. סיפרו עליו פלאים רבים, רוח הקודש הופיעה בבית מדרשו, ועם כל זה היה שפל רוח ביותר, והסתיר את גדלותו

בתורה ואת גודל כוחו בנסתרות.

רבינו הקדוש משידלובצא נסתלק לבית עולמו בחצות ליל ערב שבת קודש פרשת לך לך ז' במרחשוון שנת תרכ"ו. והובא למנוחות בעירו שידלובצא, שם הוקם אוהל על מקום מנוחתו, ורבים מבני ישראל היו עולים להתפלל שם לשפוך את שיח ליבם ולהיוושע בכל טוב.

- ד -

ארבעה נטעי קודש הותיר אחריו הרבי משידלובעא הלוא המרה הרה"ק רבי צמח ברוך משידלובצא זיע"א, הרה"ק רבי פנחס מקינצק

זיע"א, הרה"ק רבי שרגא יאיר מביאלבזריג זיע"א מחבר הספר הקדוש ארון עדות', והרה"ק רבי יעקב יצחק מביאלא זיע"א. צדיקי הדור הרבו בשבחם. הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זיע"א התבטא פעם ואמר: ידוע ידענו כי בני השידלאווצער זיע"א הם כולם צדיקים, והרה"ק ה'גיטער יודי מניישטאט זיע"א אמר לרבינו משידלובצא על בניו הקדושים "גינה נאה

נטעתם".

בין בניו הקדושים של מרן הרה"ק רבי נתן דוד משידלובצא זיע"א, התייחד שמו של צעיר הבנים, רבינו הקדוש רבי יעקב יצחק מביאלא זיע"א. ובעוד שאחיו הקדושים הנהיגו ברבים אחרי פטירת אביהם הקדוש ובכך המשיכו את הנהגת העדה הקדושה כפי המסורה בידיהם מאבי השושלת רבינו היהודי הקדוש זיע"א. - רבי יצחק יעקב זיע"א שהיה חתנו של הרב הקדוש רבי יהושע מאוסטרובא זיע"א מחבר הספר הקדוש 'תולדות אדם', ובן הרב הקדוש רבי שלמה לייב מלענטשנא זיע"א - מתלמידי מרן היהודי הקדוש זיע"א, הנהוג את עדת חסידי אוסטרובא לאחר הסתלקות חותנו הקדוש, כשחסידי חותנו דבקו בו והוא היה להם לרב ומנהיג.

שלושת האבות

- א -

הרה"ק רבי שלמה לייב מלענטשנא זיע"א

הרה"ק רבי שלמה לייב מלענטשנא זי"ע בן הצדיק הנסתר רבי ברוך זיע"א היה תלמידו המובהק של הרה"ק הרבי ר' מנחם מנדל מרימנוב זיע"א, והסתופף גם בצילם של החוזה מלובלין זיע"א ותלמידו היהודי

הקדוש מפשיסחא זיע"א.

לאחר שכבו המאורות הגדולים בשנת תקע"ה, כשרבותיו הקדושים רבי מנחם מנדל מרימנוב והחוזה מלובלין נסתלקן לישיבה של מעלה - נענה רבי שלמה לייב להפצרות החסידים, והתחיל לנהוג בנשיאות. תחילה במקום מגוריו בגליציה, ולאחר מכן בעצת רעיו וידידיו צדיקי הדור

עבר לפולין וקבע את מושבו בעיר לענטשנא.

קרוב לשלושים שנה הנהיג את עדתו, ומרוב כאבו וצערו על צרות ישראל בימיו, ובעיקר צרת גיוס בחורי ישראל לצבא שנתגברה מאוז באותו העת - נסתלק לבית עולמו ביום י"ט ניסן תר"ג ונטמן בבית החיים

בלענטשנא.

הרה"ק רבי יהושע מאוסטרובא - מרן התולדות אדם זיע"א

החסידים שהתייתמו מרבם הקדוש נשאו את עיניהם אל בנו הגדול הרה"ק רבי יהושע, אשר למרות שהיה רך בשנים - כבן עשרים וארבע שנים בלבד, - נודע שמו כאחד הגדולים, ובקשו ממנו להנהיג את העדה הקדושה. אך רק לאחר הפצרות מרובות מצדיקי הדור, כהרה"ק רבי יצחק מווארקא זיע"א ועוד, נעתר לחסידים - בכדי שלא תתפרד החבילה, וישב בראש.

בתחילה ישב בעיר סאסנוביץ. ולאחר מכן נטע את אהלו באוסטרובא, שעל שמה נקרא לדורות עולם: "הרה"ק רבי יהושע מאוסטרובא'.

רבינו הנהיג את אנשי שלומו במסירות אין קץ, וכוחות מרובים השקיע כדי לרומם ולנשא אותם ברוחניות, ולהדריכם בנתיבי אמונה ענווה וקדושה. הרה"ק רבי יצחק מנעשכיז זיע"א המליץ עליו את הפסוק "ותם לריק כוחכם" - עם השלימות שלו (-'התמות') יש בכוחו להכניס יראת

שמים גם בכלי ריק.

במלאות שלושים שנה להנהגתו, ביום כ"ח ניסן שנת תרל"ג, נסתלק מרן ה'תולדות אדם' לבית עולמו. ונטמן במקום אשר בחר לעצמו בחייו - בחלקת הילדים שלא טעמו טעם חטא - בבית החיים הגדול שברחוב

גנשאי בווארשא.

הרה"ק רבי יעקב יצחק מביאלא - מרן ה'דברי בינה' זיע"א

את מקומו בהנהגת העדה הקדושה מילא חתנו הרה"ק רבי יצחק

יעקב זצ"ל בן הרה"ק רבי נתן דוד משידלובצא זיע"א. בהיותו כבן י"ד שנה נשא את בתו היחידה של מרן ה'תולדות אדם' זיע"א - הרבנית מרת רחל לביאה ע"ה. ומאז היה סמוך על שולחן חותנו הקדוש, שם ישב על התורה והעבודה ונתדבק בו בדביקות אהבה, ו"רוב

חכמתו קיבל ממנו". למרות גילו הצעיר, הפצירו החסידים בו שישב על כסא חותנו, ויקבל עליו את משא הציבור. אבל הוא לא נעתר להם, עד ששמע מעד נאמן כי חותנו הקדוש גילה דעתו במפורש שאין רצונו אלא בו. וגם רעיו הצדיקים מגדולי הדור כהרה"ק רבי יעקב אריה מראדזמין זיע"א הכריחו אותו לקבל על עצמו את הנהגת העדה, אז קיבל עליו את עול ההנהגה.

לאחר כמה שנים עבר מעיר מגורי חותנו אוסטרובא אל העיר ביאלא, ומכאן זרח אורו לאלפי ישראל. שם בנה בית מדרש לתורה ותפילה, וכל מבקש השם היה בא אליו. בבית מדרשו ישבו בחורים ואברכים יומם ולילה ועסקו בתורה ועבודת השם.

ספרא רבא היה, והשאיר אחריו למעלה מארבעים ארגזים גדולים מלאים המוני כתבי יד בכל מקצועות התורה, ואך חלק מועט מהם נדפס בספריו הקדושים: "ישרי לב' על ענייני שבת קודש ו'דברי בינה' על התורה והמועדים, בהם מתגלית קדושתו הגדולה והפלגת חכמתו.

כן פיזר מממונו לצדקה לאלפים לכל דורש ומבקש, והיה רגיל לומר: "כי כל עניי ישראל - או שהוא דודם או שהם דודיו". ועוד בחיי חמיו תיקן קופה של צדקה עבור זה. גם הרבה להתעסק בהצלת בחורי ישראל מן

הצבא.

בימיו גדלה החסידות הן בכמות והן באיכות. רושמי הקורות מציינים כי חמשת אלפים בתי - אב בקהילות פולין היו נותנים דמי 'מעמדות'

לכמופלגים בתורה בחסידות וביראת שמים. למאלא, רובם ככולם מאנשי שלומו היו ידועים במקומות מושבותיהם

בליל כ"ג אדר ב' תרס"ה אחר תפילת ערבית - בעת שאמר עלינ לשנה, עלתה נשמתו הקדושה לשכון בגנזי מרומים והוא בן נ"ח שנים למחרת בצהרי היום נטמן רבינו על יד חותנו בבית החיים "גשם בווארשא, כשהמוני יהודים אבלים מלווים אותו בדרכו האחרונה.

ארבעת רגלי המרכבה

ארבעה בנים השאיר אחריו מרן ה'דברי בינה' זיע"א, ארבעה צדיקים קדושים, בעלי רוח הקודש, אשר כל אחד מהם הצטיין בסגולות מיוחדות ומופלאות בהם התייחד. אליהם נסעו החסידים אחרי הסתלקותו - לשמוע וברי אלוקים חיים וללמוד דרך ה'. והם קרבו לבבות בני ישראל לאבינו

שבשמים.

כ"ק אדמו"ר ה'חלקת יהושע' זיע"א סיפר כי פעם התבטא אביהם הקדוש בשבחם של בניו הקדושים, ואמר כך: לבני רבי נתן דוד מפארצווא יש את הדעת האמיתי (דעם אמת'ן דעת), ובני רבי מאיר שלמה יהודה מביאלא - מעזריטש הוא חכם אמיתי (-דעם אמתין חכם) רבי אברהם יהושע העשיל מביאלא - לובלין הוא תמים אמיתי (דעם אמת'ן תמים) ועל בנו הצעיר דבי ירחמיאל צבי מביאלא - שעדליץ אמר: שהוא בחר לעצמו דרך בעבודת ה' שהיא גבוהה מאוד, ורק יחידים שבדור יכולים להתנהג כך, ואינו יודע אם יאריך ימים". זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.

רבינו הקדוש רבי נתן דוד מפארצווא זיע"א

הגדול שבאחים הוא רבינו הקדוש רבי נתן דוד מפארצווא זיע"א, נולד בשנת תרכ"ו בעיר אוסטרובא שבפולין לאביו מרן ה'דברי בינה' מביאלא זיע"א, ובהיכנסו בבריתו של אברהם אבינו נקרא שמו 'נתן דוד' על שם זקנו אבי אביו הרה"ק רבי נתן דוד משידלובצא זיע"א שנפטר

באותה השנה ביום ז' במרחשוון.

בהגיעו לפרקו עוד קודם שנעשה בן י"ח שנה, השתדך רבינו עס הרבנית הצדקנית מרת לאה רייזל ע"ה, בת הרה"ק רבי יעקב יחיאל מקוזניץ זצ"ל נכדו של המגיד הקדוש מקוזניץ זיע"א.

הרבנית הצדקנית מרת לאה רייזל ע"ה, אשה גדולה וצדקנית מפורסמת היתה, וכפי שמתארה חותנה מרן ה'דברי בינה' בכמה ממכתביו אל בנו - רבינו: היקרה החסידה המפורסמת בת קדושי עליון, השולמית החסידה המוחכמת ומושכלת בת קדושי תבל', ובן אחיה הרה"ק המפורסם והמופלא רבי אהרן יחיאל מקוזנייץ זיע"א, העיד עליה, אשר עוד בילדותה זכתה בשתי פעמים לגילוי אליהו,

לדאבון לב, הרבנית מרת לאה רייזל ע"ה לא האריכה ימים, ונפטרה קודם שהגיעה לימי זקנותה, ביום כ' אדר א' שנת תרס"ח.

לאחר פטירתה של זוגתו הרבנית מרת לאה רייזל ע"ה, נשא רבינו את הרבנית הצדיקת מרת יוטא [איטא] ע"ה בת הרה"ק רבי משה יהודה לייב שפירא מסטריזוב ואב"ד סאסוב זיע"א, בן הרה"ק רבי שלמה ממונקאטש זיע"א וחתן הרה"ק רבי ברוך מגארליץ זיע"א בנו של הרה"ק ה'דברי חיים מצאנז זיע"א. הרבנית הצדקנית נפטרה בגיטו

ווארשא ביום ד' אב תש"ב.

עודו בצעירותו ניכרו בו ברבינו דרגתו והשגותיו הגדולות. אף אביו הקדוש תמך בימין צדקו והדריכו להועיל בדרכי התורה והעבודה, וכפי המשתקף ממכתביו אליו המלאים בדברי תורה וחסידות. רבינו היה דבוק מאוד באביו הקדוש, ואף נותרו ממנו רשימות בהם העתיק לעצמו מכתבי

אביו מרן ה'דברי בינה' זיע"א.

וכך כותב בנו הגה"צ רבי ברוך אדמו"ר ממונקאטש זצ"ל בהקדמתו לספרו ייחוס פארצווא': "פעם אחת הייתי לבד אצל אבא מארי הקדוש זיע"א, והיה אחרי נטילת ידיו הקדושות שהיה נוהג בהם כמה פעמים ביום, והיה מעמיק במחשבותיו מאוד והיה עומד על יד החלון ומביט החוצה. ופתאום הפנה פניו אלי ואמר: "דע לך שזקנינו הגה"ק היהודי אמר פעם, שלפניו היץ ארבעים דורות זה אחר זה בעלי רוח הקודש, והוא בתפילתו זיכה היד לארבעה דורות שישרה עליהם רוח הקודש הזה', - אבא ז"ל

היה הדור הרביעי של היהודי הקדוש זיע"א...".

בחיי אביו כבר התנהג רבינו ברבנות, והחל להנהוג עדה בציורי אביץ הקדוש, ולאחר הסתלקותו של אביו הקדוש, רוב העדה הקפה מהחסידים שהיו נוסעים אל אביו החלו לנסוע אל רבינו, לקבל מפיו דרכי עבודת ה' ועצה וברכה במילי דעלמא. עדת חסידיו מנתה למעלה מחמשת

אלפי ראשי בתי אב.

בתחילה הנהיג רבינו את עדתו בעיר פארצווא, שם היתה לו אחוזה גדולה ובית מדרש מפואר. אך בימי מלחמת העולם הראשונה, נאלץ רבינו לברוח ממקומו, מפני הגרמנים שהתקדמו אל עבר רוסיה, אז עבר רבינו להתגורר בעיירה קטנה בשם 'רציצה' ברוסיה הדרומית, ועם תום כי המלחמה - כאשר חזר מרוסיה לפולין בשנת תרע"ח, לא חזר רבינו אל ביתו ובית מדרשו שבפארצווא אלא התיישב בעיר שעדליץ.

אלפי יהודים נסעו לשעדליץ, מכל הערים היו נוסעים החסידים ובעיקר בימי החגים, שאז מחמת ריבוי הנוסעים היז מקימים אוהל גדול כדי להכיל את כל האנשים. מהם אף חסידים שנסעו עוד למון התולדות אדם מאוסטרובא ולאביו הרה"ק מלענטשנא זיע"א, כגון החסיד דבי לייבל מעדניק' - רבי יהודה לייב ב"ר משה בארינשטיין, שזכה עוד בילדות

לקבל את פני מרן הרה"ק מלענטשנא זיע"א [על שם עיסוקו ביעור משקה 'מעד', היה נקרא 'מעדניק']. ועוד חסידים ואנשי מעשה

רוח הקודש הופיעה בבית מדרשו ורב טוב פעל לעמו, ולמרות חום דרגותיו והשגותיו, נתן רבינו הקדוש את נפשו תדיר על חינוך בני ישראל בקדושה ובטהרה. כל חייו הקדושים עלי אדמות היו שרשרת רצופה של הרבצת תורה וחסידות לאלפי רבבות בני ישראל, וכל העת היה משגיח ונותן מכוחותיו ומזמנו לחינוך על טהרת הקודש. ובפרט ניכר היה הדבר בגודל מסירות נפשו למען חינוך ילדיו הרכים, אשר עם היותו רבי ואדמו"ר לאלפי חסידים, נתן תמיד את דעתו עליהם, והדריכם והעוגם בדולי התורה והיראה במידה מרובה, עינו היתה תדיר פקוחה עלים לעולם

ולחנכם בדרך הישר.

ביום שלישי אור לז' שבט תר"צ בשעת ערב, שבק רבנו הקדוש חיים לכל חי, ויצאה נשמתו הטהורה ועלתה בסערה השמימה, פטרת היית

באופן פלאי ביותר אשר עוררה רעש רב בזמנו.

רבינו הקדוש נטמן ב'בית החיים החדש' בשעדליץ. שם נטמן גם אחיו הצעיר רבי ירחמיאל צבי זיע"א שנלב"ע בשנת תרס"ו. בשנות המלחמה האיומה השחיתו וחללו הזדים הארורים את בית החיים, ולא נותרה בו אפילו מציבה אחת, החסיד ר' מאניש רידעל ע"ה מחסידי ביאלא ומהדבוקים ברבינו הקדוש זיע"א, חזר לשעדליץ מיד לאחר המלחמה כשהשתחרר מרוסיה, והלך לקברו של רבו הקדוש, כשראה את ההרס שם דאג במסירות נפש ושילם כסף על מנת שיקימו מצבה חדשה על ציונו

של רבינו.

לאחר המלחמה הנוראה, כאשר דרכי פולין שממו מיהודים, הורע מצבם של בתי החיים שבערי פולין, ובכללם גם בית החיים בשעדליץ, והממשלה תכננה לבנות על שטח בית החיים. מסיבה זאת נעשו מאמצים מרובים על ידי צאצאי רבינו זיע"א להעלות את ארונו לקבורה בארץ הקודש. ואכן ביום ד' אלול תשל"ז הועלה ארונו הקדוש לארץ ישראל. ונטמן ארון הקודש בבית החיים 'סגולה' שבפתח תקווה.

זרע קודש

רבינו הקדוש הותיר אחריו בנים ובנות ההולכים בדרך ה', כשאיפת

נפשו הטהורה כל הימים.

מזיווגו הראשון נולדו לו בנותיו: הרבנית מרת אסתר גולדא ע"ה אשת האדמו"ר רבי אברהם יעקב מדרוהביטש זצ"ל, הרבנית מרת פייגא גיטל אשת הרה"ק רבי אהרן מסטולין זצ"ל הי"ד בנו של הרה"ק הינוקא' רבי ישראל מקרלין סטולין זיע"א. ובן אחד ה"ה מרן הרה"ק רבי משה יחיאל אלימלך זצוקללה"ה הי"ד שמילא את מקומו והנהיג

עדתו בעיר לברטוב.

מזיווג שני נולדו לו ארבעה בנים: הבחור יעקב יצחק זצ"ל הי"ד מתלמידי ישיבת חכמי לובלין, הגה"צ רבי ברוך אדמו"ר ממונאקטש זצ"ל חתנו ומ"מ של הרה"ק רבי חיים אלעזר ממונקאטש זיע"א, רבי אלעזר בצלאל יוסף זצ"ל, רבי יהודה לייב זצ"ל, וכן ארבעה בנות: הרבנית מרת חוה טאבא ע"ה אשת רבי ירחמיאל ישראל יוסף זצ"ל הי"ד בנו של הרה"ק בעל ה'עקידת יצחק' מאלכסנדר זצ"ל הי"ד, מרת

תול

דבורה פעריל לנדאו ע"ה אשת הרב יעקב לנדאו דיל, מון פנסיל פרידמן ע"ה אשת הרב זאב (וואלף) נפתלי פרידמן ע"ה, השקה פרומא רבקה ע"ה שנפטרה בהיותה כבת שנתיים בשלהי שנה הרפיה באופן טראגי לאחר ששתתה "מי לוייג', ולאחר שבוע נפטרה

א) הרבנית מרת אסתר גולדא ע"ה היתה אשת האדמו"ר רבי אברהם יעקב שפירא מדרוהביטש זצ"ל בן הרה"ק רבי חיים מאיר יחיאל מדרוהביטש זצ"ל נכד השרף ממאגלינצא - וחתן הרה"ק רבי יצחק מבוהוש זיע"א. שמחת הנישואים התקיימה ביוס ו ערב שבת פרשה

חקת ו' תמוז ה'תרס"ב. רבי אברהם יעקב זצ"ל נולד בשנת תרמ"ד בעיר מגורי אבותיו הקדושים - סאדיגורא'. כבר בצעירותו הצטיין בלימודיו ואף הוסטן להוראה. כמו כן עזר במעשי חסד רבים עבור כלל ישראל. גם נודע בציוריו הנפלאים, במלחמת העולם הראשונה עבר לווינה, שם קנה לו אביו בית חרושת שממנו התפרנס, ובשנת תרפ"ב עלה לארץ ישראל יחד עם בו ביתו, עם עוד חסידים ואנשי מעשה. עם פטירת אביו פתח את בית מדרשו ברחוב מלאכי בירושלים שם הרביץ תורה שנים. ספרו על התורה (על חומש בראשית ושמוח) נקרא בשם נתיבות

שלום'.

הרבנית ע"ה נפטרה ביום י"א תשרי ה'תש"ו ונטמנה בחלקת ווהלין - ישן בהר הזיתים, והרבי מדרוהביטש זצ"ל נפטר ביום ו' עש"ק כ"ד אדר תשכ"ב, לאחר שחזר מטבילה במקוה טהרה לכבוד שבת קודש, ונפצע מפגיעת מכונית ונפטר. ובאותו יום נטמן בהר המנוחות בעיה"ק ירושלים.

הם השאירו אחריו שני בנים ושלוש בנות. ב) בתו השניה של רבינו הוא הרבנית מרת פייגא גיטל ע"ה אשת הרה"ק רבי ארון מסטולין ווארשא זצ"ל הי"ד. אשר נודען עוד מצעירותו כקדוש עליון, ומסופר עליו עובדות נפלאות מעבודת הקודש.

הרה"ק רבי אהרן זצ"ל התגורר בווארשא הבירה. וכך מתארים אודותיו מחבי הענותים: צדיק תמום הוה רבי אהרלי, ענין, צנוע, בורח מן הכבוד ומן הפרסום, ומתייחס לכל אדם באהבה ובחן ובחסד. בעל מדות תרומיות ואיש האשכולות. למרות שהוא עצמו חי חיי עוני, השתדל להעלים את

מצבו, ואיש לא ידע. רעייתו הצדקת הרבנית פייגלה, אשת חבר כחבר, עשתה רצון בעלה הקדוש ברוב צניעות וחן. כל חייו היו קודש לטובת הכלל והפרט. תמיד עשה מה שרק היה יכול על מנת להקל על אחרים, היה מבקר בבתי חולים לעזור למי שצריך, וכך גם היה מברר מי מהיולדות צריך שיכינו לו ברית או קידוש והיה דואג עבורם, ואף לא שכח לדאוג

לילדים שנשארו בבית".

הוא וזוגתו הרבנית נרצחו על קידוש ה' ביום י"א אב תש"ב ע"י הנאצים ימ"ש בעת שניסה להציל בת ישראל מידי מרצח נאצי ימ"ש, הי"ד.

לדאבון לב אף לא זכו להיפקד בזש"ק.

הרה"ק רבי משה יחיאל אלימלך מלברטוב

זיע"א

ג) הרה"ק רבי משה יחיאל אלימלך מלברטוב זיע"א הי"ד. נולד לאביו הרה"ק רבי נתן דוד מפארצווא זיע"א ביום י"ג טבת שנת תרנ"ו בעיר ביאלא. בהכנסו בבריתו של אברהם אבינו ע"ה נקרא שמו בישראל 'משה יחיאל אלימלך', - שמו אלימלך ניתן לו על שם זקנו, סב אמו הרה"ק רבי אלימלך מגראדז'יסק זצוקללה"ה, שנסתלק קודם לכן ביום א' ניסן שנת תרנ"ב. היה זה לאחר שאמו הצדקנית ראתה את זקנה זה בחלום קודם לידתו. השם יחיאל ניתן לו על שם אבי אמו הרה"ק רבי יחיאל יעקב מקוזניץ זיע"א והשם משה ניתן לו על שם זקנו הרה"ק רבי

משה מקוזניץ זיע"א.

מהורתו ולידתו היה קדוש מרחם אמו, אשר השגיחה בכל מאודה על קדושתו וטהרתו של בנה, ומילדותו ניכר היה בו ברבינו זיע"א כי לגדולות נוצר. ועוד בהיותו נער פעוט משחק בחוץ עם הנערים היה זה אביו הקדוש שהכיר את כוחו הנפלא, שולח אליו חסידים שבאו לפניו עם 'קוויטלעך' להשיאם עצתו ולהתברך מפיו, באמרו להם: גש נא אצל מיילך, ושם תהיה

לך ישועה.

רבינו גודל וחונך אצל אביו הקדוש, ממנו קיבל את עיקר תורתו וחסידותו. דבוק היה באביו בכל מאודו. בספריו מביא כמה וכמה הדרכות ודברי תורה שקיבל מאביו הקדוש.

בשנת תרע"ב בהיותו כבן י"ז, נישא רבינו בעיר וורשא עם בת קדושים, שארת בשרו מבית אביו ומבית אמו - הרבנית מרת חיה מרים ע"ה בת הרה"ק רבי ישראל מגראדזיסק זיע"א. ונולדו להם שני בנים ובת. הבכור יצחק, אחיו חיים, ואחותם הילדה מרת רייזל.

בז' בשבט שנת תר"ץ נתבקש אביו הרה"ק רבי נתן דוד מפארצווא זיע"א לישיבה של מעלה, ואז קיבל בנו הגדול - הוא רבינו, את הנהגת חסידי בית אביו, רבינו העביר את החצר לעיר מגוריו לברטוב, אשר הוא היה מכנה אותה לעבר טוב' ולעיתים 'הלב הטוב', בה קבע מושבו ועליה

נקרא שמו 'הרבי מלברטוב'. עם קבלתו את ההנהגה, התגלה רבינו בשיא תפארתו, ללברטוב נסעו חסידים ואנשי מעשה, כשביניהם אף חסידים ישישים אנשי מעלה ובעלי מדריגה שעוד הסתופפו בצל זקנו מרן ה'דברי בינה', ואף מאלה שנסעו אל מרן ה'תולדות אדם' מאוסטרובא. כן נסעו אליו הרבה חסידים

חדשים שהתקרבו לאורו הבוקע ועולה.

עצמאי ומיוחד היה בהנהגתו. על אף היותו בן אחר בן מבית פשיסחא, כשקיבל עליו את הנשיאות נהג בכמה עניינים בנוסח קוז'ניץ אותם קיבל מבית אמו. מיד עם הכתרתו פרסם רבינו זיע"א 'קול קורא', בו כתב אשר כל החפצים להיות מקושרים אליו ולהיות מחסידיו, עליהם לנסוע ולבוא אליו בשבת הראשונה בה החל להנהיג. אלו שלא שמעו לקולו ובאותה שבת לא נסעו אליו, שוב לא קבלם כחסידיו לעולם, מטעמים אשר היו

כמוסים עמו.

כך הרחיק ממנו כל אותם שלא היו לרוחו הטהורה האצילה והנקיה מכל רבב, בהם היו אף זקנים נשואי פנים ותלמידי חכמים מופלגים שלא יכלו לעמוד בשבט בקורתו ולהתיישר עם מידת האמת הנוקבת והבלתי מתפשרת שלו, או שלא הסתגלו לשיטת ההנהגה החריפה שלו. כי על כן שונא בצע חנופה ושקר היה בתכלית הריחוק. אך למרות זאת, הנהגתו עם הציבור לא היתה בחריפות, רק היה דואג תמיד לכל מחסורם וצרכי סיפוקם של הקשורים אליו. ואף היה מתעניין בשלומם של אותם שהרחיק

ממנו, למרות שלא נתן להם דריסת רגל אצלו. בחיצוניותו נהג רבינו בפשטות רבה, אולם בחדרי חדרים זכו הקרובים אליו לראות אצלו עניינים נפלאים. קדוש היה רבינו וכל מחשבותיו

בקדושה סבבו. בספריו הקדושים אף מוצאים אנו כמה וכמה פעמים שהוא מציין כי הדברים נפלו לו במחשבתו עוד בנערותו, ויש שהוא מציין שהדברים נפלו במחשבתו בעת שנתו. ורוב שיחותיו היו באופן חריף מאוד בענייני קדושה וטהרה, שמירת המחשבה, שמירת העינים ושמירת הפה.

אחד מהדברים שבלטו בהתנהגותו, היה היותו תמיד בשמחה. דבר זה היה יסוד ועיקר גדול אצל רבינו בעבודת השי"ת, הן לעצמו והן בהדרכתו לאחרים, ובכל פגעי הזמן היתה שמחתו בפניו ואבלו בלבו. תדיר היה משנן

ואומר: 'השמחה היא הכל והכל היא השמחה'.

במיוחד מצא רבינו מסילות ללב צעירי הצאן הצמאים לדבר ה', אשר שעות רבות ויקרות הקדיש להם. באותם הימים ניהלה היהדות החרדית מלחמה קשה נגד תנועות ההשכלה והציונות, אשר הפילו חללים רבים ברוחן הרעה. רבינו הקדוש עוד מנעוריו נרתם למלחמת מצוה זו, ולכן הדגיש את חיבתו היתרה לדור הצעיר, בבית מדרשו של רבינו קבלו הצעירים את רוב הכיבודים והעליות לתורה, שירת 'המבדילי שלאחר ההבדלה, ההקפות בשמחת תורה, פסוקי דזמרה בימים הנוראים, ועוד

כיבודים.

כשנכנס אליו בחור או אברך היה משוחח עימו ארוכות בסבר פנים יפות, ובדרך כלל ארכה שיחה כזו רוב הלילה. וכשמצא הלה איש המעלה המבין לרוחו ומסוגל לסייע בידו, פתח בפניו את צפונות לבו. ורבינו היה מקשיב לכל פרט ופרט בהתעניינות רבה, השיב והדריך, יעץ, ודרש,

בחכמה נפלאה הכל לפי האדם והנושא.

מיום ליום רבו הנוסעים ובאים ללברטוב, עד שנמנו על אלפי בחורים. ורבינו הקדוש שר צבא ה' קיבלם בזרועות פתוחות, סדרם ב'קיבוצי הבחורים' שיסד וחידש, שנוהלו בארגון מופתי מיוחד במינו, ובשיטה אשר לא נראה כמותה, תוך החדרת משמעת קפדנית וחמורה.

את דברי קדשו כינס בצורת קונטרסים והיה מפיצם בעצמו וטרח בזה הרבה. מהם אף שנדפסו בחיי אביו, והתקבלו מאד בין אנשי שלומו. את הקונטרסים היה מוציא מפרק לפרק, והיו לו עליהם כאלפיים מנויים קבועים. ולאורם ניאותו 'קיבוצי הבחורים' שהנהיג בכל רחבי פולין. למרות שרבינו לא חתם את שמו על ספריו, אם כי רמז את שמו: "מ"י אמ"ר" -

נוטריקון שמו 'משה יחיאל אלימלך רבינוביץ, בכל זאת, כל מי שהגיש לידיו הקונטרסים ידע ליחסם למחברם. חרף רצונו הקדוש להיות נחבא אל הכלים, הכריזה עליו תורתו ויראתו, הרבה פעמים היה אומר בדרך צחות: 'הם עוד ימצאו כי היה ה'ויאמר משה',

גם בימי הצרות הנוראות לא שינה רבינו הקדוש ממנהגו ומעבודתו בקודש, כאילו בשבילו לא היה קיים כלל גיא ההריגה, אותה עבודה, אותה מסירות נפש, אותה מסירות לזולת. פעמים רבות אף סיכן את חייו בעד

מנהג קל ממנהגיו בקודש.

בערב יום כיפור ת"ש נכנסו הגרמנים ללברטוב. לאחר כמה ימים הגיעו מספר חיילים לקחת את רבינו הקדוש. כשהם דפקו על הדלת, מרוב מורא ופחד לקתה הרבנית בליבה בצורה חמורה (לאחר מכן נפטרה כתוצאה מכך ביום י"ב תשרי ת"ש). ואת הרבי לקחו עימם לעבודת כפיה ועינו אותו מאוד, ולאחר מכן הצליח רבינו לברוח מידיהם. אז החליט לברוח למעון הקיץ שלו אשר בדוכטשווע שהיתה אז תחת הכיבוש הרוסי מעבר

לגבול.

לאחר כשנתיים מימי המלחמה, במוצאי שבת קודש אור לכ"ז בסיון שנת תש"א, רבינו וצאצאיו ישבו בסעודת מלוה מלכה' לאור נר קלוש, ולפתע פרצו הגויים ימ"ש לתוך הבית וירו ברבינו הקדוש ובבנו הבכור יצחק הי"ד שנהרגו יחדיו על ידי המרצחים ימ"ש. "ורוכב ערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק". "דורש דמים אותם זכר, לא שכח צעקת ענוים, וינקום במהרה נקמת דם עבדיך השפוך, ארץ אל תכסי

דמם".

ד) הבה"ח יעקב יצחק הי"ד למד בישיבת חכמי לובלין. בתקופת המלחמה הנוראה חזר לגיטו וורשא, והצטרף לכוחות העזרה והסיוע בגיטו, והשתתף בפעולות נגד הרוצחים ימ"ש. הוא גם הצליח לברוח ממחנה

טרבלינקה וחזר לגיטו.

בליל ראשון של פסח שנת תש"ג בתוככי הגיטו נהרג הבה"ח יעקב

יצחק על קידוש ה', הי"ד.

ה) הגה"צ רבי ברוך ירחמיאל יהושע אב"ד דק"ק מונקאטש זצ"ל

- בזיוו"ר היה חתן הרה"ק המנחת אלעזר ממונקאטש זצ"ל.

לאחר הסתלקות חותנו הקדוש הוכתר הגה"צ רבי ברוך זצ"ל לממלא מקומו בהנהגת העיר ובהרבצת השיעורים בישיבה. בימיו פרחה הישיבה ולמדו בה מאות בחורים אשר שתו בצמא את תורתו. גם התעסק בהדפסת כתבי היד של חותנו זיע"א שלא נדפסו בחייו, וערך ל'הגדה של פסח - שערי יששכר' הקדמה נפלאה.

בשנות השואה האיומה עבר סבל רב, ואף גורש עם בנו הפעוט [הקרוי על רבינו הק' מפארצוא] מהונגריה לפולין, ונשלח לגיטו בעיר יגאלניצא. ורק לאחר מאמצים רבים הצליחו חסידיו ומעריציו להצילו מעמק הבכא. היה זה בהשתדלותה הגדולה של חמותו הרבנית הצדקנית אשת בעל ה'המנחת אלעזר' זצ"ל, למרות כל התלאות שעברו עליו זכה בתושייה רבה ובמסירות נפש להציל יהודים רבים מגיא ההריגה ובהם אף מגדולי ישראל. הוא גם היה זה שהציל את כתב ידו של אביו - רבינו הקדוש

שממנו נדפס ספרו הקדוש.

ביום ג' דחנוכה אור לכ"ז כסליו תשנ"ח נפטר לבית עולמו, תוך כדי שכתב חידושי תורה. המילים האחרונות שכתב היו: 'ושבת עד ה' אלוקיך'. מנוחתו כבוד בבית החיים 'סגולה' בפתח תקוה ע"י ציונו של אביו רבינו זיע"א שאת ארונו העלה לארץ הקודש.

שם זוגתו הראשונה: הרבנית מרת חיה פרימא רבקה ע"ה בת הרה"ק ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש זצ"ל, נפטרה ביום כ"ו ניסן תש"ה ונטמנה בהר הזיתים צמוד לציונה של הרבנית מרת רבקה רחל ע"ה זוגתו של הרה"ק רבי משה מלעלוב ובתו של מרן היהודי הקדוש זיע"א. שם זוגתו השניה מרת יהודית בת ר' אשר הכהן ע"ה אשר עמדה לימין בעלה, נפטרה ביום כ"ו שבט תשנ"ט ונטמנה ע"י בעלה.

ו) הרה"ח ר' אלעזר בצלאל יוסף זצ"ל, איש צנוע עניו וישר, אשר חינך את ילדיו בדרך התורה, ותמיד הקפיד לציין ולזכור שהוא מבית קדושים ובן רבינו מפארצווא זיע"א. בעל כוחות מיוחדים שהתמודד עם קשיי החיים בתוקף אמונה ובעשיית חסד. ומיוחד היה בהסתכלותו תמיד

בצורה חיובית על אנשים, נפטר בשם טוב ביום י"ז תמוז תשס"א, ומנוחתו כבוד בבית החיים 'נחלת יצחק' בתל אביב.

ז) הרה"ח ר' יהודה לייב זצ"ל, היקר באנשים איש טוב ומטיב, עסק בתורה ובגמילות חסדים, מתלמידי ישיבת מיר המעטירה, היה אהוב על כל מכיריו וידידיו, ותמיד הדריך את צאצאיו לנהוג בדרך שלא תבייש את צור מחצבתם. נפטר בשם טוב ביום ג' אדר תשנ"ו, ומנוחתו כבוד בבית החיים 'ארץ החיים' בבית שמש.

ח) הרבנית מרת חוה טאבא ע"ה נולדה לאביה רבינו הקדוש בשנת תר"ע. בהגיעה לפרקה נשאה להרה"צ רבי ישראל ירחמיאל יוסף בן הרה"ק ה'עקדת יצחק' מאלכסנדר זיע"א.

לאחר נישואיו התגורר הרה"צ רבי ישראל ירחמיאל יוסף באלכסנדר סמוך לאביו הקדוש. ונולדו להם שתי בנות ובן. הוא הקים את רשת ישיבות אלכסנדר ברחבי פולין היהודית והיה עושה ומעשה עבורם. כל הוויתו אמרה צניעות וענוה, אך חכמת אדם תאיר פניו, והיה ידוע בקרב כל במעשיו הטובים וביראתו הקודמת לחכמתו, כשרעייתו מסייעת בעדו.

בשנת תרצ"ח חלו בעלה ושלושת ילדיה במחלת הטיפוס, והיא טיפלה בהם במסירות עד שהבריאו, אבל לדאבון לב נדבקה מהמחלה, ועוד בטרם הגיעה לגיל שלושים נפטרה לבית עולמה באותו חורף. ובעלה הרב ישראל ירחמיאל יוסף זצ"ל נתייגע לבדו בגידול בנם ובנותיהם,

בימי המלחמה האיומה דבוק היה באביו הקדוש והתלווה אליו בכל נדודיו. ביום כ"ג אלול תש"ב נעקדו על קידוש ה' ב'טרבלינקה' הוא וילדיו הרכים, יחד עם אביו הקדוש הרבי מאלכסנדר זצוק"ל, ה' יקום דמם.

ט) מרת דבורה פעריל לנדאו ע"ה, - נולדה לרבינו בשנת תרע"ג. היא היתה מאוד קרובה אל אביה הקדוש, והתמסרה עבורו במידה גדושה. תמיד היתה עומדת לעזרתו בכל מה שנצרך, וגם בשעותיו האחרונות של

רבינו זכתה לעמוד אצלו ולשרתו.

בעלה היה איש רב פעלים הר"ר יעקב לנדאו ע"ה בנו של רבי פנחס בן האדמו"ר רבי מרדכי בעל ה'דורש טוב' מטשכנוב זיע"א נכד הרה"ק רבי אברהם מטשכנוב זיע"א, מגדולי העסקנים באגודת ישראל, והיא היתה לו לעזר במפעליו הגדולים, גם עמדה לעזר אחיה הגה"צ רבי ברוך

זצ"ל ומשפחתו, להצילם מגיא ההריגה.

ר' יעקב ע"ה נפטר ביום ה' ניסן תשמ"ו, וזוגתו ע"ה נפטרה ביום י"א אלול תשס"ט. מנוחתם כבוד בבית החיים "נחלת יצחק" בתל אביב.

י) צעירת הבנות מרת פעסיל פרידמן ע"ה - נישאה לאחר המלחמה להרב זאב פרידמן ע"ה. כל ימיה זכרה את אביה הקדוש, וראתה בכך הזכות להינצל מכל אשר עבר עליה, הן ברוחניות והן בגשמיות, ואף זכתה להשאיר אחריה דור ישרים ההולך בדרך התורה והמצוות. נפטרה ביום י"ט תשרי תשע"ו.

הר"ר זאב פרידמן ('איש שלום') ע"ה מראשי אגודת ישראל באמריקה ואיש חסד בכל מהותו. פעל רבות בימי חייו עבור תורה וחסד, ועזר וסייע לקהילות ומוסדות התורה בארה"ב. תמיד חיפש לעזור ליהודים ועסק בצורכי ציבור לשמה במסירות לטובת הציבור עד יומו האחרון. נלב"ע ביום כ"ב טבת תשמ"ג.

הצדיק מפארציווא בימינו ממשיך דרכו של הצדיק זצוק"ל

בשיעורים :

https://m.youtube.com/watch?v=i8HEanYvfKM&t=37s

https://m.youtube.com/watch?v=707xgpj4yLE

Rונטמנה בחלקת ל- הרבנית ע"ה נפטרה ביום י"א תשרי ה'תש"ו פטר ביום עשיק לי אור ישן בהר הזיתים, והרבי מודרוהביטש זצ"ל נפט לכבוד שבת קודש ונפצע ב' תשכ"ב, לאחר שחזר מטבילה במקוה טהרה מפגיעת מכונית ונפטר, ובאותו יום נטמן בהר המנוחות

הם השאירו אחריו שני בנים ושלש בנות

ית מות פייגא גיטל ערה אשת שא זצל היך אשר נדע שז ב) בתו השניה של רבינו היא הרבנית הרה"ק רבי אהרן מסטולין ווארשא

ופר עליו עובדות נאות מתקדם מצעירותו כקדוש עליון, וססופר הרחיק רבי אהרן כותבי העיתים צדיק תמים היה רבי אורל, ענן, צנוע, ברח מן הכבוד ייחס לכל אדם באהבה ונתן לתתת לות. למרות שהוא עדיי ניהול לעלים את ש האשכולות

ראו גם

• שם ערך

לקריאה נוספת

• שם סופר, שם ספר, שם הוצאה, תאריך הוצאה

קישורים חיצוניים

• התוכן בקישור, באתר (שם האתר)