משתמש:Asaliaiman/סעד בן אבי ווקאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזצייה, קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזצייה, קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. עריכה

סעד בן אבי ווקאסערבית: سعد بن أبي وقاص, 595–674) היה סחאבי, כלומר: מבני לווייתו של הנביא מוחמד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

זרם של בשורות וחדשות הדאיגו את עומר אבן אלח'טאב, בשורות בנוגע למתקפות הפתע של הפרסים נגד המוסלמים בקרב אלג'יסר (קרב הגשר), אשר עלה בחייהם של 4,000 מוסלמים ביום אחד. בנוסף לכך הגיעו בשורות על כך שהעיראקים הפרו את הברית ואת ההסכמים שהיו איתם. לכן, החליט עומר להוביל בעצמו את המוסלמים למתקפה נגד הפרסים. הוא יצא מלווה בכמה מחבריו הטובים, והשאיר את עלי אבן אבי טאליב באלמדינה, כממלא מקומו. עם זאת, הוא בקושי עזב את אלמדינה, כאשר כמה מחבריו הציעו שעדיף למנות אדם אחר למשימה הזאת, מפני שזה לא יהיה חכם לסכן את חייו של הח'ליף. עומר הורה למוסלמים לערוך אספה ציבורית, ועלי אבן אבי טאלב נשלח ביחד עם עוד כמה מתושבי אלמדינה אל המקום בו המתינו עומר וחבריו. באספה הוחלט שעומר ישוב לאלמדינה, ומנהיג אחר מתוך המוסלמים יבחר להוביל את המערכה נגד הפרסים. עומר קיבל את החלטת האספה, ושאל "מי לדעתכם מתאים להישלח למשימה הזאת?", אז הם הציעו את סעד בן אבי וואקס. עומר אבן אלח'טאב קיבל את הצעתם, ומינה את סעד כמושל עיראק, וכמנהיג הצבא[1].

כניסתו לאסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעד אבן אבי ווקאס, היה מבין חבריו הקרובים של הנביא מוחמד, וקרוב משפחתו. סבו של סעד היה הדוד של אמינה, האמא של הנביא מוחמד. סעד קיבל את האסלאם מוקדם מאוד, בעודו רק בן 17. היסטוריונים אומרים שהוא היה, מבחינה כרונולוגית, השלישי לקבל את האסלאם.

כאשר הנביא מוחמד דיבר על האל האחד, ועל הדת החדשה, ועל המסר אשר הוא הפיץ לכל עבר, עוד לפני השימוש בדאר אלארקאם כמעוז המוסלמים, סעד כבר נשבע אמונים לנביא. מקורות היסטוריים וביוגרפיים מלמדים אותנו שהתאסלמותו של אבו בכר, הייתה הזרז להתאסלמותו של סעד, ונראה שהוא נכנס לאסלאם לאחר שאבו בכר שכנע אותו שזה הדבר הנכון לעשות[2].

מעלותיו של סעד[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעד ניחן בתכונות אציליות אשר בהם הוא יכול היה להתגאות, אך למעשה הוא מעולם לא התגאה בתכונות הללו, ולא התנשא בגללם. עם זאת, היו שני דברים שהוא מאוד התגאה בהם. הדבר הראשון, היה שהוא היה האדם הראשון שזרק רומח למען אללה, והראשון שנפגע מאחד כזה למען אללה. הדבר השני, הוא היחיד שהנביא אמר עליו שהוא מקווה שההורים שלו יהיו פדיון עבורו. סעד נחשב אחד הפרשים המוסלמים הכי אמיצים שידעה ההיסטוריה. היו לו שני כלים עיקריים: הרומח שלו והתפילה שלו.  אומרים שתפילותיו תמיד היו נענות, והוא נהפך למפורסם בשל זה, ולכן הוא מעולם לא היה מקלל אף אדם. כמו כן, סעד היה מפורסם באמון שהוא נתן באללה. נוסף על כל זה, הוא מעולם לא היה אוכל מזון שאינו מותר על פי ההלכה, ומעולם לא היה לוקח כסף שיש ספק בכשרותו. סעד חי והתפתח עד שהוא הפך לאחד מהמוסלמים העשירים ביותר בתקופתו. כאשר הוא מת, הוא הותיר מאחוריו ממון רב. אף על פי שנדיר למצוא את שפע הממון והלגיטימיות שלו באותם ידיים, הם בהחלט השתלבו יפה בידיו של סעד, ולכן אללה הגדיל את ממונו. כשם שהוא היה מפורסם בבחירתו את מקורות הפרנסה שלו, הוא הי מפורסם גם במתן צדקה. יכולתו לאסוף הון כשר, הייתה שווה, אם לא שנייה, ליכולתו לתרום את ממונו למען אללה. סעד נהג לבכות הרבה מתוך יראת אלוהים. בכל פעם שהוא היה מקשיב לנביא מרצה או נואם, הוא היה מזיל דמעות[3].

התגברות על מכשולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך כל הזמן, היו הרבה ניסיונות להדיח אותו מדרכו של אללה, אך כל הניסיונות הללו נכשלו. אמא שלו השתמשה בטריק שכולם היו בטוחים שהוא ידיח את סעד מדרכו של אללה וישיב אותו לעבודת האלילים. היא הצהירה על כך שהיא עושה שביתת רעב עד שסעד ישוב לדת של אבותיו. היא ממש שבתה רעב, בנחישות, ואף הסתכנה במוות. אך למרות כל זאת, זה לא שבר את סעד, אשר לא היה מוכן למכור את דתו ואמונתו בעבור שום דבר. בתקווה שזה יגרום לו לנטוש את האסלאם ולשוב לעבודת האלילים, לקחו אותו כמה ממקורביו לראות את אמו בשיאה של שביתת הרעב. המראה היה כל כך מרשים ומרגש, עד כי פלדה הייתה נמסה מפאת המראה הזה. אך עם זאת, אמונתו של סעד הייתה חזקה מפלדה.

נושא הדגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ובכן, כאמור, עומר אבן אלח'טאב מינה את סעד להוביל את המערכה הצבאית מול הפרסים, אשר גייסו יותר מ-100 אלף לוחמים מיומנים, אשר מצוידים בציוד הכי מתקדם בזמנו, ואשר מונהגים על ידי המפקדים הכי קשוחים שידע העולם. את הלגיונות האדירים הללו, סעד היה עתיד לפגוש אחר ורק עם 30 אלף לוחמים, המצוידים אך ורק ברומחים. עם זאת, הלוחמים של סעד היו מלאים באמונה ובתקווה, באומץ ובעוז. עומר אבן אלח'טאב הגיע והורה לסעד להתחיל להתקדם לעבר פרס, ואכן עשה כך סעד. בעוד סעד והצבא האסלאמי צעד לעבר פרס, אספו הפרסים את הצבא האדיר שלהם, צבא אשר כאמור הונהג על ידי המפקדים האימתניים ביותר שידע העולם.  מול הצבא הפרסי, הונהג הצבא האסלאמי על ידי סעד, אשר היה פרש אמיץ וחכם, דודו של הנביא, אחד המתאסלמים הראשונים, וגיבור מלחמה. הוא נעמד בראש הצבע שלו, באחד הקרבות הגדולים בהיסטוריה, כאילו שהוא חייל מהשורה. הוא לא נתן למעמד שלו לסנוור אותו.

לפני שהקרב החל, סעד שלח משלחת אל המפקד של הצבא הפרסי, על מנת לפתוח איתו במשא ומתן, בתקווה למנוע את המלחמה העתידה להגיע, בתקווה למנוע את שפיכות הדמים. לאחר משא ומתן ארוך ומתמשך, חזרה המשלחת אל סעד, והודיע לו שהפרסים הכריזו מלחמה על המוסלמים. דמעות החלו לזלוג מעיני של סעד, אשר היה אדם רגיש, מלא בחמלה, אהבה ורחמים. הוא כל כך רצה למנוע את המלחמה הזאת, כל כך קיווה למנוע את שפיכות הדמים. באותו היום, הוא חלה מאוד. גופו נהיה כל כך חלש, עד כדי כך שהוא לא יכול היה אפילו לשבת, שלא לדבר על לרכוב על סוס ולהוביל קרב איום ונורא. עם זאת, סעד התגבר על חולשת גופו, קם, ונשא נאום מרגש מול חייליו. לאחר מכן הוא הוביל אותם בתפילת הצהריים, ולאחר מכן פנה אליהם שוב וזעק ארבע פעמים "אללהֻ אכְּבּר!", בעוצמה כזאת שהיה נראה כאילו שזה הדהד בכל היקום. לאחר מכן הוא הניף את ידו וצעק לעבר חייליו "הבא נצא אל הקרב הזה, מלווים בברכתו של אללה!"[4].

הקרב מול הפרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעודו סובל ממחלה איומה ונוראית, ניהל סעד את הקרב שהוא כל כך רצה להימנע ממנו. בעזרת כישוריו כמפקד ואסטרטג, הוא הפך כל חייל לצבא שלם. החיילים הפרסים החלו לפול כמו זבובים, ואיתם נפלה עבודת האלילים. לאחר שהם ראו את גדולי וטובי מפקדיהם וחייליהם נופלים בקרב, השאר החלו לנוס ולברוח לכל עבר, והמוסלמים זכו בכתר ובכס המלכות כשלל המלחמה[5].

מושל עיראק[עריכת קוד מקור | עריכה]

עומר מינה את סעד להיות מושל עיראק, ומיד לאחר מכן החל סעד לבנות את כופה ולהציב את יסודות האסלאם בארצות אחרות. יום אחד, תושבי כופה הגיעו אל עומר והתלוננו על סעד. הם טענו שהוא לא מתפלל כמו שצריך. סעד החל לצחוק ואמר "אני נשבע באללה, אני מתפלל איתם בדיוק כפי שהנביא התפלל". עומר הורה לסעד לשוב לאלמדינה, דבר שלא עצבן את סעד, להפך, סעד נענה באופן מידי להוראה הזאת. לאחר זמן מה, עומר הורה לסעד לשוב לכופה, אך סעד השיב "אתה מצפה שאשוב אל האנשים שטוענים שאני לא יודע להתפלל כמו שצריך?", ולמעשה העדי להישאר באלמדינה[6].

לאחר מותו של עומר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שעומר אבן אלח'טאב הותקף על ידי רוצח, הוא בחר שישה אנשים שיהיו אחראים על בחירת הח'ליף הבא, וסעד אבן אבי ווקאס היה אחד מהשישה. נוסף על כך שהוא בחר את סעד להיות אחד מהשישה, הוא אף תמך בו במילותיו האדירות כשאמר "אם סעד יהיה הח'ליף, זה יהיה מצוין. אך אם מישהו אחר יהיה הח'ליף, זה יהיה מצוין אם הוא יבקש את עזרתו של סעד"[7].

לאחר מותו של עומר, סעד חי עוד שנים ארוכות. במהלך מלחמת האזרחים שפרצה בין המוסלמים לאחר מותו של החל'יף השלישי, עות'מאן אבן עפאן, הוא התבודד הרבה, ואף דרש ממשפחתו לא לספר לו על מה שמתרחש. לאחר שמועאוויה תפס את השלטון, הוא שאל את סעד מדוע הוא לא נלחם לצידו. סעד השיב "לעולם לא אלחם נגד אדם, אשר הנביא אמר עליו שעבורו הוא כמו אהרון עבור משה", ובזה הוא התכוון לעלי אבן אבי טאלב[8].

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעודו מתקרב לגיל 80, הוא היה בביתו, מתכונן לשוב לאללה. הבן שלו סיפר "ראשו היה מונח עלי, בעודו גוסס. אני בכיתי, אך הוא אמר לי לא לבכות, מפני שאללה לעולם לא יענה אותו, ושהוא שייך לגן העדן"[9].

הוא נקבר באלמדינה, לצד צדיקים אחרים שמתו לפניו[6].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Hazleton, Lesley, 1945-, After the prophet : the epic story of the Shia-Sunni split in Islam, 1st Anchor books ed, New York: Anchor Books, 2010, ©2009
  2. ^ Haylamaz, Reşit., Abu Bakr : the pinnacle of truthfulness, Clifton, N.J.: Tughra Books, 2011
  3. ^ Akın, Ferruh., Uthman ibn Affan : bearer of two pure lights, New Jersey: Tughra Books, 2011
  4. ^ Hirschfelder, Umm AbdurRahman., From monogamy to polygyny : a way through, 1st ed, Riyadh: Darussalam, 2003
  5. ^ Mubārakfūrī, Ṣafī al-Raḥmān., Ar-Raheeq Al-Mak̲h̲tūm = the sealed nectar : biography of the noble prophet, Rev. ed, Riyadh, Saudi Arabia: Riyadh, Saudi Arabia ; Dar-us-Salam, 2002., 2002
  6. ^ 1 2 Hamid, Abdul Wahid., Companions of the prophet, New rev. ed, Leicester, UK: Mels, 1998-
  7. ^ Unal, Tarik., Umar ibn al-Khattab : exemplary of truth and justice, Clifton, NJ: Tughra Books, [2013]
  8. ^ Lipman, Jonathan Neaman., Familiar strangers : a history of Muslims in Northwest China, Honk Kong: Hong Kong University Press, 1998
  9. ^ Lings, Martin., Muhammad : his life based on the earliest sources, 2nd U.S. ed, Rochester, Vt.: Inner Traditions, 2006


קטגוריה:אישים שחיו במאה ה-7 קטגוריה:צחאבה קטגוריה:אסלאם קטגוריה:מוסלמים