משתמש:Daniel123/ארכיון 7

Vergleich bzgl. Königsrecht

1 Sam 8/ Sum Tasim Melech

„[]So setze nun einen König über uns, der uns richte, wie ihn alle Heiden haben. [.]Gehorche der Stimme des Volks in allem, was sie [] gesagt haben, [] dass ich [HaSchem] nicht mehr König über sie sein solln [] für seinen Wagen [] seine Gespanne [] seinem Wagen [] seinen Acker [] seine Ernte [] seine Kriegswaffen [] seinen Kämmerern und Großen [] über uns sein [] unser König [] vor uns herziehe [] “Fazit: : Königtum als Ergebnis eines Volksbegehrens. Dass HaSchem sich nicht mehr als König betrachtet und dafür einen Menschen als König einsetzt, der mit allen Sonderpriviligieng ausgestattet ist. Während das Volk einen König möchte (entsprechend wie die Alten es auch gewollt hatten) einen König in Analogie zu allen anderen Völkern, in der Funktion als Richter und Kriegsherr.

Anmerkung: Samuel 8 ist die erste Pro-Monarchistische Herrschaftstheorie.

Deut 17,14-20/ Asima Melech

„[]und du sollst sagen: Ich will einen König über mich setzen, wie ihn alle Völker um mich her haben []“Fazit: Imperativ/Pflicht (We-Amarta) als Pflicht einen König über sich zu setzen. (Monarchie als Mizwa ?/Gebot?)

Anmerkung: Deut 17 ist die zweite Pro-Monarchistische Herrschaftstheorie. Deut 17 meint, dass das Königtum nicht nur ein Zugeständnis, sondern eine Pflicht an das Königtum ist. Monarchie, die sich jedoch in die Theokratie eingliedert. Interessant wird es jedoch, wenn das Königtum den Rahmen der Theokratie sprengt. Dies ist der Fall, wenn bei der Richtertätigkeit des Königs, die Amtsträger des Sanhedrin als Vertreter der Theokratie nicht mehr gefragt werden. Inwieweit ist dies nun eine sekulare Welt gegenüber der Theokratie zwischen Religion und Politik ?

Josephus Flavius

Josephus Flavius (in Antiquitates, IV, 223-224):„Die beste Herrschaft und Regierungsweiste ist die, welche die Edelsten des Volkes ausüben [] Als alleinige Herrscher soll euch Gott genügen. Sollte euch aber das Verlangen nach einem König ankommen, so soll er []“

Fazit:Flavius spricht primär von eine Aristrokratie, dann auch von einem Königtum. Ein Königtum, das über der Aristrokratie steht, wobei die Aristrokratie die suboptimale Lösung darstellt. Das Königtum als institutionelle, charismatische Autorität der Theokratie.

Tosefta

• t(osefta) San(hedrin) 5,5
• ת' סנהדרין פ"ד ה"ה

Quelle: סנהדרין כ ב

"פרשת המלך": "ר' יוסי אומר: כל האמור בפרשת המלך, מותר בה" (ת' סנהדרין [צוקרמאנדל] פ"ד ה"ה; ב' סנהדרין כ ע"ב).

סנהדרין כ ב

ר' יוסי אומר כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בה

Pro-Monarchisch: Rabbi Jossi sagt: All das gesagte, bzgl. Mischpat haMelech (Sonderprivilegien der Monarchie, konfeszieren zu dürfen, der König, ja der darf das. (und damit beruft er sich auf die Sache mit 1 Schmuel 8, wo gesagt wurde dass er konfeszieren darf)

ר' יהודה אומר לא נאמרה פרשה זו אלא כדי לאיים עליהם שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך

Pro-Monarchisch: Rabbi Jehuda meint:das Gesetz wurde aber nicht so gesagt sondern nur um diese einzuschüchtern (um dem Volk die nötige Ehrfurcht einzuflössen, also nur rethorisch) gemeint. deswegen sollst du überdich einen König setzen.(siehe Quelle bei Shmuel 8) Rabbi Jehuda meint: sum tasim melech. Dieser Volkswunsch ist positiv und richtig.

וכן היה רבי יהודה אומר ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ

Contra-Monarchisch: Rabbi Nehorai: Drei Gebte wurden dem Volk auferlegt als sie in das Land kamen

למנות להם מלך לבנות בית הבחירה ולהכרית זרע עמלק. אם כן - למה נענשו בימי שאול לפי שהקדימו על ידם.

Lemanot la-hen melech, liwnot bäit ha-bechira, we lehacrit saro amalek. ihm ken lamah näänschu bejemei Shaul , äla lefi schäh-hikdimu al jadam

einen König zu ernennen (lemanot), einen Tempel zu bauen und die Amalekiter zu töten, wenn dem so ist , warum wurde dann bestraft in den Tagen König Sauls gemäß dem weil er in der zu voreilig in der Abfolge war (erst König Saul, dann Tempelbau so wie es vorgeschrieben war.).

רבי נהוראי אומר לא נאמרה פרשה זו אלא כנגד תרעומתן שנאמר (דברים יז, יד) ואמרת אשימה עלי מלך וגו'

Contra-Monarchisch: Rabbi Nehorai ist monarchisch-kritisch. Das Königtum wurde dorch nur geschafen, als Zugeständnis gegen das Murren des Volkes (tarometan), weil nach Dvwarim (Deut 17,14-20/ Asima Melech) gesagt wurde, Ich möchte (Assima- Addhortativ) (und nicht du musst - Sum Tasima) über mich einen König einsetzen.(Das Königsgesetz ist keine Pflicht, sondern nur ein Zugeständnis. Es war zwar ein Volkswunsch, aber ein schlechter nach R. Nehorai. Er geht damit konform mit Josephus Flavius, der auch gegen Monarchie und pro-theokratisch bzw. pro-aristrokratisch als göttliche Amtsträger ist. ) Rabbi Nehorai meint: assima alai melech. Dieser Volkswunsch ist falsch

Talmud

אמר רב יהודה אמר שמואל:

Rabbi Jehuda sagte im Namen Shmuels.

כל האמור בפרשת מלך - מלך מותר בו.

Alles, was im Königsabschnitt steht, sei dem König erlaubt.

רב אמר: לא נאמרה פרשה זו אלא לאיים עליהם, שנאמר 'שום תשים עליך מלך' (דברים יז, טו) - שתהא אימתו עליך.

Rav aber sagte: Dieser Abschnitt sei nur dazu da, ihnen Angst zu machenn, denn es es heißt: "Du sollst einen König über die setzen" (Deuteronium 17,15)(das bedeuete)Den du fürchten sollst.

כתנאי,

(Hierüber streiten) auch die Tannaim,

רבי יוסי אומר:

Rabbi Jose sagte:

כל האמור בפרשת מלך - מלך מותר בו;

Alles, was im Königsabschnitt steht, sei dem König erlaubt,

רבי יהודה אומר: לא נאמרה פרשה זו אלא כדי לאיים עליהם, שנאמר 'שום תשים עליך מלך' - שתהא אימתו עליך.

Rabbi Jehuda sagte: Dieser Abschnitt ist nur dazu da, ihnen Angst zu machen, denn es heißt: Du sollst einen König über dich setzen. (Das bedeutet)

וכן היה רבי יהודה אומר ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה

Desgleichen sagte Rabbi Jehuda: Drei Gebote wurden den Israeliten bei ihrem Einzug in das Land auferlegt: Einen König einzusetzen, die Nachkommen Amaleqs auszulöschen und den Tempel zu bauen.

רבי נהוראי אומר לא נאמרה פרשה זו אלא כנגד תרעומתן שנאמר (דברים יז, יד) ואמרת אשימה עלי מלך וגו' תניא

Rabbi Nehorai sagte: Dieser Abschnitt ist nur dazu da, wegen ihrem Murren, denn es heißt: "und du wirst sprechen: ich will einen König über mich setzen" (D. 17,14)

Vokabeln:

• " בפרשת מלך " :

Mischpat HaMelech .

Midrasch

ספרי דברים פרשת שופטים פיסקא קנו

מדרש ספרי

Midrasch (bzgl. Sifre Devarim/Deuteronium 17) § 156

כז.

כי תבוא אל הארץ, עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תיכנס לארץ

Als du in das Land kamst und somit das gegebene Wort eingelöst hast, als Belohnung dafür das du in das Land eintratest

אשר ה' א-להיך נותן לך . בזכותך.

das dir HaSchem dein G"tt dir gibt als Lohn.

וירשתה וישבתה בה .בשכר שתירש תשב.

Du wirst es erben und darin dich niederlassen. als Lohn wirst du es erben und du wird darin deinen Wohnsitz haben.

כח.

ואמרת אשימה עלי מלך ככל וגו

Zitat: „Und du wirst sagen ich möchte über mich einen König setzen wie alle Heiden/Völker“

(סנהדרין נב) ר' נהוראי אומר, הפסוק בגנאי ישראל הוא מדבר, שנאמר (שמואל א ח) כי לא אותך מאסו, כי אותי מאסו ממלוך עליהם .

Das Volk hat sich mit HaShem überworfen indem sie keinen G"tt sondern einen Menschen für sich als König ausgesucht hat.

Rabbi Nehorai says, this ist to Israels discredit, as it says for they have not rejected you but they have rejected me, that I should not be king over them.

R. Nehorai's prooftext ist 1 Sam. 8:20 (asima melech alai). G"d describes the popular demand for a first king at the time of Shmuel as a rejection of Himself, like a betrayal of Israel's vocation. Deuteronomy 17 does not command that there must be a king, but rather implies that the people are free to establish a monarchy if they so choose. He explains, that human kingship ist the political correlative of religious degeneration. G"d has to be the real king and not a human person! The tension between human monarchy and the Kindom of Heaven remains the dominant motif of rabbinic opposition to the political institution, whatever the specific historical stimuli may have been. In contrast to the aggadic view that conferred kingship of Abraham, R. Samuel b. Nahman in the mid-fourth century that the patriarch refused that status: Let the world not be without its [true] king. The human kingship was a betrayal of Israel's fealty to G"d. The geonic midrash, picks up the motif, insisting that at first "G"d did not give them over to kings, nobles, or leaders to lead them but rather kept his presence among them and aided them in their every need. We may surmise that the conflict between a monarchic exilarchate and the rabbinic gaonate provides the historical context for this last midrashic rejection of human politicial. There is a antimonarchic stance of the Book of Shmuel, which represents God's condemnation of the popular desire for a king. A reply to htis antimonarchic inference was forthcoming. Why tehn were they punished in Shmuel's time? Because they rushed mattes. .

אמר ר' יהודה, והלא מצוה היא מן התורה לשאול להם מלך, שנאמר שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' א-להיך בו , ולמה נענשו בימי שמואל? מפני שהקדימו על ידם.

Diesbzgl. sagt Rabbi Jehuda:But is it not a command of the Torah that they should request a king , for it says you shall surely place a king over you ! why then were they punished in Samuel's time ? Because they rushed matters.

Diesbzgl. sagt Rabbi Jehuda: Aber ist es nicht ein Gebot der Torah, dass das Volk um einen König bitten soll, weil die Thora sagt, dass das Volk auf jeden Fall einen König über sich einsetzen soll! warum dann wurden sie in der Zeit von Samuel bestraft? Weil sie Sachen vorantrieben, die vor der Zeit waren.

In contrast to Rabi Nehorai's condemnation, Rabi Judah taught that Israel was commanded to establish a monarchy. This command is predicated on Deuteronomy 17:15. R. Judah must excuse the obvious divine disapproval of Israel's request of Samuel as a response to the form or timing of the people's petition but not as an indication that kingship in itself is anything but a divine command. Can teh same phenomenon be detected in the tannaitic midrash to Deuteronomy 17? R. Judah's reference to Deuteronomy 17:15 is given as part of his discussion with Rabi Nehorais as to the implications of the previous verse 14. The formal exegesis fo verse 15 is presented in Sifre Devarim as follows:

• Sum tasim : if he dies, appoint another to succeed him
• sum tasim : This is a positive command.

Although the first comment cited certainly takes a positive attitude toward the monarchy by providing for its continuity, it is only the second explanation that reads Deuteronomy 17:15 as a halakhic imperative to establish monarchy. Does this reflect a deliberate hardening of the exegegtical line consonant with R. Judah's general attitude and parallel to the other midrashic phenomena noted above ?

ככל הגוים אשר סביבותי

Like all the nations that are around me:

. ר' נהוראי אומר, לא בקשו להם מלך אלא להעבידם עבודת כוכבים, שנא' (שמואל א ח) והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו .

R. Nehorai says: They sought a king to lead them to idolatry, for it says, that wie also may be like all the other nations, and that our king may judge us and go out before us and fight our battles.

R. Nehorai sagt: Sie suchten einen König, um sie zum Götzenkult zu führen, weil er sagt, dass wie auch allen anderen Nationen ähnlich sein kann, und dass unser König uns beurteilen und vor uns ausgehen und mit unseren Kämpfen kämpfen kann.

Mischna

http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A0%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9F_%D7%99%D7%97_%D7%90

המלך

Der König

לא דן ולא דנין אותו

richtet nicht und wird nicht gerichtetkeine gewaltenteilung, keine Judikative? oder bezieht sich die richterliche Funktion des Monarchen auf andere Welten als die des San Hedrin als Vertreter der Theokratie

לא מעיד ולא מעידין אותו

er ist kein Zeuge und man legt kein Zeugnis gegen ihn ab.

לא חולץ ולא חולצין לאשתו

er vollzieht nicht die Chalitza, und man vollzieht nicht an seiner Frau die Chalitza.

לא מייבם ולא מייבמין לאשתו

er vollzieht nicht die Leviratsehe, und man vollzieht nicht mit seiner Frau die Lewiratsehe.

רבי יהודה אומר

Rabbi Jehuda meint:

אם רצה לחלוץ או לייבם זכור לטוב

Wenn er die chalitza und die Lewiratsehe vollziehen wollte, soll es zum Guten gedacht werden.

אמרו לו

sie antworten ihm:

אין שומעין לו ואין נושאין אלמנתו

wenn er wollte, hört man nicht auf ihn. und man hieratet nicht seine Witwe.

רבי יהודה אומר

נושא המלך אלמנתו של מלך שכן מצינו בדוד שנשא אלמנתו של שאול שנאמר (שמואל ב יב, ח) ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך

Ein könig heiratet die Witwe eines Königs, denn so heißt es bei David, dess er die Witwe von Saul geheiratet hat, wie es heißt: Ich gab dir das Haus deines Herrn und die Frauen deines Herrn in deinen Schos.

Talmud babli misechet sanhedrin

מלך לא דן כו

Melech lo dan welo danin !Es wird Bezug genommen auf den Satz: der König richtet nicht und wird nicht gerichtet.

אמר רב יוסף לא שנו אלא מלכי ישראל אבל מלכי בית דוד דן ודנין אותן

Rabbi Josef : restriktiv- absolutistische Monarchie steht neben dem Gesetz - Politik und Religion so getrennt.( Der SanHedrin muss die absolutistische Monarchieform anerkennen musste, das war in der Zeit des Herodes bzw. der zeit von Alexander Janajis.)

דכתיב (ירמיהו כא, יב) בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט

ואי לא דיינינן ליה אינהו היכי דייני

והכתיב (צפניה ב, א) התקוששו וקושו ואמר ר"ל קשט עצמך ואחר כך קשט אחרים

Hitkoscheschu we koschu . Schmücke erst dich selbst und dann erst die anderen (richte erst dich selbst, dann darfst du andere richten) doch wenn sie richten dürfen, dann stehen sie unter dem Gesetz. Man kann demnach eine Rechtsprechungsfunktion inne haben. Davon getrennt dass sie dem Gesetz unterworfen sind.

אלא מלכי ישראל מ"ט לא משום מעשה שהיה

דעבדיה דינאי מלכא קטל נפשא

אמר להו שמעון בן שטח לחכמים

תנו עיניכם בו ונדוננו שלחו ליה עבדך קטל נפשא

שדריה להו שלחו לי' תא אנת נמי להכא (שמות כא, כט) והועד בבעליו אמרה תורה יבא בעל השור ויעמוד על שורו אתא ויתיב א"ל שמעון בן שטח ינאי המלך עמוד על רגליך ויעידו בך ולא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד שנאמר (דברים יט, יז) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב וגו' אמר לו לא כשתאמר אתה אלא כמה שיאמרו חבריך

http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A0%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9F_%D7%99%D7%98_%D7%90

tosefta sanhedrin, mischna sanhedrin

Hohepriester

Vor dem Gesetz sind alle gleich

כהן גדול דן ודנין אותו מעיד ומעידין אותו

Mishna, Sanhedrin,2,1: Die Mischnah Sanhedrin 2. Kapitel fasst die entsprechende Stelle in Tosefta, Sanhedrin 4. Kapitel zusammen.: Ein Hohepriester richtet und wird gerichtet

כהן גדול שהרג את הנפש מזיד נהרג שוגג גולה לערי מקלט עבר על מצות עשה ועל מצות לא תעשה ועל שאר כל המצות הרי הוא כהדיוט לכל דבר

In Tosefta 4,1 wird gesagt, dass ein Hohepriester wie ein Idiot (wie jeglicher Bürger) dem Gesetz unterworfen ist.Hier wird noch das Tötungsdelikt angeführt

אין מקדשין את החודש בלילה ואם קידשו אינו מקודש: אין המלך יושב בסנהדרין ולא מלך ולא כהן גדול יושבין בעיבור שנה:

Einordnen des Jahres aus tSan 2,14

Jabum/Schwagerehe/Chalitza

חולץ וחולצין לאשתו ומיבמין את אשתו אבל הוא אינו מיבם מפני שהוא אסור באלמנה

Mishna, Sanhedrin,2,1: Diese erlaubt die Schwagerehe mit der Frau des Hohepriesters.

לא חולץ ולא חולצין לאשתו ולא מייבם ולא מייבמין את אשתו

In Tosefta 4,1 wird gesagt, dass keine Schwagerehe, kein Jabum mit der Frau des Hohepriesters.

Trauer

וכשהוא מתנחם מאחרים כל העם אומרים לו אנו כפרתך והוא אומר להן תתברכו מן השמים וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הספסל: וכשהוא מנחם אחרים דרך כל העם עוברין בזה אחר זה והממונה ממצעו בינו לבין העם

Mishna, Sanhedrin,2,1: hier wird der ganze Weg von der Chalitza bis zur Trauerfeier des Hohepriesters erklärt.

עומד בשורה הסגן בימינו וראש בית אב בשמאלו וכל העם אומ' לו אנו כפרתך והוא אומ' להם תתברכו מן השמים עומד בשורה לנחם את אחרים הסגן והכהן שעבר מגדולתו מימינו ואבל משמאלו

In Tosefta 4,1 fehlt der ganze weg von der Chalitza (Schwagerehe) hin zu einem Trauermotiv.

Nacktbaden/Darf nicht aus dem Tempel

מת לו מת אינו יוצא אחר המטה אלא הן נכסין והוא נגלה הן נגלין והוא נכסה ויוצא עמהן עד פתח העיר דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר אינו יוצא מן המקדש שנאמר (ויקרא כ"א) ומן המקדש לא יצא

Mishna, Sanhedrin,2,1: Warum er aus dem Tempel nicht raus darf, der Hintergrund wird erklärt.

ואין רואין אותו ערום ולא כשהוא מסתפר ולא בבית המרחץ שנ' והכהן הגדול מאחיו שיהו אחיו הכהנים נוהגין בו גדולה ואם רצה שירחצו אחרים עמו הרשות בידו ר' יהוד' אומר רצה לנהג ביזיון בעצמו אין שומעין לו שנ' וקדשתו על כורחו אמרו לו לר' יהודה אין אומר ומן המקדש לא יצא אלא בשעת עבודה בלבד והולך להברות את אחרים ואחרים באין אצלו להברותו:

In Tosefta 4,1 fehlt der gesamte Hintergrund. Es wird nur gesagt, dass der aus dem Tempel nicht heraus darf.

וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הדרגש:

Mishna, Sanhedrin,2,3(b) Erklärt nochmal den Hintergrund

[ג] מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטרין שלו רבי יהודה אומר אם רוצה לצאת אחר המטה יוצא שכן מצינו בדוד שיצא אחר מטתו של אבנר שנאמר (שם /שמואל ב'/ ג') והמלך דוד הולך אחר המטה אמרו לו לא היה הדבר אלא לפייס את העם

Mishna, Sanhedrin,2,3(a) Erklärt nochmal den Hintergrund

König

Vor dem Gesetz ist der König immun

מלך ישראל אין עומד בשורה להתנחם ואין עומד בשורה לנחם אחרים ואין הולך להברות אצל אחרים אבל אחרים באין אצלו להברותו שנ' ויבא העם להברות את דוד וגו' ואם עבר על מצות עשה ועל מצות לא תעשה ושאר כל המצות הרי הוא כהדיוט לכל דבר

Tosefta, Sanhedrin 4,2: Der König ist ebenso wie der Hohepriester dem Gesetz unterworfen (aber die Tötungsdelikte werden hier nicht erwähnt). Er ist wie ein Idiot/ jedermann/ein jeder Bürger zu behandeln und unterliegt dem Gesetz.

המלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו

Mishna, Sanhedrin,2,2: Der König ist vor dem Gesetz immun

Jabum/Schwagerehe/Chalitza (Eigentum des König aus Krieg und als Erbe der zum Tode Veurteilter)

Mischnah

לא חולץ ולא חולצין לאשתו לא מיבם ולא מיבמין לאשתו

רבי יהודה אומר אם רצה לחלוץ או ליבם זכור לטוב אמרו לו אין שומעין לו ואין נושאין אלמנתו

רבי יהודה אומר נושא המלך אלמנתו של מלך שכן מצינו בדוד שנשא אלמנתו של שאול שנאמר (שמואל ב') ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך:

[ד] ומוציא למלחמת הרשות על פי בית דין של שבעים ואחד ופורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו דרך המלך אין לו שיעור וכל העם בוזזין ונותנין לפניו והוא נוטל חלק בראש

[ה] אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו ואין רואין אותו כשהוא מסתפר ולא כשהוא ערום ולא בבית המרחץ שנאמר (שם /דברים י"ז/) שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך:

Mischnah 2,4/2,5: Der Sahnhedirn muss einen Krieg des König vorher genehmigen. Danach hört es sich in Shmuel 8 an, dass er alles als Kriegsbeute konfeszieren darf.

Tosefta

לא חולץ ולא חולצין לאשתו ולא מייבם ולא מיבמין את אשתו

ר' יהודה אומ' רצה לחלוץ הרשות בידו אמרו לו נמצאתה פוגם כבודו של מלך ואין נושאין את אלמנתו שנ' ותהיינה צרורות עד יום מותן אלמנות חיות

ובורר לו נשים מכל מקום שירצה כהנות לויות וישראלות

ואין רוכבין על סוסו ואין יושבין על ניסלו ספסלו ואין משמשין בכתרו ובשרביטו ולא באחד מכל משמשין מת כולן נשרפין עליו שנ' בשלום תמות וכמשרפות אבותיך המלכים הראשונים:

Tosefta 4,2: Chalitza und Trauerfeier des Königs

הרוגי בית דין נכסיהם ליורשיהם הרוגי מלך נכסיהם למלך וחכמ' אומ' הרוגי מלך נכסיהם ליורשים אמ' להם ר' יהודה הוא אומ' הנה בכרם נבות אשר ירד שם לרשתו אמ' לו מפני שבן אחי אביו ראוי לו לירושה אמ' להן וכי לא היו לו בנים אמרו לו והלא אותו ואת בניו הרג שנ' אם לא את דמי נבות ואת דמי בניו ראיתי אמש לפני י"י ושלמ' לך בחל' הזאת נאם י"י:

Tosefta 4,6: Erbrecht. Unterscheidung zwischen Din Tora und Din HaMelech. Das Eigentum fliesst dem Erben zu. der Weinberg (Käräm) des Nawot kommt dem Neffen zu . Das Eigentum der zum Tode verurteilten kommt dem König zu.

Tora lesen

Blatt 4 und 5

Mischnah

וכותב לו ספר תורה לשמו

יוצא למלחמה מוציאה עמו נכנס מכניסה עמו יושב בדין היא עמו מיסב היא כנגדו שנאמר (שם /דברים י"ז/) והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו:

Mischnah 2,4: und es wurde ein Buch geschrieben um zu hören.

וכותב לו ספר תורה לשמו שלא יהא ניאות בשל אבותיו אלא בשלו שנ' וכתב לו שיהא כתיבה לשמו ואין רשות להדיוט לקרות בה שנ' וקרא בו הוא ולא אחר ומגיהין אותו בבית דין של כהנים ובבית דין של לוים ובבית דין של ישראל המשיאין לכהונה יוצא למלחמה הוא עמו נכנס הוא עמו

יוצא בבית דין והוא אצלו

נכנס לבית המים ממתנת לו עד הפתח וכן דוד הוא אומ' שויתי ה' לנגדי תמיד ר' יהודה אומ' ספר תורה מימינו ותפילין בזרועו

ר' יוסי אומ' ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו אילמלא קידמו משה נאמרה במשה עלייה ונאמרה בעזרא עלייה נאמרה במשה עלייה שנ' ומשה עלה אל האלהים נאמרה בעזרא עלייה הוא עזרא עלה מבבל מה עלייה האמורה במשה למד תורה לישראל שנ' ואתי צוה י"י בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים אף עלייה האמורה בעזרא למד תורה בישר' שנ' כי עזרא הכין את לבבו לדרוש בתורת י"י ולעשות וללמד בישר' חוק ומשפט אף הוא ניתן בידיו כתב ולשון שנ' וכתב הנשתוון כתוב ארמית ומתורגם ארמית מה תורגמו ארמית אף כתבו ארמית ואומ' ולא כהלין כתבא למיקרי ופישרה להחוואה למלכא מלמד שבאותו היום ניתן ואומ' וכתב לו את משנה התורה הזאת וג' תורה עתידה להשתנות ולמה נקרא שמה אשורי על שום שעלה עמהן מאשור ר' אומר בכתב אשורי ניתנה תורה לישראל וכשחטאו נהפכה להן לרועץ וכשזכו בימי עזרה חזרה להן אשורית שנ' שובו לביצרון אסירי התקוה גם היום מגיד משנה אשיב לך:

Tosefta 4,7: und es wurde ein Buch geschrieben um zu hören

ר' שמע' בן אלע' אומ' משום ר' אלעזר בן פרטא שאמ' משום ר' אלע' המודעי בכתב זה ניתנה תורה לישראל שנ' ווי העמודים ווין שהן דומין לעמודים ואומ' ואל היהודים ככתבם וכלשונם מה לשונם לא נשתנה אף כתבם לא נשתנה ולמה נקרא שמו אשור על שום שמאושרין בכתבן אם כן למה נאמר וכתב לו את משנה התורה הזאת מלמד ששתי תורות כותב לו אחת שנכנס ויוצאת עמו ואחת שמונחת לו בתוך הבית זו שנכנסת ויוצאת עמו לא תיכנס עמו לא לבית המרחץ ולא לבית המים שנ' והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו במקום הראוי לקרות והלא דברים קל וחומר ומה אם מלך ישראל שלא עסק אלא בצורכי ציבור נאמר בו והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו שאר בני אדם על אחת כמה וכמה:

Tosefta 4,8: Zibur - Gemeinwohl

כיוצא בו אתה אומ' ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו וגומ' וכן הוא אומ' ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימוש מתוך האהל וכן הוא אומ' לא ימוש ספר התורה הזה מפיך שאר בני אדם על אחת כמה וכמה:

Tosefta 4,9:

אין מעמידין מלך בחוצה לארץ

אין מעמידין מלך אלא אם כן היה נשאוי לכהונה ואין מושחין מלכים אלא על גבי המעיין שנ' ויאמר להם קחו עמכם את עבדי אדוניכם והרכבתם את שלמה בני:

Tosefta 4,10:

אין שורפין את הפרה ואין עורפין את העגלה ואין עושין זקן ממרא על פי בית דין ואין עושין פר העלם דבר של ציבור ואין מעמידין לא מלך ולא כהן גדול אלא בבית דין של שבעים ואחד כיזה צד הן עושין בית דין מהלכין ושתי תודות אחריהם הפנימית נאכלת והחיצונית נשרפת

tSan 3,4:

סנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ שנ' והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל משבות' בארץ ובחוצה לארץ אם כן למה נאמר שפטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אלא בארץ ישראל עושין אותן בכל עיר ועיר בחוצה לארץ עושין אותן פלכין פלכין רבן שמעון בן גמליאל אומ' לשבטיך ושפטו מצוה על השבט שיהא דן את שבטו:

tSan 3,10:

אין מושחין מלכים אלא מפני המחלוקת מפני מה משחו את שלמה מפני מחלוקתו של אדוניה ואת יהוא מפני יורם ואת יואש מפני עתליה ואת יהואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול הימנו שתי שנים מלך טעון משיחה בן מלך אין טעון משיחה כהן גדול בן כהן גדול אפילו עד עשרה דורות טעון משיחה ואין מושחין מלכים אלא על הקרן שאול ויהוא נמשחו מן הפח מפני שמלכותן עתידה לישבר דוד ושלמה נמשחו מן הקרן מפני שמלכותן מלכות עולמים:

Tosefta 4,11:

הלכה י

אין מעמידין מלך בחוצה לארץ

אין מעמידין מלך אלא אם כן היה נשאוי לכהונה

ואין מושחין מלכים אלא על גבי המעיין שנ' ויאמר להם קחו עמכם את עבדי אדוניכם והרכבתם את שלמה בני:

אין מושחין מלכים אלא מפני המחלוקת מפני מה משחו את שלמה מפני מחלוקתו של אדוניה ואת יהוא מפני יורם ואת יואש מפני עתליה ואת יהואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול הימנו שתי שנים מלך טעון משיחה בן מלך אין טעון משיחה כהן גדול בן כהן גדול אפילו עד עשרה דורות טעון משיחה ואין מושחין מלכים אלא על הקרן שאול ויהוא נמשחו מן הפח מפני שמלכותן עתידה לישבר דוד ושלמה נמשחו מן הקרן מפני שמלכותן מלכות עולמים:

t(osefta)San(hedrin) 4,10-11:

bKer 5a(talmud)b(abli)Ker(etroth)

ת"ר: שמן המשחה שעשה משה במדבר [...]נסים הרבה נעשו בו מתחלתו ועד סופו, תחלתו לא היה אלא י"ב לוג, ובו נמשח המשכן וכליו ואהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים, ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים, וכולו קיים לעתיד לבא, שנאמר: +שמות ל'+ שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם, [...]

Die Rabbanan lehrten: Das Salböl, (Olivenöl) das Moshe in der Wüste machte, [...] viele Wunder geschahen ja von Anfang bis Ende viele Wunder. Es war nur zwölf Loge, und damit wurden der Mikdasch und ihre Geräte gesalbt, Aaron und seine Söhne alle sieben Tage der Einweihung, damit wurden die Hohepriester und die Könige gesalbt und es in noch vollständig für die Zukunft aufgewahrt, denn es heißt mir geheiligtes Salböl soll dieses sein für eure Geschlechter. Dieses beträgt zwölf soviel Log waren es.

ואפי' כהן גדול בן כ"ג טעון משיחה, ואין מושחין מלך בן מלך;

Auch ein Hohepriester, der Sohn eines Hohepirester ist, benötigt der Salbung, ein König aber, der Sohn eines Königs ist, ist nicht zu salben.

ואם תאמר: מפני מה משחו את שלמה? מפני מחלוקת אדוניה, ואת יהואש? מפני עתליה, ואת יהואחז? מפני יהויקים אחיו, שהיה גדול מאחיו שתי שנים.

Wenn du aber einwendest, weshalb man demnach Schlomo (weil dieser ja bereits ein Königssohn ist, demnach keine Salbung wie sein Vater benötigt) gesalbt hat, so erfolgte dies wegen der Auseinandersetzung mit Adonkjahu, ebenso Jehoas wegen dem Gegenkönig Athalja und ebenso Jehohaz, wegen seines Bruder und Gegenkönigs Jehojau, der zwei Jahre älter war als er

Fazit: Wenn es Auseinandersetzungen mit einem Gegenkönig gab, dann musste um die politische Rechtssicherheit zu gewährleisten, ein König gesalbt werden. .

[...]

אמר מר: אין מושחין מלך בן מלך. מנלן?

Der Meister sagte. Ein König aber, der Sohn eines Königs ist, ist nicht zu salben.

woher kommt dies ?

אמר רב אחא בר יעקב, דכתיב: +דברים י"ז+ למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו (כל הימים). ירושה היא.

R. Aha ben Jakob erwiderte: Die Schrift sagt: damit er lange Tage gedeihe auf seinem Throne, er und seine Söhne: es ist eine Erbschaft.

fazit: bei einer politischen Krise gibt es den Bedarf zu salben, auch bei einer Auseinandersetzung gibt es den Bedarf. aber nicht als Königssohn und in Friedensszeiten.

Fazit:Dann gilt das Vererbungsprinzip im Frieden keine Salbung, daher nur beim ersten König.

ומפני מה משחו את שלמה? מפני מחלוקת אדוניה.

weshalb aber salbten sie Shlomeo ? wegen der Auseinandersetzung mit dem Gegenanwärten Adonja.

Fazit: Die Frage der salbung bei der Kontroverse war nicht mehr relevant, weil er der erste König war, und deswegen sowieseo hätte gesalbt werden müssen.

מנלן דכי אתי מחלוקת בעי משיחה, ולא כל דבעי מלכא מורית ליה מלכותא?

Woher, dass bei einer Prätension eine Salbung erforderlich ist und der König nicht nach Blieben das Königtum vererben kann.

אמר רב פפא, אמר קרא: +דברים י"ז+ בקרב ישראל; בזמן ששלום בישראל.

Rabi Papa erwidertere: Die Schrift sagt: in der Mitte Israels, wenn Frieden is Israel ist.

תנא: אף יהוא בן נמשי לא נמשח אלא מפני מחלוקת יורם בן אחאב.

Es wird gelehrt: Auch Jehu der Sohn Mimis, wurde nur wegen der Prätension Jorams, des Sohnes Ahabs, gealbt.

אמאי?

תיפוק ליה דמלך ראשון הוא!

Wozu dies, es sollte ja schon der Umstand ausreichen, dass er der erste König war.

חסורי מיחסרא והכי קתני: מלכי בית דוד מושחין, מלכי ישראל אין מושחין,

Die Quelle ist lückenhaft und muss wie folgt lauten: die Könige aus dem Hause Davids salbte man, die Könige aus dem Hause Israels eben nicht.

Fazit: Es wurde reklamiert, dass es hier eine Lücke in der Quelle (Tannu rabbanan) gab. Da fehlt die Grundunterscheidung in der Quelle, zwischen dem Hause Davids da wo gesalbt wurde, und dem Hause Israels wo eben nicht (mit Olivenöl, sondern mit Balsamöl) gesalbt wurde.

אמר מר: מלכי בית דוד מושחין, ואין מלכי ישראל מושחין.

Der Meister sagte: Die Könige des Davidischen Hauses salbte man, die Könige Israels salbte man nicht.

Fazit:Das hier ist die Grundunterscheidung zwischen der Salbung der beiden Könige.

מנלן? דכתיב: +שמואל א' ט"ז+ קום משחהו כי זה הוא, זה טעון משיחה, ואין אחר טעון משיחה.

Woher dies ? Es heißt: Auf salbe ihn, denn dieser ist es, dieser benötigt der Salbung, dein anderer aber benötigt nicht der Salbung.

Fazit: Salbung nur reduzieren auf diejenigen Fälle. Die Rabbiner Hasmonäer wollen im Grunde keinen König, in politischen Krisenzeiten (Gegenkönig-Kandidat) einen König stellen um das Volk zu beruhigen.

אמר מר: מפני מחלוקת יורם. ומשום מחלוקת יורם בן אחאב נמעל בשמן המשחה?

Der Meister sagte: Wegen der Auseinandersetzung mit Joram, sollte man denn wegen der Prätension Jorams, des Sohnes Ahbas, eine Veruntreuung am Salböl begangen haben ?

Fazit: Mit Veruntreuung ist Zweckentfremdung gemeint. Das wertvolle Olivenöl ?soll zweckentfremdet werden (am Ende stellt es sich heraus, dass für die Salbung anderer lediglich Balsamöl verwendet worden ist)

כדאמר רב פפא: באפרסמא דכיא, ה"נ באפרסמא דכיא.

Wie R. Papa erklärt hat, mit reinem Balsamöl, ebenso auch hierbei mit reinem Balsamöl.

Fazit:Da gab es keine Veruntreuung mit Olivenöl, da Balsamöl zur Salbung verwendet wurde.

ואת יהואחז? מפני יהויקים, שהיה גדול ממנו שתי שנים.

[...]

Ebenso Jehohaz wegen des Jehojakim, der zwei Jahre älter war als er []

ת"ר: מושחין את המלכים כמין נזר, ואת הכהנים כמין כי.

Die rabbanan lehrten: Man salbt die Könige in der Art eines Kranzes und die Priester in der Art eines Chi.

אמר רב מנשיה: כמין כי יוני.

Rav Measja erklrte: in der Art eines griechischen Chi.

תני חדא: בתחלה מציק שמן על ראשו ואחר כך נותן לו שמן בין ריסי עיניו, ותני אחריתי: בתחלה נותן לו שמן בין ריסי עיניו ואחר כך מציק לו שמן על ראשו!

Das eine lehrt, amn gieße ihm das Öl zuerst auf das Haupt und ancher tue man ihm Öl zwischen die Augenbraucen und ein anderes lehrt, amn tue ihm zuerst öl zwischen die Augenbruachen und nache heiße man ihm das Öl auf das hauptu.

תנאי היא, איכא למאן דאמר: משיחה עדיפא, ואיכא למאן דאמר: יציקה עדיפא.

Hierüber streiten die Tannaim, einer sagt d ei Salbung sei bevorzugter und einer sagt, das sas giesen sei borzugter .

מאי טעמא דמ"ד יציקה עדיפא?

שנאמר: +ויקרא ח'+ ויצק משמן המשחה על ראש אהרן, ומאן דאמר משיחה עדיפא, קסבר: שכן נתרבה אצל כלי שרת. והכתיב ויצק, ולבסוף וימשח! ה"ק: מה טעם ויצק? משום, וימשח אותו לקדשו.

es heißt: sadoann goss er erstaw vom Salöbl auf das Haupt ahrons. und diejenigen, welcher sagt, die salbung sei bvorzugter . eri st der Ansicht, weil dieses auch bei den dienstgeräten erfolgt. es heißt ja aber zuerst ogss und nacher salbte er mein es wie tfloglt er gorss es deshalb um ihnzu slaben und dzu ehiligen.

[...]

ת"ר: +תהלים קל"ג+ כשמן הטוב היורד על הראש וגו' - כמין שתי טיפין מרגליות היו תלויות לאהרן בזקנו.

die Rabbanan lehrt: wie ds köstliche öl, das über das haupt goss. zwei Trophfen wie die Perlen hingen am Barte Aarons,

ת"ר: אין מושחין את המלכים אלא על המעיין, כדי שתימשך מלכותן, שנאמ': +מלכים א' א'+ ויאמר המלך (אל בניהו) וגו' והורדתם אותו על גיחון (וגו') ומשח אותו שם.

die Rabbanan lehrte: Man salbt die König nur an einer qeulle, damit ihre Regierung sich lange hinziehe, wie es heistt: und der Köngi sprach zu Bajahu und birngte ihn zu Goihonund es slabe ihn dort.

bKer 5a:Salbung der Könige

talmud jeruschalmi Horayot 3,3, 47c

ועשה אחת מכל מצות יי' אלהיו

ולהלן הוא אומר למען ילמד ליראה את יי' אלהיו

אלהיו לגזירה שוה

מה אלהיו שנ' להלן נשיא שאין על גביו אלא אלהיו אף אלהיו שנ' כאן נשיא שאין על גביו אלא אלהיו

und eines von allen Geboten des herrn, seine G"ttes tut, und dort sagt die cschrift. damit er die Furcht des Herrns eines Got"ttes lerne. Der Ausdruck seines Gotess steht für einen Analogieschluss geschrieben: wie mit dem Ausdruck seines Gottes, der dort gesagt ist, ein Fürst gemeint ist, der nurseinen Gott über sich hat, so ist mit dem Ausruck seine s Gottes, der hier gesat ist, auch ein Fürst gemeint, der nur seinen Gott über sich hat.

אשר יש צדיקים וגו'

das ist. es gibt gerechte (die trifft das Schicksal der Bösen, und es gibt Böse, die trifft das Schicksal der Gerechten)

אשריהם הצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעי' בעולם הזה

ווי לרשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים בעולם הזה

heil den Gerechten, die es wies das Geschick der Bösen in dieser Welt triftt, weh den Bösen, die es wie das Geschick der Gerechten in dieser Welt trifft.

מלך ישראל ומלך יהודה שניהן שוין לא זה גדול מזה ולא זה גדול מזה

ומה טעמא ומלך ישראל ומלך יהודה וגו' בגורן כבגורן

Der König Israels und der König Judas waren beide gleichgestellt, dieser war nicht grösser als jener und jener war nicht größer als dieser. Und was ist der Grund ?

Fazit:Beide Königshäuser sowohl Israels als auch Judas sind gleichgestellt, obwohl der eine mit Oliven- und der andere mit Balsamöl gesalbt worden ist.

Es steht geschriben. Un der König Israels und Josaphat, der König Judas, saßen jeer auf seinem Thorn mit Gewändern bekleidet auf der Tenne an der Torpforte Samariensuw. Der Ausdruck auf der Tenne meint. es war ein Platz so eben, wie auf einer Tenne.

אמר רבי יוסי בי רבי בון ובלחוד עד דיהוא בן נמשי ומה טעם בני רביעים ישבו לך עד כסא ישראל

מיכן ואילך בליסטייא היו נוטלין אותה

אי זהו משיח המשוח בשמן המשחה כו'

Rabbi Jose be Rabbi Bun sage. das war nnur so bis zu Jehu, dem Sohn Nimshis. Und was ist der Grund für die Veränderung der Gleichstellung. Es steht geschriben. Unde der Herr sprach zu Jehu. Weil du gut wardst, das zu tun, was in meinen Augen recht ist und alles so wie es in meinem herzen ist, dem Haus Abhabes getan hast, sollen dir dier Söhne der vierten Generatuin auf dem Trhon Israels sitzen. Von da an haben die Könige des Norreichs Israel die Königherrwschaft wie Räuber genommen.

אמר רב חונה כל אותן ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום שעורה הוות מתכפר לו כהדיוט

Rav Huna agte, in den ganzen sechs Monaten, die David vor Absalom floh, verschaffte er sich wie ein Privatmann durech eine Ziehe sühne. Welches ist der gesalbte Hohepriester ? Das ist der Hohepriester des ersten Tempels, der mit Salböl gesalbt ist.

תני ר' יודה בי רבי אלעאי אומר שמן המשחה שעשה משה בהר מעשה ניסים נעשו בו מתחילה ועד סוף שמתחילה לא היה בו אלא שנים עשר לוג שנ' ושמן זית הין אם לסוך בו את העצי' לא היו ספק על אחת כמה וכמה שהאור בולע והיור' בולע' והעצים בולעין ממנו נמשחו המשכן וכל כליו המזבח וכל כליו מנורה וכל כליה כיור וכנו ממנו נמשחו אהרן כהן גדול ובניו כל שבעת ימי המילואים ממנו נמשחו כהנים גדולים ומלכים

Es ist gelehrt worden:Rabbi Juda be Rabbi Elais asagte: bei dem Salbölk das Mose auf dem Berg zubereitete, geschah es, das vom Angag vis zum Ende Wunder geschaehen. Denn am Anfgang waren es nur zwölf Log. Wie geschrieben steht. Und ein Hin (zwölf Log) Olivenöl. . Wenn um damit die Hölzer einzusaleben, um wieviele mehr ist das eine zu geringe Menge gewesen, ds dass eigetnlich das Feuerlicht es verzehrt hätte, der Kessel ses verzehrt hätte und die Hölzer es verzährt hätten. Aber von ihm wurden die Wohnstätte, und aller ihere Geräte, der altar und all seine Gerärte, der Leuchter und all seine Geräate, das Becken und sein Fuss gesalbt, von ihm wurden sogar noch der Hoheprister AAron und seine Shne die ganzen sieben dttage der Einweihung esalbt, von ihm wurden Hohepriester udn önige gesalbt.

מלך בתחילה טעון משיחה מלך בן מלך אין טעון משיחה שנאמר קום משחיהו כי זה הו' זה טעון משיחה ואין בניו טעון משיחה אבל כהן גדול בן כהן גדול אפי' עד עשרה דורות טעון משיחה וכולו קיים לעתיד לבוא שנאמר שמן משחת קודש יהיה זה לי לדרותיכם

Ein König benötigt am Anfang die Salbung (wie der erste König vom Volk ernannt werden muss, alle anderen werden vererbt). Ein König der Sohn eines Königs ist, benötig nicht die Salbung.Aber ein Hohepriester benötigt auch bis zu zehnten Genration die Salbung.und das ganze Salböl bleibt bis zur kommenden Zukunft bestehen. wie geschrieben sthet. Heiliges Salböl soll mit dieses sein für eure Generationen.

אין מושחין את המלכים אלא על גבי המעיין שנ' והרכבתם את שלמה בני וגו' ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא למלך על ישראל

Man salbt die Könige nur bei der Quelle (47c, 46-48)Wie geschrieben steht: Und laßt meinen Sohn Salomo reiten (auf meinem Maultier und führt ihn zur Gihonquelle). Und der Priester Zaddok und der Prophet Nathan salbten ihn dort zum König (1.Könige 1,33f)

אין מושחין את המלכים אלא מפני המחלוקת מפני מה נמשח שלמה מפני מחלוקתו של אדוניהו ויואש מפני עתליה ויהוא מפני יורם לא כן כתיב קום משחהו כי זה הוא זה טעון משיחה ואין מלכי ישראל טעונין משיחה ולא יאשיהו גנזו הדא אמרה באפי' בלסמון נמשחו יואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים

Mansalbt die Könige nur wegen des Streits. Weshalb wurde Salomon gesalbt? Wegen des Streits von Adonia (1.Könige 2,13-25). Und Joas (salbte man) wegen Athalja (2.Könige 11) und Jehu wegen Joram (2.Könige 9,3.14-24). Dagegen steht (aber doch) geschrieben:Auf salbt ihn, denn dieser (David) ist es (1.Sam. 16,12) Der Vers meint, dieser benötigt die Salbung, aber die Könige Israels benötigen nicht die Salbung. Johahas (salbte)man)wegen seines Bruders Jojakirm, der zwei Jahre älter war als er. Aber hat nicht schon Josia das Salböl versteckt? Das besagt: die (Könige nach Josja) wurden nicht mit dem Salböl, sondern mit Balsamöl gesalbt.

אין מושחין מלכים אלא מן הקרן שאול ויהוא נמשחו מן הפך היתה מלכותן מלכות עוברת דוד ושלמה נמשחו מן הקרן היתה מלכותן מלכות קיימת

Man salbt die Könige nur aus dem Horn. Saul und Jehu wurden aus der Flasche gesalbt, ihre Königsherrschaft war eine vorübergehende Königsherrschaft war eine bleibende Königsherrschaft.

אין מושחין מלכים כהנים

רבי יודה ענתודרייה על שם לא יסור שבט מיהודה

אמר רבי חייה בר בא למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב כל ישראל מה כתיב בתריה לא יהיה לכהנים הלוים

Man salbt nicht Priester zu Königen. Fazit:Siehe Deuteronium 17,20

Rabbi Judan aus En-Todraya, wegen dieses Verse: Der Stab (Königszepter) soll nicht von Juda weichen,

(Fazit:David war ja aus dem Stamm Jehud schäwat jehuda und demnach aus dem Hause Juda( und nicht Israel So war Juda als einer der Söhne Jakobs gesegnet worden. Priester dürfen nicht als Könige fungieren.

Rabb Hiyya-bar-Ba sagte:weil geschrieben steht: Damit er lang lebe bei seiner Königsherrschaft, er und seine Söhne in der Mitte Israels . Was teht danach geschrieben ? Es soll nicht für die Priester, die Lewiten sein. (47c, 55-58) Rabbi Jochanan sagte: Johanan und Joahas waren dieselben. Aber es steht dorch (über die Söhne Josias) geschrieben: Der erstegeborene Johanan (1.Chronk 3,15) (Der Vers meint)er war der Erstgeborene für die Königsherrschaft. Aber es steht doch geschrieben: Der dritte Zedekia, der vierte Sallum. (Der Vers meitn:Zedekai)der dritten nach der Abstammung und der vierte für die Königsherrschaft. Zedekia weil er das Gericht für sich als gerecht annahm , Sallum weil in seinen Tagen die Königsherrschft des Hauses David aufhörte. Weder war Sallum sein Name, noch war zedekia sein (rigchtiger)Name, sondern Mattany. Das ist es was geschriben steht. un der König von Babel machte siene Onkel Mantana an seiner Stelle zum König.

והכתיב הבכור יוחנן הבכור למלכות והכתיב השלישי צדקיהו הרביעי שלום שלישי למלכות רביעי לתולדת צדקיהו שצידק עליו את הדין שלום שבימיו שלמה מלכות בית דוד לא שלום הוא שמיה ולא צדקיה הוה שמיה אלא מתנייה הדא היא דכתיב וימלך מלך בבל את מתניה דודו תחתיו וגו' המשוח בשמן המשחה בבניין הראשון למרובה בגדים בבניין האחרון

ואתאי כיי דמר רבי אינא בשם רבי אחא חמשה דברים היה בבית המקדש האחרון חסר מן הראשון מאי טעמא עלו ההר והבאתם עץ וגו' אכבד חסר ה' אלו ה' דברים שהיו בית המקדש אחרון חסר מהראשון ואילו הן אש וארון ואורים ותומים ושמן הקודש תני כהן משיח מביא פר אין מרובה בגדים מביא פר ודלא כר"מ מה טעמא דר"מ משיח ומה תלמוד לומר כהן להוציא למרובה בגדים מה טעמא דרבנן משיח יכול זה המלך ומה ת"ל כהן לרבות מרובה בגדי' הכא את מר להוציא למרובה בגדים וכא את מר לרבות למרובה בגדי' א"ר הילא כל מדרש ומדרש לעניינו אילו נאמר משיח ולא נאמ' כהן הייתי או' על העלם דבר מביא פר ועל שגגת המעשה מביא שעיר הוי צורך הו' שיאמ' כהן או אילו נאמ' כהן ולא משיח הייתי אומר זה המלך אם תאמר בפר קדמה פרשת מלך שיוטל על העלם דבר

Der mit Salböl gesalbte Hoheprister war im ersten Bauwrk (Tempel) und der Hohepriester, der mehr Kleidungsstücke hat, war im lezten Bauwerke (zweiten Tempel). und das stimmt mit dem überein, was Rabbi Ina im Namen von Rabbi aha sagte: fün Dinge hatte das lettzte Heiligtum weinger als das erste. Was ist der Grund. Es steht geschriebten: Steigt auf den Berg und bringt hOlz, damit ich geehrt werden . WAKBD . das sind die fnf Hedinge, die as lezte Heiligtum weniger als das erste hatte. Und dieses sind sie:das Feuer, der Schrein, das orakel (urimund Tummim) und das Salböl un der Geist.Es ist gelehrt worden. der gesalbte Hohepriester bringt einen Farren dar; der Hohepriester, der mehr Kliedungsstück hat, bringt nicht einen Farren dar. Aber das ist nicht nach Rabbie Meir. Denn Rabbi meir sagte: der Hoheprieseter, der mehr Kleidungstückher hat, birng teinen Farren dar. Was ist der Grund von Rabbi Meir. Der Gesalbte . und was ehrt die Schrift mit dem Asudruck Hohepriester. Das sthet geschriben um den Hoheprieseter der mehr Kliedungstüche hat, einzuschliesen. Wast iset der Grund er Rabbanan. Es sthet:Der Gesalbte. Mögleicherweise ist adas der gesalbte König. Da lehrt die Schrift Hohepriester. Wenn :hOheprister, mögliicherweise auch Hohepriester, der mehr Kleidungstückehe hat. Da lehrt die Schrift:der Gesalbte oder möglicherweise, das ich auch den Kriegsgesalbten einschließen könnte. Da lehr die Schrift. Der Gesalbte. dass über ihm kein anderer Gealbter ist. Die ansicht der Rabbaanan ist widersprüchlich. Heir steht geschrieben: Der Gealbte. und hier sthet geschriben. Der Gesalbte. Hier sagen sie se u den Hoheprierster,, der mehr Kliedung hat, einzuschliessen und hier sagt due es uum den Hiohepriester der mehr Kleidung hat ausszuschluesen. Rabbi hela sagt:jede Auslegung ist führ ihren Zusammenhang richt. Dort ist der ganze Abschnitt über Aaron geagt. Dafür :Hoheprister. Aber hier ist nicht geder ganze Abshcnitt über Aaron gesagt worden.

yHor 3, 47c

talmud jerushalmi sota 8,3/22c

ועשית אותו שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם<br\>

Heiliges Salböle soll mir dies sein für eure Geschlechter

תני רבי יהודה בי רבי אילעאי אומר שמן משחה שעשה משה במדבר מעשה ניסים נעשה בו מתחילה ועד סוף שמתחילה לא היה בו אלא שנים עשר לוג שנאמ' ושמן זית הין אם לסוך בו את העצים לא היה מספיק על אחת כמה וכמה שהאור בולע והעצים בולעין והיורה בולעת וממנו נמשחו המשכן וכל כליו השולחן וכל כליו המנורה וכל כליה ממנו נמשח אהרן ובניו כל שבעת ימי המילואים ממנו נמשחו כהנים גדולים ומלכים

Es wird gelehrt: Rabbi yehuda be Rabbi El'ai sagt: Mit dem Salböl, das Mose in der Wüste zubereitete geschaen vom Anfgang bis zum Ende Wunder. Denn am Anfang waren es nur zwölf Log, wie geschriben steht: Un ein Hin Olivenöl. Wenn es nicht einmal ausreichte, um die Gewürzhölzer einzuschmieren, um wievoel weniger (konnte es ausreichen), nachdem das Feuer es (weiter) aufgebraucht dund eie Gewürzhölzer es weiter aufgebarchtu und der Kessel es weitera fugebraucht hatten. Aber von ihm wurden (sogar noch) das Offenbarungszelt und alle seine Geräte salbt. der (Schaubrot)t9sch und alle seine Geräte und er Luechter und all seine Geräate. Und ferner wurden von ihm auch Aaaron und seine Shne die ganzen sieben Tage der Einweihung gesalbt, und ausßerdem wurden ih ihn noch die späteren Hohepriester und Könige gesalbt.

מלך בתחילה טעון משיחה מלך בן מלך אינו טעון משיחה שנאמר קום משחהו כי זה הוא זה טעון משיחה אין בנו טעון משיחה אבל כהן גדול בן כהן גדול אפילו עד עשרה דורות טעונין משיחה וכולו קיים לעתיד לבוא שנאמר שמן משחת קודש יהיה זה לי לדרתיכם

Ein König benötigt am Anfang die Salbung, aber ein König, der Sohn eines Königs ist, benötigt keine salbung. was ist der Grund dafür ? es steht geschreiben. Auf salbe ihn, denn sier ist es - dieser benötigt die Salbung, aber sein sohn benötigt keine Salbung. aber ein hohepriester, der Sohn eines Hohepriesters ist, benötigt selbst bis zur szenten generation dei Salbung und das salöl bleibt vollstängi bis in die zukünfigte Zeit erhalten. das ist es, war sgeschreiben steht. hieliges salböl soll mit dies sein für alle euere egenerationg.

אין מושחין את המלכים אלא על גבי המעיין שנאמר והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי והורדתם אותו אל גיחון ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא וגו'

Man salbt Könige nur bei einer quelle, denn es steht geschrieben. setzt meinen Sohn salomos auf meein Maultier und fhürht ihn zu Quelle ghion herunter. deort salbe ihn der Priester zakdokund er Prophet naatan zum König über israel.

אין מושחין מלכים אלא מפני המחלוקת מפני מה נמשח שלמה מפני מחלוקתו של אדוניה יואש מפני עתליה יורם מפני יהוא לא כן כתיב קום משחהו כי זה הוא זה טעון משיחה ואין מלכי ישראל טעונין משיחה יהואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים ולא יאשיהו גנזו הדא אמרה באפרסמון משחו

man salbt könige nur im fall

אין מושחין את המלכים אלא מן הקרן <br\>

שאול ויהוא נמשחו מן הפך שהיתה מלכותן מלכות עוברת <br\> דוד ושלמה נמשחו מן הקרן שהיתה מלכותן מלכות קיימת <br\>

Man salbt König nur aus einem Horn. Saul und Jehu wurden jedoch aus dem Krug gesalbt, denn ihre Königsherrscahft war eine vorübergehnde Königsherrschaft. David und Salomo wurden aus dem Horn gesalbt. denn ihre Königsherrschaft war eine bleibende Königsherrschaft.

אין מושחין מלכים כהנים אמר <br\>

רבי יודן ענתונדריה על שם לא יסור שבט מיהודה <br\> אמר רבי חייה בר אדא על שם למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל מה כתיב בתריה לא יהיה לכהנים הלוים <br\>

Man salbt nicht priester zu Königen. Rabbi Judan auas antondera sagte: Das geschieht wegen dieses Verses: Das Zepter soll nicht von Juda weichen . Rabbi Hiyy bar Adaa sagte:Weil geschreiben steht, damit er lange lebe bei seiner Königsherrschaft er und seine Shne in der Mitte Israels. was steht danach geschreiben. der Priester und die Leviten sollen keinen Antheil haben.

אמר רבי יוחנן הוא יוחנן הוא יהואחז והא כתיב הבכור יוחנן בכור למלכות אמר רבי יוחנן הוא שלום הוא צדקיהו והכתיב השלישי צדקיהו והרביעי שלום שלישי להולדות ורביעי למלכות צדקיהו שצידק עליו את הדין שלום שבימיו שלמה מלכות בית דוד לא שלום הוה שמה ולא צדקיהו הוה שמיה אלא מתניה הדא היא דכתיב וימלך מלך בבל את מתניה דודו תחתיו ויסב את שמו צדקיהו

Rav Johanan sagte: Hohanan und Jehohas ware ein und dieselbe Person. Aber es steht doch über die Shne des Joschia geschrieben. der Erstgeborene Johanan er war der Erstgeborenen für die Königsherrschft. Rabbi Johanan sagt:Schalum und Zidkjahu waren ein und dieselbe Person. Aber es steht doch geschrieben: der dirtte Sohn war Zidkajahu und der vierte Schallum. war der deritte nach der Abstammung der vierte für die Königsherrschaft. Er hieß Zidkajhau, weil er das gericht g"ttes für sich als gerecht annahm. schallum weil in seinen Tagen die Königsherrschaft des haus David aufhöhrte. Werder war Schalum sein richtiger namer, noch war Zikajah sein riecht Name, er hie vielhemehr Matanja, esa sit eas geschriebens teht und er König von babel machte matnan den Onkels des Joachin an dessen Stelle zum Kpnig eunnd er eränderte siene Namen in hzkakuah.

ySota 8, 22c

Ramban zu Gen 49,10

(י) לא יסור שבט מיהודה - אין ענינו שלא יסור לעולם, כי כתוב (דברים כח לו) יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך, והנה הם ומלכם בגולה, אין להם עוד מלך ושרים. וימים רבים אין מלך בישראל. והנביא לא יבטיח את ישראל שלא ילכו בשבי בשום ענין בעבור שימלוך עליהם יהודה:

The scepter shall not depart from Judah . This does not mean to say that teh secpter of kingship would never depart from Judah until Shiloh arrives.

כי' כתוב (דברים כח לו) יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך, והנה הם ומלכם בגולה, אין להם עוד מלך ושרים. וימים רבים אין מלך בישראל. והנביא לא יבטיח את ישראל שלא ילכו בשבי בשום ענין בעבור שימלוך עליהם יהודה:

weil es geschrieben steht, das HaShem Sie und Ihren König führen wirde mit dem Ziel,

auf dass über sich selbst eine Nation aufstellen werden, die Sie nie, weder Sie noch Ihre Vorfahren kannten (Deuteronium 28:36),

Die Torah bezeugt, dass eines Tages die Juden und ihr König im Exil sein würden, wo die Juden keine weiteren Könige oder Offiziere haben würden. Und tatsächlich dauerte diese Situation an, so dass viele Jahre lang es keinen König in Israel gab.

Außerdem wahrsagt der Prophet Jacob Israel nicht, dass sie nie in Gefangenschaft geraten würden unter irgendwelchen Verhältnissen gerade, so dass Judah über sie regieren sollte.

אבל ענינו שלא יסור שבט מיהודה אל אחד מאחיו, כי מלכות ישראל המושל עליהם ממנו יהיה, ולא ימשול אחד מאחיו עליו

Diese Interpretation wird widersprochen, es wird eine einfachere Erklärung dieses Verses erklärt.

Eher bedeutet der Vers, dass Jacob erklärt, dass das Königszepter von Judah nie abgehen sollte und auch nicht irgendeinem anderen Bruder übertragen werden dürfte.

Egal welches Königtum Israels über sie regieren würde, das Zepter müsste immer von ihm sein (von der Hand des Stammes Judah), und keiner seiner Brüder dürfe jemals über ihn (das Haus Judah) herrschen.

וכן לא יסור מחוקק מבין רגליו, שכל מחוקק בישראל אשר בידו טבעת המלך ממנו יהיה, כי הוא ימשול ויצוה בכל ישראל, ולו חותם המלכות, עד כי יבא שילה ולו יקהת כל העמים לעשות בכולם כרצונו, וזהו המשיח, כי השבט ירמוז לדוד שהוא המלך הראשון אשר לו שבט מלכות, ושילה הוא בנו אשר לו יקהת העמים:

Dasselbe gilt für den nachfolgenden Satz unseres Verses: Auch dort geht ein Gesetzgeber von seinen Nachkommen nicht weg. Das bedeutet auch, dass jeder Gesetzgeber in Israel, der in seiner Hand ein königliches Zepter hat, von Judah sein wird, weil er über das ganze Israel regieren und befehligen würde, und würde er das königliche Siegel haben

ולא יתכן מאמר רבי אברהם שיהיה שילה דוד,

Ramban diskuttiert nun die Interpretation von Ibn Esra

Die Meinung des Rabbi Abraham (Ibn Esra) ist nicht plausibel. nämlich, das "Schiloh" sich auf David bezieht (und dass das Königszepter Juahas sich auf die Situation Vor Davids bezieht.

כי לא היה ליהודה שבט קודם דוד,

Weil Juda überhaupt kein Königszepter vor David inne hatte.

כי אף על פי ששבטו נכבד ונוסע בתחלה,

Obwohl der Stamm von Judah erwählt worden war und als erstes von allen Stämmen reiste, wie sie in die Wildnis (Numeri 10:14) marschierten

אין שבט רק למלך ומושל, כדכתיב (תהלים מה ז) שבט מישור שבט מלכותך, שבט מושלים (ישעיה יד ה), שבט למשול (יחזקאל יט יד):

das Wort Zepter ist auf solch geringe Unterscheidungen nicht anwendbar, sondern eher nur auf einen König oder Herrscher, weil es geschrieben wird: ist das Zepter der Schönheit das Zepter Ihres Königreichs (Psalm 45:7) und das Zepter der Herrscher (Jesaia 14:5) und ein Zepter um (Ezechiel 19:14) zu herrschen

והכתוב הזה רמז כי יעקב המליך שבט יהודה על אחיו והוריש ליהודה הממשלה על ישראל. והוא מה שאמר דוד ויבחר ה' אלהי ישראל בי מכל בית אבי להיות למלך על ישראל לעולם כי ביהודה בחר לנגיד ובבית יהודה בית אבי ובבני אבי בי רצה להמליך על כל ישראל (דהי"א כח ד).

Dieser Vers spielt auf die Tatsache an, dass Jacob den Stamm des Königs von Judah über seine Brüder stellte und krönte, und damit Jacob dem Hause Judah das dauerhafte Regierungsrecht über Israel hinterließ. Darauf bezog sich David, als er sagte, dass "HaShem, G"tt Israels, mich der ich aus dem Hause Judah bin aus dem gesamten Stamme Judahs , aus dem Haus meines Vaters und und noch vor allen anderen Söhnen meines Vaters auserwählte.

ואמר לא יסור, לרמוז כי ימלוך שבט אחר על ישראל, אבל מעת שיחל להיות ליהודה שבט מלכות לא יסור ממנו אל שבט אחר. וזהו שנאמר (שם ב יג ה) כי ה' אלהי ישראל נתן ממלכה לדוד על ישראל לעולם לו ולבניו:

Wenn es sagt, dass das Zepter nicht fortgehen soll, spielt es auf die Tatsache an, dass es einen anderen Stamm geben wird, der über Israel regieren würde,

aber seitdem das Zepter dem Königtum Judah gehört, würde das Zepter nie von Juda auf einen anderen Stamm übergehen.

Das ist die Bedeutung des Verses, der feststellt [...] dass HaShem, der Gott Israels das Königtum über Israel an David und seinen Nachkommen übergab als einen immerwährenden Vertrag (II Chronik 13:5)

וענין שאול היה, כי בעבור שדבר שאלת המלכות בעת ההיא נתעב אצל הקדוש ברוך הוא, לא רצה להמליך עליהם מן השבט אשר לו המלכות שלא יסור ממנו לעולמים, ונתן להם מלכות שעה. ולזה רמז הכתוב שאמר אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי (הושע יג יא), שנתנו לו שלא ברצונו, ולכן לקחו בעברתו, שנהרג הוא ובניו ונפסקה ממנו המלכות:

Der Fall von Saul sollte wie folgt verstanden werden. Weil die ganze Sache der Israeliten, die um einen König damals baten, verächtlich durch HaShem betrachtet wurde. Er wollte nicht einen König für sie vom Stamm von Judah krönen, dem das Königtum für immer und rechtmäßig gehören und von wem es nie fortgehen sollte. Deshalb gab er ihnen stattdessen ein vorläufiges Königtum .

Der Vers bezieht sich darauf, wenn er sagt: Ich gab Ihnen einen König in Meinem Zorn, und ich nahm ihm in Meiner Wut gegen Israel auch wieder weg.

Das meint, dass er einen König für Israel gegen seinen eigenen Wunsch gab, und ihn deshalb in Seinem Zorn wieder wegnahm, daher wurden Saul und seinen Söhne getötet, und das Königtum hörte mit ihm an diesem Punkt auf.

והיה כל זה מפני שהיה שמואל שופט ונביא ולוחם מלחמותיהם על פי ה' ומושיע אותם, ולא היה להם לשאול מלך בימיו, כמו שאמר להם וה' אלהיכם מלככם (ש"א יב יב), והקב"ה אמר לו לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם (שם ח ז), ולפיכך לא נתן להם מלכות של קיימא. ומה שאמר הכתוב (שם יג יג) נסכלת לא שמרת את מצות ה' אלהיך אשר צוך כי עתה הכין ה' את ממלכתך אל ישראל עד עולם, שאם לא חטא היה לזרעו מלכות בישראל, לא על כלם. וזה טעם אל ישראל. אולי היה מולך על שבטי אמו, על בנימן ואפרים ומנשה, כי יהודה ואפרים כשני עממים נחשבים בישראל, או היה מלך תחת יד מלך יהודה:

Ramban erklärt den Grund, was HaShem missfallen hat, als das Volk damals um einen König bat:

Der Grund für diesen ganzen Einwand gegen die Bitte um einen König in der Zeit von Samuel bestand darin, weil Samuel ein Richter und ein Prophet war, der die Kriege des Israelitischen Volkes mit dem Wort von HaShem führte und das israelitische Volk dadurch vor seinen Feinden rettete,

und das israelitische Volk deshalb in Samuels Tagen nicht um einen (göttlichen) König bat, sondern ein menschlicher König vollkommen ausreichte)

So sagte Samuel ihnen: Aber HaShem euer Gott ist euer König. und HaShem sagte zu Samuel: Das israelitische Volk hat nicht dich (als Mensch-König), sondern mich ihren G"tt als g"ttlichen König zurückgewiesen.

Das ist der Grund, warum HaShem Israel kein dauerhaftes Königtum gab. .

Es scheint einen Vers jedoch zu geben, der Rambans Theorie über das provisorische Art und Weise des Königtums Sauls widerspricht, mit dem sich Rambam jetzt auseinandersetzt:

Der Chumasch beschreibt, was Samuel zu Saul sagte: Du hast dumm gehandelt! Du hast das von HaShem gegebene Gebot nicht befolgt

Wenn du dieses befolgt hättest, hätte Dir HaShem Deine Krone über Israel für immer anvertraut (1 Samuel 13:13)

Dies impliziert, wenn Saul nicht gesündigt hatte, dasser die Krone über Israel für seine Nachkommenschaft hätte sichern können (vererbliche Monarchie) -

Er erklärte das wie folgt.

Selbs wenn er nicht sündigte., hätte er (und seine Nachkommen) nicht die Krone über ganz Israel erhalten. Das ist der Grund, warum er feststellt, hätte HaShem Ihr Königreich "zu Israel" begründet hat.

ולפי דעתי היו המלכים המולכים על ישראל משאר השבטים אחרי דוד עוברים על דעת אביהם ומעבירים נחלה, והם היו סומכים על דבר אחיה השילוני הנביא שמשח לירבעם ואמר ואענה את זרע דוד למען זאת אך לא כל הימים (מ"א יא לט). וכאשר האריכו ישראל להמליך עליהם משאר השבטים מלך אחר מלך ולא היו חוזרים אל מלכות יהודה עברו על צוואת הזקן ונענשו בהם, וכמו שאמר הושע (ח ד) הם המליכו ולא ממני:

וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה עם כל גבורתם והצלחתם נפלו ביד אויביהם בחרב. והגיע העונש בסוף למה שאמרו רז"ל (ב"ב ג ב) כל מאן דאמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא, שנכרתו כלם בעון הזה. ואף על פי שהיה בזרע שמעון עונש מן הצדוקים, אבל כל זרע מתתיה חשמונאי הצדיק לא עברו אלא בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד, והסירו השבט והמחוקק לגמרי, והיה עונשם מדה כנגד מדה, שהמשיל הקדוש ברוך הוא עליהם את עבדיהם והם הכריתום:

ואפשר גם כן שהיה עליהם חטא במלכותם מפני שהיו כהנים ונצטוו (במדבר יח ז) תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהונתכם, ולא היה להם למלוך רק לעבוד את עבודת ה':

Nachdem er sich mit den nicht-Judäischen Königen befasst hat, die während der Ersten Tempel-Periode herrschten, richtet Ramban jetzt seine Aufmerksamkeit auf diejenigen, die während der Zweiten Tempel-Periode regierten:

Das ist auch der Grund für die Strafe, die auch die Hasmonear heimsuchte, die während der Zweiten Tempel-Periode regierten.

Obwohl sie äußerst fromme Leute waren, und nicht sie es zu verantworten hatten, dass Israel die Torah und die Gebote vergessen haben, ertrugen sie dennoch eine große Strafe.

So die vier frommen Söhne der ersten Hasmonäischen Könige, die einer nach dem anderen regierten

und

trotz ihrer ganzen Kraft und Erfolgs durch das Schwert ihrer Feinde niedergestreckt wurden.

Schließlich erreichte deren Bestrafung sogar solch einen Punkt, dass unser Weiser sagte:

Wer auch immer sagt, " ich stamme ab vom Haus des Hasmoneans ", muss Sklave sein (Bava Batra 3b) da alle wahren Hasmonäer ausgelöscht wurden als Quittung dieser Sünde, die Weisung von Jacob zu verletzen.

Obwohl die Nachkommen des Hasmonäischen Königs Simon ihre Strafe wegen ihrer Verbindung mit dem ketzerischen Sadduczäer erhielten, wurden allen unmittelbaren Nachkommen des rechtschaffenen Hasmonean Mattithiah vernichtet , nur weil sie regierten, ohne vom Samen von Judah und vom Haus von David zu sein.

Weil sie veranlasst hatten, dass "das Zepter und die Gesetzgeber ", von dem Hause Judah abzugehen,

und als Strafe wurde jedes Mitglied der hasmonean Familie von HaShem getötet.

וראיתי בירושלמי במסכת הוריות (פ"ג ה"ב) אין מושחין מלכים כהנים, אמר רבי יהודה ענתוריא על שם לא יסור שבט מיהודה, אמר רבי חייא בר' אבא למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל (דברים יז כ), מה כתיב בתריה לא יהיה לכהנים הלוים (שם יח א).

Ramban zitiert eine Talmudische Quelle für seine Behauptung, dass es Priestern verboten ist, zum König gesalbt (gekrönt) zu werden:

Ich sah den folgenden im Talmud Yerushalmi, im Traktat Horayot: Man kann nicht Hohepriester als Könige salben. Rabbi Yehudah Antoria sagte: Der Grund für dieses Verbot ist der Vers, " Das Zepter soll nicht von Judah abweichen".

Der Sohn von Rabbi Chiya von Abba sagte: Das Verbot besteht aus einem anderen Grund - weil es geschrieben steht, "auf dass Ihr König jahrelang über sein Königreich, ihn und seine Söhne mitten in Israel (Deuteronium 17:20) herrschen wird".

Und was sofort danach geschrieben wird (ibd.. 18:1)? Das Königtum soll nicht für die Priester, die Leviten bestehen... Das Nebeneinanderstellen zweier Verse deutet an, dass die Priesterschaft nicht an der Einrichtung des Königtums (Yerushalmi, Horayos 3:2) teilnehmen soll.

הנה שנו בכאן שאין מושחין מלכים מן הכהנים בני אהרן, ופירש תחלה שהוא לכבוד יהודה, שאין השררה סרה מן השבט ההוא, ולפיכך אף על פי שישראל מקימים עליהם מלך משאר השבטים כפי צורך השעה אין מושחים אותן שלא יהיה עליהם הוד מלכות, אלא כמו שופטים ושוטרים יהיו. והזכירו הכהנים שאף על פי שהן בעצמן ראויים למשיחה, אין מושחין אותן לשם מלכות, וכל שכן שאר השבטים, וכמו שאמרו בגמרא (הוריות יא ב) שאין מושחין אלא מלכי בית דוד. ורבי חייא בר אבא פירש שהוא מנוע מן התורה שלא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה במלכות. והוא דבר ראוי והגון:

Ramban fährt jetzt fort, diese Passage des Yerushalmi zu analysieren: Sie sehen, dass sie eine Tannaitische Behauptung zitieren, die feststellt, dass man aus der Priesterschaft, den Nachkommen Aarons niemanden zum König salben darf.

Zuerst erklärt Rabbi Yehudah Antorisa, dass das in der Rücksichtnahme auf das Haus Judah begründet ist,dass die Herrschaft von diesem Stamm nicht abweichen darf.

Oft gemäß dieser Meinung:

Zwar können die Israeliten vorübergehend einen König akzeptieren, der aus einem anderen Stamm kommt (außerhalb des Hauses Judah). Sie müssen diesen aber nicht zum König salben, so dass dieser nicht den Rang eines offiziellen Königtums bekleiden darf. Aber sie dürfen den gewöhnlichen Richtern und Offizieren ähnlich sein .

Sie erwähnen speziell die Priesterschaft, weil, wenn auch sie selbst zum Hohepriester gesalbt werden können, diese dennoch zum Zweck des Königtums nicht gesalbt werden dürfen.

Aber umso mehr gilt das Verbot für die anderen Stämme, die nicht dem Hause Judah angehören.

Das ist dem ähnlich, was man in der babylonischen Gemara sag (Horayos 11b), dass man jemandem zum König salben darf, es sei denn, dass er einer der Könige des Hauses von David (also aus dem Hause Judah) ist.

Ramban schließt seine Analyse mit der Meinung der 2. Amora betreffs, warum ein Priester nicht zum König gesalbt werden darf:

Rabbi Chiy bar Abba löst sich von der oben genannten Interpretation dann mit dieser Erklärung, dass ein Priester bereits durch die Torah generell daran gehindert wird König zu sein

Auch ohne Salbung, soll die Priesterschaft, die Leviten - und damit das komplette Haus des Levi - kein Anteil an dem vererbaren Königtum geben (Deuteronium 18:1) .

Das ist eine passende Erklärung für die Sünde und Strafe der Hasmonäer.

Ramban zu Gen 49,10

Nasi (Lev 4)= König

משנה א: [א] כהן משיח שחטא ואחר כך עבר ממשיחותו וכן נשיא שחטא ואחר כך עבר מגדולתו כהן משיח מביא פר והנשיא מביא שעיר:

משנה ב

[ב] כהן משיח שעבר ממשיחותו ואחר כך חטא וכן הנשיא שעבר מגדולתו ואחר כך חטא כהן משיח מביא פר והנשיא כהדיוט:

משנה ג

[ג] חטאו עד שלא נתמנו ואחר כך נתמנו הרי אלו כהדיוט רבי שמעון אומר אם נודע להם עד שלא נתמנו חייבין ומשנתמנו פטורין ואיזהו הנשיא זה המלך שנאמר (ויקרא ד') ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו נשיא שאין על גביו אלא ה' אלהיו:

משנה ד

[ד] ואיזהו המשיח המשוח בשמן המשחה לא המרובה בבגדים אין בין כהן המשוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות ואין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה זה וזה שוין בעבודת יום הכפורים ומצווין על הבתולה ואסורין על האלמנה ואינן מטמאין בקרוביהן ולא פורעין ולא פורמין ומחזירין את הרוצח:

mHor 3,1

פרשה ה אשר נשיא יחטא אמר רבן יוחנן בן זכאי אשרי הדור שהנשיא שלו מביא חטאת על שגגתו, אם על שגגתו מביא חטאת צריך לומר מהו על זדונו, אם נשיא שלו מביא חטאת צריך לומר מהו הדיוט

נשיא יכול נשיא שבטים כנחשון ת"ל ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו ולהלן הוא אומר למען ילמד ליראה את ה' אלהיו מה אמור להלן נשיא שאין על גביו אלא ה' אלהיו אף נשיא האמור כאן שאין על גביו אלא ה' אלהיו.

(ב) נשיא יחטא מה ת"ל שיכול יביא על הקודמות ודין הוא ומה אם משיח שמביא חטאתו משעבר אין מביא על הקודמות, נשיא שאין מביא חטאתו משעבר אינו דין שלא יביא על הקודמות, לא אם אמרת במשיח שאין מביא על שגגת מעשה תאמר בנשיא שמביא על שגגת מעשה הואיל והוא מביא על שגגת מעשה יביא על הקודמות ת"ל יחטא, לכשיחטא והוא נשיא ולא כשיחטא ועודיהו הדיוט. (ג) רבי שמעון אומר אם נודע לו עד שלא נתמנה ואחר כך נתמנה חייב אם משנתמנה פטור, נשיא יכול גזירה ת"ל יחטא כשיחטא. (ד) ועשה אחת לחייב על כל אחת ואחת כיצד חלב וחלב משם אחד בשני העלמות או משני שמות בהיעלם אחד חייב שני חטאות חלב ודם בין בהיעלם אחד בין בשני העלמות חייב חטאות. (ה) סקילה וסקילה משם אחד בשני העלמות או משני שמות בהיעלם אחד חייב שני חטאות סקילה ושריפה בין בהיעלם אחד בין בשני העלמות חייב שתי חטאות. (ו) מצות ה' ולא מצות המלך ולא מצות בית דין מצות האמורות במשיח מצות האמורות בעדה הן מצות האמורות כאן מכל מצות ה' ולא כל מצות ה' פרט לשמיעת הקול ולביטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו אשר לא תעשינה בשגגה מלמד שמביא על שגגת מעשה ואשם מלמד שמביא אשם תלוי.

Sifra, Chova, Par. 5, Ed. Weiss 19c

Fürst=König ( ואיזהו הנשיא זה המלך)

Fürst (=König?) Juda ben Hur ואיזהו הנשיא זה המלך

Nasi (Lev 4)= König

משנה א: [א] כהן משיח שחטא ואחר כך עבר ממשיחותו וכן נשיא שחטא ואחר כך עבר מגדולתו כהן משיח מביא פר והנשיא מביא שעיר:

während der Amtszeit des Fürsten/Königs
müssen sowohl der gesalbte Hohepriester, als auch der gesalbte Fürst ein Stieropfer als Opfer bringen wenn sie ein Chet/Sünde begangen haben/also eine Rechtswidrigkeit. (Gleichstellung von Hohepriester und Fürsten) Fürst Judah ben Hur ?

משנה ב

[ב] כהן משיח שעבר ממשיחותו ואחר כך חטא וכן הנשיא שעבר מגדולתו ואחר כך חטא כהן משיח מביא פר והנשיא כהדיוט:

nach der Amtszeit des Fürsten/Königs
dann wird der Fürst mit den Idiot (Bürger) gleichgestellt und muss nur eine Ziege opfern wie die anderen Idioten/Bürger, während der gesalbte Hohepriester immer noch einen Stier als Opfer bringen muss, zur Sühne seiner Gesetzesverfehlung/übertretung (avar meschichuto-während Amtszeit)(avar megdulot-während Amtszeit).

משנה ג

[ג] חטאו עד שלא נתמנו ואחר כך נתמנו הרי אלו כהדיוט רבי שמעון אומר אם נודע להם עד שלא נתמנו חייבין ומשנתמנו פטורין ואיזהו הנשיא זה המלך שנאמר (ויקרא ד') ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו נשיא שאין על גביו אלא ה' אלהיו: (achar Kach-danach)

vor der Amtszeit des Fürsten/Königs
wenn er eine Rechtswidrigkeit begangen hat, bevor er ernannt worden ist (od schä-lo nitmenu-bevor er ernannt wurde) dann wie ein Idiot/Bürger. Rabbi Schimon meint: ואיזהו הנשיא זה המלך esehu haNassi so haMelech, dieser Fürst ist der König. Der ist nur dem G"tt unterworfen נשיא שאין על גביו אלא ה' אלהיו

משנה ד

[ד] ואיזהו המשיח המשוח בשמן המשחה לא המרובה בבגדים אין בין כהן המשוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות ואין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה זה וזה שוין בעבודת יום הכפורים ומצווין על הבתולה ואסורין על האלמנה ואינן מטמאין בקרוביהן ולא פורעין ולא פורמין ומחזירין את הרוצח:

während der Amtszeit des Fürsten/Königs

mHor 3,1

פרשה ה אשר נשיא יחטא
אמר רבן יוחנן בן זכאי
אשרי הדור שהנשיא שלו מביא חטאת על שגגתו
, אם על שגגתו מביא חטאת צריך לומר מהו על זדונו
, אם נשיא שלו מביא חטאת צריך לומר מהו הדיוט

נשיא יכול נשיא שבטים כנחשון
ת"ל ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו
ולהלן הוא אומר למען ילמד ליראה את ה' אלהיו מה אמור להלן נשיא שאין על גביו אלא ה' אלהיו אף נשיא האמור כאן שאין על גביו אלא ה' אלהיו.

נשיא יכול נשיא שבטים כנחשון ת"ל ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו
Der Fürst wird gleichbehandelt wie der Stammesfürts Nachschon, der gegen g"ttliches Recht verstossen hat

שאין על גביו אלא ה' אלהיו.
Der untersteht nur dem g"ttlichen Recht.

(ב) נשיא יחטא מה ת"ל שיכול יביא על הקודמות ודין הוא ומה אם משיח שמביא חטאתו משעבר אין מביא על הקודמות, נשיא שאין מביא חטאתו משעבר אינו דין שלא יביא על הקודמות, לא אם אמרת במשיח שאין מביא על שגגת מעשה תאמר בנשיא שמביא על שגגת מעשה הואיל והוא מביא על שגגת מעשה יביא על הקודמות ת"ל יחטא, לכשיחטא והוא נשיא ולא כשיחטא ועודיהו הדיוט.

(ג) רבי שמעון אומר אם נודע לו עד שלא נתמנה ואחר כך נתמנה חייב אם משנתמנה פטור, נשיא יכול גזירה ת"ל יחטא כשיחטא.

(ד) ועשה אחת לחייב על כל אחת ואחת כיצד חלב וחלב משם אחד בשני העלמות או משני שמות בהיעלם אחד חייב שני חטאות חלב ודם בין בהיעלם אחד בין בשני העלמות חייב חטאות.

(ה) סקילה וסקילה משם אחד בשני העלמות או משני שמות בהיעלם אחד חייב שני חטאות סקילה ושריפה בין בהיעלם אחד בין בשני העלמות חייב שתי חטאות.

(ו) מצות ה' ולא מצות המלך ולא מצות בית דין מצות האמורות במשיח מצות האמורות בעדה הן מצות האמורות כאן מכל מצות ה' ולא כל מצות ה' פרט לשמיעת הקול ולביטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו אשר לא תעשינה בשגגה מלמד שמביא על שגגת מעשה ואשם מלמד שמביא אשם תלוי.

מצות ה' ולא מצות המלך ולא מצות בית דין Das G"ttliche Recht/Mizwat HaShem ist nicht zu verwechseln mit dem Königsrecht/Mizwat HaMelech (Privileg zu konfeszieren, Kriegsbeute beschlagnahmen und das Erbe von zu Tote verurteilten anzunehmen) und nicht mit dem Recht des Gerichtshofes/Mizwar BeitDin. Das ArugeiBeitDin-Die Erbschaft kommt dem rechtmässigen Erben zu, im Gegensatz zum ArugeiBeitMelech, wo die Erbschaft dem König zukommt bei zu Tod verurteilten.

Sifra, Chova, Par. 5, Ed. Weiss 19c

Din Ha-Melech/Din Tora

Talmud bavli Megilla Folg. 14 a

Talmud bavli handelt strafprozessrechtlich nicht in Ordnung (halachisch nicht richtig). Bei Kapitalverbrechen mit Todesstrafe wird verhandelt bevor es nacht wird. Nur bei zivilrechtlichen Dingen kann auch des nachts vollstreckt werden.

Belege in der rabb. Literatur

תוספתא מסכת סנהדרין (צוקרמאנדל) פרק ט הלכה י

ארבע מיתות נמסרו לבית דין הרשות לא ניתן לה אלא סייף בלבד:

Vier todesstrafen sind dem Gerichtshof (leBeitDin) übergeben (Tosefta Sanhedrin 9 (10)Seder Nezikin Sanhedrin IX 11. S. 154), während der (römischen) Obrigkeit allein das Schwert gegeben ist. (Das römische Recht (HaReschut) sagt nur mit dem Schwert wird man enthauptet.)

משנה מסכת סנהדרין פרק ז משנה ג

[ג] מצות הנהרגים היו מתיזין את ראשו בסייף כדרך שהמלכות עושה רבי יהודה אומר ניוול הוא זה אלא מניחין את ראשו על הסדן וקוצץ בקופיץ אמרו לו אין מיתה מנוולת מזו מצות הנחנקין היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודר קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שנפשו יוצאה:

Das Recht zu enthaupten durch das Schwert war der nicht-jüd. Obrigkeit (haMalchut Nicht-Jüd. Obrigkeit) überlassen.

תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק ז דף כד טור ב /מי"ב

ארבע מיתות נמסרו לבית דין כו' ולרשות לא ניתן אלא דין הרג בלבד

Vier todesstrafen sind dem Gerichtshof (leBeitDin) übergeben (Tosefta Sanhedrin 9 (10)Seder Nezikin Sanhedrin IX 11. S. 154), während der (römischen) Regierung allein das Schwert gegeben ist. (Das römische Recht (HaReschut) sagt nur mit dem Schwert wird man enthauptet.)

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יד עמוד א

שבע נביאות מאן נינהו? שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה, ואסתר. שרה - דכתיב +בראשית י"א+ אבי מלכה ואבי יסכה, ואמר רבי יצחק: יסכה זו אביגיל - דכתיב +שמואל א' כ"ה+ והיה היא רכבת על החמור וירדת בסתר ההר. בסתר ההר? מן ההר מיבעי ליה! אמר רבה בר שמואל: על עסקי דם הבא מן הסתרים. נטלה דם והראתה לו. אמר לה: וכי מראין דם בלילה? –

Talmud bavli Megilla Folg. 14 a: Wer sind diese sieben Prophetinnen ? Sara, Mirijam, Deborah, Hann, Abigail, Huld und Ester. Von Sara heißt es: Vater der …

אמרה לו: וכי דנין דיני נפשות בלילה?

Talmud bavli Megilla Folg. 14 a: Sie aber antwortete ihm: Darf man denn nachts ein Todesurteil fällen ? (David wollte nämlich den Nabal, den Mann von Abigail des nachts "das Todesurteil aussprechen und unverzüglich vollstrecken", um die verwitwete Abigail zu ehelichen).

- אמר לה: מורד במלכות הוא, ולא צריך למידייניה. - אמרה לו: עדיין שאול קיים, ולא יצא טבעך בעולם. - אמר לה: +שמואל א' כ"ה+ וברוך טעמך וברוכה את אשר כלתני [היום הזה] מבוא בדמים. דמים תרתי משמע! אלא מלמד שגילתה את שוקה, והלך לאורה שלש פרסאות. אמר לה: השמיעי לי! - אמרה לו: +שמואל א' כ"ה+ לא תהיה זאת לך לפוקה, זאת - מכלל דאיכא אחריתי, ומאי ניהו - מעשה דבת שבע, ומסקנא הכי הואי.

Talmud bavli Megilla Folg. 14 a: Der antwortete: Er ist ein Hochverräter und der braucht nicht verurteilt zu werden.

Talmud jerushalmi

hier halachisch richtig, das Militärgericht. zuerst sollen die kleinen die Schwerter gürten (ihre Argumente vortragen) bevor des dann der Kriegsanführer David tut. Dinei nafeschot-Recht jdm. zum Tode zu verurteilen(Kapitalverbrechen) die kleinen lässt man und dann am Schluss der Experte.

Der Talmud jerushalmi beurteilt die Lage streng halachisch (nach der sog. Strafprozessordnung) so wurde das Urteil am Tage gefasst.

Menstruationsperiode kann man nicht in der Nacht zeigen, so wie ohren deine Lippen. Auch hier wird noch gesagt dass die Münze noch das Abbild von Saul zeigt, und eben noch nicht das des König David.

תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק ב דף כ טור ב /ה"ג

אמר נבל לית בישר' בר טבין סגין מישר' הדא היא דכתי' ואיש במעון ומעשהו בכרמל והאיש גדול מאד והו' כליבי דאתי מן כלובי וישמע דוד במדבר כי גוזז נבל ואמרתם כה לחי לקיומא ואתה שלום וגו' א"ר יוסטא בר שונם נעשו מחנה ויען נבל את עבדי דוד וגו' ומניין לדיני נפשות שמתחילין מן הצד תנא שמואל הזקן קומי רבי אחא ויאמר דוד לאנשיו וגו' ויעט בהם מהו ויעט בהם אפחין במילין ועתה דעי וראי מה תעשי ותפגוש אותם גילת שוקה והלכו לאורה ותפגוש אותם הוקרו כולם וחד אמר אך לשקר שמרתי וגו' משתין בקיר מה עיסקיה דכלבא משתין בכתלא אפילו על כלבא לינא חייס ותרא אביגיל את דוד וגו'

א"ל מרי דוד אנא מה עבדית בניי מה עבדון בעיריי מה עבד<br\> אמר לה מפני שקילל מלכות דוד <br\> אמרה ליה ומלך אתה<br\> אמר לה ולא משחני שמואל למלך אמרה לו <br\> עדיין מוניטה דמרן שאול קיים<br\>

Sie sagte zu ihm: Mein Herr David, was habe ich getan, was haben meine Söhne getan, was hat mein Vieh getan ?

Er sagte zu ihr:(Nabal wurde zu Tode verurteilt) weil der das Königtum von David verflucht hat.

Sie erwiderte ihm: noch gilt (als Zeichen der Herrschaftsgewalt) die Münze (moneta) unseres Herrn Saul.

ואני אמתך מלמד שתבעה לתשמיש מיד הוציאה כתמה והראת לו אמר לה וכי רואין כתמין בלילה אמרה ליה ולא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר כתמין אין רואין בלילה ודיני נפשות דנין בלילה

(Denn es steht geschrieben). Ich bin deine Magd (1.Sam. 25,24). Das lehrt, dass sie den Beischlaf wünschte. Sofort kam ihr spez. verunreinigtes Menstruationsblut hervor . (Der Beischlaf mit David wäre dann verboten)...Verschmutztes Menstruationsblut sieht man nicht in der Nacht an, und Lebensrechtsfälle (Todesurteil von Nabal) richte man auch nicht in der Nacht.

אמר לה כבר נגמר דינו מבעוד יום

Er entgegnete: Sein Urteil war bereits am Tag beschlossen worden.

אמרה לו ולא תהיה זאת לך לפוקה אמר רבי לעזר פיקפוקי דברים היה שם רבי לוי הוה עבר פרשתא והוה רבי זעירא מפקד לחברייא עלון ושמעון קליה דרבי לוי דרש דלית איפשר ליה דהוא מפקא פרשתא דלא ריבוון עאל ומר לון לא ושמע רבי זעירא ומר אוף באגדתיה אית ריבוון לפוקה פיקפוקי דברים היה שם א"ל כד תיפוק פקפוקתך יהו אומרים עליך שופך דמים את ולמכשול עון אתה עומד להיכשל באשת איש מוטב אחת ולא שתים עתידה רובה מן הדה מייתי לא תהא כדא ולשפוך דם עומד אתה למלוך על ישראל והן אומרים עליך שופך דמים היה והדא דתימר כל המקלל מלכות בית דוד חייב מיתה אדיין מחוסר כסא את וזכרת את אמתך מלמד שפקרה עצמה וכיון שפקרה עצמה פגמה הכתוב בכל קרייא את קרי אביגיל בר מהדין פסוקא ויאמר דוד לאביגל ברוך השם וגו' מבוא בדמים דם נידה ושפיכות דמים

מדרש שמואל (בובר) פרשה כג ד"ה [יב] ולא תהיה

[יב] ולא תהיה זאת לך לפוקה (ש"א שם /שמואל א' כ"ה/ ל"א), רבי לוי הוות פרשתא דידיה, ושלח רבי זעירא לתלמידו לשמוע יתיה, מאי ולא תהיה זאת לך לפוקה, לא ולא, אמר ליה אית רבוין באגדתא, בא להזדווג לה, אמרה ליה לא סופך להיכשל באשה אחרת, ולא מוטב לך באחת ולא בשתים, רבי אלעזר אמר פקפוקי דברים היו שם, אמרה ליה אזדהר מפוקיתה דנפשה, כיון שלא שמע לה הוציאה כתמיה והראת אותן לו בלילה, אמר לה אביגיל וכי יש רואין כתמים בלילה, אמרה ליה וכי יש דנין נפשות בלילה, אמר לה כבר נגמר דינו מבעוד יום שמרד במלכות, אמרה ליה וכי מלך אתה, אמר לה ולא משחני שמואל, אמרה ליה אף על פי שמשחך שמואל עדיין מטבעו של שאול קיים, ולא יצא מטבעך לעולם, כיון ששמע את דבריה התחיל מקלסה וברוך טעמה וברוכה את וגו' (שם שם /שמואל א' כ"ה/ ל"ג), מבוא בדמים (שם /שמואל א' כ"ה/), משני דמים מדם נדה ומשפיכות דמים (ומגזל). וזכרת את אמתיך (ש"א =שמואל א'= כ"ה ל"א), אמר רבי יצחק פסוק מוזליך וחסיל שועתיך, לפי שנתנה עיניה בו כשהיא אשת איש, לפיכך פגמה הכתוב, אביגיל תניינא אבגל /אביגל/ כתיב.

talmudBavliSanhedrin49a/ סנהדרין מט א

http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A0%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%98_%D7%90

תהא לוטא ולא תהא לאטה אתיוה ליואב דייניה אמר ליה מאי טעמא קטלתיה לאבנר אמר ליה גואל הדם דעשאל הואי עשאל רודף הוה אמר ליה היה לו להצילו באחד מאבריו אמר ליה לא יכיל ליה א"ל השתא בדופן חמישית כיון ליה דכתיב (שמואל ב ב, כג) ויכהו אבנר באחרי החנית אל החומש וא"ר יוחנן בדופן חמישית במקום שמרה וכבד תלויין בו באחד מאיבריו לא יכיל ליה אמר ליה ניזיל אבנר מאי טעמא קטלתיה לעמשא אמר ליה

עמשא מורד במלכות הוה דכתיב (שמואל ב כ, ד)

AMASSAH hatte die Krone verraten/war gegenüber dem König widerspenstig (mored be-Malchut die Krone/ den König verraten), weil es geschrieben steht:

ויאמר המלך לעמשא הזעק לי את איש יהודה שלשת ימים וגו'

Der König sagte zu AMASSAH: Sammle für mich die Judäer in drei Tagen ,

וילך עמשא להזעיק את יהודה ויוחר וגו'

Da begab sich AMASSAH , die Judäer zu versammeln, dann aber zögerte er.

אמר ליה עמשא אכין ורקין דרש אשכחינהו דפתיח להו במסכתא

Denn AMASSAH hatte die Partikel ABER und NUR gedeutet. Er traf sie nämlich, als sie gerade begonnen hatten ein Traktat zu studieren. (Anmerkung:Sie wissen es gibt einen kritische Haltung gegenüber dem Staat und seinen Gesetzen, die sie wahrzunehmen haben und das alles muss man erst klären, darasch). Hintergrund: massaker gegen Priester von Now, Raschi 4. Sowo, sie wollen die sklaven, die kohanim wollen das nicht.

אמר כתיב (יהושע א, יח) כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת

Da sprach er: es steht geschrieben: Jeder, der deinem Befehl nicht gehorcht, und deinen Weisungen nicht Folge leistet, soll getötet werden.

יכול אפילו לדברי תורה תלמוד לומר רק חזק ואמץ

Man könnte nun glauben, selbst wenn diese Worte der Gesetzeslehre beschränken, so heisstes: Nur sei stark und fest.

(Todesurteil von Schlomo über Joab)

אלא ההוא גברא מורד במלכות הוה דכתיב (מלכים א ב, כח) והשמועה באה עד יואב כי יואב נטה אחרי אדניה ואחרי אבשלום לא נטה

Vielmehr warst ud selbst gegen den König widerspenstig: Es steht nämlich geschrieben: Als aber das Gerücht bis zu Joaw vorgedrungen war, als sich Joaw es vorzog sich Adonija anzuschliessen statt an Absalom.

מאי לא נטה אמר רב יהודה

Das sich nicht an Absalom anschliessen, wurde von Raw Jehuda wie folgt gedeutetet:

שביקש לנטות ולא נטה

Weshalb schloss er sich ihm nicht an ?

ומאי טעמא לא נטה

אמר רבי אלעזר עדיין ליחלוחית של דוד קיימת

Raw. Eleazar antwortete darauf: Nch bestand der Saft Davids.

(Anmerkung:David war noch in voller Kraft und deswegen gehorchten sie ihm)

רבי יוסי ברבי חנינא אמר עדיין איצטגניני של דוד קיימין <br\>

R. Jose ben Chanina erwiderte:

דאמר רב יהודה אמר רב ארבע מאות ילדים היו לו לדוד כולן בני יפת תואר היו ומגדלי בלורית היו ומהלכין בראשי הגייסות היו והן הן בעלי אגרופין של דוד<br\> ופליגא דרבי אבא בר כהנא דאמר רבי אבא בר כהנא<br\>

אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה<br\>

דכתיב (שמואל ב ח, טו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא <br\>

מה טעם דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו משום דיואב על הצבא <br\> ומה טעם יואב על הצבא משום דדוד עושה משפט וצדקה לכל עמו (שמואל ב ג, כו)<br\>

ויצא יואב מעם דוד וישלח מלאכים אחרי אבנר וישיבו אותו מבור הסירה <br\> מאי בור הסירה אמר רבי אבא בר כהנא בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג (שמואל ב ג, כז) <br\>

ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי אמר רבי יוחנן שדנו דין סנהדרי <br\>

א"ל מ"ט קטלתיה לעשאל<br\>

עשאל רודף היה<br\>

היה לך להצילו באחד מאיבריו<br\>

לא יכילי ליה<br\>

השתא בדופן חמישית כוונת ליה באחד מאיבריו לא יכלת ליה<br\>

לדבר אתו בשלי אמר רב יהודה אמר רב על עיסקי שלו (שמואל ב ג, כז)<br\>

ויכהו שם אל החומש אמר רבי יוחנן בדופן חמישית מקום שמרה וכבד תלויין בו (מלכים א ב, לב) <br\>

והשיב ה' את דמו על ראשו אשר פגע בשני אנשים צדיקים וטובים ממנו

Und G"tt wird sein Blut auf sein Haupt zurückkommen lassen, weil er zwei Männer niedergestossen hat, die frömmer und besser waren als er (dies waren Awner und Awasel. Diese werden nicht genannt . Beteiligt beim Aufstand gegen...)

טובים שהיו דורשין אכין ורקין והוא לא דרש

besser, denn sie deuteten die Partikel ABER und NUR, er aber nicht.

צדיקים שהן בפה ולא עשו והוא באיגרת עשה (שמואל ב כ, י)

Sie waren auch frömmer, weil sie zwar einen mündlichen/direkten Befehl erhalten hatten, diesem aber nicht Folge leisteten.

Er dagegen hatte einen schriftlichen Auftrag (be-Igeret / Brief) und leistete diesem Folge.

ועמשא לא נשמר בחרב אשר ביד יואב אמר רב שלא חשדו (מלכים א ב, לד)

Amasa aber hatte das Schwert nicht beachtet, das Joab in der Hand hielt. Rav sagte, er verdächtigte ihn nicht.

ויקבר בביתו במדבר אטו ביתו מדבר הוא

Und er wurde in seinem Hause in der Steppe begraben. Sein Haus war wie eine Wüste/(So bereinig von Inzest)?

אמר רב יהודה אמר רב כמדבר מה מדבר מופקר לכל אף ביתו של יואב מופקר לכל

R. Jeduha sagte im Namen Ravs: Es glich einer Wüste, wie eine Wüste stand sie jedem offen. So stand das Haus von Joav jedem offen.

דבר אחר כמדבר מה מדבר מנוקה מגזל ועריות אף ביתו של יואב מנוקה מגזל ועריות (דברי הימים א יא, ח)

Eine andere Erklärung: Gleich einer Steppe, wie eine Steppe rein ist von Raub und Inzest, ebenso war das Haus von Joav frei von Raub und Unzucht. (also auch umgekehrt gilt das auch)

ויואב יחיה את שאר העיר אמר רב יהודה אפילו מוניני וצחנתא טעים פריס להו:

Und Joaw ernährte die übrige Stadt. Rav Jehuda sagte:Selbst Fischtunke und kleine Fische, die er probierte, gab er anderen zu essen.

Ran – R. Nissim Gerondi, Derashot 11

S. 1 von 10/1.Abschnitt

דרשות הר"ן הדרוש האחד עשר שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וגו' ושפטו את העם משפט צדק. (דברים טז יח).

Sie sollen Amtsrichter und Offiziere ernennen..., und sie sollen die Leute nach gerade dem Gesetz beurteilen. Deuteronium 16,18:

כתב רבינו שלמה יצחקי בפירושיו (דברים טז יח), מנה צדיקים ומומחין לשפוט צדק. והוזקק לפרש כך, לפי שאם לא בא אלא לצוות השופטים שישפטו בצדק, כבר כתוב אחריו (שם יט) לא תטה משפט, לכך פירש שלא בא אלא לומר שהשופטים אשר נמנה יהיו ראויים לשפוט צדק, כלומר שיהיו צדיקים ומומחין. וכך שנויה בספרי (שופטים על הכתוב שם) משפט צדק, והלא כבר נאמר לא תטה משפט, שלא תאמר איש פלוני נאה, איש פלוני קרובי, כלומר ואושיבנו דיין, לפיכך הוצרך להזהיר שנעמיד מומחה וצדיק. ובודאי כי לשון ושפטו את העם מצד עצמו הוא מוכיח שאינו מצות עשה, אבל הוא לשון תואר וסיפור, אלא שבאותה הברייתא השנויה בספרי הוכיח עוד ממה שכתוב אחריו לא תטה משפט. זהו ענין הכתוב כפי מדרש רבותינו ז"ל.

Der Macchiavelli'sche (Niccolò Machiavelli (1469–1527), italienischer (Macht-) Politiker, Philosoph, Geschichtsschreiber und Dichter) Gedanke: Trennung von Politik und Gesetz, scheint bei Rabbi Nissim Geroni in Derashot 11 auch gegeben zu sein. Unterliegt die Politik dem Gesetz ? Inwieweit sind die Politiker an das Gesetz gebunden ? Nein. Der König muss sich trotzdem an die Din Tora halten !! darf aber zum Zwecke der Gesetze der Tora den Sidur ha mischoro (Gesellschaftsordnung aufrechterhalten also Anarchie verhindern) machen. Oder eher doch von vornherein Politik in Autonomie, in Immunität vor jedwedem Gesetz ?

Inhalt des ersten Abschnittes:<br\>Hier geht man auf Raschis Kritik/bzw. seine Kommentare ein. Bedeutet: Kein Missbrauch im Gericht. Es sollen gerichtswürdige Richter ernannt werden. Dinin = Richter ernennen.

S. 1 von 10/2.Abschnitt

אבל בעיני פשט הכתוב כך הוא. ידוע הוא כי המין האנושי צריך לשופט שישפוט בין פרטיו, שאם לא כן איש את רעהו חיים בלעו, ויהיה העולם נשחת. וכל אומה צריכה לזה ישוב מדיני, עד שאמר החכם שכת הלסטים הסכימו ביניהם היושר. וישראל צריכין זה כיתר האומות. ומלבד זה צריכין אליהם עוד לסיבה אחרת, והוא להעמיד חוקי התורה על תלם, (ולהעמיד) [ולהעניש] חייבי מלקיות וחייבי מיתות בית דין העוברים על חוקי התורה, עם היות שאין באותה עבירה הפסד ישוב מדיני כלל. ואין ספק כי בכל אחד מהצדדים יזדמנו שני ענינים, האחד יחייב להעניש איזה איש כפי משפט אמיתי, והשני שאין ראוי להענישו כפי משפט צודק אמיתי, אבל יחוייב להענישו כפי תיקון סדר מדיני וכפי צורך השעה. והשם יתברך ייחד כל אחד מהענינים האלו לכת מיוחדת, וצוה שיתמנו השופטים לשפוט המשפט הצודק האמיתי, והוא אמרו ושפטו את העם משפט צדק, כלומר בא לבאר השופטים האלה לאיזה דבר יתמנו, ובמה כוחם גדול. ואמר שתכלית מינויים הוא כדי לשפוט את העם במשפט צדק אמיתי בעצמו, ואין יכלתם עובר ביותר מזה. ומפני שהסידור המדיני לא ישלם בזה לבדו, השלים האל תיקונו במצות המלך.

Der Text wird wie folgt gedeutet.

Es ist bekannt, dass die menschen Amtsrichter brauchen, um über andere Personen zu entscheiden, ansonsten "würden Menschen einander lebendig fressen", und die Menschheit würde zerstört.

jede Nation braucht eine Art politische Organisation JISCHUW MEDINI für diesen Zweck, da sogar eine Bande von Dieben die Justiz unter sich aufteilen wird. Israel braucht dies wie jede andere Nation. Außerdem braucht Israel dies noch aus einem anderen Grund: Die Gesetze der Tora hochzuhalten und diejenigen zu bestrafen, die Prügel oder Todesstrafe verdienen, um diese Gesetze zu missachten, selbst wenn ihre Übertretung keineswegs politische Ordnung untergräbt. diese Ziele sollen zwei mögliche Probleme beheben: Zuerst das Bedürfnis, zu strafen um das wahre Gesetz einzuhalten, zweitens das Bedürfnis zu bestrafen um eine politische Ordnung '"TIKUN SEDER MEDINI'" zu erhalten, selbst wenn die Strafe gemäß dem wahrhaft gerechten Gesetz unverdient ist.

Da diese zwei Probleme unterschiedlich sind, wurde jeder an eine getrennten Bereich delegiert:

1) er befahl den Amtsrichtern, gemäß dem wahrhaft gerechten Gesetz zu urteilen, wie es geschrieben steht, sollen sie die Leute nach dem wahrhaft gerechten Gesetz beurteilen. Mit anderen Worten sagt der Vers uns, dass er den Zweck ihrer Ernennung und das Spielraum ihrer Autorität darlegte: Sie wurden ernannt, die Leute gemäß einem Gesetz zu beurteilen, das in sich wahrhaft gerecht ist und ihre Rechtsprechung soll fallgerecht entschieden werden . MISCHPAT HA-ZEDEK

2) aber da politische Ordnung nicht allein durch die richter begründet werden kann, wurde für die Aufrechterhaltung der politischen Ordnung von G"tt befohlen einen König einzusetzen. MISCHPAT HA-MELECH

Inhalt des zweiten Abschnittes:<br\>Alle Nationen brauchen eine Gesetzmässigkeit. eine Gesellschaftsordnung, die durch eine Gesetzesordnung (Din Tora ?) hergestellt wird. Gesellschaftsnorm nennt sich hier TIKUN SIDUR JISCHUW MEDINI - POLITISCHE ASOCIATION. man braucht Richter für Gesellschaft. Auch wenn eine politische Ordnung gegeben ist, die nicht tangiert wird, sind strafmaßnahmen erforderlich. zwei Sachen braucht man. Dabei orientiert man sich in den strafmassnahmen an zwei Sachen. zum einen an dem wahren Recht. oder als Alternaqtive wegen der Gesellschaftsordnung. Es gibt hier eine radikale Trennungsthese, wonach die Politik von dem Gesetz getrennt wird. Demnach sind die Politiker keinerlei Gesetz unterworfen. Jeder Bereich hat seinen SIDUR seine Ordnung. Es gibt eine Zäsur zwischen Bereich Melech und eine andere Zäsur, GRUBE. MISCHPAT ZEDEK HA-MIDI 16,18, nicht nach ISCHUN sondern beschränkt die Zuständigkeiten der Richter . Zweck der Ernennung . Kompetenz geht nicht darüberhinaus. deswegen hat MISCHPAT HA-ZEDEK und MISCHPAT HA-MELECH.

S. 1 von 10/3.Abschnitt

ונבאר עוד כשנניח צד אחד מהצדדים, הרי שנינו בפרק היו בודקין (סנהדרין מ ב) תנו רבנן מכירים אתם אותו כו' התריתם בו קיבל התראה התיר עצמו למיתה המית בתוך כדי דיבור וכו'. ואין ספק כי כל זה ראוי מצד משפט צדק, כי למה יומת איש, אם לא שידע שהכניס עצמו בדבר שיש בו חיוב מיתה ועבר עליו, ולזה יצטרך שיקבל עליו התראה, וכל יתר הדברים השנויים באותה ברייתא, וזהו משפט צדק אמיתי בעצמו הנמסר לדיינים. אבל אם לא יענש העובר כי אם על זה הדרך, יפסד הסידור המדיני לגמרי, שיתרבו שופכי דמים ולא יגורו מן העונש, ולכן צוה השם יתברך לצורך ישובו של עולם במינוי המלך, כמו שכתוב בפרשה זו (דברים יז יד - טו) כי תבא אל הארץ וגו' שום תשים עליך מלך וגו', שהיא מצוה שנצטוינו בה למנות עלינו מלך, כמו שבא בקבלת רבותינו ז"ל (סנהדרין כ ב), והמלך יכול לדון שלא בהתראה כפי מה שיראה שהוא צריך לקיבוץ המדיני.

Wir müssen das klären, indem wir einen der oben erwähnten Zwecke überdenken. Wir lesen das fünfte Kapitel von Traktat Sanhedrin (babli Talmud Sanhedrin 40, b): "Unsere Rabbis unterrichteten (die folgenden Fragen werden von einem Zeugen in einem Kapitalverbrechen gestellt): Kennen Sie ihn?... Sie warnte ihn? Bestätigte er Ihre Warnung? Akzeptierte er seine Verbindlichkeit zu Tode? beging er den Mord sofort? usw. (BT Sanhedrin 40b). Es kann zweifellos geben, dass das durch das gerechte Gesetz, dafür erforderlich ist, warum sollte ein Mann zu Tode gebracht werden es sei denn, dass er bewusst war, dass er ein Kapitalverbrechen und eine Gesetzesüberschreitung beging.

der König kann ein Urteil sprechen, weil er dies für die Aufrechterhaltung der politischen Gesellschaftsordnung für notwendig erhält [ha Kibbuz ha medini] selbst wenn keine Warnung gegeben worden ist. die Ernennung eines Königs ist für Israel und alle Nationen ebenso notwendig, die politische Ordnung verlangen, aber die Ernennung von Amtsrichtern ist von besonderer Wichtigkeit im Fall von Israel. so betont der Text: "Und sie sollen die Leute ausschließlich nach dem Gesetz beurteilen" die Ernennung und Rechtsprechung der Amtsrichter entspricht der Rechtsprechung nach dem wahrhaft gerechten Gesetz.

verschieden vom den Nationen der Welt schließen die jüdischen Din Tora Gebote ein, die von der politischen Ordnung nicht betroffen sind. Eher ist ihre Wirkung, den göttlichen Ausflusses unserer Nation anhaften zu lassen. das kann entweder durch Mittel sein, die uns, wie Opfer und andere Tempel-Tätigkeiten, oder durch unklar Gesetze, deren Zweck [chukim] nicht klar und offenbar sind. Jedenfalls ist es zweifellos gegeben, dass diese Gesetze, obwohl weit vom rationalen Verständnis, uns den göttlichen Ausfluss teilhaben lassen. Die Ursachen von vielen natürlichen Phänomenen uns unverständlich, noch ist deren Existenz zu verifizieren, so ist es sicher nicht sonderbar, dass wie Ursachen des göttlichen Aussflusses unverständlich bleiben sollen.

unser heiliger tora ist unter den Gegebenheiten der verschiedenen Nationen einzigartig, die keine solche Rücksichten widerspiegeln und stattdessen allein mit der Aufrechterhaltung ihrer gesellschaftspolitischen Ordnung beschäftigt sind.

während die CHUKIM überhaupt nicht für die Aufrechterhaltung einer politischen Ordnung relevant sind, sind die MISHPATIM (Ergänzungsjurisdiction des Königs) tatsächlich dafür entscheidend. Diese Mischpatim dient sowohl als göttlicher Ausfluss sowie der Aufrechterhaltung der gesellschaftspolitischen Ordnung.

Die "latter laws" (des Königs) sollen in erster Linie eher zur Vollkommenheit der Gesellschaft verwendet werden, wobei dem ernannten König diese Aufgabe zukommt (Ergänzungsjurisdiktion durch den könig). Die Aufgabe der Amtsrichter und des Sanhedrin im Gegensatz zum König besteht darin, das Volk in Übereinstimmung mit dem wahren und wirklich gerechten Gesetz beurteilen, das dem göttlichen Ausfluss anhaftet. INIAN ELOHI ungeachtet dessen ob nun die Aufgaben erfüllt worden sind oder nicht. Deshalb können einige der Gesetze und Verfahren der nichtjüd. Nationen bzgl. der Aufrechterhaltung politischer Ordnung wirksamer sein als einige von den Gesetzen des tora.

Da jeder Mangel bezüglich der politischen Ordnung durch das Gesetz des Königs (Ergänzungsjurisdiktion) korrigiert wurde kann uns hier jegliches Defizit bzgl. der Aufrechterhaltung der Gesellschaftsordnung gleich bleiben.

Tatsächlich haben wir einen großen Vorteil gegenüber den anderen Nationen: Weil die Gesetze des tora von Natur aus aufrichtig und wahr sind..., haben wir an dem göttl. Ausfluss teil. Deshalb wurden höchste Amtsrichter dort eingesetzt, wo die Anwesenheit des göttlichen Ausflusses offensichtlich war:Die Versammlung des Sanhedrin. Im selben Atemzug sagten die Rabbis im ersten Kapitel im Traktat Shabbat: Ein Amtsrichter, der wahrhaft gerecht urteilt, ein Urteil der Fallwahrheit und Fallgerechtigkeit, und wenn nur eine Stunde pro Tag, wird als ein Partner in der Entwicklung mit G"tt betrachtet (Bavli, Talmud Shabbat 10a), Genauso wie der göttliche Ausfluss am weltlichen Horizont erschien, ebenso der Amtsrichter der urteilt im Lichte des göttlichen Ausflusses der Wahrheit, ungeachtet dessen ob sein Urteil die Ordnung der Regierungsform aufrechterhält.Der g"ttliche Ausfluss überzieht die Opferriten genauso auch wegen der Tora Gesetze. Zugegebenermaßen wegen der politischen Ordnung ist weitere Erhöhung des g"ttlichen Ausflusses erforderlich, der die Aufgabe des Königs ist. So wurden die Richter ernannt, nur gemäß den Gesetzen der Thora zu urteilen, die von Natur aus gerecht und wahr sind, und der König wurde ernannt um die politische Ordnung aufrechtzuerhalten und um den Bedarf der Stunde zu decken. Traktat Sanhedrin nach Rabbi Eliezer ben Jacob: "Ich habe eine Tradition, dass das Gericht Prügelstrafe und andere durch die tora nicht gedeckte Strafen auferlegen kann"; Das Gericht soll sich nicht gegen die Worte der vergehen, sondern eine schützende Hecke für die tora (Talmud bavil Sanhedrin 46a) machen. das scheint anzudeuten, dass das Gericht ernannt wurde, Urteile zu machen, wenn die Zeit es verlangte. Jedoch ist das nicht der Fall als Israel sowohl Sanhedrin als auch König hatte, Die Rolle des Sanhedrin war es, die Leute gemäß gerade dem Gesetz nur beurteilen und nicht deren Angelegenheiten zu regeln, es sei denn, dass der König sein Macht an sie delegierte. Jedoch, wenn Israel keine Monarchie hat, hält der Amtsrichter beide Arten der Macht, diesen des Richters und diesen des Königs...

(1. Samuel 8,4-5): Ernennen Sie deshalb einen König für uns, um uns wie alle anderen Nationen zu beurteilen...Israle war mehr interessiert darin eine gesellschatspolitische Ordnung zu haben. Wenn sie nach einem König gefragen hätten, indem sie einfach, "ernennen für uns einen König" sagten, oder wenn sie einen König wegen ihrer militärischen Angelegenheiten gesucht hätten, hätten sie keine Sünde begangen. In der Tat wäre es eine tugendhafter Akt gewesen. Ihre Sünde bestand darin "ernennen für uns einen König, um uns wie alle Nationen zu beurteilen",

Inhalt des dritten Abschnittes:<br\>wird punkt der Trennung. Mischpat zedek ha emiti. Idee der Gerechtigkeit ohne Kompromiss. B FAU HALACHA. Restriktive Verurteilung eines Straftäters. Die Gerechtikgeit erfordet dass Straftäter voerfolgt werden. Wenn keine Strafmassnahmen erfolgen, dann staat kaputt, mehr Blutvergiessen, keine Angst mehr vor Strafe.

4.Abschnitt

נמצא שמינוי המלך שוה בישראל וביתר אומות שצריכים לסידור מדיני, ומינוי השופטים מיוחד וצריך יותר בישראל, וכמו שהזכיר עוד ואמר (דברים טז יח) ושפטו את העם משפט צדק, כלומר שמינוי השופטים ויכלתם, הוא שישפטו העם במשפטים צודקים אמיתיים בעצמם.

Inhalt des vierten Abschnittes:<br\>MISCHPAT ZEDEK HA-AMITI ist der Zweck Gerechtigkeit. Dieser Absatz ist eine Wiederholung.

5.Abschnitt

ואני מבאר עוד זה, ואומר שכמו שנתיחדה תורתנו מבין נימוסי אומות העולם במצות וחוקים, אין ענינם תיקון מדיני כלל, אבל הנמשך מהם הוא חול השפע האלהי באומתנו והידבקו עמנו, בין שיראה הענין ההוא לעינינו כעניני הקרבנות וכל הנעשה במקדש, בין שלא יראה כיתר החוקים שלא נתגלה טעמם, מכל מקום אין ספק שהשפע האלהי היה נדבק בנו, וחל בפעלים ההם, עם היותם רחוקים מן הקש השכל. ואין בזה פלא, כי כמו שנסכל הרבה מסיבות ההויות הטבעיות, ועם כל זה יתאמת מציאותם, כל שכן שראוי שנסכל סיבות חול השפע האלהי והידבקו בנו. וזה שנתיחדה בו תורתנו הקדושה מנימוסי האומות הנ"ל, שאין להם עסק בזה כלל, כי אם בתיקון ענין קיבוצם.

Inhalt des fünften Abschnittes: <br\> Beginn der mystischen Deutung der halacha. unsere natione ausgezeichnet mit dem göttlichen ausfluss. keine kommunikation mit gott nötig. auch jurisitische funktion der halacha. dass uns der göttliche ausfluss anruft. mehr als nun ISCHUW EMIDI . göttlicher ausfluss unserer nationen zusammenführen des göttlichen ausfluss mit nationen.<br\> zweck der halacha:<br\>ausser bei eindeutigen fällen wie bei Opfer.<br\>bei allen anderen fällen, auch einhaltung der gebote, ist die teilhabe am gött. ausfluss möglich.

reine zweifel dass unst der göttl. ausfluss anhaftet . auch wenn nicht rational erscheint, muss es doch der göttl. ausfluss der göttl. güte über die nationen sein. ZACHAI ZAMELK SICHKUT unwissenheit. wie wir unwissend bleiben, trotz unserer ignoranz der phänomen erklärung existieren diese. umso logischer, dass wir in unwissenheit bleiben. (plädoyer für irrationalismus) dann soll erklärung (niskal) bleiben lassen. verbesserung des kollektivs sein, deswegen zwei Jurisdiktionen trennung total politik und gesetz<br\> strafprozessrecht halacha gerechtigkeit-religiös<br\> angewandtes recht-politisch

6.Abschnitt

ולפיכך אני סובר וראוי שיאמן, שכמו שהחוקים שאין להם מבוא כלל בתיקון הסידור המדיני, והם סיבה עצמית קרובה לחול השפע האלהי, כן משפטי התורה יש להם מבוא גדול, וכאילו הם משותפים בין סיבת חול הענין האלהי באומתנו ותיקון ענין קיבוצנו. ואפשר שהם היו פונים יותר אל הענין אשר הוא יותר נשגב במעלה, ממה שהם היו פונים לתיקון קיבוצנו, כי התיקון ההוא, המלך אשר נעמיד עלינו ישלים ענינו, אבל השופטים והסנהדרין היה תכליתם לשפוט העם במשפט אמיתי צודק בעצמו, שימשך ממנו הידבק ענין האלהי בנו, יושלם ממנו לגמרי סידור ענינן ההמוני או לא יושלם. ומפני זה אפשר שימצא בקצת משפטי ודיני האומות הנ"ל, מה שהוא יותר קרוב לתיקון הסידור המדיני, ממה שימצא בקצת משפטי התורה. ואין אנו חסרים בזה דבר, כי כל מה שיחסר מהתיקון הנזכר, היה משלימו המלך. אבל היתה לנו מעלה גדולה עליהם, כי מצד שהם צודקים בעצמם, רוצה לומר משפט התורה, כמו שאמר הכתוב ושפטו את העם משפט צדק, ימשך שידבק השפע האלהי בנו.

Inhalt des sechsten Abschnittes:Trennung zwischen:<br\>CHUKIM --- rituelle---SIDUR MIDIMI<br\>juristischer teil der MISCHPAT HA TORA---sie haben eingang gefunden in zwei grossen anwendungsgebite. 1.) xxx 2.)Funktion---es kann sein, dass sie eher in anspruch nehmen---entweder göttl. ausfluss---oder inherenten-- die andere-- an Tikum ha Medimi--Din Melech---er soll ergängzungsjurisdiktion vollziehen (über die Analogie des Wortlautes erfolgt eine Lückenschließung durch Rechtsfortbildung/Rechtsprechung) zweck SEHOFTIOM: egal ob SIDUR abgedeckt, oder SIDUR nicht abgedeckt wird. zugeständnis kann sein, wenn vergleichen spanien recht der nationen besser als unser MISCHPAT HA TORA:

egal da ergänzungsjurisdiktion der melech. aber vorteil da MISCHPAT HA ZEDEK .MISCHPAT HA TORA. auch betrag für Gesellschaftsordnung.

ומפני זה היה ראש השופטים ומבחרם, עומד במקום אשר היה נראה בו השפע האלהי, והוא ענין עמוד אנשי כנסת הגדולה בלשכת הגזית (מדות פ"ה מ"ד). ולפיכך אמרו רבותינו ז"ל בפרק קמא דמסכת עבודה זרה (ח ב) כיון דחזו דנפישי רוצחים אמרו נגלה מארעין ונקיים בן ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא (דברים יז י), מלמד שהמקום גורם. ומזה הצד נמשך כל מה שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין ז א) כל דיין שדן דין אמת לאמיתו ראוי שתשרה שכינה עמהם, שנאמר (תהלים פב א) אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט.

ועל זה הדרך מה שאמרו רבותינו ז"ל בפרק קמא דשבת (י א) כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת ביום מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, כתיב הכא (שמות יח יד) מן בקר עד ערב, וכתיב התם (בראשית א ה) ויהי ערב ויהי בקר. והשותפות הזה רומז למה שאמרנו, שכמו שמעשה בראשית, נראה בפועל התחתונים שמאתו נתהוה כל מה שנתהוה, כן כל דיין שדן דין אמת לאמיתו, ממשיך השפע ההוא, יושלם מצד דינו לגמרי תיקון מדיני או לא יושלם. שכמו שבמעשה הקרבנות, עם היותם רחוקים לגמרי מן ההקש, היה נראה השפע האלהי, כן במשפטי התורה היה נמשך ושופע, גם כי יצטרך כפי הסידור המדיני תיקון יותר, אשר היה משלימו המלך.

ונמצא שמינוי השופטים היה לשפוט משפטי התורה בלבד, שהם צודקים בעצמם, כמו שאמר ושפטו את העם משפט צדק, ומינוי המלך היה להשלים תיקון סדר המדיני, וכל מה שהיה מצטרך לצורך השעה.

S. 2 von 10/10.+11.Abschnitt

ואל תקשה עלי מה ששנינו בפרק נגמר הדין (סנהדרין מו א) תניא ר' אליעזר [בן יעקב] אומר שמעתי שבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה וכו', שנראה ממנו שמינוי הבית דין הוא לשפוט כפי תיקון העת והזמן. ואינו כן, אבל בזמן שיהיו בישראל סנהדרין ומלך, הסנהדרין [הם] לשפוט את העם במשפט צדק לבד, לא לתיקון ענינם ביותר מזה, אם לא שיתן המלך להם כוחו. אבל כאשר לא יהיה מלך בישראל, השופט יכלול שני הכוחות, כח השופט וכח המלך. שהרי מצינו בפרק נגמר הדין (שם מט א) אמר לו עמשא אכין ורקין קא דריש, אזיל אשכחינהו לרבנן דפתיח להו במסכתא, אמר כתיב (יהושע א יח) כל איש אשר ימרה את פיך וגו' יכול אף לדברי תורה תלמוד לומר (שם) רק חזק ואמץ, הנה שנתנו בכאן ליהושע כח מלכות אף על פי שלא היה מלך, וכן דרשו רבותינו ז"ל (מדרש רבה שמות על הכתוב שם ג ה) ויהי בישורון מלך (דברים לג ה), ירמוז למשה.

ואפשר עוד לומר שכל מה שנמשך למצות התורה, בין שהוא כפי (הפשט) [המשפט] הצודק, בין שהוא כפי צורך השעה, נמסר לבית דין, כאמרו ושפטו את העם משפט צדק, אבל תיקונם ביותר מזה, נמסר למלך, לא לשופט. והעולה מזה, שהשופטים נתמנו לשפוט את העם משפט צדק, ויהיו נמשכים מזה שתי תועליות, האחד שלם לגמרי, והוא שיחול השפע האלהי וידבק בהם, השני לתקן סידורם, ואם יחסר מזה דבר כפי צורך השעה, ישלימנו המלך. נמצא ענין המשפט מסור רובו ועיקרו לסנהדרין, ומיעוטו אל המלך.

umgekehrt. BEIT DIN ---strikt am gesetz ZORECH HA-SCHAA.TORA untersteht auch politischer funktion. abweichung vom geschriebenen recht zur stärkung der tora. ---das ist ursprünglich königsrecht und nicht recht der rabbiner. wenn könig gibt dann rabbi nur MISCHPAT ZEDEK LEVAD: der könig hat die ergänzungsjurisdiktion. er hält sich an dem gesetzeswortlaut. über analogie des wortlautes schließt dieser die rechtslücken im wege der rechtsfortbildung. richtet. klassischen konsequenz des rechtspositivismus. wie politisch. zwar rechtssicherheit, aber jüdisches recht sieht hier auch ein korrektiv vor. eine fallgerechtigkeit.<br\>gehört alles zu beit din, ergänzungsjurisdiktion des Königs für den fall der lücke.

S. 5 von 10

והנה יש כאן מקום עיון, כי זה ראוי שימשך על דעת מי שיחשוב שאין טעם למצות התורה כלל, אלא כולן נמשכות אחר הרצון לבד, ולפי זה אחר שהדבר מצד עצמו איננו ראוי להיות טמא או טהור דרך משל, אבל מה שטימאתהו או טיהרתהו נמשך אחר הרצון לבד, הנה אם כן לפי זה, הנמשך אחר כל מה שיניחו חכמי הדור, (ש)אי אפשר שיהיו דבריהם על הפך האמת, ואי אפשר שימשך מהענין ההוא בנפשותינו דבר מגונה כלל. אבל אחרי שאנחנו לא נבחר בזה הדעת, אבל נאמין שכל מה שמנעתהו התורה ממנו, מזיק אלינו, ומוליד רושם רע בנפשותינו, ואף על פי שלא נדע סיבתו, לפי זה הדעת, אם כן כשיסכימו החכמים בדבר אחד טמא שהוא טהור, מה יהיה, הלא הדבר ההוא יזיק אותנו ויפעל מה שבטבעו לפעול, ואף על פי שהסכימו בו החכמים שהוא טהור. ואילו יסכימו הרופאים על סם אחד שהוא שוה, והוא על דרך משל חום במעלה רביעית, שאין ספק שלא תמשך פעולת החום בגוף כפי מה שיסכימו בו הרופאים, אבל כפי טבעו בעצמו. כן הדבר שאסרה לנו התורה מצד שהוא מזיק בנפש, איך ישתנה טבע הדבר ההוא מצד שהסכימו החכמים שהוא מותר, זה אי אפשר, רק על צד הפלא. והיה ראוי אם כן יותר שנמשך בזה על פי מה שתתברר לנו מצד נביא או בת קול, שעל דרך זה נתברר לנו אמיתת הדבר בעצמו.

ärzte-richter. tora verbietet das tier zu essen. wie kommt rabbiner konsens dazu, wenn doch bereits gute mediziner, dies von vornherein ausschliessen ? verbindlich entschieden, auch wenn falsch ist.

<br\>könig -- jurisdiktion- zwei bereiche: <br\> falls göttl. gesetz unterschiedlich, <br\>ansonsten sehr starke autonomie des königs mit jurisdiction.<br\>theokratie grenzziehung: das theokratische denken (kontrolle der Königsmacht durch sanhedrin, die von G"tt gesandt sind um Menschen-könig zu kontrollieren) endet dort, wo die macht des König nicht mehr vom sanhedrin kontrolliert werden kann.

S. 6 von 10

ולפי שכח המלך גדול, איננו משועבד למשפטי התורה כמו השופט, ואם לא יהיה שלם ביראת אלהיו, יבוא להפריז על המידות יותר במה שיתחייב לתיקון הכלל, צוהו שיהיה ספר תורה עמו תמיד, כאמרו (שם יח - יט) והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת וגו' והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה' אלקיו לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החוקים האלה לעשותם, ירצה בזה על מצות התורה בכלל, אם יבטל שום מצוה לצורך תיקון זמנו, לא תהיה כונתו לעבור על דברי תורה כלל, ולא לפרוק מעליו עול יראת שמים בשום צד, אבל תהיה כונתו לשמור את כל דברי התורה הזאת, ואת החוקים האלה לעשותם. שבכל מה שיוסיף או יגרע, יכוין כדי שחוקי התורה, יהיו יותר נשמרים. כאשר נאמר על דרך משל, כשיהיה הורג [רוצח] נפש בלא עדים והתראה, לא תהיה כונתו להראות ממשלתו לעם שהוא שליט על זה, אבל יכוין בעשותו זה, כדי שמצות לא תרצח תתקיים יותר, ולא יפרצו עליה.

richter. mi tora. könig abweicht von halacha. mühe im geiste der tora- rechterteilung. gegen normen, die gegne tora verstossen.