משתמש:Ruety/ריפוי בעיסוק בתחום בריאות הנפש
את תחילת הטיפול בריפוי בעיסוק בתחום בריאות הנפש, נהוג לייחס לתקופה בה נוסד המקצוע, בתחילת המאה ה-19. למעשה, מקצוע הריפוי בעיסוק צמח מתוך בריאות הנפש, מתוך מהפכת הטיפול ההומני בפסיכיאטריה. המקצוע התפתח מתוך ההבנה כי השתתפות בעיסוקים משמעותיים תורמת לבריאות האדם ולאיכות חייו[1].
מחלות נפש הינן גורם מרכזי למוגבלות בעולם[2] ויש ראיות לכך שהתערבות בריפוי בעיסוק משפרת את התפקוד בקהילה עבור המתמודדים עם מחלת נפש חמורה[3].
מאז ראשית שנות ה-80 חל שינוי משמעותי במדיניות הטיפול הניתן לאנשים החיים עם מחלות הנפש, ומוקד הטיפול החל לעבור מהאשפוז לקהילה. כיום, בנוסף לשירותים שמעניקים המרפאים בעיסוק למסגרות אשפוז, הם מספקים שירות גם למסגרות בקהילה, כגון מרכזים קהילתיים לבריאות הנפש, מקלטים לנשים מוכות ולחסרי בית, מתקני כליאה ובתי אבות[4].
מבחינה טיפולית, תפקידו העיקרי של מקצוע הריפוי בעיסוק בבתי החולים הפסיכיאטריים הינו מתן סיוע לאנשים בזיהוי הגורמים המפריעים ליכולתם לקחת חלק בעיסוקים משמעותיים, לסייע במציאת פתרונות מותאמים אישית ולהמליץ על תמיכה סביבתית לאחר השחרור תוך מתן מידע על שירותים ומשאבים הזמינים בקהילה[5].
תרומתו הייחודית של מקצוע הריפוי בעיסוק במהלך אשפוז הינה מתן התערבות ממוקדת בעיסוקים והמשלבת גישות קוגניטיביות במטרה לקדם השתתפות במגוון רחב של עיסוקים ובכך לקדם בריאות והחלמה[6].
כיוון שבאשפוז תקופת השהות של המטופל הינה מוגבלת, ההערכה והטיפול מתרחשים במקביל ולרוב במסגרת קבוצתית. הקבוצה מאפשרת להעביר מידע ולנהל דיון מובנה בין המשתתפים ובכך לעזור להם ליישם מידע וללמוד זה מזה[7].
ריפוי בעיסוק בשיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]
יסודותיו הפילוסופיים של מקצוע הריפוי בעיסוק שואפים לשיפור עיסוקיו של האדם על כל מרכיביהם באופן שיאפשר לו להיות מעורב במארג החיים. תפיסה זו עולה בקנה אחד עם עקרונות השיקום וההחלמה שהתפתחו בארבעים השנים האחרונות בעולם, העוסקים גם הם בחיפוש וביצירת תפקיד משמעותי לאדם[8].
כחלק מתפיסת השיקום והחלמה בבריאות הנפש, מרפאים בעיסוק מהווים כיום חלק בלתי נפרד ממערך בריאות הנפש והם מוגדרים על פי תקנות ונוהלי חוק שיקום נכי נפש בקהילה התש"ס. בכל מגוון תחומי השטח: דיור, תעסוקה, ליווי משפחות ופנאי. כמו כן במגוון תפקידים הכוללים גם ניהול, הדרכה ופיקוח.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדס לידור,נ., פלט אלטיט, ת. ווקס, ס. (2012). ריפוי בעיסוק במערך השיקום בבריאות הנפש-תהליכי למידה וצמיחה, IJOT, 21, 2.
American Occupational Therapy Association. (2012). Occupational therapy practice guidelines for adults with serious mental illness. Bethesda, MD: AOTA Press.
Brown, C., & Stoffel, V. (2011). Occupational therapy in mental health: A vision for participation. Philadelphia: F. A. Davis.
Krupa, T., Woodside, H., & Pocock, K. (2010). Activity and social participation in the period following a first episode of psychosis and implications for occupational therapy. British Journal of Occupational Therapy, 73, 13–20.
Mahaffey, L., & Holmquist, B. (2011). Hospital-based mental health care. In C. Brown & V. C. Stoffel (Eds.), Occupational therapy in mental health: A vision for participation, 582–594. Philadelphia: F. A. Davis.
Paterson, C. F. (2008). A short history of occupational therapy in psychiatry. Occupational therapy in mental health, Edinburgh, 3-14.
Scheinholtz, M. (2010). Occupational therapy in mental health: Considerations for advanced practice. Bethesda, MD: AOTA Press.