דבריו הנעימים נכנסו כמו שמן בעצמותי, והתחזקתי עוד לעשות חסד עם כל הבא לידי אף לנכרים, היינו כשהלכתי אל הפאסט, לקבל מכתב עם כסף או בעד נאכאמע שעשיתי ע“י פאסט, ובאו עוד אנשים לקבל, וצריך לכתוב על ההזמנה (פּאוויעסטקע) איזו שורות בשפת המדינה, ולאו כל אחד יודע לכתוב ומה לכתוב, כתבתי אני להם, וכמה א”י רצו לשלם לי ולא קבלתי שכר, באמרי להם: שאדם צריך לעשות טובה לחברו אף בחנם. כי א-ל אחד בראנו אב אחד לכולנו. ובעד זה נשאתי חן בעיני פקידי הדאר, כאשר בא לאחד כסף מאמעריקא והאדרעס לא התאים עם הפאספארט, ולא יכול לקבל הכסף, וצריך היה לכתוב לאמעריקא שיתקנו את האדרעס, אמנם כאשר המקבל חתם על ההזמנה, שמרשה לי לקבל את הכסף, תומ“י נתנו לי, וזו היתה טובה גדולה אף בסכום קטן כמו 5 או 10 ר”כ, ומה גם בסכום גדול. פעם בא אלי איש איף, ושאל: פה אלפס? מה יש? שאלתי אותו, יש לי הזמנה בדאר ע“ס 700 רו”כ, זה יותר מחודש שאני מטריח ואיני יכול לקבל, מפני שהאדרעס אינו מתאים עם הפאספארט שלי, וזה הי' בעת המלחמה בערב שבת ולמחר העבירו את הפאסט מווילנא למאסקווא, והי' לו הפסד גדול, והלכתי עמו בזריזות אל הפאסט, וחתם על ההזמנה שמוסר לי הכסף, תכומ“י מסרו לי הכסף, וממש נפחתי רוח חיים באפו, כי השי”ת נתן לי חן בעיני הפקידים בעד הטובות שעשיתי להרבה אנשים.
