על היהודים נאסר להשתמש בדואר, ולשם העברת מכתבים הם נעזרו במכרים גרמנים שבטחו בהם. במרוצת הזמן נודע דבר חליפת המכתבים למרין, והוא דרש שהם יעברו דרכו כדי שיוכל לצנזרם. אך נמצאו פקידים אחדים שהתעלמו מבקשתו והעבירו את המכתבים ישירות לחווה....
מרין לא היה יכול להשלים עם העובדה שגורם עצמאי, שאינו קשור ליודנרט, עוסק בהצלת יהודים. הוא החליט להפקיע את הדבר מן התנועה הציונית. הנוער התעלם מהוראותיו והמשיך לעמוד בקשרי דואר עם שווייץ. בתגובה ציווה מרין לאסור חברים מכל התנועות והפיץ את השמועה שמכתבים יהודיים מחו"ל נפלו לידי הגסטפו. בתוך היודנרט נמצאו שוטרים ספורים שהספיקו להזהיר את המועמדים למאסר, ואלה מיהרו להסתתר. עקב המצב ההפכפך והמסוכן שנוצר החליטו ראשי הציונים לבקש מלשכת הקשר להפסיק את משלוח הדרכונים ליודנרט מתוך הבנה שאין לגסטפו כל חלק בגילוי המכתבים וכי אלו הם כזבים שמפיץ היודנרט.
— אביב בעלטה: אבדן הנעורים בבנדין ובמחנות, מאת: דב זלמנוביץ
