צלילי המוסיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף צלילי המוזיקה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עטיפת הסרט "צלילי המוסיקה"

"צלילי המוסיקה" הוא שמם של מחזמר וסרט, המבוססים על ספרה האוטוביוגרפי של מריה פון טראפ, "The Von Trapp Family Singers". הסרט בשם זה, הוא אחד הסרטים הידועים המבוססים על יצירותיהם המשותפות של ריצ'רד רוג'רס ואוסקר המרשטיין.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זלצבורג, אוסטריה. מריה היא אישה צעירה, תוססת ומוזיקלית, שעומדת להפוך לנזירה. לאחר ששוב התעכבה בהרים כדי לצפות בשקיעה, אם המנזר מחליטה לשלוח אותה להיות אומנת לשבעת ילדיו של קפטן פון טראפ. הקפטן גיאורג פון טראפ, לשעבר קצין בחיל הים האוסטרי, הוא אלמן קפדן ואב לשבעה. מאז שאשתו נפטרה, הוא סירב להכניס שמחה ומוזיקה לבית, והבית התנהל כמו אחת מספינותיו של הקפטן. מריה מצליחה לחדור לליבותיהם של הילדים ומלמדת אותם לשיר. עד מהרה מריה חודרת גם-כן לליבו של הקפטן. הקפטן, שעומד להינשא לברונית ושמה אלסה שריידר, אלמנה עשירה ואשת חברה מווינה, מבטל את אירוסיו לברונית ומתחתן עם מריה.

מריה (ג'ולי אנדרוז) מימין, מתוך הסרט

בינתיים, מעמדם של הנאצים מתחזק באוסטריה כחלק מה"אנשלוס", והנאצים דורשים מקפטן פון טראפ להצטרף לשורותיהם. פון טראפ, שמזהה אצל הנאצים את רמיסת הערכים הפטריוטיים והמוסריים שהוא מאמין בהם, בורח יחד עם מריה וילדיו מיד לאחר הופעה בה הם שרים. רגע לפני שהגבול נסגר, מצליחה המשפחה לברוח, והיא צועדת ברגל בהרים לעבר שווייץ.

העלילה מול המציאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר פרטים בספרה של מריה פון טראפ שקרו במציאות - שונו במחזמר ובסרט. במקור, מריה נשלחה לטפל רק בילד אחד ולא בשבעת הילדים. היא הגיעה כמורה ולא כאומנת. שמות הילדים שונו (בין השאר כדי למנוע בלבול - שם אחת מבנותיו של הקפטן היה גם כן מריה). על-פי טענת בתם, המשפחה נאלצה להתמודד עם קשיי הקיום לאחר המשבר הכלכלי באוסטריה ומקהלת המשפחה, שמריה דחפה להקימה, היוותה אמצעי פרנסה ולא רק תחביב כפי שמתואר בסרט. אביה, קפטן גיאורג פון טראפ, לא התנהג לדבריה בקשיחות עם ילדיו אלא היה ביישן. בנוסף, המשפחה בסרט בורחת ברגל לשווייץ, כשבמציאות המשפחה ברחה ברכבת לאיטליה ולאחר מכן לארצות הברית[1].

מספר למחזמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1949, שנתיים אחרי שבעלה, קפטן פון טראפ נפטר, פרסמה מריה את ספרה הראשון - "The story of the Trapp Family Singers". היא מכרה את הזכויות לספר לחברה גרמנית, שצילמה ב-1956 את הסרט "Die Trapp Familie". חברת "פאראמאונט" האמריקנית קנתה את הזכויות לגרסה אנגלית של התסריט. הבמאי שפאראמאונט שכרה הציע לעבד את סיפורה של משפחת פון טראפ למחזמר ולא לסרט, בשילוב שירי עם אוסטריים. להפקה הצטרפו הצמד שהיה אחראי להפקות רבות ומוצלחות בברודוויי - ריצ'רד רוג'רס (לחן) ואוסקר המרשטיין (מילים). הם כתבו שירים מקוריים למחזמר, במקום ההצעה לשירי העם האוסטריים. המחזמר "צלילי המוסיקה" עלה לראשונה בברודוויי ב-16 בנובמבר 1959, בכיכובם של מרי מרטין ותיאודור ביקל. המחזמר היה ללהיט: הוא הופיע 1,443 פעמים, וזכה בשמונה פרסי טוני (פרסי התיאטרון האמריקני), כולל פרס המחזמר הטוב ביותר.

ב-1981 הועלה בוסט אנד בלונדון חידוש להפקה בכיכובה של פטולה קלארק בתפקידה של מריה[2].

ממחזמר לסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 1960 רכשה חברת "פוקס המאה ה-20" את הזכויות לגרסה הקולנועית של "צלילי המוסיקה". בדצמבר 1962 החלה העבודה על הסרט. התסריטאי היה ארנסט לימן ("המלך ואני"), והבמאי היה רוברט ווייז. לתפקיד של מריה לוהקה שחקנית צעירה בשם ג'ולי אנדרוז, שהופיעה מעל בימות ברודוויי ב"גבירתי הנאווה" וב"קמלוט", וזה עתה סיימה את צילומי הסרט "מרי פופינס". לתפקיד של קפטן פון טראפ לוהק השחקן השייקספירי כריסטופר פלאמר.

עטיפת פסקול הסרט "צלילי המוסיקה"

התסריט הסופי היה שונה מעט מהטקסט של המחזמר: דמויות המשנה, כגון הברונית (אלינור פארקר) והחבר-אמרגן מקס דטוויילר (ריצ'רד היידן), קיבלו תפקיד קטן יותר, וכן הורדו שלושה שירים מהמחזמר. במקומם, כתב והלחין ריצ'רד רוג'רס לבדו (אוסקר המרשטיין נפטר ב-1960) שני שירים נוספים. אחרי שנתיים של הכנות, הצילומים החלו, חלקם בזלצבורג, אוסטריה, וחלקם באולפנים בלוס אנג'לס. ב-2 במרץ 1965 יצא הסרט לאקרנים. הסרט היה מועמד לעשרה פרסי אוסקר, וזכה בחמישה, כולל פרס הבמאי הטוב ביותר ופרס הסרט הטוב ביותר. הסרט הפך לאחת מההצלחות הקופתיות הגדולות ביותר, והיה לאחד מהסרטים האהובים ביותר בכל הזמנים, הרבה בזכות השירים של הצמד רוג'רס והמרשטיין.

המחזמר בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזה של "צלילי המוסיקה" בישראל

בשנות ה-60, לאור הצלחת הסרט וכן הסרט "מרי פופינס" בארץ, תורגמו שירים נבחרים ממחזות זמר אלו והוקלטו על ידי רבקה רז שכבר הופיעה באותה תקופה במחזמר "גבירתי הנאווה". התרגומים לאותם שירים הוקלטו בשנים שלאחר מכן על ידי גם זמרים נוספים, אך תרגומים אלו לא הופיעו בהפקות של המחזמר שהועלו בישראל.

המחזמר עלה מספר פעמים בישראל. באמצע שנות ה-90 עלה המחזמר בכיכובם של ששי קשת בתפקיד קפטין פון טראפ וחני נחמיאס בתפקיד הנזירה מריה. כמו כן שיחקו דינה גולן ואפי בן ישראל כנזירות ואלי גורנשטיין כדוד מקס. את המחזמר בגרסה זו ביים מנחם גולן, בהפקתו הראשונה של ייצור פרי עטו בארץ לאחר גלות ארוכה וסגירת אולפן הסרטים שגולן היה אחד ממייסדיו. הפקה זו הייתה המוצלחת ביותר של גולן מאז שובו ורשמה יותר ממאתיים הצגות.

בשנת 2005 עלתה הפקה חדשה של המחזמר, הפעם בבימויו של משה קפטן. בתפקיד מריה הופיעה רמה מסינגר, בתפקיד הקפטן הופיעו דודו פישר וששי קשת במקביל, ואיתם הופיעו: אלה ארמוני, מיה גולדשמיט, אניה בוקשטיין, רן דנקר, אילנה אביטל, גברי בנאי, מיכל ברנד, מיכאל עינב ורותי הולצמן. הפקה נוספת עלתה ב-2011, בתיאטרון הספרייה של בית-צבי ובה הופיעו כמה מבוגרי בית-הספר, יחד עם כמה מתלמידי תיכון "תלמה ילין".

במאי 2013 עלתה הפקה מחודשת של המחזמר בכיכובה של אניה בוקשטיין ובהשתתפות דינה דורון, ענת עצמון ורוני דלומי, בבימויו של ארתור קוגן ובניהולו המוסיקלי של גיל שוחט.

השירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "צלילי הזמר" ("The Sound of Music")
  • "מריה" ("Maria")
  • "יש לי ביטחון" ("I Have Confidence in Me") (נוסף לסרט)
  • "הדברים שאותי משמחים" ("my favorite things")
  • "דו-רה-מי" ("Do-Re-Mi")
  • "שש עשרה, שבע עשרה" ("Sixteen Going on Seventeen")
  • "הרועה הבודד" ("The Lonely Goatherd")
  • "שלום, שלום" ("So Long, Farewell")
  • כל הר וגבע" ("Climb Every Mountain")
  • "אדלוויס" ("Edelweiss")
  • "משהו טוב" ("Something Good") (נוסף לסרט)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קובי בן-שמחון, צלילי השקט, באתר הארץ, 26 במאי 2006
  2. ^ סקירת ההפקה