קולט אדים
קולט אדים הוא מתקן הכולל מאוורר מעל תנור או כיריים. הוא נועד לסלק מהאוויר שמנים, תוצרי שרפה, עשן ואדים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קולט אדים נכנס לשימוש ביתי בשנת 1933[1] ואיפשר את חזרתו של המטבח הכפרי שהיה משולב עם שאר חלקי בתי העניים בתקופה טרום מודרנית, באדריכלות בתים רבי קומות, ללא צורך לסבול מההשלכות השליליות שבו (ריחות ופיח בתוך ומחוצה לו).
ייעוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
המתקן מיועד לסלק חום וחומרים הנפלטים במהלך הבישול שביחד עלולים להשפיע לרעה על בריאות האנשים הנמצאים בקרבת התנור וגורמים לעייפות וירידה בריכוז. כמו כן הוא מיועד למנוע מהחומרים הללו לשקוע במטבח.
מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קולט אדים מורכב לכל היותר משלושה חלקים: כנף או לוח לכידה לגזים העולים (הידוע גם כ"משאבת רעלים"), מספר שונה של מסננים ומאוורר או מפוח ליצירת שאיבה מאולצת.
קיימות שתי תצורות לקולטי אדים: בעל צינור (המסלק אוויר) וללא צינור (המבצע סירקולציה לאוויר). במקרה של קולט אדים בעל צינור, הוא מחובר לאותו הצינור שפולט את האוויר הנכנס החוצה מן המבנה. בתצורה השנייה האוויר עובר דרך מסנן המכיל פחם פעיל שקושר ריח ועשן והאוויר מוחזר חזרה למטבח.
קולט אדים בעל צינור מאפשר לסלק את כל הפסולת המגיעה אליו ומבטל את צורך בהחלפת מסננים ואיבוד כוח הנגרם על ידם בעוד קולטי אדים ללא צינור מחזירים חום ולחות חזרה למטבח. החיסרון של קולטי אדים עם צינור מתבטא כאשר קיים חוסר מקום פנוי או חוסר אפשרות להתקין את צינור הפליטה החיצוני. ישנם קולטי אוויר המאפשרים את הרכבתם בשני האופנים.
קיימים קולטי אדים עם בקרה אלקטרונית, אך רוב קולטי האדים הקיימים בשוק מופעלים בצורה מכנית. לחלקם יש תאורה פנימית.
הערכת יעילות העבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יעילותו של קולט האדים נמדדת במטר מעוקב של אוויר נשאב לשעת עבודת מכשיר. העבודה התקינה של מכשיר מאפשרת להחליף את כל האוויר במטבח 12 פעמים במשך שעה אחת כשהנוסחה לחישוב יעילות המכשיר בעל צינור היא:
[שטח המטבח]*[גובה התקרה]*12*1.3
כאשר 1.3 זהו המקדם המינימלי המתחשב בקומת הדירה, ניקיונו ואורכו של צינור הפולט.
