תיאטרון תיעודי

התיאטרון התיעודי הוא זרם בתיאטרון של המאה העשרים, שאפשר לראות בו המשך לתיאטרון האפי.

מאפייני התיאטרון התיעודי

הוא משתמש באותן טכניקות כמו התיאטרון האפי, כגון:

• מבחינה דרמטית: מבנה תחנות
• פריסה אפית של העלילה
• שינוי תכוף של מקום וזמן, לעיני הקהל

ועוד.

ההבדל העיקרי לעומת התיאטרון האפי הוא ההתבססות על אירועים מתועדים, היסטוריים. האמירה העיקרית של הזרם הזה היא: המציאות מספיק דרמטית, לא צריך להמציא שום דבר. בואו נביט במציאות! כמו כן חושף התיאטרון התיעודי בדרך מסמכים, שלא היו נגישים עד כה לעיני הציבור, או שהוא עוזר בהפצתם.

נציגים בולטים של הזרם

• היינר קיפהרט. שני המחזות המפורסמים ביותר שלו הם "בעניין ג'. רוברט אופנהיימר" על פיתוח פצצת האטום האמריקאית ו"אחינו אייכמן" על אדולף אייכמן.
• פטר וייס. מחזהו "החקירה" משחזר את משפטי אושוויץ מהשנים 1963 עד 1968.

בישראל:

• יגאל עזרתי: משפט גבעתי ב': שחזור משפט גבעתי ב', הוצג בפסטיבל עכו בשנת 1990.
• מוטי לרנר: "קסטנר", על ישראל קסטנר

זרמים דומים במדיה אחרים

מתוך התיאטרון הדוקומנטרי התפתחה הדוק ודרמה לטלוויזיה.

לקריאה נוספת

• גדעון שונמי: התיאטרון התיעודי