תיאטרון תיעודי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

התיאטרון התיעודי הוא זרם בתיאטרון של המאה העשרים, שאפשר לראות בו המשך לתיאטרון האפי.

מאפייני התיאטרון התיעודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא משתמש באותן טכניקות כמו התיאטרון האפי, כגון:

  • מבחינה דרמטית: מבנה תחנות
  • פריסה אפית של העלילה
  • שינוי תכוף של מקום וזמן, לעיני הקהל

ועוד.

ההבדל העיקרי לעומת התיאטרון האפי הוא ההתבססות על אירועים מתועדים, היסטוריים. האמירה העיקרית של הזרם הזה היא: המציאות מספיק דרמטית, לא צריך להמציא שום דבר. בואו נביט במציאות! כמו כן חושף התיאטרון התיעודי בדרך מסמכים, שלא היו נגישים עד כה לעיני הציבור, או שהוא עוזר בהפצתם.

נציגים בולטים של הזרם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל:

  • יגאל עזרתי: משפט גבעתי ב': שחזור משפט גבעתי ב', הוצג בפסטיבל עכו בשנת 1990.
  • מוטי לרנר: "קסטנר", על ישראל קסטנר
  • נולה צ'לטון: "דו-קיום" על הנושא הפלסטיני, "אופניים לשנה" על עיירות הפיתוח ו"הימים הבאים" על הזיקנה.
  • יונתן לוי: "אנרגיות טובות" מחזה שעובד כמעט אחד לאחד מתוך פרוטוקול ישבת ועדת הכלכלה לתמלוגי גז וחושף האבסורד בו חולקו משאבי הארץ לבעלי ההון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך התיאטרון הדוקומנטרי התפתחה הדוקו-דרמה לטלוויזיה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]