עפרה אשל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. חסר מידע ביוגרפי רב. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. חסר מידע ביוגרפי רב. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

עפרה אשל היא פסיכולוגית קלינית מומחית ומדריכה[1] ופסיכואנליטיקאית ישראלית. מקימה וראש מסלול הלימודים המתקדמים "הזרם העצמאי בפסיכואנליזה – פורצי דרכים", התוכנית לפסיכותרפיה, בית הספר ללימודי המשך ברפואה, הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל אביב.[2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2012 נבחרה לאחת הנשים המשפיעות בישראל של המגזין "גלובס".[3]

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עפרה אשל היא פסיכואנליטיקאית מנחה, מדריכה ומורה בחברה הפסיכואנליטית בישראל ובמכון הישראלי לפסיכואנליזה.

אשל היא חברה באיגוד הבינלאומי לפסיכואנליזה (IPA).

אשל היא מורה בלימודי הליבה ובלימודים המתקדמים בתוכנית לפסיכותרפיה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, ב"מעשה הטיפולי" - לימודים לפסיכותרפיסטים מתקדמים במרכז הלימודים של החברה הפסיכואנליטית, ובתוכנית "מבטים", המחלקה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן.

בשנת 2016 אשל הקימה את מסלול הלימודים המתקדמים "הזרם העצמאי בפסיכואנליזה – פורצי דרכים" בתוכנית לפסיכותרפיה. היא עומדת בראש מסלול זה, באוניברסיטת תל אביב.

אשל היא סגנית-נשיא מרכז ויניקוט הבינלאומי (IWA), וממיסדיה.

אשל היא ממייסדי תוכנית "הידברות" ללימודי המשך מתקדמים בפסיכותרפיה במכון הישראלי לפסיכואנליזה.

אשל היא עורכת מדור "ביקורת ספרים" בכתב העת הישראלי לפסיכותרפיה "שיחות".

פרסים ומלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיבלה מלגת Leonard J. Comess Teaching Fund במרכז החדש לפסיכואנליזה (NCP) בלוס אנג'לס, 2011; מלגת דייוויד המונד ב־MIP) Massachusetts Institute for Psychoanalysis) בבוסטון, 2016; הייתה visiting scholar במכון הפסיכואנליטי של צפון קליפורניה (PINC) בסן פרנסיסקו, 2013; מרצה ומדריכה ל"ויניקוט הקליני" בתוכנית הלימודים המתקדמים של ויניקוט The International Winnicott Advanced training בבייג'ינג, סין, 2018. זוכת הפרס הבינלאומי ע"ש פרנסס טסטין בלוס אנג'לס, 2013, ופרס Symonds Prize בניו יורק, 2017.

עורכת-במשותף עם מאיר ברגר את הוצאתו המחודשת בעברית של הספר: השעה בת חמישים הדקות: קובץ סיפורים פסיכואנליטיים אמיתיים של רוברט לינדנר (תולעת ספרים, 2007).

עורכת-במשותף עם צביה זליגמן של הספר: היה או לא היה? כאשר צללים של פגיעה מינית בילדוּת עולים בטיפול (כרמל, 2017).[4]

ספרה: The Emergence of Analytic Oneness: Into the Heart of Psychoanalysis ראה אור בהוצאת Routledge בשנת 2019.

אשל מציינת שיש לה תואר דוקטור מאוניברסיטת ניופורט, שתאריה אינם מוכרים בישראל.[5]

ספרים ומאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "סיפורי טיפול", שיחות, י' (3) 1996.
  • "על 'חורים שחורים', מוות והתקיימות אנליטית", שיחות, י"א (3) 1997. "שיחות - כתב-עת ישראלי לפסיכותרפיה", חנות בוקספר
  • "acting out ו'הינכחות' המטפל", או: אל תוך לב הסערה", שיחות, י"ג (1) 1998. (סיכום המאמר באתר "המטפל")
  • "של מי השינה הזו, לעזאזל? או: חקירה באפלה", שיחות, י"ד (3) 2000.ביטאון שיחות בוקספר
  • "Let it be and become me: מחשבות על הכלה, הזדהות ועל האפשרות להיות", שיחות, ט"ז (2) 2002. (סיכום המאמר באתר "המטפל")
  • "מן 'האשה הירוקה' אל 'שחרזדה': 'שמכאן' והתהוות החדש בטיפול הפסיכואנליטי", שיחות, ט"ז (3) 2002.
  • "פנתאוס ולא אדיפוס: מחשבות על פרברסיה, הישרדות והתקיימות טיפולית", שיחות, י"ח, 2004.
  • "איפה את, אהובה? על היעדר, אובדן, וחידת החלומות הטלפתיים", שיחות, כ' (1) 2005.
  • "לנוכח שלושה שערים: השתוקקות הנפש להזדמנות חדשה להתהוות - מחשבות בעקבות מרגרט ליטל וויניקוט", שיחות, כ"ב (1) 2007.
  • "התחברות מטופל-מטפל בתהליך הטיפול: היסוד הכימרי", חוברת כנס האגודה הישראית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית "מצבי תודעה במרחב האנליטי", פברואר 2008.
  • "כשאייגן פוגש את ויניקוט - אזור השקט: לבדיות ראשונית (primary aloneness), עצמי לא-מתקשר (incommunicado) וסביבה מחזיקה לא-נודעת", שיחות כ"ג (1), 2008.
  • "להיות 'כלולה' בשתיקה: על המטופל השותק ו'הינכחות' המטפל", שיחות, כ"ג (3) 2009.ביטאון שיחות בוקספר
  • "שהחזרת בי נשמתי בחמלה: על חמלה (compassion) במצבי ייאוש ומוות בטיפול", שיחות, כ"ד (1) 2009
  • "בתהומות ש'מעבר לעיקרון העונג':מחשבות על היכולת להיות בלא-להיות ולשרוד", שיחות, כ"ז (1) 2012.
  • "מחשבות על אינטרסובייקטיביות ומעבר לה". שיחות כ"ח (3), 2014. 
  • "הזעקה האחרונה שהשתתקה: ויניקוט – ביון – אייגן". שיחות, ל"א (2), 2017. 
  • "מהמשכיות והרחבה אל שינוי מהפכני בפסיכואנליזה הקלינית: כשהאחד הוא יותר משניים - לפי ויניקוט וביון המאוחר". שיחות, ל"ב (2), 2018.
  • 'Black holes,' deadness and existing analytically. The International Journal of Psychoanalysis, Vol 79(6), Dec 1998, 1115-1130
  • Where are you, my beloved?: On absence, loss, and the enigma of telepathic dreams. The International Journal of Psychoanalysis, Vol 87(6), 1603–1627, December 2006
  • Pentheus rather than Oedipus: On perversion, survival and analytic ‘presencing’. The International Journal of Psychoanalysis. Vol 86(4), 1071–1097, August 2005
  • Whose Sleep Is It, Anyway? Or ‘Night Moves’. The International Journal of Psychoanalysis. Vol 82(3), 545–562, June 2001

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מס רישיון 27-243
  2. ^ הזרם העצמאי בפסיכואנליזה - פורצי דרכים, באתר med.tau.ac.il
  3. ^ אשת השנה 2012 - מס' 16: עפרה אשל, באתר גלובס
  4. ^ "היה או לא היה?": ספר על פגיעה מינית בילדוּת שנקרא כמו רומן בלשי, באתר Haaretz הארץ
  5. ^ חרותי-סובר, טלי (2016-12-05). "10,000 דולר ואתם בפנים: כך מוכרים לכם דוקטורט באוניברסיטה שאינה קיימת". TheMarker. נבדק ב-2016-11-03.