הספרייה הלאומית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svgערך זה עוסק בספרייה הלאומית של ישראל. אם התכוונתם לספרייה לאומית של מדינה אחרת, ראו רשימת ספריות לאומיות.
הספרייה הלאומית
NLI building2.jpg
בניין הספרייה הלאומית בגבעת רם
מיקום גבעת רם, ירושלים, ישראל
סוג ספרייה לאומית ואקדמית
ספריית הפקדה 2 עותקים מכל פרסום שיוצא בישראל, פרסומי האו"ם, פרסומי האיחוד האירופי
תאריך יסוד 1892
אתר http://nli.org.il
סמליל הספרייה הלאומית

הספרייה הלאומית של ישראל (בעבר "בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי") נמצאת בקמפוס האוניברסיטה העברית בירושלים על שם אדמונד ספרא בגבעת רם, ירושלים. בספרייה יש כ-5 מיליון ספרים וגליונות עיתונים (נכון לשנת 2005).

ניהול הספרייה, שנוסדה ב-1892 על ידי ארגון בני ברית, היה נתון שנים רבות בידי האוניברסיטה העברית כנאמן, ולא בידי גוף ציבורי לאומי. בעקבות קבלת "חוק הספרייה הלאומית" [1], הוגדרה הספרייה רשמית כ"ספרייה לאומית" (עד קבלת החוק היא הייתה ספרייה לאומית רק דה פקטו). ב-23 ביולי 2008 שינתה הספרייה הלאומית את מעמדה לחברה לתועלת הציבור. בשלב ראשון הייתה חברה-בת של האוניברסיטה העברית והחל מ-1 בינואר 2011 נמצאת בבעלות משותפת של מדינת ישראל והאוניברסיטה העברית.

תוכן עניינים

[עריכה] ייעודה ותפקידה

הספרייה הלאומית אוספת כל מידע כתוב שיצא לאור בישראל וספרים נוספים שהספרייה רוכשת או מקבלת מתרומות. על פי "חוק הספרים" (ה'תשס"א -2000) חייב כל מי שמוציא ספר, כתב עת, עבודה מחקרית, תקליט, סרט או כל פרסום אחר בחמישים עותקים ומעלה, לשלוח שני עותקים לספרייה הלאומית. חובה חוקית זו הייתה בעיקרה בתוקף כבר בתקופת המנדט הבריטי.

יעודה העיקרי של הספרייה הלאומית הוא איסוף, שימור, טיפוח והנחלה של אוצרות ידע, מורשת ותרבות בכלל, ובמיוחד כאלו שיש להם זיקה לעם ישראל, ארץ ישראל ומדינת ישראל. לייעוד זה שלושה מרכיבים:

  • לשמש כספרייה הלאומית של העם היהודי, ובמסגרת זאת להיות אחראית, בין היתר, לאיסוף כל החומר המודפס ביודאיקה והבראיקה (אותיות עבריות), לפרסום מפתח של מאמרים במדעי היהדות ולשימוש כמוקד להנחלת מורשת התרבות היהודית והישראלית.
  • לשמש כספרייה הלאומית של מדינת ישראל על כל מגזרי אוכלוסייתה, ובמסגרת זו להיות אחראית לאיסוף כל החומר הנדפס בישראל, בלי קשר לצורתו או לנושאו.
  • לשמש כספריית המחקר המרכזית של העם היהודי בעולם ובישראל, כולל של האוניברסיטה העברית, מוסדות נוספים להשכלה גבוהה ומוסדות מחקר אחרים. תחומי המחקר הם במדעי הרוח, בדגש על מדעי היהדות, תרבויות המזרח התיכון, אסיה-אפריקה והאסלאם.

תפקידי הספרייה הלאומית לפי החוק כוללים:

  1. איסוף ושימור - לאסוף, לשמר ולטפח את אוצרות הידע, המורשת והתרבות.
  2. נגישות לציבור - לאפשר לציבור, בישראל ומחוצה לה, נגישות הולמת וסבירה לאוספי הספרייה.
  3. ספריית מחקר - לשמש ספריית מחקר מרכזית בישראל בתחומי מומחיותה, ולשמש ספריית המחקר של האוניברסיטה העברית בירושלים.
  4. תצוגה - להציג בפני הציבור תצוגות קבועות ומתחלפות של אוספים, לרבות אוספים מושאלים.
  5. חינוך ותרבות - לקיים פעילות תרבותית, ספרותית וחינוכית המיועדת לציבור לרבות ציבור התלמידים במוסדות החינוך.
  6. ייעוץ – להעניק ייעוץ מקצועי בתחומי מומחיותה למוסדות להשכלה גבוהה, הספריות הציבוריות בישראל וספריות של קהילות יהודיות מחוץ לישראל.
  7. קשרים וחילופי מידע - לקיים קשר מקצועי עם ספריות לאומיות, ספריות ציבוריות, ארכיונים ומוסדות תרבות וחינוך, במדינות אחרות.

לספרייה הלאומית הוענקו ב"חוק הספרייה הלאומית" מספר זכויות שימור הגוברים על כללי זכויות היוצרים הרגילים של המחברים:

  1. עשיית שני עותקים של יצירה, שחוק הספרים חל עליה, ועותקיה לא נמסרו לספרייה הלאומית מכל סיבה שהיא.
  2. החלפת עותק של יצירה, שהיה בידי הספרייה הלאומית לאחר שנמסר לפי חוק הספרים, ואבד, הושמד, או נעשה בלתי ראוי לשימוש.
  3. העתקה לצורכי שימור, בכל דרך שהיא, של יצירה שעותק ממנה נמצא בידי הספרייה הלאומית או שלספרייה יש גישה אליה.
  4. העתקה לצורכי שימור של אתרי אינטרנט או של יצירות המצויות בהם.

[עריכה] היסטוריה

"חלונות ארדון" בבניין הספרייה הלאומית בגבעת רם

[עריכה] ניצני הספרייה

קולות הקוראים להקמתה של ספרייה לאומית יהודית נשמעו לראשונה ב-1872, אז פירסם הרב יהושע העשיל לוין מוילנה קול קורא להקמת ספרייה שמטרתה "לאסוף שמה כל ספרי עמנו, אחת מהנה לא נעדרה" ‏[2].

בשנת 1874 עשו ישראל דב פרומקין וחבריו ניסיון ראשון להגשמת רעיון בית הספרים, כשהקים את "בית אוסף ספרים אשר למונטיפיורי" שהייתה רשמית "ספריית חברים" ולמעשה מעין ספרייה ציבורית. הספרייה, שהחזיקה לא רק ספרות תורנית אלא גם ספרי כפירה, היוותה סלע מחלוקת עז בפולמוס ההשכלה שנסוב בירושלים של היישוב הישן, ולאחר פחות משנתיים נסגרה הספרייה.‏[3]‏[4].

ניסיון משמעותי נוסף נעשה בראשותו של אליעזר בן יהודה, שהקים ב-1884 את "בית אוצר ספרי ישראל" (ולאחר מכן - "בית הספרים לבני ישראל"), שהתקיים למשך עשור עד שמוזג לתוך "מדרש אברבנאל", גם ספרייה זו לא נחלה הצלחה מרובה וסבלה ממחסור כספי ומזיקי הפולמוס שעדיין שרר בירושלים‏[5]‏[6].


עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
 ערך מורחב – יוסף חזנוביץ והספרייה הלאומית

בשלהי המאה ה-19 התעורר מחדש הרעיון של כינון ספרייה לאומית, הרעיון היכה גלים בין חובבי ציון, ובעיקר אצל יוסף חזנוביץ שאף עשה מעשה ושלח את ספרייתו בת 22,000 הכרכים למדרש אברבאנל בירושלים, כחלק מתהליך הסבתה לְספרייה לאומית.

[עריכה] בית הספרים מדרש אברבנאל

הספרייה נוסדה בשנת 1892 בירושלים על ידי לשכת ירושלים של ארגון בני ברית ושמה המקורי היה "בית הספרים מדרש אברבנאל". יוזמי הספרייה היו ד"ר זאב וילהלם הרצברג, אפרים כהן-רייס, ר' חיים הירשנזון, ר' אברהם משה לונץ, דוד ילין, יוסף מיוחס וזאב יעבץ. "לספרן מונה אהרן כהן ששימש בכהונה זו לבדו עד שנת תר"פ"[7][8]. הספרייה שהוקמה 400 שנים לאחר גירוש ספרד, נקראה על שם רבי דון יצחק אברבנאל ממגורשי ספרד והמילה "מדרש" נועדה להסוותו כבית מדרש, מוסד שהפיקוח עליו מצד העות'מאנים היה חלש יחסית.
בשנת ה'תרנ"ג, עם עלייתו לירושלים, התמנה הרב יחיאל מיכל פינס לחבר בהנהלת הספרייה עד לפטירתו ב-1913 שהיה פעיל במיוחד מבחינה רוחנית-ספרותית כשאפרים כהן היה פעיל מבחינה ארגונית-כספית.[9] פינס סבר שהספרייה מיועדת לספרים "ברוח העם ותורתו", ובכלל זה ספרים תורניים וספרי היסטוריה, לשון ומדע, אך אין בה מקום לספרות יפה. מדיניות זאת הביאה עליו ביקורת מצד אליעזר בן יהודה, יעקב רבינוביץ ואחרים אשר דרשו להוציא את הספרייה מידי ארגון בני ברית[10].

בשנת 1920 עברה הספרייה לרשותה של ההסתדרות הציונית ונמסרה להנהלתו של שמואל הוגו ברגמן. בשנת פתיחתה של האוניברסיטה העברית, ב-1925, נמסרו אוצרות בית הספרים לאוניברסיטה העברית ושמו הוסב רשמית ל"בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי".

[עריכה] בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי

בניין בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי (בניין וולפסון) באוניברסיטה העברית על הר הצופים לפני מלחמת העצמאות

ב-15 באפריל 1930 נחנך בניין בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי (בניין וולפסון) בקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים‏‏.[11]

בימי מלחמת העצמאות, עם ניתוק הדרך אל הר הצופים, נותק גם קמפוס האוניברסיטה העברית והספרייה הלאומית שבו, מהעיר ירושלים. חלק מאוצר הספריה אז הושחת עקב פגעי המלחמה. האוניברסיטה העברית הוקמה מחדש בבניינים שונים בירושלים, ובין השאר במתחם טרה סנטה וספריית בית הכנסת ישורון ברחביה, שם היה משכנו של בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי לאחר המלחמה. עם חתימת הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות עלו שיירות להר הצופים פעם בשבועיים. השיירות נועדו לחילוף של כוחות משטרה ששמרו על ההר המכותר והמבודד שנשאר בריבונות ישראלית. עם ירידת השיירות לירושלים הם הביאו איתם בין היתר את אוצרות בית הספרים הלאומי שנשארו בהר הצופים לירושלים. אפשר להניח שכמה ספרנים גויסו אז למשטרת ישראל. מקור חשוב לשיקומה של הספרייה שימשו גם אוצרות הספרים, שהובאו לארץ מעיזבונה של יהדות אירופה שנשמדה בשואה. הספרים הגיעו בעיקר מאזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה.

בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 הוחל בהקמתו של קמפוס חדש לאוניברסיטה העברית בגבעת-רם, ובשנת 1960 עברה הספרייה למשכנה הנוכחי שם (בניין ליידי דייויס).

במאי 1966 ביקר בירושלים קנצלר גרמניה קונרד אדנאואר, ביקור טעון שלווה בהפגנות רבות. מארחו של אדנאואר מטעם האוניברסיטה העברית, דוד עמירן, ביקש ממנהל הספרייה באותה עת, קורט דוד וורמן, לארח את הקנצלר בספרייה. וורמן הסכים רק בתנאי שהאוניברסיטה תעמיד את כל כספי השילומים מגרמניה לרכישת כתבי יד יהודיים. הכסף איפשר בין השאר מימון רכישת כתבי יד במכירות פומביות.

לקראת סוף המאה ה-20 סבלה הספרייה מקשיים תקציביים משמעותיים, אשר נבעו, בין השאר, מהיותה תחת חסות האוניברסיטה וללא מעמד עצמאי. קשיי מימון אלה, כפי שמדווח מבקר המדינה, גרמו לליקויים בתפקוד הספרייה בתחומי השגת, אחסון וקטלוג הספרים‏‏[12]. ב-1997 מונתה "ועדת בדיקה בינלאומית לבחינת מצב בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי"‏[13], ובעקבותיה ב-2002 ועדה בראשות פרופ' יצחק זמיר ("הוועדה לשינוי מעמד הספרייה הלאומית") אשר הגישה את מסקנותיה ב-2004‏[14]. הוועדה המליצה להפוך את הספרייה לחברה לתועלת הציבור בבעלות של המדינה (50%), האוניברסיטה העברית (25%) וגופים נוספים, להקצות לה תקציב ייחודי ולתכנן מבנה חדש המתאים לצרכים הנוכחיים של הספרייה. בחלק מהועדות כיהן דוד בלומברג, שלימים התמנה ליו"ר דירקטוריון הספרייה.

למרות מסקנותיהן החמורות של הוועדות לא חל שיפור בתפקוד המוסד בנושא העיקרי עליו הוא מופקד: שימור אוצרות הידע, המורשת והתרבות. רק בעקבות תביעה משפטית שהוגשה נגד הספרייה על ידי תורם אוסף בגין כשלים ומחדלים שהתגלו לו הותר לראשונה למומחה חיצוני לבדוק בפועל את מצב שימורו של אוסף ולדווח לבית המשפט על ממצאיו. המומחה קבע כי "סטנדרט השמירה והטיפול באוסף הוא בינוני עד נמוך ומתחייב מכאן שיש לתקן את הטעון תיקון ושיפור הליקויים כמתחייב מארכיון הפועל בסטנדרט מקצועי". לאחר כשנה בה פעלה הספרייה על פי מתווה בית המשפט בפיקוח המומחה, ציין המומחה כי "...רבה המלאכה בצדה של הנתבעת להשלים ולהעלות את רמת השימור אך נעשתה עבודה טובה ומקצועית וזו מעמידה כיום את הספרייה הלאומית בנתיב חדש שיצעיד אותה בבטחה אל עתיד טוב יותר". בית המשפט ציין כי "...פתרון הסכסוך בתיק זה תרם לשיפור כללי של רמת השרות הניתן בבית הספרים ואיכות תהליכי העבודה במקום, לצד מענה לשימור האוסף".[15] בעקבות המשפט, הושקעו מאמצים רבים בשיפור ארגון, אחזקה ושימור האוספים.

[עריכה] לקראת ספרייה לאומית

ב-26 בנובמבר 2007 הועבר בפה אחד במליאת הכנסת "חוק הספרייה הלאומית". לפי החוק הספרייה תוגדר כחברה לתועלת הציבור בבעלות המדינה (50%), האוניברסיטה העברית (25%) וגופים נוספים שייקבעו. לחברה תמונה מועצה בת 14 חברים בראשות נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ודירקטוריון בן 11-15 חברים. חוק הספרייה הלאומית נכנס לתוקף ב-1 בינואר 2008, המעבר למעמד חברה לתועלת הציבור, לפי החוק, נקבע לחצי שנה לאחר כניסת החוק לתוקף. ב-23 ביולי בשנת 2008, כינס נשיא האוניברסיטה העברית, פרופ' מנחם מגידור, במעמדו כיו"ר האסיפה הכללית של הספרייה הלאומית, את דירקטוריון הספרייה הלאומית והכריז רשמית על הפעלת הספרייה הלאומית כחברה לתועלת הציבור.

בתקופת המעבר נוהלה הספרייה כחברה בת בבעלות מלאה של האוניברסיטה העברית. אנשי הספרייה בשיתוף עם אנשי יד הנדיב חיברו ופירסמו במהלך שנת 2010 תוכנית אב אסטרטגית כבסיס להפעלת הספרייה בעתיד ולהקמת משכן חדש שייבנה באמצעות תרומה של "יד הנדיב", בעלות של כחצי מיליארד ש"ח‏[16] [17]. בתקופה זו בוצעו שינויים רבים בספרייה, ביניהם גיוס כוח אדם נוסף ומעבר

ב-21 בפברואר 2010 התקבלה החלטת ממשלה שבה הוחלט לתמוך ולקדם את "מיזם התחדשות הספרייה הלאומית של ישראל", הוקצה מגרש לבניין הספרייה החדש בקריית הלאום (קריית הממשלה), וניתנה הנחייה לקדם קבלת היתרי בנייה על פי תוכנית בניין עיר נקודתית[18]. המשכן החדש צפוי להיחנך ב-26 ביולי 2016.‏[19]

[עריכה] כספרייה לאומית

ב-1 בינואר 2011 הסתיים שלב המעבר והבעלות על הספרייה עברה לידי המדינה (50% מהמניות) והאוניברסיטה העברית (25%). שאר המניות לא הוקצו בשלב הראשון. באותו חודש הוקמה "החברה לבניין הספרייה הלאומית בע"מ (חל"צ)" שמטרתה "להקים בעבור חברת הספרייה הלאומית בע"מ (חל"צ), בניין או בניינים חדשים כפי שיוסכם עימה על מערכותיהם וציודם, שיאפשרו לה להגשים את מטרותיה ולמלא את תפקידיה, ולמסרם לחברת הספרייה."‏[20].

ביום 27 במרץ 2011 נחתמה בירושלים "אמנת הספריה הלאומית" על ידי נשיא המדינה שמעון פרס, ראש הממשלה בנימין נתניהו ונכבדים אחרים‏[21]. האמנה, שנכתבה בידי ד"ר אביעד הכהן וד"ר ורדית טוקטלי, מתארת את תפקידי הספריה, חזונה ומטרותיה, ואת תהליך ההתחדשות שלה.

[עריכה] רשימת מנהלי הספרייה

[עריכה] מחלקות ואוספים

הספרייה הלאומית כוללת אולמות קריאה ואוספים שונים הפתוחים ברובם הגדול לציבור הרחב ללא צורך בהזדהות או בתשלום, זאת בניגוד למרבית הספריות הלאומיות בעולם, אשר אינן מאפשרות גישה חופשית לאוספיהן. אולמות הקריאה העיקריים הם: אולם קריאה כללי, הכולל בתוכו גם את אולם קריאה מזרח, ואולם קריאה יהדות. לצידם שוכנים אוסף שלום, המוקדש לנושא הקבלה והחסידות ונבנה סביב ספרייתו של פרופסור גרשם שלום, אוסף אדלשטיין המוקדש להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים, אוסף המפות על שם ערן לאור, ואולם הקריאה של המכון לתצלומי כתבי יד.

אוסף הספרייה ברובו איננו נגיש ישירות, ואדם המעוניין בספר מזמין אותו ישירות באמצעות אתר האינטרנט של הספרייה (עד 2011 בוצעה הזמנת הספרים באמצעות מילוי טופס נייר בהגעה לבנין הספרייה או בהכתבתו לספרן באמצעות הטלפון), והוא מובא מהמחסן לאולם הקריאה תוך פרק זמן של כשעה. שיטה זו קרויה שיטת "מדף סגור". באולמות הקריאה עצמם ישנו אוסף מצומצם הניתן לגישה ישירה (שיטת "מדף פתוח"). באולמות הקריאה ניתן גם לקרוא עיתונים ישנים, שצולמו על מיקרופילם, בעמדות קריאה ייעודיות.

בבניין נמצאת גם הפוֹנוֹתֵיקָה הלאומית - ארכיון צליל, "הזיכרון המוזיקלי" של העם היהודי והקהילות הלא-יהודיות בישראל. הפונותיקה היא חלק מהמחלקה למוזיקה של הספרייה הלאומית.

מחלקה ייחודית של הספרייה היא מדור רמב"י - רשימת מאמרים במדעי יהדות, המחלקה עמלה על הכנת מפתח מוער ומסווג של עשרות אלפי מאמרים בנושאים יהודיים וישראליים. רמב"י ממפתח מאמרים בשפות רבות ושונות שפורסמו בכתבי עת וספרי מאמרים מגוונים. המפתח זמין בחינם באינטרנט.

צוות מיוחד של הספרייה עורך ומנהל את הקטלוג המאוחד לכתבי עת בישראל (ULS), הכולל למעלה ממאה אלף רשומות ביבליוגרפיות של כתבי עת בכל התחומים ובכל השפות. קטלוג זה זמין אף הוא בגרסה מקוונת, הכוללת נתוני מצאי מעודכנים של הספריות האקדמיות וספריות רבות נוספות בישראל. גרסת האינטרנט של הקטלוג מתוחזקת ומנוהלת על ידי מלמ"ד.

הספרייה הלאומית מפיקה את הביבליוגרפיה הלאומית - "קריית ספר".

בבניין הספרייה הלאומית מחלקה לכתבי יד וארכיונים וכן המכון לתצלומי כתבי יד שבו נאספו צילומים של כתבי יד עבריים מכל העולם. המכון הוקם בראשית ימי מדינת ישראל ביוזמתו של ראש הממשלה דוד בן-גוריון והפרופסורים גרשם שלום ושמחה אסף. המכון שלח שליח (פרופ' נחמיה אלוני) אשר עבר בספריות ברחבי העולם וצילם את אוספי כתבי היד העבריים שלהם.

בין הארכיונים האישיים הנמצאים בספרייה יש לציין את אלה של אייזק ניוטון, אלברט איינשטיין (אשר הוריש את הזכויות על כתביו לאוניברסיטה העברית), חיים גורי, מרטין בובר וש"י עגנון.

הספרייה הלאומית משמשת כספריית הפקדה לפרסומים של האומות המאוחדות והאיחוד האירופי הנשמרים באולמות מיוחדים.

בשנת 2000 החלו אנשי הספרייה הלאומית, ב"מפעל הדיגיטציה על שם משפחת שאפל",‏[23] ליצור ספרייה דיגיטלית ולהעלות ספרים מסוימים שזכויות היוצרים שלהם פגו לאינטרנט בתור קבצים סרוקים, רובם בפורמט DjVu. במסגרת זו נסרקו בין השאר אוסף כתובות, מפות עתיקות של ירושלים וארץ ישראל, כתבי יד של חיבורי רש"י והרמב"ם, אוסף הפשקווילים של יואל קרויס‏[24]. כן יש לציין את מפעל עיתונות יהודית היסטורית, בשיתוף עם אוניברסיטת תל אביב, בו נסרקו והועלו לרשת עיתונים יהודיים רבים ובהם הצבי, חבצלת, הלבנון, המגיד, המליץ והצפירה. פרופסור אלחנן אדלר הוא אחד היוזמים של מפעל הדיגיטציה ומי שניווט את פעולתו מראשיתו במשך שנים רבות.

[עריכה] אדריכלות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

[עריכה] בניין ליידי דייויס

בניין בית הספרים הלאומי (בניין ליידי דייויס) בעת הקמתו בקמפוס גבעת רם

בניין הספרייה בגבעת רם תוכנן בעקבות זכייתם בשנת 1955 של האדריכלים זיוה ארמוני וחנן הברון שסיימו שנה קודם לכן את לימודי האדריכלות בטכניון[25]. שופטי התחרות היו האדריכלים דב כרמי, דוד אנטול ברוצקוס, ריכרד קאופמן ושמואל מיסטצ'קין. בתכנון הסופי של המבנה היו מעורבים גם האדריכלים שמעון פובזנר, אברהם יסקי, מיכאל נדלר ושולמית נדלר, אמנון אלכסנדרוני [26].

הצעתם של ארמוני והברון, הייתה שונה משאר ההצעות שהוגשו לתחרות בכך שהמבנה אותו הציעו היה מבנה רחב ונמוך אל מול ההצעות האחרות שגרסו כי המבנה יהיה צר וגבוה. בהתאם לרוח התקופה, הושפעה ההצעה ממבנים בתכנונם של לה קורבוזיה ולודוויג מיס ון דר רוהה שאופיינו בקווים נקיים, אמת החומר, שקיפות ושחרור המבנה מקירות נושאים באמצעות עמודים הנמצאים בנסיגה מקווי החזית.

בהתאם לדרישות הנהלת הספרייה, לא תוכננו חלונות באולמות הקריאה. בעקבות זאת, הוצב חלון ענק בחלל הביניים בבניין - המקשר לאולמות השונים. מבעד לחלון זה, ניתן היה להשקיף על פטיו גדול שהכניס אור לחלל הביניים. במהלך השנים, חלו שינויים בבניין כשהשינוי המרכזי הנו הצבת חלונות הויטראז' של האמן מרדכי ארדון - אשר אטמו למעשה את הפתח והחשיכו את חלל הביניים.

על אף חשיבותו של הבניין בתולדות הארכיטקטורה הישראלית, סובל הבניין במשך שנים מהזנחה. כיום, מצבו הפיסי של הבניין הנו ירוד והדבר בא לידי ביטוי בשחיקתם של מערכות הבניין השונות (חשמל, מיזוג אוויר וכדומה) וכן איטום ישן המלווה בדליפות הפוגעות באוסף הספרים המצוי בבניין. החל ממעבר הספרייה למעמד עצמאי הוחל בתהליך של שיקום ושיפור תשתיות המבנה.

[עריכה] גלריית תמונות

  • בניין הספרייה הלאומית

  • בניין הספרייה הלאומית

  • הכניסה לספרייה הלאומית

  • הכניסה לספרייה הלאומית

  • "חלונות ארדון" של הפסל מרדכי ארדון בספרייה הלאומית

  • מרכז המוזיקה החדש בספרייה הלאומית

  • אולם קריאה כללי בספרייה הלאומית

  • אולם קריאה כללי בספרייה הלאומית

[עריכה] לקריאה נוספת

[עריכה] מקורות

[עריכה] מחקרים

  • נחמיה אלוני, כתב יד של משה רבנו, ירושלים: הוצאת ראובן מס, 1993.
  • שלי בנבנשתי, גלגולו של אולם: על אולם הקריאה הכללי בבית-הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, עלון (אגודת הספריות המיוחדות ומרכזי המידע בישראל) יט (1), 1992, עמ' 35-31.
  • יהודה האזרחי, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, ירושלים: האוניברסיטה העברית, תשכ"ז-1966.
  • יהונתן יואל, מבית הספרים הכללי לבני ישראל עד בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי – מאבק של שם, יד לקורא יז (3), תשל"ח, עמ' 138-131.
  • איתמר לוין,‫ העברת ספרים שנגזלו בשואה מאוסטריה לבית הספרים הלאומי בירושלים, יד לקורא לא, תשנ"ח עמ' 19-7.
  • מרדכי נדב, שנות המאבק וההתבססות של ד"ר ק"ד וורמן בתפקיד מנהל בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי (1957-1947), יד לקורא כז, תשנ"ג, עמ' 13-7.
  • גיש עמית, "בית הספרים הלאומי אסף במלחמה רבבות ספרים נטושים: אנו מודים לאנשי הצבא על האהבה וההבנה שהם מגלים לעניין", מטעם 8, 2006, עמ' 22-12.
  • שלמה שונמי, "בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי" בתוך: הערך "ארץ ישראל: חינוך ומחקר: ספריות", האנציקלופדיה העברית, הדפסת תש"ל 1970), עמודות 1048-1049 (ראו שם גם עמודה 1034).
  • שלמה שונמי, על ספריות וספרנות, ירושלים: הוצאת ראובן מס, 1969, עמ' 78-76.
  • ‫דב שידורסקי, נסיונו של אליעזר בן יהודה להקים ספריה לאומית בירושלים, בתוך: צבי מלאכי (עורך), יד להימן: קובץ מחקרים לזכר א"מ הברמן, לוד: מכון הברמן למחקרי ספרות, 1984, עמ' 342-321.
  • דב שידורסקי, ספריה וספר בארץ-ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית, ירושלים: הוצאת מאגנס, 1990.
  • דב שידורסקי, מבית מדרש אברבנאל לבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי – שנות המנדט, בתוך: משה סלוחובסקי, יוסף קפלן (עורכים), ספריות ואוספי ספרים., ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשס"ו, עמ' 411-369.
  • דב שידורסקי, גווילים נשרפים ואותיות פורחות: תולדותיהם של אוספי ספריות וספריות בארץ ישראל ונסיונות להצלת שרידיהם לאחר השואה, ירושלים: הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2008,‏ עמ' 59-13, 284-212 ISBN 9789654933353.
  • דב שידורסקי, "לתולדות בית הספרים הלאומי והאוניברסטאי בירושלים", בתוך חגית לבסקי (עורכת), תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים - התעצמות אקדמית תוך מאבק לאומי, הוצאת מאגנס, 2009, עמ' 440 - 462
  • חיים באר, "פרק עלום בתולדות הספריה הלאומית מבית מנולי לבית עמיאל (1902-1896)", אריאל 100, הוצאת ספרים אריאל,1994, עמ' 15-26 (המאמר המקוון באתר כותר)

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: בית ספרים
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי

ארכיונים ואוספים

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ קובץ PDF ‏ההודעה על חוק הספרייה הלאומית התשס"ח-2007, ברשומות
  2. ^ יהושע העשיל לוין, קול קורא!, חבצלת, 26 בינואר 1872
  3. ^ דב שידורסקי, "ספרי "בית אוסף ספרים אשר למונטיפיורי" ופרשת האיסורים". עלי ספר (1981), ט', עמ' 140-159.
  4. ^ דב שידורסקי, ספרייה וספר בארץ-ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית, הוצאת מאגנס, 1990, עמ' 113-127
  5. ^ דב שידורסקי, ספרייה וספר בארץ-ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית, הוצאת מאגנס, 1990, עמ' 127-151
  6. ^ דב שידורסקי, "נסיונו של אליעזר בן-יהודה להקים ספריה לאומית בירושלים", בתוך: צבי מלאכי (עורך), יד להימן - קובץ מחקרים לזכר א"מ הברמן, מכון הברמן למחקרי ספרות, 1984, עמ' 321-342
  7. ^ תולדות בית הספרים הלאמי והאוניברסיטאי עד שנת תר"פ
  8. ^ אברהם יערי. בית הספרים הלאמי והאוניברסיטאי בירושלים
  9. ^ אברהם יערי, בית הספרים הלאמי והאוניברסיטאי בירושלים
  10. ^ א. ר. מלאכי, דרשת ר' יחיאל מיכל פינס ז"ל (בשעת הנחת אבן-הפינה לבנין הספרייה הלאומית בירושלים), בתוך" תלפיות, ניסן התש"ד-תשרי התש"ה, עמ' 753-756.
  11. ^ ‏ימימה רוזנטל (עורכת), כרונולוגיה לתולדות היישוב היהודי בארץ-ישראל תרע"ח-תרצ"ו/ 1917-1935, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 1979, עמ' 206.
  12. ^ ‏בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי באתר מבקר המדינה‏
  13. ^ דו"ח ועדת הבדיקה באתר הספרייה הלאומית
  14. ^ דו"ח הוועדה באתר הספרייה הלאומית
  15. ^ פס"ד ת"א 9018-07 יוסף טל (איתן טל) נגד האוניברסיטה העברית בירושלים, הר הצופים ובית הספרים הלאומי האוניברסיטאי, גבעת רם (24 באוקטובר 2010)
  16. ^ הספרייה הלאומית של ישראל : תוכנית ההתחדשות לשנים 2010-2016 באתר תוכנית ההתחדשותקובץ PDF.
  17. ^ מקור באתר 02
  18. ^ מיזם התחדשות הספרייה הלאומית של ישראל, החלטה מס. 1414 של הממשלה ה-32 מיום 21.02.2010, באתר משרד ראש הממשלה
  19. ^ הספרייה החדשה, באתר הארץ, 24/03/11
  20. ^ פרטי החברה באתר רשם החברות
  21. ^ אמנת הספריה הלאומית באתר תוכנית ההתחדשותקובץ PDF
  22. ^ ‏הודעה לעיתונות מטעם דוברת האוניברסיטה העברית בירושלים: ד"ר דורון אביטל מונה למנהל כללי של בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, 23 במרץ 2006‏
  23. ^ אתר מפעל הדיגיטציה
  24. ^ נטע סלע, האיש שבקיר: מה הסיפור של יואליש קרויס והפשקווילים?, 14 בספטמבר 2010, באתר nrg מקומי - ירושלים
  25. ^ הודעה לעיתונות על הזכייה, 22.7.55
  26. ^ "בקו נקי", הוצאת מערכת, קיבוץ דליה, 2003 (הספר מציג את עבודותיו של אדריכל חנן הברון).
מקור: http://he.wikipedia.org/w/index.php?title=%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94_%D7%94%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%AA&oldid=12066353
כלים אישיים

גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
דף זה בשפות אחרות
הדפסה/יצוא