אלים ומפלצות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלים ומפלצות
Gods-and-monsters.jpg
שם במקור: Gods and Monsters
מבוסס על: הרומן "אביו של פרנקנשטיין" מאת כריסטופר בראם
בימוי: ביל קונדון
הפקה: פול קוליצ'מן
גרג פיינברג
מארק ר. האריס
תסריט: ביל קונדון
עריכה: וירג'יניה כץ
שחקנים ראשיים: איאן מק'קלן
ברנדן פרייזר
לין רדגרייב
מאט מק'קנזי
מוזיקה: קרטר בורוול
צילום: סטפן מ. כץ
חברת הפצה: Lions Gate Entertainment
מדינה: ארצות הברית
אולפן: שואוטיים
Regent Entertainment
BBC Films
הקרנת בכורה: 21 בינואר 1998
משך הקרנה: 105 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 3.5 מיליון דולר
הכנסות: $6,451,628
פרסים: פרס אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר
דף הסרט ב-IMDb

אלים ומפלצותאנגלית: Gods and Monsters) הוא סרט דרמה אמריקאי משנת 1998, המתאר (אם כי בצורה בדיונית במקצת) את ימי חייו האחרונים של במאי סרטי האימה ההומוסקסואל ג'יימס ווייל. בסרט מככב איאן מק'קלן כג'יימס ווייל, ביחד עם ברנדן פרייזר, לין רדגרייב, לוליטה דוידוביץ' ודיויד דיוקס. הסרט נכתב ובוים על ידי ביל קונדון, על פי רומן מאת כריסטופר בראם בשם "אביו של פרנקנשטיין".

הסרט כולל שחזורים של צילומי הסרט "כלתו של פרנקנשטיין", אותו ביים ווייל. מקור השם לסרט "אלים ומפלצות" הוא שורת דיאלוג מתוך "כלתו של פרנקנשטיין", שבו הדמות יוצרו של פרנקנשטיין מרים לכבודו כוסית ואומר: "לחיי עולם חדש של אלים ומפלצות".

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלילה מתרחשת בשנת 1950, לאחר מלחמת קוריאה. זה כבר יותר מעשור מאז שג'יימס ווייל (איאן מק'קלן), הבמאי של סרטי האימה "פרנקנשטיין" ו"כלתו של פרנקנשטיין", יצא לגמלאות. הוא גר עם האנה (לין רדגרייב), המשרתת שלו מזה תקופה ארוכה, אשר בנאמנות דואגת לו, למרות הסתייגותה מההומוסקסואליות שלו. ווייל סבל מסדרה של התקפי שבץ, אשר הותירו אותו שברירי, עם זכרונות המענים אותו: כיצד גדל כילד עני ומנודה, שירותו הטראגי במהלך מלחמת העולם הראשונה וצילומי הסרט "כלתו של פרנקנשטיין". ווייל שוקע בזכרונות העבר, מתרפק על העבר, נאבק בדיכאונות, ולעתים שוקל להתאבד, כאשר הוא מבין כי חייו, האטרקטיביות שלו ובריאותו חומקים ומתדרדרים בהדרגה.

ווייל מתייד עם קלייטון בון (ברנדן פרייזר), גנן צעיר ונאה שלו, נחת לשעבר. בין שני הגברים נרקמת ידידות, במהלכה בון מדגמן עבור ווייל, אשר מצייר את דיוקנו, תוך כדי שהוא מתמודד עם התקפי בלבול וחולשה כתוצאה ממצבו הבריאותי, לאחר השבץ. בון מתרשם מתהילתו של ווייל, וצופה בסרטיו המוקרנים בטלוויזיה ביחד עם חבריו, אשר לועגים לו, לידידות שלו עם ווייל ולכוונותיו של ווייל.

בון מצהיר בפני ווייל כי הוא הטרוסקסואל, ודורש ממנו הבטחה כי לווייל אין כל עניין מיני בו. ווייל מבטיח לו זאת, אך בכל זאת מתעקש לשתף אותו, תוך שימוש בתיאורים גראפיים, בחוויות הקשורות בזהות המינית שלו, וכתוצאה מכך בון עוזב בזעם. לבסוף, בון חוזר, ודורש מווייל שיימנע משיחות "חדר הלבשה", כפי שהיו קודם לכן. ווייל מזמין את בון ללוות אותו למסיבה בנוכחות הנסיכה מרגרט (קורנליה הייז או'הריליהי). במסיבה הם פוגשים בבוריס קרלוף (ג'ק בייטס) ואלזה לנצ'סטר (רוזלינד איירס) - שחקני עבר אשר כיכבו כמפלצות בסרטיו של ווייל. החבורה מצטלמת ביחד, אולם אירוע זה רק מחריף את דיכאונו של ווייל, והוא מנצל סערת גשם פתאומית כתירוץ, על מנת להתחמק ולעזוב את המקום ובון מחזיר אותו לביתו.

בחזרה בביתו של ווייל, בון צריך להחליף את בגדיו הספוגים במים בבגדים יבשים. לאחר שאינו מוצא בבית בגדים מתאימים, הוא פושט את כל בגדיו וכורך מגבת סביב מותניו. ווייל מציע לבון כי ינסה שוב לצייר דיוקן שלו, אולם תוך זמן קצר הוא מתוודה בפני בון כי איבד את יכולתו לצייר. על מנת לעודד את ווייל לצייר, בון שומט מעליו את המגבת ומדגמן עבורו בעירום. ווייל מנצל את ההזדמנות, ושולח את ידיו אל עבר גופו העירום של בון, אשר נתקף בזעם, תוקף את ווייל ומשליך אותו לרצפה. ווייל מודה כי זו הייתה כוונתו מלכתחילה, ומתחנן בפני בון כי יהרוג אותו, על מנת לשחרר אותו מהסבל שלו. בון מסרב, משכיב את ווייל לישון במיטתו, ונשאר לישון בביתו, בקומה שמתחת. למחרת בבוקר, האנה נחרדת כי איננה מצליחה למצוא את ווייל במיטתו, ויחד עם בון הם מחפשים אחריו ברחבי הבית. בסופו של דבר, האנה מוצאת בבית מכתב התאבדות, ובון מוצא את גופתו של ווייל, צפה בבריכת השחייה שלו. השניים מסכימים ביניהם כי מוטב שבון יעזוב את המקום, על מנת למנוע שערורייה.

כעשור מאוחר יותר, בון ובנו הצעיר צופים בטלוויזיה בסרט "כלתו של פרנקנשטיין". הבן מטיל ספק כי אביו הכיר את במאי הסרט, ובתגובה, בון מציג בפניו ציור שקיבל מווייל, עם הקדשה, בה כתוב: "לקלייטון. חבר?".

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה בפרס אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר, והיה מועמד לפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר (איאן מק'קלן) וכן מועמד לפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר (לין רדגרייב).

הרקע האמיתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר גברים, וגם נשים, אכן דיגמנו בעירום עבור ג'יימס ווייל. חלקם מוצגים בתוספות המיוחדות של גירסת הדי.וי.די. של הסרט. כמה מן הציורים האלו נרכשו על ידי אספן, והושאלו לצורך צילומי סרט זה.

ווייל אכן סבל לקראת סוף חייו משבץ, אשר השפיע על יכולותיו המנטליות. הוא אכן נמצא מת בבריכה שלו. היו שמועות כי מדובר ברצח, אולם הראיות הצביעו על כך שמדובר בהתאבדות. אף על פי כן, לא ידוע דבר אם היה או לא מי שסייע לווייל בהתאבדות שלו.

לא ידוע איזה סוג של מערכת יחסים, ואם בכלל, הייתה לווייל עם הגנן שלו, שייתכן ונשכר על ידי עוזרת הבית שלו. בראיונות המופיעים בסרט התיעודי המצורף לגירסת הדי.וי.די. של הסרט מסביר הסופר כריסטופר בראם כי דמותו של קייטון בון היא פיקטיבית לחלוטין.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]