האי וייט
|
||||||||||||||||||||
האי וייט (באנגלית: Isle of Wight) הוא אי לחופי בריטניה הגדולה בתעלת למאנש, המהווה מחוז בממלכה המאוחדת. בין האי לבריטניה הגדולה מפרידה רצועת הים סולנט, וסביבו נתיבי שיט חשובים רבים, לרבות נתיב מעבורות המסיעות נוסעים מהאי וייט לערים שונות בבריטניה הגדולה. עם הערים החשובות שבאי נמנות ניופורט, בירת המחוז, וקאוז, על חופו הצפוני. האי נחשב לאתר נופש וזכה לפופולריות רבה בעידן הוויקטוריאני.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
האי וייט נכבש על ידי שליטי וסקס במהלך המאה השביעית לספירה, ולאחר מכן הפך לחלק מממלכת אנגליה. במהלך ימי הביניים נכבש האי על ידי הנורמנים ואלו המשיכו לשלוט בו עד למאה ה-13, עת נמכר לאדוארד הראשון, מלך אנגליה. הכס האנגלי שמר מאז על שליטתו על האי ומינה את שליטיו. לתקופה קצרה האי אף הוכרז כממלכה בפני עצמה על ידי הנרי השישי, מלך אנגליה בשנת 1444, אך מלכו הראשון של האי מת ללא יורש והשושלת נכחדה אך מעט לאחר שהחלה. הנרי השמיני הקים מספר ביצורים על האי, אשר לימים הפכו לערים סנדטאון ויארמאות'.
האי זכה לעדנה מחודשת במהלך המאה ה-19 בזכות חיבתה של המלכה ויקטוריה למקום. ויקטוריה הורתה על הקמתו של בית אוסבורן ושהתה במקום במהלך ימי הקיץ. כתוצאה, האי הפך למוקד לעלייה לרגל לאנשי תרבות ורוח של אותה תקופה. כך, בין השאר, האי היה למקום בו נכתב "דייוויד קופרפילד" על ידי צ'ארלס דיקנס, ולמיקום תחנת הרדיו הראשונה של גוליילמו מרקוני.
במהלך המאה ה-20 שימש האי לא אחת למטרות צבאיות. במלחמת העולם השנייה היה האי לנקודת המוצא של מבצע פלוטו, במסגרתו הוקמו צינורות להזרמת דלק לבעלות הברית בפלישתן לנורמנדי. בעשורים שלאחר המלחמה שימש האי כאתר ניסויים לטילי חלל של הממלכה המאוחדת. באותן שנים האי נודע גם בזכות פסטיבלי הרוק שבו, ובייחוד פסטיבל האי וייט בשנת 1970, בו נכחו מאות אלפי אנשים.
[עריכה] גאוגרפיה וחיי בר
שטח האי הוא, בקירוב, 380 קילומטר רבוע, מתוכם כ-258 קמ"ר שטח חקלאי, 52 קמ"ר שטח בנוי ו-92 קמ"ר שטח חופים. תוואי הארץ השונים והמגוונים הרבים שבאי זיכו אותו בכינוי "אנגליה המיניאטורית", וכמחצית משטחו הוגדר כ"אזור יופי טבעי בולט" (AONB - Area of Outstanding Natural Beauty) מטעם סוכנות הטבע של הממלכה המאוחדת, והוכרז כאזור לשימור.
עם המאפיינים הבולטים של תוואי האי נמנים מצוקי הגיר ואזוריהם הפוריים, המהווים מוקד משיכה לחיות בר רבות, הנהר מדינה (Medina), הנשפך לסולנט, והנהר יאר המזרחי (Yar), הנשפך לתעלת למאנש מצדו המזרחי של האי. הנהר יאר המערבי, הנפרד מזה המזרחי, נשפך מצידו המערבי של האי. כמו כן, ראויה לציון הנקודה הגבוהה ביותר באי, סיינט בוניפאס דאון (St Boniface Down), המתנשאת לגובה 241 מטרים מעל פני הים.
הצד המערבי והמזרחי של האי נתונים לכוחות סחיפה מתמידים מצד גלי הים, ומוגנים על ידי מכשולים ורצועות אדמה שהוקמו על ידי תושבי האי לאורך ההיסטוריה. העיירה יארמאות', לשפך נהר היאר המערבי, הייתה בעבר אי בפני עצמה, וכעת מחוברת לאי וייט ברצועת אדמה צרה ממזרח לה.
חיי הבר באי עשירים למדי, וכוללים מספר מינים מוגנים, בהם מיני עטלפים, נמנמניים וסנאיים.
[עריכה] תרבות
ההפרדה הפיזית בין האי וייט לבריטניה הגדולה מתבטאת כיום במעמדו של האי וייט כמחוז עצמאי. מצב זה אינו ייחודי, ובעבר האי היה, לתקופה קצרה, אף לממלכה תחת הכתר הבריטי. אף על פי כן, זמן לא מבוטל היה האי לחלק ממחוז המפשייר, אשר עיקרו בכלל בבריטניה הגדולה, או מחולק לרובעים. ההשתייכות להמפשייר במשך השנים תרמה להתפתחות המבטא והדיאלקט המאפיין את האי, אך מאז ההפרדה מהמפשייר בסוף המאה ה-19 השימוש באלו הולך ופוחת.
קאוז היא מרכז שיט ספורטיבי גדול באזור והעיירה מארחת מספר מירוצים במהלך השנה, ובראשם "שבוע קאוז", הרגטה הוותיקה ביותר בעולם. במירוץ זה משתתפים מאות יאכטות ואלפי אנשי צוות ב-50 מירוצים שונים. באי נהוגה גם ריצת מרתון שנתית, מהוותיקות ביותר בממלכה המאוחדת. לצד אירועים שנתיים אלו באי קבוצות ומועדוני ספורט מקצועיים בתחום מירוצי האופנועים, ההוקי שדה וראגבי. באי גם ליגות כדורגל חובבניות.
האי וייט ידוע גם בזכות פסטיבלי המוזיקה הגדולים אשר נערכו בו במהלך המאה ה-20, ובראשם פסטיבל האי וייט בשנת 1970.
[עריכה] כלכלת האי
התעשייה הגדולה ביותר באי וייט היא התיירות, ולצידה החקלאות - שתיהן בעלות מסורת ארוכת שנים. חקלאי וחוואי האי מגדלים כבשים וגידולים שונים. עקב עלויות השינוע הגבוהות יחסית על פני תעלת למאנש הקשו על התעשייה, אך תושבי האי נדרשו לבעיה על ידי מציאת נישות מיוחדות בשווקים והתמקצעות בגידולים שהביקוש להם, ולפיכך מחירם, יכול לפצות גם על עלויות אלה. תנאים אלו, וכן תנאי האקלים הטבעי, הביאו לפריחת תעשיית גידולי כרמים ליינות ולפתיחת מספר מבשלות בירה באי.
באי יוצרו לעתים גם מוצרי ימאות, בהם בדי מפרשים, סירות וכדומה. באי התפתחה במהלך המאה ה-20 תעשיית כלי טיס ומספר חברות עסקו בבניית וייצור אלו ברחבי האי.
תושבי ומבקרי האי נעים לאורכו ורוחבו באמצעו מערכת כבישים ודרכים, בה פועלת מערכת תחבורה ציבורית המפעילה אוטובוסים. בעבר פעלה באי מערכת רכבות עניפה, אך פעילותה דעכה וכיום נותר קו פעיל אחד בלבד. בכל הקשור לתחבורה בין האי ואירופה או בריטניה הגדולה, ניתן להגיע אליו באמצעות טיסות סדירות, שירותי סירות ואף שירות רחפת בין האי לבריטניה הגדולה.
[עריכה] בתי כלא
מיקומו הגאוגרפי של האי, נפרד אך עדיין קרוב לבריטניה הגדולה, עשה אותו אידאלי להקמת בתי סוהר מאובטחים. שני בתי סוהר שכאלו הוקמו לצד העיר ניופורט ובמשך שנים רבות נחשבו בין המאובטחים ביותר ברחבי בריטניה. הם איבדו מוניטין זה בעקבות בריחת שלושה אסירים ב-1995, אשר הצליחו להסתתר מפני רשויות החוק מספר ימים בטרם נתפסו. ברבות הימים אוחדו שני בתי הסוהר, וכן אחד שלישי בעל רמת אבטחה נמוכה יותר, לכדי מתקן כליאה אחד גדול - בית סוהר הוד מלכותה האי וייט.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- אתר מועצת האי
- אתר לשכת התיירות
- אתר המוקדש לפסטיבלי מוזיקה באי
- אתר County Press - מקומון האי
- אתר "רדיו האי וייט" - תחנת רדיו מקומית
| מחוזות טקסיים באנגליה | ||
|---|---|---|
|
