הביקורת של לוקאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הביקורת קרויה על שם העבודה של רוברט לוקאס על מדיניות מקרוכלכלית. לפי ביקורת זו, ניסיון לעצב מדיניות מאקרוכלכלית ולצפות מה יקרה בהמשך אך ורק על סמך נתונים היסטוריים מצרפיים אינו נכון מתודולוגית.

הבסיס לרעיון שלו הגיע עוד לפניו (חוק גודהארט וחוק קאמפבל) אך במטלה שהגיש ב-1976 הוא הגיע ללב העניין, רעיון שביטל מודלים כלכליים בקנה מידה גדול כמקור מהימן לפיתוח מדיניות. מאחר שהמשתנים נקשרו כאשר אחד מהם לא היה מבני, כלומר לא נגרם בשל מדיניות ממשלתית ולא היה מובנה בתוך המערכת, התגובות שלהם אחד לשני יהיו בהכרח שונות מאשר היו לו אחד המשתנים היה מושפע במכוון על ידי ממשלה. לכן מודלים שמבוססים על קשר בין משתנים, הגוררים שעל ידי שינוי של אחד מהמשתנים אפשר להביא לשינוי הרצוי באחר טועים. בלשונו של רוברט לוקאס עצמו:

"בהינתן שבמודל הכלכלי נתון שכל סוכן מקבל החלטות באופן אופמטימאלי, וקבלת החלטות באופן אופטימאלי בהכרח מושפעת משינויים בסביבה החיצונית, נובע בהכרח שכל יישום של מדיניות יוביל לשינוי של המודלים האלה עצמם". לוקאס מציע לפיכך שכדי לחזות את ההשפעה של מדיניות באמת, יש להשתמש במדדים אמיתיים (העדפות צרכן, טכנולוגיה, נוכחות משאבים) שמשפיעים על התנהגות של אינדיוידואל. אם נוכל לחזות מה אינדיווידואל יעשה, ונכניס לשיקוליו גם את השפעת המדיניות עצמה, נוכל לחזות מה יקרה.

לביקורת הייתה השפעה רבה לא רק בשל כך שהיא הפריכה מודלים רבים, אלא גם בשל כך שהיא עודדה כלכלנים רבים לתת יסודות מיקרוכלכליים למודלים שלהם. יסודות מיקרוכלכליים תמיד היו דבר רצוי, אך לוקאס עזר לשכנע שהם גם הכרחיים. כלכלנים הושפעו מביקורת זו ואחריה המודלים הכלכליים היו מבוססים יותר על מיקרו-כלכלה.

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יישום חשוב של הביקורת של לוקאס הוא שהקשר השלילי בין אינפלציה לאבטלה, כלומר על עקומת פיליפס, יכולה להכזיב אם הרשות המוניטארית מנסה לנצל אותה. ניסיון להעלות את האינפלציה בתקווה להוריד את האבטלה תגרום לחברות לצפות את ההעלאה ולהתחשב בה בשיקולי העסקת עובדים. במילים אחרות – העובדה שמדיניות מוניטארית שגרמה לאינפלציה בעבר גרמה גם לאבטלה נמוכה אינה גוררת שיצירת אינפלציה תקטין את האבטלה שוב.

לדוגמה – מצודת פורט נוקס אף פעם לא נכבשה. זה לא אומר שאפשר לשלוח את השומרים לחופשה, שכן המניעים לא לכבוש את המצודה תלויים בשומרים. במילים אחרות – אם המצודה תהיה שמורה היום לא סביר שיכבשו אותה. אך שינוי במצב, כמו שליחת השומרים, תגרום להערכה מחדש של היתרונות והחסרונות בניסיון כיבוש פוטנציאלי. כך שהעובדה שאין שודדים שמנסים לתקוף את המצודה עכשיו, לא אומר שלא יהיו כאלה אם תשתנה המדיניות.