הגנת אי שפיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הגנת אי שפיות במשפט הפלילי היא אחת מדרכי ההגנה האפשריות לנאשם בכך שיטען כי אין להטיל עליו אשמה פלילית בגין הפרת החוק כיוון שהיה בלתי שפוי בעת שביצע את הפשע שבו הוא מואשם, אף על פי שכיום הוא כשיר לעמוד לדין. הגנת אי שפיות תגרור בעקבותיה בדרך כלל דרישה לבדיקה פסיכיאטרית ("הסתכלות"). יש להדגיש כי "אי שפיות" בהקשר הפלילי שונה מן ההגדרה של מחלת נפש פעילה, וכי הגדרה משפטית זו עשויה להשתנות ממדינה למדינה. כאשר מתקבלת הגנת אי שפיות, עשוי הנאשם שלא לעמוד לדין או שלא להיענש, אלא להישלח לטיפול נפשי באשפוז או לטיפול מרפאתי.

הגנת אי השפיות קיימת במשפט הפלילי של רוב מדינות העולם המכבדות זכויות אדם ושבהן שלטון חוק, אולם מידת השימוש בהגנה זו שונה ממדינה למדינה.

הגנת אי שפיות מבוססת בדרך כלל על הערכה של מומחים בפסיכיאטריה משפטית, ולפיה הנאשם לא היה מסוגל להבחין בין טוב לרע בעת שביצע את מעשה הפשע או שלא היה מסוגל לשלוט בדחפיו. במערכות משפט מסוימות קיימת דרישה שבתהליך הערכת המומחה תינתן הדעת אף בשאלה האם הנאשם היה מסוגל לשלוט על התנהגותו בעת ביצוע העבירה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגנת אי שפיות בדין הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב קדמי, על סדר הדין בפלילים. תל אביב: דיונון, תשס"ח-תשס"ט.
  • יורם רבין, יניב ואקי, דיני עונשין כרך ב' (2010).
  • גבריאל הלוי תורת דיני העונשין כרך ג (2010).
  • עדי פרוש, ‫ אי-שפיות, היעדר שליטה וסעיף 34 ח של חוק העונשין (תיקון מס’ 39) (חלק מקדמי וחלק כללי), תשנ"ד- 1994. עיוני משפט 1997;כ"א(1):139-171.
  • דוד א. כהן, אחריות מופחתת ואי-שפיות במשפט הישראלי: סקר פסיקה ישראלית קיימת וחקיקה חדשה. שיחות: כתב-עת ישראלי לפסיכותרפיה 1995;‏10(1):60-65.‬
  • מרדכי קרמניצר, נטל השכנוע בעילות אי-שפיות ושכרות. הפרקליט 1977;ל"א:465-484.
  • ע"פ 4473/03 מארק שטרייטנר נ' מדינת ישראל. קובץ PDF
US Department of Justice Scales Of Justice.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.