המלך ואני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המלך ואני
Kingandiposter.jpg
שם במקור: The King and I
בימוי: וולטר לאנג
הפקה: צ'ארלס בראקט
תסריט: מרגרט לנדון (נובלה)
אוסקר המרשטיין
ארנסט להמן
שחקנים ראשיים: דבורה קר, יול ברינר,
ריטה מורנו
מוזיקה: ריצ'רד רוג'רס
הקרנת בכורה: 28 ביוני 1956
משך הקרנה: 133 דקות
שפת הסרט: אנגלית
דף הסרט ב-IMDb

"המלך ואני" הוא שמו של מחזמר וסרט שכתב הצמד ריצ'רד רוג'רס ואוסקר המרשטיין על בסיס ספרה של מרגרט לנגדון, "אנה ומלך סיאם". העלילה מבוססת על סיפורה האוטוביוגרפי של אנה ליאונאוֹוֶנְס, ששירתה כאומנת לילדיו של מלך סיאם, מונגקוט, בתחילת 1860.

הסרט זכה ב-5 פרסי אוסקר, והיה מועמד ל-4 פרסי אוסקר נוספים‏[1][2] .

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנה ליאונאוֹוֶנְס, אלמנה מאנגליה, מגיעה בתחילת 1860 עם בנה הצעיר לבנגקוק שבסיאם (כיום תאילנד) כדי ללמד אנגלית את ילדי מלך סיאם. היא מאיימת לעזוב כשמתברר לה שהבית שהובטח לה בחוזה שחתמה עם המלך לא יינתן לה, אך משנה את דעתה כשהמלך מציג בפניה את ילדיו הרבים. בסופו של דבר הוא מספק לה בית כפי שהבטיח, ומגלה עניין רב בתרבות המערבית שאנה מייצגת. פעמים רבות הוא לא מצליח לשלב בין הדרכים המערביות-המודרניות שבהם הוא מתעניין לבין מנהגיו המסורתיים. באותו זמן, מלך סיאם מקבל מתנה ממלך בורמה - נערה בשם טַאפְּטִים. היא מתיידדת עם "מיסיס אנה", כפי שהיא מכנה אותה, ואף שואלת ממנה עותק של הספר "אוהל הדוד תום". היא מעבדת את הספר לריקוד בלט סיאמי, שאותו היא מבצעת בקבלת הפנים הממלכתית לשליחים מאנגליה, ובו היא מבהירה שהיא לא רוצה להיות שפחה של המלך. היא בורחת עם אהובה, וכשהיא נתפסת, אנה מונעת מהמלך להלקות אותה, ובכך גורמת למלך לברוח מהמקום בבושה ולהסתגר במשך שבועות. אנה מתכוננת לעזוב את סיאם, אך היא מקבלת הודעה לפיה המלך עומד למות. היא מחליטה להישאר כדי לעזור לבנו הבכור - התלמיד האהוב עליה - לרשת את מקומו.

המחזמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר "אנה ומלך סיאם" נכתב ב-1944 והפך לסרט בכיכובו של רקס הריסון ("גבירתי הנאווה") ב-1946.

רוג'רס והמרשטיין עיבדו את הסיפור למחזמר, שעלה לראשונה בברודוויי במרס 1951, בכיכובם של גרטרוד לורנס בתפקיד אנה ויול ברינר בתפקיד המלך, תפקיד שהפך למזוהה ביותר עמו. ברינר חזר לגלם את המלך בברודוויי בשנים 1977 ו-1985.

הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזמר המצליח של רוג'רס והמרשטיין הפך ב-1956 לסרט בכיכובם של יול ברינר, דבורה קר וריטה מורנו. ברינר זכה בפרס האוסקר על משחקו בסרט. את שיריה של קר, שחקנית מוכשרת שלא ניחנה בקול מוצלח, דיבבה הזמרת מרני ניקסון (כפי שנעשה גם בסרט "גבירתי הנאווה").

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The 29th Academy Awards (1957) Nominees and Winners. oscars.org. אוחזר ב־2011-08-21.
  2. ^ "NY Times: The King and I", NY Times. אוחזר ב־ 2008-12-22.