הצבע ארגמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הצבע ארגמן
The Color Purple.jpg
שם במקור: The Color Purple
בימוי: סטיבן ספילברג
הפקה: סטיבן ספילברג, פטר גובר
קווינסי ג'ונס
תסריט: אליס ווקר
עריכה: מייקל קאן
שחקנים ראשיים: וופי גולדברג
דני גלובר
מוזיקה: קווינסי ג'ונס
צילום: אלן דביאו
חברת הפצה: האחים וורנר
הקרנת בכורה: 18 בדצמבר 1985
משך הקרנה: 154 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 15,000,000‏$
הכנסות: 98,467,863‏$
פרסים: מועמד לאחד עשר פרסי אוסקר
דף הסרט ב-IMDb

הצבע ארגמןאנגלית: The Color Purple) הוא סרט קולנוע אמריקאי המבוסס על ספר באותו שם מאת אליס ווקר. הסרט צולם ב-1985 בארצות הברית, ובוים על ידי סטיבן ספילברג.

בסרט הופיעו לראשונה השחקנית וופי גולדברג ואופרה ווינפרי.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מתאר כ-40 שנים מחייה של סילי, אישה אפרו-אמריקאית, בין השנים 1909 - 1947.

סילי ונטי, זוג אחיות, חיות תחת ידן הקשה של אביהן. סילי, הנתפסת בתור הבת הנחותה לצד אחותה היפה והמשכילה, נאנסת על ידי אביה ויולדת פעמיים לפני גיל ארבע עשרה, כאשר את שני הילדים אביה מסר לאחר שנולדו, לא לפני שהספיקה להעניק להם את השמות אדם ואוליביה.

אל בית המשפחה מגיע אלברט ג'ונסון, הידוע בכינויו "אדון", אלמן ואב לשלושה. הוא מבקש מאביהן של סילי ונטי להינשא לנטי על מנת שתגדל את ילדיו ותתחזק את משק הבית בזמן שיעבוד בחווה שלו. האב מסרב אך מציע כפרס ניחומים את סילי ה"פגומה" ואלברט אוסף אותה באי רצון אל ביתו. עם הגעתה נבלעת סילי בתסבוכבת של עבודות פרך, טיפול בילדים לא שלה וברדון כבד מצד האדון, אשר מכה אותה על חוסר צייתנות באשר הוא. במהלך יום קניות במרכז העיר פוגשת סילי אישה הנושאת תינוקת. כאשר שואלת לשמה מספרת האישה ששם התינוקת הוא אוליביה ושהיא מאומצת. סילי יוצרת קשר חטוף עם התינוקת עד אשר האישה עוזבת את החנות.

זמן מה לאחר מכן מגיעה אל ביתם נטי, שבגרה מספיק כדי להפוך לקורבן נוסף של אביה, וניצודה בעיני האדון. השתיים מבינות את המצב ונטי מחליטה ללמד את סילי קרוא וכתוב לפני שתסולק, על מנת שיוכלו לשמור על קשר בכתב לאחר שיופרדו. זמן קצר עובר עד שהאדון מנסה לבצע את זממו בנטי, אך זו מתנגדת לו ומפעילה מולו אלימות. כתוצאה מכך קורע האדון את השתיים זו מזו ונטי מסולקת מביתם, בורחת אל יעד בלתי ידוע. נסיונותיה של סילי ליצור קשר עם נטי בכתב נכשלים כאשר האדון מטיל הסגר על תיבת הדואר ומונע ממנה גישה אל המכתבים. בינתיים היא מחליטה להרגיל את עצמה לקרוא באופן שוטף לקראת היום בו יגיע מענה מאחותה.

השנים עוברות וסילי מתבגרת להיות אישה כנועה וצייתנית. ילדיו של האדון גדלים ובנו הבכור, הרפו, מעבר צעירה מן האזור בשם סופיה, צעירה דעתנית וכבדת משקל שאינה נכנעת לכוחם של הגברים. השניים נישאים לאחר התנגדותו של האדון, אך שתלטנותה מקשה על התנהלותו של הרפו, וכאשר הוא מתייעץ עם סילי בנידון, היא אומרת לו להכות אותה, כיאה ליחס לו היא זוכה מהאדון. לאחר שהרפו מנסה את הצעתה של סילי מתעמתת איתה סופיה (שהחזירה להרפו באותו מטבע), באומרה שאין בכוונתה להיכנס למלחמות בביתה שלה. בסופו של דבר היא עוזבת יחד עם ילדיה את הבית.

דמות נשית נוספת המשתלבת במארג המשפחתי היא שוגר אייברי, זמרת מועדונים נערצת ומושא הערצתו של האדון. שוגר היא בתו של הכומר המקומי אשר נידה אותה מביתו לאחר שהרתה מחוץ לנישואים, אך היא מלאת אמונה שיום אחד יחזור בו ויקבל אותה. האדון אוסף אותה לביתה לאחר שחלתה וקשרי חברות נוצרים בינה לבין סילי המטפלת בה. לכבוד הגעתה הופך האדון את הצריף הישן שבחלקתו למועדון לילה בו מופיעה שוגר מדי ערב. כאשר מגיע זמנה לעזוב סילי פותחת מולה את סגור לבה, וטוענת שרק כששוגר בסביבה היא לא מוכה על ידי האדון. שוגר מתחילה לשאול אותה על טיב יחסיהם ומהר מאוד מסתבר לה שסילי לא יודעת דבר על תינוי אהבים לאור יחסו המנוכר של האדון, ושלכאורה היא בתולה. היא מחליטה לתת לסילי את מה שהגברים בחייה לא נתנו לה והשתיים מעבירות ליל אהבים יחד. למחרת היום מחליטה סילי לארוז את מטלטליה ולברוח יחד עם שוגר, אך ברגע האחרון מתקפלת ונותרת בחווה עם האדון.

בינתיים, סופיה חייה חיים חדשים עם ילדיה ועם בן זוג חדש. במהלך יום סידורים בעיר היא מקבלת הצעה מאשתו של ראש העיר, מיס מילי, לבוא לביתה כדי להפוך לעוזרת. גאוותה לא נותנת לה לשתוק והיא מתחצפת למיס מילי. בתגובה מכה אותה בעלה בכנותה כושית, אך סופיה אינה עוצרת כאן ומחזירה לו באותו מטבע. במהרה נאספים כל לבני העיר סביבה והיא נעצרת לאחר ששוטר מקוף מכה אותה וגורם לה לפגיעה מוחית חמורה. שמונה שנים מאוחר יותר היא משוחררת מהכלא, פגועה וכנועה, ונאספת להיות העוזרת של מיס מילי למרות הכל.

בפעם הבאה ששוגר מגיעה אל העיירה מגלים האדון וסילי המאוכזבים כי היא התמסדה ונשאה, והזוג הטרי מגיע להתארח בביתם. באחד הימים יוצאת שוגר לאסוף את הדואר ומגלה להפתעתה מכתב המיועד לסילי מאחותה נטי. במהרה מסתבר לשתיים כי האדון הסתיר לאורך השנים את כל המכתבים שיועדו לסילי מאחותה, ובמהלך העדרותו הן מוצאות תיבה עם צרור שמן של כל המכתבים שנשלחו במהלך השנים. סילי מתחילה לקרוא אותם לפי הסדר ומגלה את סיפורה של נטי: לאחר עזיבתה את בית האדון נאספה על ידי זוג מסיונרים חשוך ילדים אשר אימץ את שני ילדיה של סילי, אדם ואוליביה. כחלק משליחותם נוסעים החמישה לגור באפריקה על מנת לחנך וללמד את בני המקום, אך במהרה פולש האדם הלבן ליבשת ובמהלך סלילת כביש חוצה ארצי רומס את הכנסייה ומפעל החיים של הזוג. כתוצאה מכך האם המאמצת נפטרת מיגון והארבעה מתכננים לחזור לארצות הברית לאחר שמחלקת ההגירה תעביר את האישורים לכך.

במהלך קריאת המכתב האחרון נחבטת סילי בידי האדון לאחר שנעדרה ממטלות הבית ונקראת לעשות לו תגלחת. בשלב זה, לאחר שהאמת על המכתבים יצאה לאור, מחליטה סילי לשים קץ למסכת ההתעללות ולשסף את גרונו של האדון עם התער, אך שוגר, בעזרת חושיה החדים, חשה בסכנה מבעוד מועד ועוצרת את סילי ברגע האחרון לפני ההריגה.

לאור הזעם הנאגר בסילי, בארוחת חג המולד מודיעה שוגר לאדון כי היא ובעלה עוזבים ביחד אתה לטנסי. סופיה הנוכחת בחיק המשפחה מעודדת את מעשיה של סילי וכתוצאה מכך מחליטה לאסוף אומץ ולשקם את גאוותה מחדש. האדון מתעמת עם הנשים ומתחיל להטיח עלבונות בסילי, אך זו אינה נשברת הפעם, מאיימת על חייו ובורחת עם שוגר ובעלה מן החווה אחת ולתמיד.

לאחר עזיבתה לחיים עצמאיים מתבשרת סילי על מות אביה. בהלוויה מסתבר לה כי אותו אדם אינו היה אביהם האמיתי שלה ושל נטי, ואילו אביהן הביולוגי הוצא להורג בלינץ' כאשר היו צעירות. לאור המצב, הרכוש אשר היה שייך לאב הביולוגי עובר אליה בירושה, וכן גם החנות המשפחתית. סילי חוזרת אל בית אביה שם ופותחת חנות מיוחדת למכנסי גברים ונשים כאחד.

לאחר עזיבתה מקבל האדון מכתב בתיבת הדואר לסילי מנטי על מנת לקבל אישור על היותה אזרחית המדינה. בצעד לא שגרתי וממקום של תיקון הוא נוסע בעצמו למשרדי הממשלה לסדר את ענייני ההגירה, וזמן קצר לאחר מכן חוזרים נטי ושני ילדיה של סילי אל ביתה של סילי, כשהאדון משקיף עליהם מרחוק.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועמדויות ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסקר 1986[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט היה מועמד ל-11 פרסי אקדמיה באוסקר 1986, אך לא הצליח לזכות באף אחד מהם. זהו הסרט היחיד שבו 3 שחקניות אפרו אמריקאיות היו מועמדות לזכייה בפרס. המועמדויות לאוסקר:

גלובוס הזהב 1986[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט היה מועמד ל-5 פרסים, וזכה באחד. המועמדויות:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]