הרמוניה טונאלית פונקציונאלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: מהימנות נמוכה ואי דיוקים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

הרמוניה טונאלית פונקציונאלית היא אוסף של חוקי ההרמוניה שהתיצבו בסביבות ראשית תקופת הבארוק ואותם כתב והנחיל לדורות המלחין והחוקר ז'אן פיליפ ראמו. חוקים אלו התבהרו בתקופת הברוק בייחוד ביצירותיו הקוראליות של באך. כיום נלמדים החוקים בישראל תחת השם "הרמוניה מסורתית" במגמות המוזיקה התיכוניות ושליטה בנושא הינה חובה לבחינות הכניסה לבתי הספר למוזיקה באוניברסיטאות .

ההרמוניה הפונקציונאלית מתבססת על סולם מינורי או סולם מז'ורי לסוגם. הפונקציונאליות בהרמוניה בבסיסה בנויה על-פי עקרון של היררכיה ברורה בין דרגות הסולם ה"יציבות" (דרגות 1,3,5) ל"לא יציבות" כאשר כל דרגה הינה בעלת "שאיפה" אחרת ליציבות.

לדוגמה: דרגה 7 (סי בסולם דו מז'ור) נחשבת בעלת זיקה מאוד חזקה לדרגה 1 (דו) וברוב המקרים נדרשת לעשות תנועת חצי טון למעלה לפתרון.

מן החוקים האלה נגזרים חוקי ההרמוניה. חוקי ההרמוניה הפונקציונאלית הינם חוקים לאקורדים בעלי שניים או שלושה מרווחי טרצות שונות או אחידות (אקורד מז'ור, מינורי, מוגדל, מוקטן, ספטאקורד ואקורד חסר) הבנויים בדרך כלל בכתיבה לארבעה קולות - סופרן, אלט, טנור, ובס.

חוקי ההרמוניה הבסיסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהרמוניה הפונקציונאלית ישנה חלוקה ברורה של האקורדים הבנויים על כל דרגות הסולם בהיפוכם השורשי (ראו היפוכי אקורדים) ל-3 פונקציות היררכיות מרכזיות:

  1. טוניקה - יציבות.
  2. דומיננטה - חוסר יציבות (משיכה רק לטוניקה או לדרגה יותר דומיננטית מזאת הנתונה).
  3. סובדומיננטה - פיתוח (מוביל לדומיננטה או טוניקה).

סדר האקורדים נקבע על ידי הפונקציונאליות שלהן בתהליך יצירת המתח וההרפיה.

חלוקת הפונקציונאליות האפשריות (כל פונקציה מרכזית ניתן להחליף בפונקציה אחרת חלשה יותר או חזקה יותר בהתאם לתרחיש):

דרגה 3 <- דרגה 1 (טוניקה מרכזית) -> דרגה 6

דרגה 3 <-דרגה 5 (דומיננטה מרכזית) -> דרגה 7

דרגה 2 <-דרגה 4 (סובדומיננטה מרכזית)-> דרגה 6

מהלכים הרמונים בסיסיים ינועו לרוב על ציר "יציבות -> (הכנה למתח ->) מתח -> יציבות. אם נסתכל על ציר זה בעזרת הדרגות, יראה מהלך זה כך:

I -> IV -> V -> I

מהלך נוסף הוא מהלך ה"שתיים-חמש-אחת" השכיח מאוד בג'אז. המהלך כשמו כן הוא: דרגה 2 -> דרגה 5 -> דרגה 1 (סובדומיננט -> דומיננט -> טוניקה):

II -> V -> I

היפוכי אקורדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היפוך בנוי על העברת הצליל התחתון באקורד אוקטבה למעלה. משמאל לימין ההיפוכים הם: שורש (טרצקווינאקורד),סקסטאקורד וקוורטסקסטאקורד

לאקורד בעל שלושה צלילים ישנם שלושה היפוכים, וכך הלאה. להיפוכים תפקיד חשוב בהרמוניה הפונקציונאלית, הואיל והקול הנמוך ביותר שעליו נבנה האקורד או היפוכו (הבס) נחשב למכתיב ההתקדמות ההרמונית.

הולכת קולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההרמוניה המסורתית היא בעלת איסורים שמהם נבנים החוקים להולכת הקולות (בדרך כלל ארבעה קולות).

  • הדרגות הראשיות יופיעו לפי הסדר: טוניקה , סוב דומיננטה , דומיננטה.(לטוניקה מותר לבוא "מתי שבא לה" , אך לסוב דומיננטה אסור לבוא אחרי הדומיננטה)
  • אסור שאותה פונקציה תופיע בסוף תיבה ובראשית התיבה הבאה.
  • אסורה תנועת בס של שתי (או יותר) קוורטות או קווינטות באותו כיוון.
  • אסור שקול יעלה מעל או ירד מתחת לקול הקרוב לו.
  • אוקטבות: אסור שיהיה מרווח של יותר מאוקטבה בין כל הקולות הקרובים למעט הבס והטנור (מותר עד 2 אוקטבות).
  • קולות מקבילים: תנועה מקבילה של קווינטות ואוקטבות בין כל שני צלילים אסורה.
  • אסורה גם הכפלת הטון המוביל הוי אומר - הכפלת הטרצה באקורד דומיננטי