בארוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"ארוחת ערב באמאוס" מאת קאראווג'ו. צויר ב-1601. השימוש באור וצל יוצר דרמה אופיינית לסגנון הבארוק.

בארוֹק הוא הסגנון האמנותי ששלט באירופה מסוף המאה ה-16 ועד אמצע המאה ה-18. הבארוק היווה המשך לסגנון המנייריזם שקדם לו והתאפיין בריאליזם רב, משופע ברגשניות, דינמיות ופאר. בניגוד לסגנון הרנסאנס שהתאפיין בסימטריה, איזון ורוגע ופנה אל השכל והשכנוע, סגנון זה התאפיין במורכבות, מיזוג ניגודיים, תנועה ודרמטיות, כאשר הוא פונה אל הרגש והדמיון, ומנסה לשבות ולהקסים את עין המתבונן.

מקורו של המונח "בארוק" כנראה במילה הפורטוגזית Baroco, שמשמעותה "פנינה בעלת צורה חריגה", ואשר שימשה את מבקרי האמנות של תחילת המאה ה-18 לתאר דבר לא מושלם, כיוון שאמנות המאה ה-17 נחשבה לאמנות אנטי-קלאסית ביחס לרנסאנס. אולם מאמצע המאה ה-19 הופסקה הביקורת על הסגנון המצועצע. המונח "בארוק" השתרש כתיאור של תקופה היסטורית שלמה, הכוללת מלבד הסגנון האמנותי, גם סגנון מוזיקלי אופייני, וכן סגנון ספרות ומדע.

הרקע להופעת הבארוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

"ישו בסערה בימת כנרת" מאת רמברנדט ואן ריין. השימוש בהקפאת התנועה מהווה אחד מהסממנים הבולטים של סגנון הבארוק.

הופעת סגנון הבארוק קשורה לשינויים דתיים, חברתיים ופוליטיים של התקופה:

  • שינוי דתי - השינוי הדתי הוא תחילת הקונטרה-רפורמציה: בתחילת 1517 קמה בגרמניה תנועת רפורמציה שטענה נגד הכנסייה ורצתה לטהר אותה. כתגובת נגד, לאור נטישת הכנסייה הקתולית על ידי מאמינים רבים, קמה תנועת הקונטר-רפורמציה. לפי גישה זו, כדי להחזיר את המאמינים יש לפאר ולהאדיר את הכנסיות באירופה. לכן נעשה בכנסיות שימוש בזהב, שיש ושאר חומרים יקרים, כדי לרגש את המאמינים, לתת תחושה של אור אלוהי. באמצעות האמנות נמשכו המאמינים לחזור לכנסייה - האדם הפשוט נדהם מהגודל, הפאר והכוח הרב של הכנסייה.
  • שינוי חברתי - מאפיין אשר תרם רבות לביסוס הסגנון הנו התחזקותו הכלכלית של מעמד הביניים באירופה ויצירת שכבה חברתית אשר תומכת באמנים ומעודדת יצירה פרטית.
  • שינוי פוליטי - במאה ה-17 הצליחה הולנד, לאחר מלחמה קשה, להשתחרר מהשלטון הספרדי ומקימה רפובליקה. כתוצאה מכך פחתו עבודות האמנות עבור בית המלוכה ומי שהפך להיות הפטרון החדש של האמנות הוא מעמד הסוחרים.

מקובל לומר שאבי סגנון הבארוק היה מיכלאנג'לו די קרוואג'ו האיטלקי, ועם ממשיכי דרכו הידועים נמנים ג'ובאני לורנצו ברניני באיטליה ורמברנדט בארצות השפלה. לתחום המוזיקלי בתקופת הבארוק משתייכים יוהאן סבסטיאן באך, גאורג פרידריך הנדל וגיאורג פיליפ טלמן.

סגנונות שונים של בארוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בארוק איטלקי - המרכז החשוב ביותר של הבארוק באיטליה היה ברומא - שם יושב האפיפיור. האפיפיור רצה להפוך את רומא לעיר המפוארת והחשובה בעולם, כדי למשוך את ההמון חזרה אל הדת הקתולית. לכן, הוא הזמין אמנים רבים מכל הסוגים: אדריכלים כדי לבנות כנסיות מפוארות, וכן ציירים ופסלים רבים כדי לקשט אותן.
  • בארוק צרפתי - לעומת הבארוק האיטלקי שבפטרונות האפיפיור, הבארוק הצרפתי היה בחסות המלך. המרכז שלו שכן בשני ארמונות: אחד בפריז והשני בוורסאי. בארוק זה מאופיין בהרבה מאוד אלמנטים קישוטיים, הרבה זהב ועומס אמנותי.

תקופת הבארוק בתחום המוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מוזיקת בארוק

המונח "מוזיקת בארוק" לכאורה מתאר את המוזיקה שהולחנה בתקופת הבארוק, אך למעשה הוא מכסה גם תקופה מאוחרת יותר. בהערכה גסה ניתן לומר כי התקופה המדוברת היא בין השנים 1600 ל-1750. מוזיקת הבארוק מאופיינת בשימוש נרחב בפוליפוניה, הרמוניה וקונטרפונקט.

מלחינים בולטים בתקופת הבארוק:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]


זרמים באמנות הציור

יוון העתיקהרומא העתיקהביזנטיוןמנייריזםבארוקרוקוקו
נאו-קלאסיציזםרומנטיציזםפרה-רפאליטיםאר-נובוריאליזםאימפרסיוניזםפוסט אימפרסיוניזםנאו-אימפרסיוניזםפוינטיליזם

זרמים בציור במאה העשרים

אמנות מופשטתקוביזםאקספרסיוניזםפוטוריזםקונסטרוקטיביזםסוריאליזםאקספרסיוניזם מופשטפוביזםפופ ארטאופ ארטנאו-גאודאדא

פורטל האמנות