חברה זומבית
בכלכלה פוליטית, חברה זומבית היא חברה (פירמה) שזקוקה לחילוץ כדי לפעול, או חברה עם חובות שמסוגלת להחזיר את הריבית על חובותיה אך לא להחזיר את הקרן.
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
חברות זומביות הן עסקים בעלי חוב שאף על פי שהם מייצרים מזומנים, לאחר כיסוי עלויות שוטפות, עלויות קבועות (שכר, תעריפים, שכר דירה), יש להן רק מספיק כספים לשלם את הריבית על ההלוואות שלהן, אבל לא את החוב עצמו (הקרן). מכיוון שכך, הן תלויות בדרך כלל במימון מחדש של החובות שנפרעים ("גילגול החוב") להמשך קיומם, ועלולים לעמוד בפני סיכוני כושר פירעון במקרה שהריבית תעלה או משקיעים ייסוגו ממימון נוסף.[1]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המונח "חברת זומבים" הוחל על חברות יפניות שנתמכו על ידי בנקים יפניים בתקופה המכונה "העשור האבוד" לאחר קריסת בועת מחירי הנדל"ן היפנית ב-1990. לאחר פיצוץ הבועה, הבנקים ביפן המשיכו לתמוך בחברות חלשות או כושלות.[2] כך, למשל, החברה קמעונאית דאיאי היא דוגמה לחברה גדולה שהתרחבה מאוד במהלך הצמיחה היפנית שקדמה להתרסקות, אך בנסיבות אחרות, התנהלותה הכלכלית הייתה צפויה להביא אותה לפשיטת רגל. בהקשר זה, קבע שר האוצר היפני, טקאו הירנומה, את המונח "גדולה מדי להיכשל", המתאר תאגיד ענק אשר קריסתו תהיה הרסנית לכלכלה כולה.[2][3]
המונח חברת זומבי חזר לשיח המקצועי הכלכלי לקראת סוף העשור (2010 והלאה) בעקבות המצב של ריבית 0 (ZLB) בארצות המערב.[4]
בסין, עד לשנת 2016, בעקבות ההאטה שאפיינה את הכלכלה במדינה, חברות תעשייתיות סיניות (בענפי פלדה, אלומיניום, נייר וכו') החלו לסבול מבעיית קיבולת יתר, כאשר קיבולת היתר עלתה מ-0% ב-2007 לממוצע של 13% עד 2015, עם נתונים גבוהים מ-30% בחלק מהענפים (מלט ופלדה ב-2014).[5] במהלך 2016, הקונגרס הלאומי העממי (הפרלמנט בסין) הודיע כי מכיר בסוגיית 'מפעלי הזומבי' והממשלה הודיעה כי תסגור או תארגן מחדש חברות תעשייתיות רבות הנמצאות בבעלות המדינה עד שנת 2020.[6][7] בתעשיות הפחם והפלדה, אובדן העבודה הצפוי כתוצאה מכך היה צפוי להגיע ל-1.8 מיליון פיטורים (15% מכוח העבודה), כאשר סך הפיטורים נאמד ב-6 מיליון עובדים.[8]
הדרכים להתאוששות חברות זומבי ביפן היו הפחתת כוח העובדים של חברות זומבים ומכירת הנכסים הקבועים שלהן. צעדים אלו הועילו בהקלת ההחלמה שלהם. עם זאת, ארגון מחדש של תאגידים ללא שקיפות חשבונאית או על ידי תמריצים מרתיעים למנהלים לא היה יעיל. בנוסף, ארגון מחדש של תאגידים גם נמצא כחסר אפקטיביות, בהיעדר סביבה מאקרו-כלכלית חיובית כמו גם תמיכה פיננסית חיצונית משמעותית.[9]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Ryan Banerjee, Boris Hofmann, Corporate zombies: anatomy and life cycle, SSRN Electronic Journal, 2020 doi: 10.2139/ssrn.4051592
- ^ 1 2 Denny, Charlotte (20 נוב' 2002). "Japan's zombie economy – not buying but browsing". The Guardian. ארכיון מ-26 בדצמבר 2019. נבדק ב-13 בדצמבר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Brooke, James (29 באוקטובר 2002). "They're Alive! They're Alive! Not!; Japan Hesitates to Put an End to Its 'Zombie' Businesses". New York Times. ארכיון מ-16 בפברואר 2009. נבדק ב-19 בספטמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Müge Adalet McGowan, Dan Andrews, Valentine Millot, The walking dead? Zombie firms and productivity performance in OECD countries, Economic Policy 33, 2018-08-28, עמ' 685–736 doi: 10.1093/epolic/eiy012
- ^ "The march of the zombies". The Economist. 27 פבר' 2016. ארכיון מ-1 בדצמבר 2017. נבדק ב-19 בספטמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "China to clean-up 'zombie' companies by 2020: Xinhua". Xinhua / Reuters. 17 ינו' 2016. ארכיון מ-8 בנובמבר 2020. נבדק ב-3 ביולי 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Tu, Lianting (8 מרץ 2016). "China's Takeover Troubles Putting Xi's 'Zombie' Reforms to Test". Bloomberg. ארכיון מ-2019-12-26. נבדק ב-2017-03-12.
"We will address the issue of ‘zombie enterprises’ proactively yet prudently by using measures such as mergers, reorganizations, debt restructurings and bankruptcy liquidations," (Li Keqiang)
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Petricic, Sasa (3 מרץ 2016). "Massive layoffs coming as China confronts its overbuilt 'zombie economy'". CBC News. ארכיון מ-8 בנובמבר 2020. נבדק ב-13 במרץ 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Shin‐ichi Fukuda, Jun‐ichi Nakamura, Why Did ‘Zombie’ Firms Recover in Japan?, The World Economy 34, 2011-07, עמ' 1124–1137 doi: 10.1111/j.1467-9701.2011.01368.x