הרפובליקה העממית של סין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרפובליקה העממית של סין
中华人民共和国
Flag of the People's Republic of China.svg National Emblem of the People's Republic of China.svg
דגל סמל
מוטו לאומי: אין
המנון לאומי: מארש המתנדבים
מיקום סין
יבשת אסיה
שפה רשמית מנדרינית תקנית ‏‏‏[1]
עיר בירה בייג'ינג
36°55′N 116°23′E / 36.917°N 116.383°E / 36.917; 116.383
העיר הגדולה ביותר שנגחאי
משטר משטר חד-מפלגתי - ממשלת סין
ראש המדינה
- נשיא
- ראש ממשלה
נשיא
שי ג'ינפינג
לי קצ'יאנג
הקמה
- הוצהרה
מלחמת האזרחים הסינית
1 באוקטובר 1949
שטח[2]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
9,596,961 קמ"ר‏[3]
4 בעולם
2.8%
אוכלוסייה[4]‏ (הערכה ליולי 2014)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
1,355,692,576 נפש‏[3] 
1 בעולם
141.26 נפש לקמ"ר
78 בעולם
תמ"ג[5]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
13,370,000 מיליון $ 
2 בעולם
9,862 $
123 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[6]‏ (2013)
- דירוג עולמי
0.719 
91 בעולם
מטבע השם הרשמי הוא רנמינבי (‏מילולית: "מטבע העם"), במערב נקרא יואן סיני ‏ (CNY, ¥, בהונג-קונג CNH)
אזור זמן UTC +8
סיומת אינטרנט .cn
קידומת בינלאומית 86+
Hanzi (traditional).svg
בערך זה מופיע גופן מזרח אסייתי.

כדי שתוכלו לראות את הכתוב בערך זה בצורה תקינה, תצטרכו להתקין גופן מזרח אסייתי במחשבכם. אם אינכם יודעים כיצד לעשות זאת, לחצו כאן לקבלת עזרה.

הרפובליקה העממית של סין (סינית מפושטת: 中华人民共和国; קרויה בקיצור סין העממית או רק סין) היא המדינה בעלת האוכלוסייה הגדולה בעולם, אשר מונה למעלה ממיליארד ורבע תושבים. הרפובליקה העממית של סין הוקמה בשנת 1949.

סין העממית נמצאת במזרח אסיה, והיא המדינה הרביעית בשטחה בעולם. הרפובליקה העממית של סין גובלת עם 14 מדינות: קוריאה הצפונית, רוסיה, מונגוליה, קזחסטן, קירגיסטן, טג'יקיסטן, אפגניסטן, פקיסטן, הודו, נפאל, בהוטן, מיאנמר (בורמה), לאוס ווייטנאם.

הרפובליקה העממית של סין טוענת לבעלות על האי טאיוואן, הנמצא בשליטה של הרפובליקה הסינית, וכן מספר איים נוספים. המונח "סין היבשתית" בא לתת ביטוי להבדל בין שתי המדינות (ראו מפת מחלוקות טריטריאליות להלן).

המשטר הסיני הוא משטר חד-מפלגתי הנשלט על ידי המפלגה הקומוניסטית של סין. זאת אף על פי שכיום רוב החוקרים לא מגדירים אותו כמשטר קומוניסטי או סוציאליסטי. התאגדויות הנחשבות סכנה עבור המשטר כגון הפאלון גונג ותנועות לשחרור טיבט נרדפות על ידי השלטונות ומחבריהם נמנעות לעתים תכופות זכויות האדם.

כלכלת סין, נכון לשנת 2011, הינה השנייה בגודלה בעולם. למרות גודל כלכלתה, סין לא חברה בארגון המדינות המתועשות הן משום שהתמ"ג לנפש נמוך בהשוואה למדינות המפותחות והן מסיבות פוליטיות אחרות. בעקבות צמיחתה המדהימה של כלכלת סין בשנים האחרונות מומחים רבים טוענים שסין תהפוך למעצמה הגדולה בעולם בעוד כמה עשרות שנים ואולי לפני כן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – היסטוריה של סין, לוח הזמן של ההיסטוריה הסינית, היסטוריה של הרפובליקה העממית של סין

בשנת 1949 הסתיימה מלחמת האזרחים הסינית בין הקומוניסטים ללאומנים בניצחונם של הקומוניסטים. שרידי הלאומנים ברחו לאי טיוואן. ב-1 באוקטובר הכריז מאו צה דונג על הקמת הרפובליקה העממית הסינית כמדינה קומוניסטית.

לאחר כינון שלטונם יזם מאו תוכנית פיתוח כלכלית שאפתנית בשם "הקפיצה הגדולה קדימה" (1958-1961), שהביאה למותם של עשרות מיליוני סינים ברעב. מאו ועמיתיו לשלטון ניהלו שורה ארוכה של מסעות טיהורים, שהביאו לכליאתם ולמותם של מיליונים נוספים. מסע הטיהורים הידוע ביותר כונה "המהפכה התרבותית" ונמשך רשמית בין 1966-1976.

לאחר מותו של מאו, עלה לשלטון דנג שיאופינג. הוא החל ברפורמות של שוק חופשי על מנת להקל את הלחץ על האוכלוסייה, לטענתו. אך המפלגה הקומוניסטית נותרה המפלגה החוקית היחידה בסין. הרפובליקה העממית קיבלה את חוקתה הנוכחית ב-4 בדצמבר 1982.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי פרסומיה הרשמיים, סין העממית היא מדינה קומוניסטית, אך פרשנות זו לא מקובלת על כל חוקרי מדע המדינה. הניסיונות לפשט את המבנה הפוליטי של סין לא עלו בצורה יפה. המשטר תואר כדיקטטורה המשלבת אלמנטים של משטר אוטוריטרי, סוציאליסטי וקומוניסטי.

ממשלת הרפובליקה העממית של סין נמצאת תחת פיקוחה של המפלגה הקומוניסטית של סין. אף על פי שהיו אי אלו צעדים ליברליים, הסינים לא איפשרו קיום מפלגות חדשות. למרות זאת, היחס לכלכלה השתנה, וכיום היא גדלה בקצב של 8-10% בשנה.

צנזורה היא דבר שבשיגרה בסין, והמפלגה הקומוניסטית מדכאת כל תנועה שלדעתם מהווה איום על ההגמוניה של המפלגה. למרות זאת, עקב הרפורמות הליברליות, התקשורת קיבלה מעט חופש, וכיום ניתן בה ביטוי גם לקשייה של המדינה. אף על פי שהמפלגה הקומוניסטית הסינית לא מאפשרת עליית כוחות מתחרים, ופעילות מחאה ברמה הלאומית נאסרת, ניתן חופש יחסי ברמה המקומית, והתושבים מביעים לעתים מחאה מקומית בצורת הפגנה, דבר שהשלטונות אינם מונעים אותו. מידת התמיכה שהמפלגה זוכה לה בקרב האוכלוסייה איננה ברורה, היות שאין בחירות חופשיות.

יחסי החוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרפובליקה העממית מקיימת יחסים דיפלומטיים עם רוב מדינות העולם, אך טוענת לבעלות על טיוואן, ולא מקיימת איתה יחסים רשמיים - למרות יחסי מסחר ותיירות הדוקים. בנוסף לכך היא מתנגדת לטנזין גיאטסו, הדלאי לאמה ה-14 של טיבט.

זכויות האזרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – זכויות אדם בסין

סוגיית זכויות האזרח היא סוגיה בעייתית במיוחד בסין, והיא עוררה ביקורת רחבה במדינות מערביות. לממשלה כוח רב כנגד האזרחים והיא מפעילה אותו על פי שיקוליה. למשל פינוי מאות אלפים אזרחים מבתיהם, ללא אפשרות של התנגדות או זכות ערעור ועמידה, בשל רצון לבנות את אחד מהסכרים הגדולים בעולם. וכן פינוי תושבים לצורך ארגון אולימפיאדת בייג'ינג. הענישה בסין הינה חמורה ולעתים אף דרקונית. על פי ארגון "אמנסטי" סין נצבת בראש המדינות המובילות בעולם בהוצאות להורג. חלק מההוצאות להורג הן חשאיות והמשטר מסתיר אותן. ניתן להוציא להורג במדינה זו על כ-60 פשעים שונים, בהם גם עבירות סמים, שוחד, מעילה והונאת מס. על פי נתוני אמנסטי בשנת 2007 הוצאו להורג בסין לפחות 470 איש‏[7].

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כלכלת הרפובליקה העממית של סין

בסוף 1978 התחילה הנהגת סין ברפורמות כלכליות משיטה כלכלית ריכוזית לשיטה המזכירה את השוק החופשי, תוך כדי שמירה על פיקוח הדוק. בתחום החקלאות עברו משיטת האחריות הקולקטיבית לחקלאות פרטית. בתעשייה מנהלי המפעלים קיבלו עצמאות וסמכות גדולה יותר ופתחו את הכלכלה לסחר חוץ.

הממשלה שמה דגש על העלאת ההכנסה והצריכה האישית, תוך כדי הכנסת שיטות ניהול חדשות על מנת לשפר את התפוקה. הממשלה התמקדה בסחר חוץ כמנוע הצמיחה הראשי של המשק הסיני. למטרה זו הגדירה מעל ל-2000 אזורי סחר מיוחדים, שבהם יש חוקים נוקשים פחות והכלכלה שם חופשית יותר. התוצאה היא גידול התמ"ג פי 4 משנת 1978. התמ"ג הסיני הוא 7,260 דולר לנפש (הערכה ל-2006). הכלכלה הסינית היא השנייה בגודלה בעולם, אחרי כלכלת ארצות הברית. ההכנסה הממוצעת של פועל סיני היא כ-1,810 דולר לשנה. סין היבשתית היא חברה בארגון הסחר העולמי. הבערות בסין ירדה עד כדי 4% ו-8% בכפרים. הצמיחה השנתית בסין היא כ-10% (2006). לסין יש עודף מסחרי הנאמד ב-30 מיליארד דולר. לסין היבשתית יצא מוניטין של עבודה זולה, בעיקר בזכות ההוצאות הנמוכות על שכר.

חלוקה מנהלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חלוקה מנהלית של סין העממית

הרפובליקה העממית מורכבת מ-22 מחוזות והממשלה המרכזית מחשיבה את טאיוואן כמחוז ה-23. בנוסף לכך, הם טוענים לחזקה על מספר איים בים סין הדרומי. פרט למחוזות ישנם חמישה מחוזות אוטונומיים, המזוהים עם מיעוטים שונים, ארבע מחוזות עירוניים לארבע הערים הגדולות של סין ושני אזורים מנהליים מיוחדים.

לחצו כדי להקטין חזרה
טיינג'ין (מחוז עירוני) בייג'ינג (מחוז עירוני) אקסאי צ'ין (אזור במחלוקת) ארונאצ'ל פרדש (אזור במחלוקת) הונג קונג (אזור מנהלי מיוחד) טיבט (מחוז אוטונומי) שינג'יאנג (מחוז אוטונומי) גאנסו צִ'ינְגהָאי סצ'ואן יוּנָּאן גואנגשי (מחוז אוטונומי) גְווֵיְג'וֹאוּ צ'ונגצ'ינג (מחוז עירוני) מונגוליה הפנימית (מחוז אוטונומי) נינגשיה (מוז אוטונומי) שאאנשי (לא להתבלבל עם שאנשי) שאנשי חיילונגג'יאנג ג'ילין ליאונינג חביי שאנדונג ג'יאנגסו חנאן חוביי חונאן האינאן האינאן מקאו (אזור מנהלי מיוחד) גואנגדונג ג'יאנגשי פוג'יין אנחווי ג'ג'יאנג שאנגחאי (מחוז עירוני טיינג'ין (מחוז עירוני) סנקאקו (בשליטת יפן) איים בשליטת הרפובליקה הסינית (טאיוואן) איים בשליטת הרפובליקה הסינית (טאיוואן) איים בשליטת הרפובליקה הסינית (טאיוואן) איים בשליטת הרפובליקה הסינית (טאיוואן)China Administrative he.png

לדף הקובץ
תמונה אינטראקטיבית (לחצו להסבר)‏

מחוזות סין העממית. למידע על מחוז, לחצו עליו

נוף טיפוסי בדרום גאנסו, סין.

המחוזות:

מחוזות אוטונומיים:

מחוזות עירוניים:

אזורים מנהליים מיוחדים:

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרפובליקה העממית הסינית היא המדינה הרביעית בשטחה בעולם. בסין יש מגוון רחב של נופים עם רמות ענק והרים במערב ושפלה במזרח. כתוצאה מכך, הנהרות זורמים ממערב למזרח. כל הנהרות נשפכים לאוקיינוס השקט.

רוב השטחים הראויים לעיבוד חקלאי נמצאים לאורך שני הנהרות המרכזיים - נהר הצַ'אנג-ג'יאנְג (長江) המכונה גם "יאנגצה" ונהר הְװַאנְג-הֶה (黃河) המכונה "הנהר הצהוב". כל אחד מהם היווה מרכז לתרבויות סיניות עתיקות. נהרות חשובים נוספים הם סי-ג'יאנג (西江), מקונג ברהמפוטרה ואמור.

במזרח לאורך חופי הים הצהוב והים הסיני המזרחי נמצאים מישורים, המאוכלסים בצפיפות. החוף של ים סין הדרומי הוא הררי ודרום סין רוויה ברכסי הרים.

בכיוון מערב, מצד צפון יש מישור סחף ענק ומדרום לו מישור הרווי בהרים בעלי גובה בינוני הנושק להימלאיה, תוך כדי שהוא מכיל חלק מהאוורסט. דרום מערב המדינה גם כן מכיל רמות גבוהות, בעלות אקלים צחיח. שם נמצאים מדבריות גובי וטקלה מקאן. לאחרונה התעצם תהליך המדבור בסין, וסופות חול הפכו למחזה נפוץ באביב.

האקלים בסין מגוון מאוד ומגיע מאקלים טרופי על חופי האוקיינוס ההודי ועד אקלים סובארקטי באזור חארבין.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Pagodas en el lago Shanhu guilin.jpg

באופן רשמי, הרפובליקה העממית של סין רואה את עצמה כמדינה רב לאומית המכירה ב-56 קבוצות מיעוטים. הרוב המכריע של הסינים משתייכים לקבוצה האתנית של ההאן (汉), ומרכיבים 92% מאוכלוסיית המדינה. אף על פי שהם מהווים כ-92% מהאוכלוסייה, הם מרוכזים בערך בכמחצית משטחה של המדינה.

הרפובליקה העממית הסינית מנסה להגביל את אוכלוסייתה, והיא מאמצת מדיניות המעודדת משפחות עירוניות מצומצמות ומאפשרת רק ילד אחד למשפחות אלו. בכפר יש אפשרות להביא שני ילדים לעולם, בתנאי שהראשונה היא בת, היות שהבנים נחשבים למתאימים יותר לעבודה באזור כפרי. התוצאה היא ילודה סלקטיבית ונטישת תינוקות בנות.

המדיניות הזאת גרמה להולדת 115 בנים לכל 100 בנות, תופעה שאין דמיון לה ברוב ארצות העולם. הסינים מנסים להאבק בתדמית האישה ה"נחותה" ומצביעים על היתרונות שבלידת בת ואף מטילים סנקציות על הורים המנסים לברור את מין התינוק.

כיום יש מספר ערים בסין בהן כבר שונתה באופן רשמי המדיניות של ילד אחד למשפחה, וניתן (תחת תנאים מסוימים) גם שם להביא שני ילדים לעולם.

השפה הרשמית של סין שנלמדת בבתי הספר, היא מנדרינית תקנית. כמו כן, במחוזות מסוימים, וכן בנפות מסוימות בעלות סטטוס אוטונומי, נעשה שימוש רשמי גם בלשונות מקומיות. כך למשל בטיבט ובאזורים מסוימים בסצ'ואן, גאנסו ויונאן מונהגת הטיבטית כשפה רשמית נוסף על המנדרינית, ובנפה האוטונומית שׂי-שְוַאנְג-בּאן-נָה (西双版纳) שבדרום חבל יונאן ניתן לראות שילוט רשמי בשפת בני הדאי.

בריאות הציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

סין סובלת ממספר בעיות רפואיות חמורות - גידול במספר נפגעי האיידס ומאות מיליוני מעשנים. בעיה נוספת שמגיעה לממדי מגפה היא צהבת נגיפית B, ומבין 350 מיליון החולים בה ברחבי העולם, כשליש גרים בסין. לעתים קרובות המחלה גורמת לסרטן הכבד ולאחר מכן למוות. סין פועלת במספר תוכניות ממשלתיות לחסן ילדים נגד הצהבת, נכון ל-2006 חוסנו 11 מיליון ילדים, שיעור שאינו גבוה דיו לעצירת התפשטות המחלה.

נתונים סטטיסטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האומדנים הסטטיסטיים הבאים הם לשנת 2004

  • התפלגות גילאים
    • גיל 0-14: 22.2% (153,401,051 זכרים; 135,812,993 נקבות)
    • גיל 15-64: 70.3% (469,328,664 זכרים; 443,248,860 נקבות)
    • גיל 65 ומעלה: 7.5% (46,308,923 זכרים; 50,747,133 נקבות)
  • קצב גידול אוכלוסייה: 0.47%
  • שיעור ילודה: 12.98 לידות/1000 תושבים
  • שיעור תמותה: 6.92 מיתות/1000 אנשים
  • תוחלת חיים: 71.96 שנים
    • תוחלת חיים לגברים: 70.4 שנים
    • תוחלת חיים לנשים: 73.72 שנים

סין וישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי סין וישראל

ישראל הייתה מהמדינות הראשונות אשר הכירו בסין העממית מיד עם היווסדה. בתחילת שנות ה-50, נראה היה כי שתי המדינות יכוננו קשרים דיפלומטיים ביניהן אולם הקמת גוש המדינות הבלתי מזדהות וכינוסה של ועידת באנדונג ב-1955, סיכל סופית ניסיונות אלו. ממחצית שנות ה-50 ועד מחצית שנות ה-70, היוותה סין גורם עוין לישראל. היא תמכה תמיכה בלתי מסויגת בעמדה הערבית והפלסטינית, אירחה נציגי אש"ף והעניקה לו שגרירות וטענה כי הבעיה במזרח התיכון תיפתר רק עם חיסולה של ישראל.

מותו של מאו ב-1976, יצר שינוי במדיניות הסינית כלפי ישראל ובין שתי המדינות החלו קשרים לא פורמליים בעיקר בנושאי מסחר ותעשיית הנשק. לאחר שנים של גישושים, כוננו שתי המדינות יחסים דיפלומטיים מלאים בתחילת 1992. יחסים אלו נשארו טובים ותקינים עד היום, אם כי הם התערערו מעט בעקבות משבר הפלקון בין שתי המדינות בשנת 2000. בשנת 2014 בעקבות שיחות דיפלומטיות חודש הקשר ואף הנשיא שמעון פרס יצא לשליחות דיפלומטית לסין.

צבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – צבא השחרור העממי

הרפובליקה העממית מקיימת את הצבא הגדול ביותר בעולם, אם כי לפי דעת רוב הפרשנים, המספרים העצומים לא אומרים הרבה על יכולתו של הצבא הזה, היות שרוב ציודו מיושן. התקציב הצבאי הסיני לא ברור עקב האיפול שמטיל המשטר. ההערכות נעות בין 90 ל-400 מיליארד דולר. לרפובליקה העממית יש מצבור גדול של נשק לא קונבנציונלי הכולל נשק גרעיני. אף על פי שיש לה נשק גרעיני, היא לא נחשבת בדרך כלל למעצמת על. יחד עם זאת יש לה כוח אזורי רב.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Office-book.svg ספר: הרפובליקה העממית של סין
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏וגם אנגלית בהונג קונג ופורטוגזית במקאו.‏
  2. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ 3.0 3.1 לא כולל את הונג קונג ואת מקאו
  4. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  5. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  6. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2013 בדו"ח 2014 של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  7. ^ "מדליית זהב" לסין בהוצאות להורג ב-2007, באתר הארץ, 15 באפריל 2008


מדינות אסיה

אוזבקיסטן · אזרבייג'ן · איחוד האמירויות הערביות · אינדונזיה 3 · איראן · אפגניסטן · ארמניה · בהוטן · בחריין · בנגלדש · ברוניי · גאורגיה 1 · הודו · המלדיביים · הפיליפינים · הרפובליקה הסינית 2 · הרפובליקה העממית של סין · וייטנאם · טג'יקיסטן · טורקיה 1 · טורקמניסטן · יפן · ירדן · ישראל · כווית · לאוס · לבנון · מונגוליה · מזרח טימור 3 · מיאנמר · מלזיה · נפאל · סוריה · סינגפור · סרי לנקה · עומאן · עיראק · ערב הסעודית · פקיסטן · קוריאה הדרומית · קוריאה הצפונית · קזחסטן 1 · קטאר · קירגיזסטן · קמבודיה · קפריסין · רוסיה 1 · תאילנד · תימן


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באירופה. 2 הרפובליקה הסינית (טאיוואן) לא מוכרת על ידי האומות המאוחדות כמדינה רשמית. 3 חלק משטח המדינה נמצא באוקיאניה.
אסיה