טיוטה:CIDR-Classes Inter Domain Routing

Class Inter Domain Routing (בקיצור: CIDR; עברית: נתב תוך תחומי) היא שיטת ניתוב אשר פותחה על מנת לפצות על שיטת המחלקות (Classes) אשר מנתבת כתובת IP בצורה לא יעילה, על ידי הגדרת כל כתובת ותחומה הפנימי ובכך לאפשר ניתוב יעיל יותר של כתובות IP וחסכון זמן בנתב. השיטה הוצגה על ידי IETF ב-1993 כתחליף לשיטת חלוקת כתובות למחלקות.

מטרת השיטה הייתה לצמצם את הגידול של טבלאות ניתוב בנתבים ברחבי האינטרנט ולהקטין את ההידלדלות המהירה של כתובות IPv4.

כתובות IP מורכבות משתי קבוצות של ביטים בכתובת: הסיביות המשמעותיות יותר הן קידומת הרשת אשר מזהות רשת או תת רשת, ואילו הסיביות הנמוכות משמשות כמזהה מחשב (host identifier) ומציינות ממשק של מחשב לרשת. חלוקה זו משמשת כבסיס לניתוב תעבורת הרשת בין רשתות IP ולשיטות חלוקת כתובות.

CIDR מבוסס על מיסוך באורך משתנה (variable-length subnet masking; VLSM) המאפשר להגיר קידומת באורך שרירותי. בשיטת CIDR נהוג לציין את מספר הביטים המשמשים המשמשים לקידומת בסיומת לדוגמה 192.0.2.0/24 בכתובת IPv4 או 2001:db8::/32 ב-IPv6. שיטת CIDR הגדירה גם תהליך מנהלי לחלוקת כתובות לארגונים על בסיס הצרכים שלהם.