טייפ 4 ערוצים
טייפ 4 ערוצים היה הפתרון הצרכני הראשון להקלטה והשמעה של קול בארבעה ערוצים. סרטי הקלטה מוקלטים מראש בפורמט זה הוצגו בארצות הברית על ידי חברת ההקלטות Vanguard ביוני 1969.[1] מכשירים מיוחדים להשמעת סרטים כאלה הוצגו על ידי יצרנים של מכשירי אלקטרוניקה בערך באותו זמן.[2]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
טייפ 4 ערוצים היה מכשיר צרכני, או ביתי, המבוסס על מערכות ההקלטה הרב-ערוציות המקצועיות שהיו יקרות יותר וגדולות בהרבה, ונבנו עבור אולפני הקלטות עד 1954.[3] מכשירי ארבעה ערוצים מקצועיים השתמשו בסרט הקלטה ברוחב אינץ' או חצי אינץ' ובמהירות של 15 או 30 אינץ' לשנייה (IPS) להקלטת סאונד באיכות גבוהה.
המחירים של מכשירי ארבעה ערוצים לצרכן היו גבוהים למדי אך עדיין סבירים.[4] משתמשים ביתיים החשיבו את איכות הסאונד שהתקבלה למצוינת באותה תקופה. להקלטות היה יחס אות לרעש גבוה יחסית והקלטות אפשרו השמעה מלאה "בדידה" של ארבעה ערוצים עם הפרדת ערוצים טובה יחסית. על מנת לשמור על עלויות משתלמות ככל האפשר, מכשירים ביתיים פעלו במהירויות איטיות יותר והשתמשו ברוחבי סרט צרים יותר בהשוואה למכשירים מקצועיים. המכשירים הביתיים חסרו לעיתים גם חלק מהתכונות של המכשירים המקצועיים.
הפורמט של טייפ 4 ערוצים, לא הצליח מסחרית ולא אומץ באופן נרחב. חברות ההקלטה הפסיקו ברובן למכור סרטי הקלטה עם הקלטות של 4 ערוצים לקראת סוף שנות ה-70.[5]
שימוש כמכשירי הקלטה ביתיים מרובי ערוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם הירידה בפופולריות של סרטי הקלטה מוקלטים בעלי ארבעה ערוצים, יצרניות האלקטרוניקה המשיכו לייצר את מכשירי ההקלטה לשוק חדש. בשנת 1972 הציגה TEAC את מכשירי ההקלטה הביתיים הראשונים בעלי ארבעה ערוצים עם Simul-Sync, שהיו בעלי יכולת אובר-דאבינג. מוזיקאים השתמשו בהם כבסיס לאולפני הקלטות ביתיים ויצרו לראשונה הקלטות דמו ביתיות מתוחכמות. חלק מהקלטות אלו גם שוחררו באופן מסחרי לציבור.
תפעול[עריכת קוד מקור | עריכה]
כל ארבעת הרצועות משמשות בכיוון אחד בטייפ של ¼ אינץ', כשהן מתנגנות במהירות של ½7 IPS (פי שניים ממהירות ¾3 IPS של סוגי טייפ סלילים רבים אחרים). [6] [7] לסרטי הקלטה של ארבעה ערוצים יש רק תוכנית מוזיקה אחת והם "חד צדדיים" בניגוד לשני הצדדים של סרטי הקלטה סטריאופוניים המיועדים לצרכן. תצורת הרצועה המיוחדת והמהירות הגבוהה יותר של סלילי ארבעה ערוצים מוקלטים פירושה שאורך סרט ההקלטה גדול פי ארבעה מסרט הקלטה סטריאופוני דומה שהוקלט ב-¾3 IPS.
לארבעת המסלולים הבדידים לחלוטין היה רוחב פס מלא (בניגוד למחסניות Q8 שהיה להן טווח תדרים מוגבל יותר). קלטות ארבעה ערוצים השתמשו במהירות גבוהה יותר ורוחב סרט גדול יותר מאשר Q8.
תאימות[עריכת קוד מקור | עריכה]
סרטי הקלטה של ארבעה ערוצים או הקלטות סלילים ביתיות עם ארבעה ערוצים אינם תואמים למכשירי סטריאו דומים. כאשר ההקלטות הללו מושמעות במכשירי סטריאו ניתן לשמוע רק שניים מתוך ארבעת הערוצים בכל פעם.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Quadraphonic open reel tape (Q4) (1969 – mid 1970s)". Museum of Obsolete Media. 2013-08-11. נבדק ב-10 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Vanguard 'Surround Stereo' Quad Reels - The First Commercially Available Quad Product, QuadraphonicQuad Home Audio Forum, 2021-06-06 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Lowell Cross, Electronic Music, 1948-1953, Perspectives of New Music 7, 1968, עמ' 32–65 doi: 10.2307/832425
- ^ HiFi/Stereo Review's TAPE RECORDER ANNUAL 1968 Publisher: Phillip. T. Hefferman, Editor: William Henderson p.2
- ^ The Rebirth of Quad, The Absolute Sound (באנגלית אמריקאית)
- ^ "The Official 'Factory-Made' Reel to Reel Tape Thread". Theartofsound.net. נבדק ב-2016-05-16.
- ^ "Sony TC-788-4 on". Thevintageknob.org. נבדק ב-2016-05-16.