קלטת שמע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קלטת שמע
קלטת מתוצרת TEAC
הלוגו של קלטת השמע - היה השראה ללוגו של התקליטור כעבור 20 שנה.

קלטת שֶמעאנגלית: Compact audio cassette וכן Musicassette ובקיצור MC) היא מארז מלבני עשוי פלסטיק שבתוכו סרט מגנטי, המשמשת להקלטה או להשמעת קול באמצעות רשמקול קלטות.

את קלטת השמע הציגה חברת פיליפס בשנת 1963 כמדיום להקלטה ולהשמעה של מלל ולשימוש כדיקטפון. עקב הנוחות בשימוש וממדיה הקטנים החלו להשתמש בקלטת להקלטה ולהשמעת מוזיקה.

השימוש הנרחב בקלטת זו החל בסביבות שנת 1968 והתרחב עם השנים. דחיפה חזקה בשימוש הייתה בשנות ה-80 של המאה ה-20 לאחר שחברת סוני הציגה ב-1979 את הווקמן לקלטות (Sony Walkman) - מכשיר השמעה קטן כמעט בגודל של קלטת עם אזניות שאיפשר לשמוע מוזיקה בכל מקום.

קלטת השמע שימשה להקלטה אישית ומסחרית, וכן להפצה מסחרית של מוזיקה, לצד התקליט שקדם לה ולתקליטור שבא אחריה. השימוש בקלטות אלו היה נפוץ מאוד בעבר, למרות חסרונותיהן:

  • האיכות הבסיסית של ההקלטה וההאזנה נמוכה בקלטת השמע (ראו שימושים נוספים בהמשך) ומכילה בדרך-כלל רעשים לבנים.
  • איכות השמיעה עלולה להיפגם בקלות בעקבות אחסון לא נכון והשמעות חוזרות ונישנות של הקלטת.
  • הסרט המגנטי רגיש לשחיקה ונוטה להיקרע, בהוציאו כך את הקלטת מכלל שימוש. (בשימוש ביתי היו מי שנהגו להדביק את הסרט הקרוע באמצעות לק ציפורניים ולהחזיר כך את הקלטת לשימוש, תוך ויתור על קטע מההקלטה).

מסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 חלה ירידה בשימוש בהן עקב חדירת התקליטורים כתחליף איכותי ואמין יותר, שכולל אפשרויות מקבילות ואף טובות מזו של הקלטת (הקלטה איכותית יותר ונטולת רעשים; קפיצה מהירה למקום מסוים באלבום).

שימושים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלטת שמע לנתונים (data)

שמירת נתוני מחשב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שימוש נוסף לקלטת נעשה במחשבים הביתיים הראשונים בשנות ה-70 כאשר השתמשו בקלטות שמע לשם אגירת נתוני מחשב או תוכנות זאת כתחליף זול וזמין לתקליטון. הנתונים נרשמו כצלילים אנלוגיים ברשמקולים רגילים על גבי הקלטת, והושמעו למחשב כצלילים כמו צלילי הפקס.

סוגי קלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קלטת בממדי אורך סטנדרטיים עם סרט המאפשר הקלטה למשך:
    • ארבעים וחמש דקות
    • שישים דקות
    • תשעים דקות
    • מאה עשרים דקות (סרט דק שנקרע בנקל)
  • קלטות נורמל (הקלטות הפחות איכותיות, אך הנפוצות יותר בגלל מחירן הזול יחסית)
  • קלטות כרום (איכותיות יותר מקלטות נורמל. פחות רעשים לבנים, לוכדות יותר פרטים במיוחד בתדרים הגבוהים)
  • קלטות מטאל (הקלטות האיכותיות ביותר, אך דורשות גם ציוד ההקלטה איכותי מאוד כדי להפיק מהן את המיטב, ובתנאים כאלה הן אף יכולות להתקרב לאיכות שמע של תקליטור)
  • קלטות קטנות לטייפ מנהלים
  • קלטות שקצות סרט ההקלטה שלהן מחוברים (שימשו למזכירות אלקטרוניות פרימיטיביות).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Stub comp.png ערך זה הוא קצרמר בנושא טכנולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.