מודלים להערכת עלות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מודלים להערכת עלות הם אלגוריתמים מתמטיים או משוואות פרמטריות המשמשים לצורך הערכת העלות של מוצר, פרויקט או תהליך מוגדר. התוצר של המודלים להערכת העלות משמשים על פי רוב לצורך תכנון תקציבי, קביעת תמחיר או לצורך קבלת החלטות בנוגע לפרויקט.

קיימות שלוש שיטות עיקריות להערכת עלויות וכולן מתבססות לחלוטין על ניסיון העבר:

  1. אנלוגיה לפרויקט קיים - בשיטה זו בוחרים פרויקט הדומה במידה רבה לפרויקט המוערך ומבצעים הערכת עלות פרופורציונית. למשל אם מערכת X דומה למערכת Y, ובמערכת X העלות של הניהול הייתה כ-25% מהעלות של הייצור, אזי בהינתן עלות הייצור של מערכת Y ניתן להעריך את עלות הניהול על ידי הכפלת עלות הייצור ב-25%.
  2. פרמטריזציה - זוהי השיטה הנפוצה ביותר להערכת עלות. בשיטה זו בוחרים פרמטרים מאפיינים עיקריים של המערכת, לדוגמה משקל, מהירות, דחף וכן הלאה, ועל בסיס פרויקטים דומים מהעבר מבצעים רגרסיה לינארית של העלות הכוללת של הפרויקט כפונקציה של אותם הפרמטרים. ביצוע הרגרסיה דורש כמות מספקת של נתונים מפרויקטים דומים מהעבר, אך ניתן לבצעו גם בהינתן פרויקטים בודדים.
  3. הערכת מומחים - כאשר אף אחת מהשיטות לעיל לא צולחת, אם בשל חדשנותו של הפרויקט או מחסור בנתונים של מערכות דומות, ניתן לפנות להערכת מומחים המבצעים בנייה מלמטה-למעלה של העלות המשוערת של הפרויקט. שיטה זו היא על פי רוב הפחות מדויקת.

בעוד שבעבר השימוש במודלים אלו היה ידני בעיקרו, כיום הם ממוחשבים כמעט לחלוטין. המודלים הממוחשבים מקבלים כקלט את הפרויקטים הדומים מהעבר, ובהינתן הערכים של הפרמטרים של הפרויקט המוערך מייצרים הערכת עלות על בסיס אותם הנתונים.

התחומים שבהם רווח השימוש בהערכת עלות הם בנייה, פיתוח תוכנה, ייצור ומחקר ופיתוח.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]