מיכאילו לומונוסוב (לוויין)
_DSC_0071.JPG) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מפעיל |
אוניברסיטת מוסקבה  |
| יצרן |
אוניברסיטת מוסקבה |
| תאריך שיגור |
28 באפריל 2016 |
| משגר |
סויוז 2.1a |
| אתר שיגור |
Vostochny Cosmodrome Site 1S |
|
lomonosov | |
| משימה | |
| מסלול |
מסלול מסונכרן-שמש |
| משך המשימה הכולל |
28 באפריל 2016 – הווה (8 שנים) |
| מידע טכני | |
| משקל |
450 ק"ג |
| קישורים חיצוניים | |
| מספר קטלוג לוויינים | 41464 |
| מאגר המידע הלאומי | 2016-026A |
  | |
מיכאיל לומונוסוב (MVL-300, או מיכאילו, או יותר נפוץ לומונוסוב) הוא לוויין המופעל על ידי אוניברסיטת מוסקבה שנקרא על שם מיכאיל לומונוסוב.[1]
משימה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטרת המשימה היא תצפית של התפרצויות קרני גמא, קרניים קוסמיות בעלות אנרגיה גבוהה ותופעות חולפות באטמוספירה העליונה של כדור הארץ.[2]
שיגור[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיגור המשימה תוכנן בתחילה לשנת 2011 כאשר צוין 300 שנה ליום הולדתו של מיכאיל לומונוסוב.[3] לאחר מספר דחיות המשימה שוגרה לבסוף ב-28 באפריל 2016 מ-קוסמודרום ווסטוצ'ני על ידי רכב השיגור סויוז 2.1a.[4]
מטען מדעי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרכיב מצוידת בשבעה מכשירים מדעיים:[5]
- מערכת מעקב אולטרה סגול (TUS) תוכננה למדידת אור הקרינה המוקרן על ידי EAS (מקלחות אוויר נרחבות) של קרניים קוסמיות אולטרה גבוהות (UHECR) באטמוספירה של כדור הארץ וכן עבור מחקרים חולפים בטווח אולטרה סגול. זה היה המכשיר הראשון מבוסס החלל שהוקדש לתופעות אלו. פרויקט TUS החל בשנת 2001.[6]
- בלוק לגילוי קרני רנטגן וקרינת גמא (BDRG) מיועד לאיתור וניטור התפרצויות קרני גמא ולהפקת אות טריגר למצלמות מדגם ShOK;
- UFFO מורכב מצילום רנטגן ו-10 ס"מ טלסקופי אולטרה סגול המיועדים לחקר התפרצויות קרני גמא;
- מצלמות אופטיות של שדה ראייה סופר רחב (ShOK) כזוג מצלמות אופטיות רחבות שדה, שמטרתן העיקרית היא זיהוי מיידי של הקרינה האופטית של התפרצויות קרני גמא לאחר קבלת אותות טריגר מ־BDRG;
- דוסימטר של אלקטרונים, פרוטונים ונייטרונים (DEPRON) מודד מינונים וספקטרום נספגים של אלקטרונים, פרוטונים, נייטרונים וגרעינים כבדים;
- פסד אלקטרונים ושדות חוקרים עבור לומונוסוב (Elfin-L) כוללים גלאי החלקיקים האנרגטיים עבור אלקטרונים (EPDE), אנרגטיים, פרוטונים גלאי יונים (EPDI) ושטף שער מגנטומטר (FGM). מטרותיו העיקריות הן חקר חלקיקים אנרגטיים במגנטוספירה של כדור הארץ;
- IMISS-1 הוא מכשיר המיועד לבדיקת מודולים אינרציאליים מיקרו-אלקטרומכניים.
סוף המשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]
טלסקופ TUS בלוויין לומונוסוב הפסיק את איסוף הנתונים בסוף 2017.
עד ל-14 בינואר 2019, הבעיות לא נפתרו וכל הציוד המדעי של הלוויין כבוי. ניסיונות התיקון נמשכו (חלק מהמערכות של הלוויין הגיבו, הבעיה הייתה במערכות מטען מדעיות). לפני שנכנע לקשיים הללו, הלוויין פעל במשך שנה וחצי למטרה המיועדת לו. עם כישלון הלוויין לומונוסוב וסיום המשימה של הספקטר-R ב-30 במאי 2019, תוכנית החלל הרוסית איבדה את שני הלוויינים המדעיים שלה עד לשיגור ספקטר-RG ביולי 2019.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Soyuz prepared for first flight from Siberian cosmodrome". Spaceflight Now. נבדק ב-21 במרץ 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Soyuz prepared for first flight from Siberian cosmodrome". Spaceflight Now. נבדק ב-21 במרץ 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Садовничий: спутник "Михайло Ломоносов" будет запущен в 2011 году" ["Mihailo Lomonosov" satellite to be launched in 2011]. Ria Novosti (ברוסית). 26 בינואר 2010. נבדק ב-5 בפברואר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Первый пуск с Восточного прошёл успешно!" [The first launch from the East has been successful!] (ברוסית). Roscosmos. 28 באפריל 2016. נבדק ב-2017-02-05.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "MVL-300 (Mikhailo Lomonosov)". Gunter's Space Page. נבדק ב-21 במרץ 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Khrenov, B.A.; Garipov, G.K.; Kaznacheeva, M.A.; Klimov, P.A.; Panasyuk, M.I.; Petrov, V.L.; Sharakin, S.A.; Shirokov, A.V.; Yashin, I.V. (2020). "An extensive-air-shower-like event registered with the TUS orbital detector". Journal of Cosmology and Astroparticle Physics. 2020 (3): 033. arXiv:1907.06028. Bibcode:2020JCAP...03..033K. doi:10.1088/1475-7516/2020/03/033.