מערכת המשפט של בחריין
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של בחריין |
מערכת המשפט של בחריין מחולקת לשלושה ענפים: בתי המשפט האזרחיים, בתי המשפט הפליליים ובתי הדין השרעים. בתי המשפט האזרחיים עוסקים בכל הדיונים המסחריים, האזרחיים ומעמדם האישי של לא-מוסלמים. לבתי הדין השרעים יש סמכות שיפוט בכל הנושאים הקשורים למעמד אישי של מוסלמים.[1]
שופטי בתי המשפט הנמוכים ממונים על ידי המועצה השיפוטית העליונה של בחריין בצו על ידי מלך בחריין. המועצה השיפוטית העליונה בראשות המלך ממנה את חברי בית המשפט לחוקה.[1][2]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית המשפט הקבוע הראשון בבחריין הוקם ב-1922. הרשות השופטת חולקה לרשות שיפוטית אזרחית ולרשות דתית-שרעית.[3]
הערכאות הגבוהות הן: בית משפט העליון (מורכב מנשיא ו-3 שופטים); בית משפט חוקתי (מורכב מנשיא ו-6 שופטים); בית הדין השרעי העליון לערעורים (ישיבות בית המשפט כוללות את הנשיא ולפחות שופט אחד).[4]
בית משפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית משפט העליון הוקם בשנת 1989 כבית משפט עליון לערעורים. הוא משמש כערכאת הערעור האחרונה לכל העניינים האזרחיים, המסחריים והפליליים.[1] שופטי בית המשפט ממונים ומודחים בצו מלכותי של מלך בחריין.[5] השופט הראשי הנוכחי של בחריין ונשיא בית המשפט הוא ח'ליפה בן ראשיד אל ח'ליפה, בן דודו של המלך חמאד וראש הממשלה, וחבר למשפחת אל ח'ליפה.[6]
בית המשפט החוקתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
שופטי בית המשפט החוקתי מכהנים לתקופות בנות 9 שנים[7].
בתי הדין השרעים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתי הדין השרעים אחראיים למעמד אישי, והם מחולקים לבתי דין סונים ובתי דין שיעים. מעליהם קיים בית דין שרעי עליון לערעורים.[7]
בית המשפט לביטחון לאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות ההפגנות בבחריין ב-2011 במהלך האביב הערבי, הוקם במרץ 2011 בית משפט לביטחון לאומי כדי לשפוט מפגינים, מנהיגי אופוזיציה, פעילי זכויות אדם ואנשים שתמכו או נתפסים כתומכים במרד בבחריין.[8] שופט צבאי עומד בראש בית המשפט, יחד עם שני שופטים אזרחיים, שמונו על ידי מפקד צבא ההגנה של בחריין, מרשל ח'ליפה בן אחמד אל ח'ליפה.[8]
בית המשפט לביטחון לאומי זכה לביקורת חריפה מצד ארגוני זכויות אדם בינלאומיים על כך שהעמיד לדין אזרחים בבית משפט צבאי ועל חוסר השקיפות וההליך הוגן.[9][10][11]
ביוני 2011 הודיע המלך חמאד כי כל המשפטים הקשורים להפגנות יועברו מבית המשפט לביטחון לאומי לבתי המשפט הרגילים. הצו, שפורסם ב-18 באוגוסט, לא הוחל על עצורים אלא לעתיד בלבד.[11]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 "Country Theme: Judiciary: Bahrain". UNDP-Programme on Governance in the Arab Region. אורכב מ-המקור ב-2012-03-07. נבדק ב-2011-10-02.
- ^ "Attacks on Justice 2002 - Bahrain" (PDF). International Commission of Jurists. 22 באוגוסט 2003. אורכב מ-המקור (PDF) ב-3 באפריל 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Ministry of Justice and Islamic Affairs, web.archive.org, 2011-07-06
- ^ Bahrain Judicial branch - Government, www.indexmundi.com (באנגלית)
- ^ "Legislative Decree No. 8 of 1989 with Respect to Promulgating the Cassation Court Law". Official Gazette of the Kingdom of Bahrain. 20 באפריל 1989. אורכב מ-המקור ב-5 באוגוסט 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "The Court of Cassation Postpone Appeal". Bahrain News Agency. 26 בספטמבר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Bahrain Judicial branch - Government, www.indexmundi.com (באנגלית)
- ^ 1 2 "Bahrain's Human Rights Crisis". Human Rights Watch. 5 ביולי 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Bahrain: Stop Military Court Travesty of Justice". Human Rights Watch. 14 ביוני 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Bahrain Protester Convictions Upheld at Sham Military Trial". Amnesty International. 28 בספטמבר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Bahrain Must Not Try Activists in Military Court". Amnesty International. 22 באוגוסט 2011.
{{cite news}}: (עזרה)