בית דין שרעי

מבנה בית הדין השרעי בחיפה בשכונת ואדי סאליב

בית משפט שרעי - (בערבית: محكمة شرعية, מהמילה "שריעה"- ההלכה המוסלמית)- הוא בית הדין הדתי המוסלמי. סמכויותיו של בתי הדין השרעיים אינם מוסדרים במשפט המוסלמי, אלא עוצבו על ידי פסיקות וחקיקות שונות. בא"י השתמרו החוקים העותמאניים הישנים באמצעוות "מג'לה", בשל הסיבה כי מנדט הבריטי הכיר בתוקפם ולא ניסה לשנותם, ואף הממשלה הזמנית במדינת ישראל הותירה על שמירת החוקים הללו.

הקמתם של בתי דין שרעיים במדינת ישראל

עם הקמתה של מדינת ישראל, הפסיקה המועצה המוסלמית העליונה לפעול, וכל חבריה עזבו את המדינה. בשל הסיבה של עזיבת הקאדים את המדינה חדלו לפעול גם בתי הדין השרעיים. שיתוק פעילותיהם הותיר חלל ריק בנושא המשפט הדתי המוסלמי במדינה החדשה שקמה. כדי למלא את החלל הריק הזה משרד הדתות לקח לעצמו סמכות להקים בתי דין שרעיים ולמנות קאדים. קאדים/קאדי שמונו לתפקידים היו נטולי הכשרה שרעית גבוהה, בשל המחסור החמור באנשי דת ומשפט בארץ. לכן הוחלט לשלוח את הקאדים להשתלמויות במסגד אל-ג'זאר שבעכו, אך זה היה מעט מידי. לאחרונה הורחבו לימודי הדת במסגרת הסמינר למורים ערביים.

הציבור המוסלמי ביקורתי מאוד למצב העניינים הקיים. הטענה המרכזית היא, כי רק מוסלמי מוסמך למנות קאדי שרעי ואין לתת סמכות כזו למי שאיננו מוסלמי. בנתינת סמכות כזו לבן דת אחרת הם רואים סתירה לעיקרי ההלכה הדתית. לפי דעתם של מנהיגי הציבור המוסלמי יש לכונן מחדש את המועצה המוסלמית במתכונתה ובסמכויותיה כפי שניקבעו עוד בתקופת המנדט.

סמכויותיהם של בתי הדין השרעיים

בשנת 1917 פורסם באימפריה העות'מאנית חוק המשפחה המוסלמית הקובע כי שימוש של החוק הממלכתי המוסלמי חל על כלל האזרחים ללא הבדלי דת, אך לאחר כינונו של המנדט הבריטי בארץ החוק שונה. כיום סמכותם של בתי הדין השרעיים מוגבלת לשפיטה של בעלי דין מוסלמיים בלבד.

בשנת 1922 דבר המלך במועצה הגדיר את סמכותם העניינית של בתי הדין השרעיים. הוא העניק להם סמכות לשפוט בענייני נישואין, גירושין, מזונות, אפוטרופסות, ירושה, צוואה, ענייני נעדרים, פסולות והפקעתה, הוכחת בגרות וכדומה.
עם כינונה של מדינת ישראל סמכות זו צומצמה לנושאים הבאים:

• נישואין
• גירושין
• ובמידה ניכרת ירושה.

מאז החוק שונה מספר רב של פעמים. בשינויים שנעשו ניתן לראות את השפעתה של הליברליזציה החלה בעולם המודרני. את אחת הדוגמאות הבולטות להשפעת המודרניזציה ניתן לראות במגמת העלייה של מעמדה של האישה במגזר הערבי.

השפעת המודרנה

כמו על כל תחום בחיינו, התפשטות הליברליזם והגלובליזציה משפיעים גם על המנהג המוסלמי. קאדים מגיבים בצורות שונות על מפגש המודרנה עם המנהג המסורתי. פסיקתם מצטיינת בגישה דו-ערכית. במרבית המקרים מפרשים הקאדים את ההלכה בצורה הנאמנה להלכה הסדורה על פי האסכולה המסורתית, החנפית. אלה מנסים לבולל את המנהג ולהטעימו לשריעה. אך יש גם כאלה הסוטים מהאסכולה בשל פירושם הליברלי של ההלכה ומשלימים עם קיומו הריבוני של המנהג לצד ההלכה. הם מאמינים שתפקידם לשמר את האיזון הדינמי שבין ההלכה לבין המנהג המודרני.

יחסם של הקאדים כלפי החקיקה החילונית של הכנסת המכוונת במפורש כלפי בתי-הדין הדתיים גם מאופיינת בגישה דו-ערכית. רוב הקאדים אינם מתנגדים להתערבות הכנסת בנושאים, אשר נמצאים בסמכותם של בתי הדין הדתיים המוסלמים, להפך הם מעודדים קידום תיקונים בעלי אופי פרוצדורלי ופלילי. לעתים נתקלים הקאדים בסתירה שבין החוק הדתי המוסלמי לבין החוק החילוני, כמו למשל נושא של אופוטרופוסות על הילדים.

כיום ניתן לראות נושאים רבים שבהם ישנה התערבות רבה של הכנסת וכן ישנו צימצום רב בסמכויות בתי הדין השרעיים.

סוגי בתי דין שרעיים

במדינת ישראל פועלות שתי ערכאות של בתי הדין בתי הדין השרעיים: בתי דין בערכאה ראשונה, הנקראים בית דין שרעי אזורי, ובית דין לערעורים, ערכאה גבוהה חדשה שהוכנסה למערכת המשפט המוסלמי בתקופה האחרונה.

בבתי הדין בערכאה ראשונה, לפי מנהג מוסלמי עתיק, יושב דיין (קאדי) אחד, והוא היחיד שבפניו מביאים את התביעות.

בית הדין השרעי לערעורים פועל בהרכב של שלושה קאדים והוא מוסמך לדון בכל הערעורים על פסקי הדין של בתי הדין השרעיים האזוריים העולים בפניו. ההחלטה מתקבלת לפי רוב דעות.

מושבם ואזורי שיפוטם בישראל

במדינת ישראל פועלים שמונה בתי דין שרעיים אזוריים. מקום מושבם נקבע בצו על ידי שר הדתות על פי ריכוז האוכלוסייה המוסלמית, כיום הסמכות לכך נמצאת בידי שר המשפטים. ערים שבהם נמצאים בתי דין הם: באקה אל-גרבייה, עכו, נצרת, טייבה, יפו, חיפה ובאר שבע. שני האחרונים הוקמו בשנת 1971 כתוצאה של הגברת לחץ על בתי דין הקיימים באותה התקופה. הנהלתם של בתי הדין השרעיים נמצאת בירושלים. אזור השיפוט של כל אחד כולל את הערים והכפרים הסמוכים לו. אף על פי כן, למתדיין ישנה אפשרות לפנות לבית הדין לערעורים בבקשה להעביר את תביעתו לקאדי אחר, ואם תמצאא בקשתו מבוססת - תועבר התביעה לבית דין באזור אחר.

לקריאה נוספת

• ליש, אהרן (1981). הערבים בישראל. ירושלים: האוניברסיטה העברית.
  
• שעשוע, ש. (1982). בתי דין מוסלמיים במדינת ישראל. חולון: חברת פרג' להדפסות.

• Layish, Aharon. (1973). The Saria in Israel. Tel Aviv: Tel Aviv University