מערכת תקשורת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מערכת תקשורת היא אמצעי להעברת מידע.

מערכת תקשורת היא הסוג הפשוט ביותר של מערכת מידע[1].

אופן העברת המידע[עריכת קוד מקור | עריכה]

התהליך הבסיסי של העברת מידע במערכת תקשורת הוא זה‏[1]:

  1. מקור שולח מסר.
  2. מקודד ממיר את המסר לאות על פי צופן.
  3. האות משודר מהמקור לנמען על ידי ערוץ התקשרות הנבחר.
  4. האות שנקלט מקודד בחזרה על ידי מפרש למסר המקורי על פי אותו הצופן שבו קודד.
  5. המסר הגיע ליעדו.

המידע המועבר בכל מערכות התקשורת הוא ממשי וניתן למדידה[1]. גם כאשר מידע עובר תהליך דיגיטציה המיצג אותו על ידי סיביות מופשטות, הוא מקודד לאות המועבר דרך רכיבים פיזיים של המערכת‏[1]. משום שהמידע במערכות תקשורת תמיד מיוצג באופן פיזי, יש להשקיע זמן ואנרגיה כדי לקרוא, לכתוב ולעבד אותו‏[1].

מערכת תקשורת "טהורה" רק מעבירה מידע ממקום למקום. עם זאת רוב המחשבים גם מעבדים מידע ולא רק מעבירים אותו. עיבוד זה מאפשר יצירה של מידע חדש‏[1].

רעש[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעש הוא כל הפרעה בערוץ התקשורת, הגורמת לשינוי באות המועבר דרכו, כך שנוצרת שגיאה בפלט הסופי‏[1]. קליטה נחשבת מוצלחת רק אם יחס אות לרעש של האות שהתקבל במקלט היה גדול יותר מסף רגישות הקליטה של המקלט.

מערכות תקשורת שונות רגישות לסוגים שונים של רעשים. לדוגמה: מרחק גדול בין מפעילי טלגרף מחליש את עוצמת האות, ברקים יכולים לפגוע בשידור גלי רדיו של AM - אפנון משרעת‎, סריטות על פני תקליטור הורסות את המידע המקודד עליו ורעשי רקע יכולים למסך את קולות הדיבור[1].

קוד תיקון שגיאות הוא קוד בעל מספר תכונות שמאפשרות לשלוח באמצעותו אוסף של נתונים דרך ערוץ תקשורת רועש, ולנטרל במידה מסוימת את השפעת רעשי הרקע על המידע המתקבל.

יצירה ותחזוקה של מערכות תקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנדסת מערכות תקשורת היא תחום בהנדסה הכולל עיסוק באופן העברת נתונים בין רכיבים בודדים וברמה של רשתות מערכות תקשורת גדולות.

פרוטוקול תקשורת הוא אוסף של חוקים המגדירים את אופן בקשת וקבלת נתונים במערכת תקשורת מסוימת וכוללת כללים לייצוג המידע, איתות, אימות, ותיקון שגיאות לצורך העברת המידע בערוץ תקשורת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 Denning, P. J., & Bell, T. (2012). The Information Paradox. American Scientist, 100(6), 470-477.