מקלט אנדרסון

מקלט אנדרסון (Anderson shelter) הוא סוג מקלט משפחתי זול ופשוט להרכבה שהיה נפוץ בבריטניה במהלך מלחמת העולם השנייה, ושימש את תושביה במיוחד במהלך הבליץ. הרשויות הבריטיות דאגו להספקת לוחות ברזל, והתושבים הרכיבו את המקלטים בגינות ביתם בשיטת "עשה זאת בעצמך". במהלך המלחמה נבנו כ-3.6 מיליוני מקלטים כאלה. המקלטים שיכלו להגן על 6 אנשים והיו בצורת U הפוכה, היו חזקים למדי, אבל סבלו מבעיות שונות כמו קור, לחות, הצפות וצפיפות, וחלק מהתושבים סירבו להשתמש בהם או השתמשו בהם רק בשעת הדחק. עם זאת המקלטים סיפקו הגנה לכרבע מתושבי לונדון - יותר מאחוז היושבים במקלטים הציבוריים ובתחנות הרכבת התחתית. בתום המלחמה פורקו רוב המקלטים. חלק מהם נשארו עד היום, ומשמשים כמחסנים.

תכנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 1938 מונה סר ג'ון אנדרסון (אנ') לממשלת צ'מברלין כלורד שומר החותם. אנדרסון, שהיה מדען שהפך לפוליטיקאי, ניהל את המשרד להגנת המולדת (Home Security), שחלק מהאחריות שלו כללה הגנה מפני מתקפות אוויריות כמו גם שירותים אחרים הקשורים לנושא, כמו פקחי התרעות על פשיטת אווירות, צוותי כיבוש אש, צוותי חילוץ, שירות הנשים המתנדבות.

ויליאם פטרסון (William Paterson) ואוסקר קארל קריסון (Oscar Carl Kerrison) תכננו את המקלט ב-1938 וקראו אותו על שם ג'ון אנדרסון.^[1] לאחר הערכה של דייוויד אנדרסון, ברטרם לורנס הרסט וסר הנרי ג'ופ, מהמוסד למהנדסים אזרחיים, העיצוב שוחרר לייצור.

על התכנית לייצור המקלטים דיווח אנדרסון בבית הנבחרים הבריטי ב-21 בדצמבר 1938^[2]. על פי התוכנית, מקלטי אנדרסון יועדו לבתים שבהם לא היו מרתפים^[3].

ייצור ושימוש בזמן המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקלט האנדרסון הראשון הוקם בגינה באיזלינגטון, לונדון ב-25 בפברואר 1939. בתקופה של כחצי שנה בין זמן זה לבין פרוץ המלחמה בספטבמר אותה שנה, יוצרו וחולקו כ 1.5 מיליון מקלטי אנדרסון לאנשים שהתגוררו באזורים שהיו צפויים לסבול מהפצצות, כמו לונדון ומרכזי ערים נוספות. עד סוף המלחמה יוצרו והוקמו עוד כ 2.1 מיליון מקלטים מסוג זה. סה"כ הותקנו כ-3.6 מיליון מקלטים אנדרסון^[4]

מקלטי אנדרסון תוכננו לאכלס עד שישה אנשים. העיקרון המנחה להגנה היה שימוש בלוחות מעוקלים וישרים העשויים מברזל גלי מגולוון, כדי לבנות מקלט בצורת U הפוכה. שישה לוחות מעוקלים חוברו יחד בחלק העליון ויצרו את החלק העיקרי של המקלט, בצורה מעוגלת. שלושה לוחות ישרים הרכיבו כל אחד משני הצדדים, והחזית ואחורי המקלט הורכבו משני לוחות כל אחד. סך הכול היו כ-14 לוחות. ברצפה הותקן בור ניקוז קטן שמטרתו הייתה למנוע את הצפת המקלט במי גשם, אם יחלחלו לתוך המקלט. ממדי המקלט היו: גובה 1.8 מטרים, רוחב 1.4 מטרים, אורך 2 מטרים. המקלטים היו קבורים בעומק 1.2 מטרים לפחות, ומכוסים באדמה מעל הגג בעובי של לפחות 0.4 מטרים. או במקרים מסוימים הותקנו המקלטים בתוך בתים של אנשים וכוסו בשקי חול.

מקלטי אנדרסון יוצרו בשיטת בנייה טרומית ותוכננו כך שיהיה קל להרכיב אותם ללא ידע מקצועי. חלק מהמקלטים נבנו בהרכבה עצמית בידי בעלי הבתים עצמם או בסיוע שכנים. במקרים אחרים שילמו לפועלי כדי שירכיבו אותם.^[4] מבנה המקלטים היה חזק מאד, במיוחד מול כוח דחיסה שהופעל על ידי פצצות שפגעו בסמוך. המבנה הגלי שלהם תרם לחוזקם.^[4]

יעילות מקלטי אנדרסון הייתה מוגבלת ממספר סיבות. הם סיפקו הגנה נגד פצצות הדף רק אם היו קבורים למחצה באדמה, ולכן הם נטו להיות חשוכים, קרים ולחים.^[4] באזורים נמוכים הם נטו להיות מוצפים במים לאחר גשמים. כמו כן היה קשה לישון בהם בגלל בעיות צפיפות ורעש ההפצצות.^[4]

חלק מהמשפחות ישנו במקלטי אנדרסון בכל לילה, אבל רוב האנשים נכנסו אליהם רק לאחר השמע צופרי ההזעקה, ולפעמים אנשים פשוט נשארו בביתם. הממשלה המליצה על לקיחת מסמכים חשובים למקלט אבל אנשים נטו לשכוח זאת כשקמו באמצע הלילה.^[4] תושבים אחרים העדיפו את תחנות הרכבת, אף שהן היו רחוקות יותר מביתם וסבלו גם הן מצפיפות. בעיה נוספת שהגבילה את השימוש במקלטים הייתה שלאנשים רבים באזורים המתועשים יותר של אנגליה לא היו גינות בהן יכלו להקים מקלטים. סקר שנערך בנובמר 1940, מצא כי 27% מתושבי לונדון השתמשו במקלטי אנדרסון, 9% ישנו במקלטים ציבוריים ו-4% לנו בתחנות הרכבת. שאר האנשים לנו בביתם או עבדו במשמרות לילה בתפקידים שונים (תעשייה, כיבוי אש, פקחים בטיחות נגד הפצצות, צוותי נ"מ וכו'). אלו שישנו בביתם חשו שאם נגזר עליהם למות עדיף למות בתנאים נוחים.^[4]

האבזור הפנימי היה נתון לשיקול דעתו של בעל המקלט ולכן היו שינויים נרחבים בנוחות. הממשלה הפיצה סרטונים וחוברות הוראות כיצד לאבזר את המקלט בצורה חכמה יותר - הכנת עצמית של דרגשים לשינה ל-6 אנשים, באמצעות מסגרת עץ ורשתות ברזל, הכנת מתקן חימום מנר ושני עציצי חרס, ושמירה על תה חם בבקבוק זכוכית מצופה עטוף בבד.^[5]

משפחות ניסו לייפות את המקלטים בצורות שונות. על האדמה שכיסתה את המקלטים נשתלו ירקות ופרחים,^[4] ונערכו גם תחרויות של המקלט הירוק ביותר בכל שכונה.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה פעלו הרשויות לאיסוף ופרוק המקלטים. בגלל מספרם הרב, הרשויות ביקשו מהתושבים לפרק אותם בעצמם ולהכין אותם לאיסוף. מי שבחר בכך יכל לרכוש את המקלטים מהממשלה (במידה ולא עשה זאת במהלך המלחמה) במחיר נמוך של 15 שילינג למקלט רגיל ובמחיר לירה שטרלינג למקלט גדול.^[4]

בשל מספרם הרב וחוזקם, מקלטי אנדרסון רבים קיימים עד עצם היום הזה. חלק ממקלטים הוצאו מהאדמה לאחר המלחמה והומרו לבקתות אחסון המשמשות לצורכי גינון.