משחק הדמעות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משחק הדמעות
The Crying Game.jpg
שם במקור: The Crying Game
בימוי: ניל ג'ורדן
תסריט: ניל ג'ורדן
עריכה: גרג אראקי
שחקנים ראשיים: סטיבן ריאה
מירנדה ריצ'רדסון
פורסט ויטאקר
ג'יי דוידסון
צילום: סטיב גיינר
מדינה: בריטניה
הקרנת בכורה: 27 בנובמבר 1992
משך הקרנה: 111 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 2,300,000 פאונד
הכנסות: 160,486,947 דולר
פרסים: פרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר
דף הסרט ב-IMDb

משחק הדמעותאנגלית: The Crying Game) הוא סרט קולנוע מסוג דרמה שיצא לאקרנים בשנת 1992, ונכתב ובוים ​​על ידי ניל ג'ורדן. הסרט בוחן נושאים של גזע, מין, לאום, והמיניות על רקע הצרות האיריות. שם הסרט המקורי היה "אשת החייל".

גיבור הסרט הינו פרגוס (סטיבן ריאה), חבר במחתרת האירית. המחתרת לוכדת ומחזיקה בשבי את ג'ודי (פורסט ויטאקר). בעקבות מפגש קצר אך משמעותי עם ג'ודי, פרגוס יוצר קשר עם חברתו - דיל (ג'יי דוידסון). אירועים בלתי צפויים הנכפים על פרגוס מאלצים אותו להחליט מה הוא רוצה לעתידו, ובסופו של דבר הוא נוכח לגלות גם מה שהטבע שלו מכתיב לו שהוא חייב לעשות.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מתחיל כמותחן פסיכולוגי: פרגוס (סטיבן ריאה), חייל פשוט בארגון ה-IRA, ביחד עם לוחמים נוספים, בהם אישה בשם ג'וד (מירנדה ריצ'רדסון), תחת הנהגתו של מגווייר (אדריאן דנבר), חוטפים את ג'ודי (פורסט ויטאקר), חייל בריטי שחור. ה-IRA דורש את שחרורם של שאר חברי ה-IRA הכלואים בבריטניה, ומאיימים להוציא להורג את ג'ודי בתום שלושה ימים, אם דרישותיהם לא ייענו. פרגוס החביב מוצב לשמור על ג'ודי, והשניים מפתחים ביניהם קשר אישי, למורת רוחם של גברים אחרים בצוות ה-IRA. במהלך הזמן הזה, ג'ודי מספר לפרגוס משל על הצפרדע ועל העקרב.

ג'ודי משכנע את פרגוס לפגוש את חברתו, דיל (ג'יי דוידסון), במידה ויומת, על מנת לוודא שהיא בסדר. לאחר שתם מועד האולטימטום, פרגוס לוקח את ג'ודי ליער, על מנת להוציא אותו להורג. אולם ג'ודי, הסבור כי פרגוס איננו רוצח בליבו, מנסה לברוח. ואכן, פרגוס לא מסוגל להביא את עצמו לירות בגבו של ג'ודי הנמלט ממנו, אולם ג'ודי בורח אל מרכזו של כביש, והוא נדרס למוות, בטעות, על ידי חיילי הצבא הבריטי שהגיעו למקום שביו על מנת לחלצו.

בעודו סבור כי חבריו לצוות ה-IRA מתו בהתקפת הכוחות הבריטיים, פרגוס מחליט להסתתר מהנהגת ה-IRA בלונדון, שם הוא מוצא לעצמו עבודה בתור פועל בניין, ומשנה את שמו ל"ג'ימי". פרגוס פוגש בלונדון את דיל, חברתו של ג'ודי המנוח, בסלון שיער, בו היא עובדת. מאוחר יותר הם נפגשים בבר מקומי (בו משמש ג'ים ברודבנט כברמן), ומשוחחים. בערב שלמחרת פרגוס חוזר לבר, ורואה על הבמה את דיל, שרה את השיר "משחק הדמעות".

פרגוס עדיין חש אשם במותו של ג'ודי וחולם עליו זורק כדור קריקט לעברו. במקביל, הוא ממשיך לחזר אחרי דיל, להגן עליה מפני מחזר כפייתי ובהדרגה הוא מתאהב בה. מאוחר יותר, כאשר הוא עומד לקיים עימה יחסי מין בדירתה הוא מגלה כי יש לה פין, ומדובר בעצם באישה טרנסקסואלית. התגובה הראשונית שלו היא של גועל. הוא ממהר לשירותים להקיא ובטעות מכה את דיל בפנים, מכה המשאירה סימן כחול, ומשאיר אותה על הרצפה, לבדה. כעבור כמה ימים פרגוס משאיר לדיל פתק והשניים משלימים. למרות הכל, דיל עדיין מושכת בעיניו.

זמן קצר לאחר מכן, ג'וד מפתיעה את פרגוס, בהגיעה לדירתו. היא מספרת לו כי נשפט והורשע, שלא בפניו, על ידי ה-IRA על המהומה שגרם. היא מאלצת אותו להסכים לעזור לה בביצוע של משימה חדשה - חיסול של אישיות בכירה. כדרך אגב, היא מאיימת עליו כי ה-IRA יהרוג את דיל, במידה והוא לא ישתף פעולה.

פרגוס לא מסוגל להתגבר על חיבתו לדיל אשר מחזרת אחריו. הוא מחליט להגן עליה מפני נקמה אפשרית באמצעות הסוואתה כגבר. כך, הוא מקצר את שיערה הארוך, כך שתהיה לה תספורת גברית, וכן מלביש אותה בהתאם. בלילה שלפני יום ביצוע משימת ה-IRA, דיל משתכרת, ועל פרגוס ללוות אותה לדירתה. דיל מבקשת ממנו להישאר איתה והוא מציית. פרגוס מגלה לדיל כי הוא אחראי למותו של ג'ודי, החבר הקודם שלה. דיל מעמידה פנים שהיא שיכורה, ושלא הבינה את דבריו. אולם, למחרת בבוקר כאשר הוא מתעורר, פרגוס מגלה כי דיל קשרה אותו למיטה על מנת למנוע ממנו לקחת חלק בהתנקשות המתוכננת. תחת איומי אקדח, דיל מכריחה את פרגוס לומר לה שהוא אוהב אותה ושלא יעזוב אותה, ולאחר מכן משחררת אותו.

בדיוק אז מגיעה לדירה ג'וד, עם כוונה לנקום בפרגוס אשר נעדר ממשימת ההתנקשות. דיל מצהירה כי ג'וד השתמשה במיניות שלה על מנת לפתות את ג'ודי. דיל יורה למוות בג'וד, ולאחר מכן מכוונת את האקדח לכיוונו של פרגוס, אך לבסוף מורידה את ידה ואומרת כי היא לא יכולה להרוג אותו, כי ג'ודי לא היה רוצה בכך. פרגוס מונע מדיל מלירות בעצמה ושולח אותה להתחבא במועדון. לאחר שדיל עוזבת פרגוס מנגב את טביעות האצבעות, ונשאר במקום מתוך כוונה להיעצר במקומה של דיל.

סצנת הסיום של הסרט מתרחשת כעבור כמה חודשים: דיל מגיעה לבית-הסוהר, על מנת לבקר את פרגוס. השניים משוחחים על תוכניותיהם המשותפות לאחר שפרגוס ישוחרר מן הכלא. לבסוף, דיל שואלת את פרגוס למה הוא הסכים לשבת במקומה בבית-הסוהר, והוא משיב לה: "כמו שאיש אחד אמר לי פעם - זה בטבע שלי." על מנת להסביר את דבריו, הוא מספר לה את המשל על הצפרדע ועל העקרב, אותו שמע מג'ודי.

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניל ג'ורדן כתב את הטיוטה הראשונה של התסריט לסרט זה באמצע שנות ה-80', תחת הכותרת "אשת החייל", אך גנז את הפרויקט בשל צאתו לאקרנים של סרט דומה. בתחילת שנות ה-90' החלה ההפקה של הסרט, אולם ג'ורדן התקשה להשיג מימון - משקיעים פוטנציאליים נרתעו מלהשקיע כספים בסרט, לאחר שורה של כשלונות קופתיים, כמו גם בשל הנושאים הקשים שהסרט עוסק בהם. כתוצאה מכך, תהליך הצילומים היה מלחיץ ולא יציב. המפיקים ניסו ללא הרף לגייס סכומי כסף שונים, אפילו קטנים מאוד, רק על מנת לשלם לאנשי הצוות הממורמרים ולהמשיך בצילומים. הסרט הופק תחת השם "אשת החייל", עד אשר סטנלי קובריק, שהיה ידידו של ג'ורדן, יעץ נגד הכותרת, בטענה כי הקהל יצפה לראות סרט מלחמה.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט היה מועמד לשישה פרסי אוסקר, אך זכה בסופו של דבר רק באחד - עבור תסריט מקורי, מאת ניל ג'ורדן. כמו כן, הסרט היה מועמד לפרסים על בימוי (ניל ג'ורדן), שחקן טוב ביותר (סטיבן ריאה), שחקן משנה הטוב ביותר (ג'יי דוידסון), העריכה הטובה ביותר, וכן פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]