משתמש:אלי רזומובסקי/המשימה המאוישת הראשונה למאדים

מידע כללי על מאדים

קוטרו של מאדים 6,721 ק"מ (כחצי מקוטר כדור הארץ) והוא משלים סיבוב אחד סביב צירו אחת ל־24 שעות ו־37 דקות. מאדים משלים הקפה אחת סביב השמש כל 686.98 יום במהירות ממוצעת של 24.13 ק"מ לשנייה. צפיפותו הממוצעת 3.95 גרם לסמ"ק. למאדים רק רבע מפני השטח של כדור הארץ ומסתו היא רק עשירית ממסתו של כדור הארץ. כוח המשיכה על פני מאדים הוא כ־38% מכוח המשיכה על פני כדור הארץ. פני מאדים מלאים במכתשים ומרבית הקרח בקטבים הוא קרח יבש הנוצר מקפיאת פחמן דו־חמצני, כאשר חוקרים מעריכים כי ייתכן גם שיורד שלג. השינוי בגודלם של המדבריות על פני מאדים ובצורתם, נעוץ ברוחות העזות המזיזות ענני חול גדולים ממקום למקום. ציר הסיבוב של מאדים נטוי בזווית של 25 מעלות ביחס למישור ההקפה שלו סביב השמש. האטמוספירה עליו דלילה מאוד וכמות המים בה נמוכה. במאדים נמצא גם ההר הגבוה ביותר במערכת השמש, הר הגעש אולימפוס מונס - גובהו 27 ק"מ. בנוסף על מאדים נמצא קניון ואליס מארינריס, אשר אורכו 4,500 ק"מ ורוחבו 200 ק"מ.

מידע על המשימה עצמה

נאס"א מפתחת את היכולות הדרושות לשליחת בני אדם למאדים בשנות ה -30 של המאה ה -20.

האסטרונאוטים המיועדים להיות הראשונים שיצעדו על מאדים יעזבו את כדור הארץ על חללית אוריון.

נאסא מגייסת גם נערים למשימה וגם בוגרים ומעבירה אותם אימונים רבים וקשים.

לאחר חודשי מסע ארוכים בחלל, כשהאסטרונאוטים כבר יראו את מאדים מחלון החללית, יעמוד בפניהם אתגר חדש, הנחיתה. עד כה, גשושיות שנחתו על מאדים השתמשו במצנחים כדי להאט לפני הנחיתה ובכריות אוויר ששימשו כמגן. עבור גשושיות גדולות יותר חוקרים פיתחו מעין מנוף מעופף שאפשר הורדה אטית של גשושית המחקר אל פני השטח. עם זאת, חללית מאוישת תשקול כ-20 טונות, והטכנולוגיות הקיימות להוביל משקל כזה אל פני השטח של מאדים בבטחה טרם פותחו.

מטרת המשימות הראשונות במאדים תהיה ללמוד איך אפשר לחיות ולשרוד על כוכב הלכת המרוחק. המשימות האלה יכללו כנראה הקמת מבנה מגורים ומעבדה, ושניהם יצטרכו בראש ובראשונה לספק לאנשי הצוות הגנה מפני שינויי הטמפרטורה והקרינה ולאפשר קיום עצמאי ללא תמיכה חיצונית.

בשנת 2016 בחרה נאס"א שש חברות שיעצבו עבורה אבטיפוס של סביבת מגורים ועבודה, והקציבה להן שנתיים למחקר וליצירת דגם ראשון. מבנה כזה יצטרך להתמודד עם סוגיות חיוניות לשמירה על חיים, כגון אמצעי בטיחות, אספקת אוויר, אנרגיה ועוד.

גורמי סיכון יש בשפע. חוקרים מאוניברסיטת אדינבורו בבריטניה גילו באחרונה שסכנות הקרינה במאדים רבות מכפי שחשבו בעבר. הגורם לכך הוא חומרים כימיים שמקורם בפני השטח של מאדים, שמעצימים את השפעת הקרינה שעוצמתה בכל מקרה רבה בשל האטמוספרה הדלילה.

במחקר שביצעו במעבדה, החוקרים חשפו את אותם החומרים לקרינה דומה לזו שבמאדים וגילו שהם גרמו לתמותה רחבת היקף של חיידקים שנחשפו להם. פתרון אפשרי לכך הוא להקים את המגורים מתחת לפני הקרקע, אולם לשם כך נחוצים כלי חפירה כבדים שאין כיום דרך מעשית להביא מכדור הארץ. חוקרים הציעו בעבר לשגר כמה משימות לא מאוישות עם רובוטים טרם הגעת בני אדם לכוכב, במטרה לבנות את התשתית הנדרשת למשימה מאוישת.

משימות ארוכות יותר במאדים והקמה של מושבה קבועה מציבות אתגרים נוספים. אחת המשימות המורכבות ביותר היא אספקת מזון. מכיוון שאי אפשר להסתמך על אספקה קבועה מכדור הארץ, אנשי מאדים החדשים יצטרכו לגדל מזון בחממות מיוחדות.

הם יצטרכו גם אספקה שוטפת של תרופות, ופתרון אפשרי לכך הוא לייצר אותן במעבדה במאדים עצמו. חוקרים מהולנד פיתחו באחרונה שיטה יעילה ופשוטה לנצל את אנרגיית השמש לביצוע תגובות כימיות. החוקרים יצרו עלים מלאכותיים מצורן (סיליקון) שקולטים קרינה בעוצמות שונות, אולם משתמשים רק בכמות הקרינה הדרושה לתגובה הכימית ופולטים את העודפים. אולי כך יוכלו המיישבים ליצור תרופות ואף כימיקלים הנחוצים לחקלאות.

הסיבה העיקרית לעניין המדעי במאדים היא דמיונו לכדור הארץ שלנו. אמנם מאדים קטן מכדור הארץ (קוֹטרוֹ כמחצית מקוטר כדור הארץ) והוא רחוק מהשמש, אבל פני השטח שלו דומים דמְיון מפתיע לאֲזורים שונים על פני כדור הארץ. מלבד זה, בעבר הרחוק היה מאדים שונה מאוד מהפְּלָנֵטה היבֵשה, הסחוּפה חולות ואבק שהוא היום. בעבר זרמו על פני השטח שלו מים, וייתכן שהתנאים בו אִפשרו קיום של חיים.

מכיוון שחלו במאדים תַּהפּוּכוֹת ושינויים קיצוֹניים במרוּצת השנים, אנו מחפשים היום עדויות לעבָרוֹ הרחוק, ואולי אף למצוא סימנים לכך שבתקופה כלשהי היו עליו חיים. אל תצפו שנמצא שְׂרידים אַרכֵאוֹלוֹגיים של מִבנים או שיירי מכוֹנות שבנו יצורים נבונים. המדענים מתמקדים בחיפוש הוכחות לקיום תנאים שאִפשרו לחיים פשוטים להתקיים על מאדים. כאמור, מדינות שונות שלחו חלליות מחקר למאדים בשנים האחרונות. ויקינג 1, כאמור, היה הראשון לנסוע על חולות מאדים אך כיום נעים על פני השטח של מאדים שני רובוטים אמריקניים: הרובוט אוֹפּוֹרְטיוּניטי, שנחת בינואר 2004 ושבר את השיא של ויקינג 1 במשך הזמן ששהה על מאדים, וקיוּריוֹסיטי, שנחת בקיץ 2012. כבר במשימת הנחיתה הראשונה, ניסו המדענים לחפש עדויות לחיים על מאדים. ויקינג 1 הכילה מעבדה ביולוגית שביצעה ניסויים שונים לשם כך. משימתו העיקרית של אופורטוניטי הייתה חיפוש סימנים לקיומם של מקווי מים גדולים על מאדים - המשימה הוכתרה בהצלחה. וקיוריוסיטי, הגדול יותר, הוא בעצם גֵּאולוג רובוטי, הבודק ובוחן את הֶרכּב הקרקע של מאדים ומאפשר לחוקרים להבין טוב יותר את ההיסטוריה של הפלנטה במשך מיליארדי שנותיה. שילוב הנתונים שכלים אלה וחלליות אחרות אוספים מאפשר הרכבת תמונה טובה יותר של תהליכים שאפשרו אולי לחיים להתקיים בעבר על מאדים.

האֶתגרים הגְלוּמים במשימת חלל מאוּיֶשת למאדים, שתנחית צוות חוקרים על פני השטח, עצומים. המסע למאדים (ובחזרה לכדור הארץ) ארוך - כשמונה חודשים לכל כיוון! נוסיף לכך שהייה של שנה על מאדים (עד שישוב לנקודה במסלולו שיהיה אפשר לשוב ממנה הביתה בזמן הקצר ביותר) - ונקבל משימה של יותר משנתיים. עדיין השינויים הגופניים במסע כזה, וגם הקשיים הפסיכולוגיים, אינם ידועים די הצורך. משימות מחקר שדימו משימה ארוכה למאדים כבר בוצעו (לאחרונה במִתקן ניסוי רוסי ליד מוֹסקְבה), אולם עדיין יש לגשר על פּערֵי ידע גדולים מאוד. גם העלוּת הכּספית של מסע מעין זה עצומה, וסביר להניח כי משימת המחקר המאוישת הראשונה למאדים תהיה בין-לאומית וישתתפו בה אַסטרוֹנאוּטים ממדינות שונות.