משתמש:צדי

השערה שאני מאמין בה לגבי דמותה של המונה ליזה

ישנן מספר השערות לגבי דמותה של המונה ליזה וכולן טובות באותה מידה. המונה ליזה היא תמונה ללא זמן. מי שרואה אותה לא ישכח אותה לעולם, וכך גם דמותה של אמו של לאונרדו כפי שמופיעה בזכרונו ממרחק של זמן.

הדבר שמחזק את אמונתי בהשערה שזאת דמותה של אמו הוא הלבוש המקושט בפשטות של הגברת וקו התפר על החזה. קו התפר על החזה, הוא במקום מחרוזת או תכשיט, ואפשר לזהות בו בברור את החתימה של לאונרדו דה וינצ'י במספר חזרות. ה-8 המפורסם.

נשאלת השאלה מדוע הגברת תקשט את שמלתה בחתימה של לאונרדו במקום במחרוזת שקיבלה למשל מבעלה (או מהוריה), ומדוע לאונרדו יחתום את חתימתו על החזה שלה (זאת הרי לא אשתו). קשה לטעות. זה יכול להיות רק בגלל קשר חזק של אהבה בינו לבינה.

עובדות נוספות המחזקות את ההשערה הן:

1. לאונרדו לא מסר את התמונה למזמינה, ואף לא נפרד ממנה עד סוף חייו.

2. לאונרדו התחיל לצייר את הגברת ליזה בשנת 1503, ובשנת 1506 היא דמתה כנראה לשתי ה"מונות ליזות" שצייר רפאל בהשפעתה. יותר מאוחר לאונרדו שינה את תסרוקתה, שמלתה, ופניה, ואלו האחרונים דמו יותר ויותר לקווי הפנים של הצייר.

נקודות נוספות היכולות לתמוך בהשערה הן:

1. לאונרדו שמר בסוד על יחסו אל אמו. סביר להניח שהוא פגש אותה בילדותו בין בחשאי ובין שלא בחשאי... אך על כך אין עדות בכתביו. גם על המונה ליזה, שהיא מהווה יצירה משמעותית בחייו, די מוזר שהוא לא השאיר עדות בכתביו. מכאן אפשר להניח כי מדובר באותה אישה.

2. נושא האישה כדמות האם העסיקה את לאונרדו ביצירתו פעמים רבות. התייחסותו לאישה ביצירותיו כאמא, כדמות קורנת חום, חיוך ואהבה, שונה מהתייחסותו אל האישה כגברת מכובדת בציורי הדיוקן. המונה ליזה מייצגת את דמות האם ביצירותיו, רק שחסר לה הילד שאותה היא אמורה לאחוז.

3. נושא האמהות היה משמעותי ביצירותיו של לאונרדו, כך שקשה להניח שהוא לא צייר את אמו, ואם עשה כן, סביר להניח ששמר על כך בסוד.

4. אמו של לאונרדו, קתרינה, הייתה כנראה כפרית וגם לא יפה במיוחד (התחתנה מאוחר). המונה ליזה שבתמונה אינה אישה יפה, אך מה שעושה אותה ליפה, אצילה ומושלמת כל כך, זאת התמונה עצמה. כלומר, עבודת הצייר.

5. מצד אחד למונה ליזה יש קווי מתאר ברורים, כמו אצל נשים אמיתיות בציורי הדיוקן שצייר, אך מצד שני היא מקרינה חום ואהבה כמו אצל דמויות האם שצייר על פי דמיונו. מכאן אפשר להניח שהמונה ליזה היא אמא אמיתית ולא דמיונית (אסתטית).

6. אופן ישיבתה כאשר היד הימנית שלה מופנית קדימה ומונחת על היד השמאלית יוצרת תנוחת גוף כאילו היא רוצה לחבק את הצופה בתמונה (שהוא גם המצייר את התמונה).

7. הנוף שברקע התמונה הוא נוף שומם ללא חיים, ובכך ניתן לפרש את היחס של לאונרדו כלפי האישה שהיא עיקר החיים שלו, לעומת מה שמסביב, או שהיא שווה מבחינתו בעוצמתה לאיתני הטבע שמסביבה.

8. התייחסותו של לאונרדו לגברת שבתמונה, בכבוד ובהערצה, כאישה חכמה, המקרינה ביטחון, שלווה וחוכמה, יכולה להתאים לסוג של זכרון ילדות של אדם מבוגר אל אמו באותן נסיבות חיים של לאונרדו.

9. שאנו מסתכלים על דמותה, קיימת תחושה שאנו הצופים לא קיימים בעולם שלה, שהיא נמצאת בעולם אחר ובמיוחד בגלל המקום והמבט בעיניים שאינו יוצר קשר עין ישיר ומדוייק עם הצופה.

10. הנוף הדמיוני שבתמונה אופייני לתמונות שלאונרדו צייר על פי דמיונו כגון נושאים מהברית החדשה, ולא כרקע לנושאים מציאותיים כמו בציורי הדיוקן. דבר המצביע כי מדובר בציור שנעשה מתוך זכרון.

ככל שהתעמקתי בקורות חייו של לאונרדו ובאישיותו, הגעתי למסקנה שיותר מכנראה המונה ליזה היא למעשה דמותה של אמו שלוותה אותו לאורך כל חייו. לאונרדו רצה לגמול לאמו שאהב וכאות תודה על שהביאה אותו לעולם, וגידלה אותו בילדותו... דבר שהוא ידע להעריך, הוא העניק לה בתמורה את חיי הנצח שבתמונה.

לסיכום, גם אם יוכח בעתיד חד משמעית שהמונה ליזה היא דמות אמו של לאונרדו, אני משוכנע שנמשיך לקרוא לתמונה בשם מונה ליזה מתוך רצון לכבד את סודו של האיש הגדול כל כך - לאונרדו.