צרפת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרפובליקה הצרפתית
Flag of France.svg Armoiries république française.svg
דגל סמל
מוטו לאומי: חירות, שוויון, אחווה
המנון לאומי: המארסייז
מיקום צרפת
יבשת אירופה
שפה רשמית צרפתית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
פריז
48°52′N 2°19′E / 48.867°N 2.317°E / 48.867; 2.317
משטר דמוקרטיה פרלמנטרית למחצה (או נשיאותית למחצה)
ראש המדינה
- נשיא
- ראש ממשלה
נשיא צרפת
פרנסואה הולנד
מנואל ואלס
הקמה
- תאריך
הכרזת הרפובליקה החמישית
1958
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
643,801 קמ"ר‏[2]
43 בעולם
0.26%
אוכלוסייה[3]‏ (הערכה)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
66,259,012 נפש‏[2] 
21 בעולם
102.92 נפש לקמ"ר
100 בעולם
תמ"ג[4]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
2,273,000 מיליון $ 
9 בעולם
34,305 $
42 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[5]‏ (2012)
- דירוג עולמי
0.893 
20 בעולם
מטבע אירו[6] ‏ (EUR)
אזור זמן UTC +1
סיומת אינטרנט .fr.
קידומת בינלאומית 33+
תמונתה של מריאן, סמל החירות במהפכה הצרפתית
האימפריה הנפוליאונית, 1811

הרפובליקה הצרפתיתצרפתית: République française) היא מדינה הנמצאת במערב אירופה ומחזיקה במספר טריטוריות ביבשות אחרות. היא משתרעת בין הים התיכון בדרום לתעלה האנגלית ולים הצפוני בצפון, ומנהר הריין במזרח לאוקיינוס האטלנטי במערב. בשל צורתה של הארץ על המפה, צרפת נקראת לעתים בפי תושביה בצרפתית "L'hexagone" ובתרגום לעברית: "המשושה" (ההקסגון).

צרפת גובלת בבלגיה ובלוקסמבורג בצפון-מזרח, בגרמניה, בשווייץ ובאיטליה במזרח, במונקו בדרום-מזרח, ובאנדורה ובספרד בדרום. צרפת גם מחוברת לממלכה המאוחדת דרך מנהרת התעלה העוברת מתחת לתעלה האנגלית. צרפת היא המדינה המתויירת ביותר בעולם; בשנת 2007 הגיעו אליה מעל 80 מיליון תיירים זרים.

צרפת היא רפובליקה דמוקרטית, ועקרונותיה המרכזיים מבוטאים בהצהרת זכויות האדם והאזרח. זוהי מדינה מפותחת, בעלת הכלכלה החמישית בגודלה בעולם מבחינת התמ"ג. היא אחת המדינות המייסדות של האיחוד האירופי והחברה הגדולה ביותר בו מבחינת שטח. היא אחת החברות המייסדות של האו"ם, והיא גם חברה בארגון המדינות המתועשות וחברת קבע במועצת הביטחון של האו"ם.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם הלועזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם "פרנס" בא מהמילה הלטינית "פרנקיה" שמשמעותה "ארץ הפרנקים". התאוריה המקובלת לגבי מקור השם "פרנקים" היא שהוא בא מהמילה הגרמאנית "פרנקון" שמשמעותה רומח או כידון. יש הסוברים כי הוא נגזר מהגרזן הנזרק של הפרנקים - גרזן "פרנסיסקה" ששימש אותם במלחמותיהם.

מקור השם העברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם "צרפת" מוזכר במקרא, במלכים א' ובעובדיה. במלכים א' (פרק י"ז) הוא משמש ככינוי לעיר בין צור לצידון שבארץ הפיניקים (לבנון של ימינו).

בספר עובדיה, פרק א' פסוק 20 מופיע השם "צרפת" לצד השם "ספרד", ומכאן כנראה הזיהוי שנעשה בימי הביניים בין המונח "צרפת" שבמקרא לבין הארץ הנוכחית הסמוכה לספרד. רש"י, אשר פירש פסוק זה בעובדיה לפני כאלף שנה, כתב שצרפת היא ״פרנסה״ וספרד היא ״אספמיה״.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של צרפת

צרפת הייתה מיושבת עוד מן התקופה הפלאוליתית המוקדמת, כ-500 אלף עד 200 אלף שנה לפני זמננו, על ידי ציידים לקטים מן המין הומו היידלברגנסיס שהשתמשו בכלי אבן של התעשייה האשלית. בתקופה הפלאוליתית התיכונה, כ-130 עד 40 אלף שנה לפני זמננו, חיו באזור הניאנדרטלים, שהשתמשו בכלי אבן של התרבות המוסטרית. בתקופה הפלאוליתית העליונה, כ-35 אלף עד 12 אלף שנה לפני זמננו, החליפו בני המין האנושי המודרני את הניאנדרטלים, והותירו אחריהם כלי-אבן משוכללים, כלי עצם ויצירות אמנות פרהיסטורית מן התרבויות האוריניאקית, הגרביטית, המגדלנית ועוד. כל התרבויות האלו קרויות על-שמות אתרים ארכאולוגים שונים בצרפת.

בעת העתיקה ישבו בצרפת הגאלים - עם קלטי. במאה ה-1 לפנה"ס יוליוס קיסר כבש את גאליה וצירף אותה לאימפריה הרומית, וכך קיבלו התושבים את התרבות והשפה הרומית (לטינית, ממנה התפתחה הצרפתית). במהלך המאה ה-5 לספירה פלשו לגאליה שבטים גרמאנים, שהבולט שבהם היה שבט הפרנקים. הפרנקים היו השבט הגרמאני הראשון שהמיר את דתו לקתוליות ולכן צרפת קיבלה את הכינוי "הבת הבכורה של הכנסייה" והצרפתים הגדירו את עצמם כ"ממלכה הנוצרית ביותר".

ממלכות הפרנקים אוחדו בשנת 771 תחת שלטונו של קרל הגדול שהוביל את מערב גרמניה, צרפת של היום וצפון איטליה למעמד של אימפריה רבת עוצמה. לאחר מותו חולקה אימפריה זו לפרנקיה המזרחית, התיכונה והמערבית. הממלכה המערבית כללה כמעט את כל השטח עליו יושבת כיום צרפת והיא הייתה בעצם הבסיס לממלכת צרפת. הקרולינגים מלכו בצרפת עד 987 אז הוגו קאפה הוכתר כמלך צרפת וייסד בכך את השושלת הקפטינגית. משושלת זו יצאו כל מלכי צרפת עד נפילתה של המונרכיה.

במאה ה-10 התפתחה באזור תרבות פאודלית, שהגיעה לשיא במאה ה-14. לאחר מלחמת מאה השנים, במחצית השנייה של המאה ה-15, עלה כוחה של המלוכה עד שהגיע למעמד של שלטון אבסולוטי. המלך המפורסם ביותר הוא לואי הארבעה עשר, המסמל את האבסולוטיזם הטהור. בזמנו צרפת החזיקה באוכלוסייה הגדולה ביותר באירופה והייתה המשפיעה ביותר באירופה. צרפת גם כבשה קולוניות רבות מעבר לים באמריקה, אפריקה ואסיה.

בשנת 1789 התרחשה המהפכה הצרפתית שהגיעה לשיאה עם משטר הטרור והוצאתם להורג של לואי הששה עשר, אשתו מארי אנטואנט ואלפי אזרחים אחרים. לאחר כמה שנות שלטון רפובליקני תפס נפוליאון בונפרטה את השלטון ונפתחה תקופת מלחמות נפוליאון, בהן צבאו כבש את רוב אירופה. לאחר התבוסה בקרב ווטרלו (1815) נאלץ נפוליאון לוותר על השלטון והמונרכיה חזרה לצרפת, אולם עם הגבלים חוקתיים. בשנת 1848, בעקבות התקוממות נוספת, הוכרזה רפובליקה שהחזיקה מעמד שלוש שנים ולאחר מכן תפס את השלטון עריץ נוסף, נפוליאון השלישי.

התבוסה במלחמת צרפת פרוסיה והתקוממות שהתרחשה במדינה בשנת 1871, גרמו לנפוליאון השלישי לפרוש וכוננה רפובליקה נוספת (השלישית במספר). המלחמה בין צרפת לפרוסיה הביאה עימה לא רק את ביסוסה של הקיסרות הגרמנית, אלא גם מורשת של טינה בין צרפת לגרמניה, בעקבות הסיפוח הגרמני של אלזס-לורן. ב-1904 כרתה צרפת ברית שכונתה "ההסכמה הלבבית" (Entente Cordiale) עם הממלכה המאוחדת, וב-1907 הצטרפה לברית זו גם האימפריה הרוסית.

במלחמת העולם הראשונה נמנתה צרפת עם מדינות ההסכמה שנלחמו כנגד מעצמות המרכז. כניסתה של צרפת למלחמה נעשתה ב-3 באוגוסט 1914, עם הכרזת המלחמה של גרמניה על צרפת. פעולות גרמניות בקרב ורדן (1916) וכישלונן של "מדינות ההסכמה" באביב שלאחר מכן, הביאו את הצבא הצרפתי לסף התמוטטות, כשעריקות המוניות ערערו את הקווים הראשונים. כוח משלוח אמריקאי הגיע לקווי החזית במספרים משמעותיים באפריל 1918. בעקבות זו החלה הכף נוטה לטובת "מדינות ההסכמה", בסדרה של קרבות על אדמת צרפת. 1,240,000 מחיילי צרפת ו-40,000 מאזרחיה נהרגו במהלך מלחמת העולם הראשונה. למרות הניצחון במלחמה היה המצב הכלכלי גרוע, בעיקר בגלל המשבר העולמי של שנת 1929 ומחירה הכבד של המלחמה.

עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין ב-1 בספטמבר 1939, במהלך מלחמת העולם השנייה, הכריזה צרפת מלחמה על גרמניה. ב-10 במאי 1940 פלשה גרמניה לצרפת. הצבא הגרמני המודרני והממוכן השתמש בטקטיקות של מלחמת בזק והכניע תוך שישה שבועות את הצבא הצרפתי בעל הדוקטרינה המיושנת. ראש הממשלה התקיף פול ריינו התפטר, ובמקומו בא המרשל אנרי פיליפ פטן, אשר נכנע לגרמנים ב-22 ביוני 1940. הכניעה חילקה את צרפת לשני חלקים - צרפת ה"כבושה" שכללה את כל צפון צרפת ואת החוף האטלנטי, וצרפת של וישי שבה שלטה ממשלת בובות בראשות פטן, שמקום מושבה היה בעיר וישי. הגנרל שארל דה גול נמלט לאנגליה והקים שם את "צרפת החופשית" שכללה צרפתים אשר נלחמו לצד בעלות הברית. עם פלישת כוחות בעלות הברית לחוף נורמנדי ב-6 ביוני 1944, החל שחרורה של צרפת, וב-26 באוגוסט 1944 נכנס הגנרל דה גול לפריז, ששוחררה על ידי כוחות צרפת החופשית. בשנת 1945, עם כיבוש יתרת צרפת על ידי בעלות הברית, פוזרה ממשלת וישי וראשיה נאסרו.

לאחר המלחמה התחילו הקולוניות הצרפתיות להתמרד, תחילה בהודו-סין, מרד שהביא לנסיגתה של צרפת מהאזור ב-1954, ולאחר מכן באלג'יריה, שזכתה לבסוף בעצמאות ב-1962. עד היום נמנית צרפת עם המדינות המעטות שמחזיקות מושבות (גיאנה הצרפתית, קלדוניה החדשה וואליס ופטונה). המלחמה באלג'יריה גם הביאה ב-1958 לנפילת הרפובליקה הרביעית, שהייתה דמוקרטיה פרלמנטרית חלשה ופגיעה, והחלפתה ברפובליקה החמישית המבוססת על משטר נשיאותי ריכוזי וחזק. במאי 1968 התקיימה בצרפת שביתה כללית שהובילו הסטודנטים, בדרישה לחרויות רבות יותר ונגד מדיניות משטר דה גול. מחאות אלו הביאו להחלשת דה גול ולהתפטרותו באפריל 1969.

הנשיא ז'אק שיראק, אשר נכנס לתפקידו ב-1995 נקט במדיניות חוץ תקיפה ועצמאית, ועל אף שצרפת נטלה חלק פעיל בפעולות נאט"ו בבלקן בשנות התשעים, התנגד למלחמת עיראק ולמדיניותו של נשיא ארצות הברית ג'ורג' וו. בוש. נשיא צרפת בין 2007 ל-2012, ניקולא סרקוזי, נטה יותר לימין הפוליטי ובתקופתו הופשרו היחסים, שהיו קרירים קודם לכן, בין צרפת לארצות הברית. במישור הפנימי נטה סרקוזי לכלכלת שוק, דבר שספג ביקורת בקרב תומכי מדיניות הרווחה הצרפתית אך מצד שני, במהלך כהונתו הגדיל את חובה החיצוני של צרפת לסך של 1.7 טריליון אירו (לעומת החוב של איטליה למשל, שעמד על 1.9 טריליון אירו בעת המשבר הכלכלי שהביא להתפטרות ראש ממשלתה) ובשל כך הועלו חששות כי צרפת עלולה להיות הבאה בתור שתושפע מן המשבר הכלכלי, לאחר שזה פגע קשות במדינות הPIGS[7].

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פוליטיקה של צרפת
ארמון לוקסמבורג - הסנאט הצרפתי

האידאולוגיה הפוליטית הצרפתית השפיעה לאורך ההיסטוריה בצורה משמעותית על האידאולוגיה של מדינות העולם השונות, ואולם השפעתה של המהפכה הצרפתית הייתה הגדולה ביותר, והיא נתנה כוח לאזרח הקטן להשפיע על אופי וסוג הממשלה שישלטו עליו.

כיום, על פי חוקת הרפובליקה החמישית שאושרה ב-28 בספטמבר 1958, עומד בראש המדינה הנשיא שנבחר בבחירות דמוקרטיות חופשיות לתקופה של 5 שנים (בעבר היה נבחר ל-7 שנים). תפקיד הנשיא לנהל את ענייני המדינה, לכרות בריתות, לפקד על הכוחות המזוינים של צרפת ולמנות ראש ממשלה.

הפרלמנט הצרפתי הוא פרלמנט דו-ביתי המורכב מהאספה הלאומית שהיא הבית התחתון ומורכבת מ-577 חברים הנבחרים בצורה ישירה בבחירות אזוריות לתקופה של 5 שנים, והסנאט שהוא הבית העליון של צרפת ובו 321 סנאטורים הנבחרים לתקופה של 9 שנים. משנת 2004 צומצמה כהונת הסנאטורים ל-6 שנים, ומספרם עלה בהדרגה ל-346 עד שנת 2010, כדי לשקף את השינויים בדמוגרפיה הצרפתית. הסנאטורים נבחרים על ידי המועצות המקומיות ועל ידי חברי האספה הלאומית.

מדיניות החוץ של צרפת מבוססת ברובה על מדיניות החוץ של האיחוד האירופי.

צבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – צבא צרפת
טנק לקלרק תוצרת צרפת

לצבא הצרפתי היסטוריה ארוכת שנים, שהשפיעה רבות על מהלך ההיסטוריה הצרפתית. נשיא הרפובליקה הצרפתית הוא מפקד הצבא כשמטרות הצבא הן:

א. הגנה על השטח הטריטוריאלי של צרפת ביבשה, באוויר ובים

ב. שמירה על יציבות גלובלית.

הכוחות המזוינים של צרפת מחולקים לארבעה ענפים:

מאז מלחמת העצמאות האלג'יראית היקף הגיוס לשירות חובה הופחת בהדרגה ולבסוף, בשנת 2001, בוטל שירות החובה לחלוטין על ידי ז'אק שיראק. עם צבא שמנה בשנת 2006 כ-779,450 חיילים (259,050 בשירות סדיר, 419,000 בשירות מילואים, וכ-101,400 שוטרי הז'נדרמריה הצרפתית), הצבא הצרפתי הוא הצבא הגדול ביותר באירופה וה-13 בגודלו בעולם במספר חייליו. הצבא הצרפתי הוא השני בפריסתו בכל העולם והשלישי בכמות כלי נשק הגרעיניים בעולם (לאחר ארצות הברית ורוסיה).

צרפת היא המדינה שמוציאה את האחוז הגבוה ביותר על ביטחון מבין מדינות האיחוד האירופי (כ-2.6% מהתמ"ג מעט יותר מהממלכה המאוחדת שמוציאה 2.4% מהתמ"ג). כעשרה אחוזים מתקציב הביטחון של צרפת מופנים לתוכנית הגרעין שלה. חלק גדול מהציוד הצבאי הצרפתי מיוצר בצרפת. דוגמאות לכך כוללות את מטוס הקרב ראפאל, נושאת המטוסים שארל דה גול, הטיל אקסוסט והטנק לקלרק. אף על פי שהיא פרשה מפרויקט היורופייטר צרפת עדיין משקיעה בפרויקטים צבאיים אירופאים כמו האירבוס A400M. צרפת היא ספקית נשק גדולה ורוב ארסנל הנשק שלה, חוץ מכלי נשק גרעיניים, ניתנים לייצוא.

חלוקה מנהלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חלוקה מנהלית של צרפת

צרפת מחולקת ל-27 חבלים (régions). עשרים ושניים מהם נמצאים בצרפת המטרופולינית וחמישה נמצאים מעבר לים. החבלים עצמם מחולקים שוב ל-101 מחוזות (départements) ממוספרים ש-96 מהם בצרפת המטרופולינית וחמישה במחוזות צרפת מעבר לים. מספר זה משמש בדרך כלל במיקוד של האזור ובלוחיות הרישוי של המכוניות באזור. כאמור, חמישה מהמחוזות הללו נמצאים מעבר לים והם משמשים גם כמחוזות וגם כחבלים, אולם הסטטוס שלהם זהה לזה של החבלים ביבשת. המחוזות מחולקים ל-341 רבעים (arrondissement) ואלו שוב מחולקים ל-4,032 קנטונים. קנטונים אלו מחולקים ל-36,680 קומונות שהן רשויות מקומיות עם מועצה נבחרת. שלוש קומונות, פריז, ליון ומרסיי מחולקות שוב ל-45 רבעים מוניציפליים.

החבלים, המחוזות והקומונות נקראים כולם "קולקטיבים טריטוריאליים" (Collectivités locales), זאת אומרת שיש בהם אסיפות מקומיות ומנהלות. הרבעים והקנטונים הם רק חלוקות אדמיניסטרטיביות. אולם עד 1940 גם הרבעים היו קולקטיבים עם אסיפה נבחרת, עד שנוהג זה הושעה על ידי משטר וישי ובוטל על ידי הרפובליקה הרביעית ב-1946.

בנוסף ל-27 החבלים ו-106 המחוזות לרפובליקה הצרפתית יש גם חמישה "קולקטיבים מעבר לים", קולקטיב עצמאי אחד (קלדוניה החדשה) ו"טריטוריה מעבר לים" אחת (האדמות הצרפתיות באנטארקטיקה). הקולקטיבים והטריטוריות מעבר לים מהווים חלק מהרפובליקה הצרפתית אך אינם מהווים חלק מהאיחוד האירופי.

צרפת גם מחזיקה במספר איים באוקיינוס ההודי והשקט.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלכלה הצרפתית היא אחת הכלכלות החזקות בעולם. צרפת חברה בארגון המדינות המתועשות (ה-G8) שבו שותפות 8 המדינות המתועשות החזקות בעולם. בשנת 2010 הייתה צרפת הכלכלה השישית בחוזקה בעולם, אחרי ארצות הברית, סין, יפן, גרמניה והממלכה המאוחדת. צרפת הצטרפה ליוזמת האירו יחד עם 10 מדינות נוספות החברות באיחוד האירופי והחליפה את מטבע הפרנק הצרפתי המסורתי שלה באירו האירופי ב-1 בינואר 1999.

מגדל אייפל, אתר תיירותי. נבנה בחגיגות המאה שנה למהפכה הצרפתית.

הכלכלה הצרפתית מורכבת מסקטור פרטי חזק (כ-2.5 מיליון חברות רשומות) והשקעות ממשלתיות גבוהות בסקטורים שונים כמו רכבות דוגמת ה-TGV, ענף האנרגיה (ייצור חשמל), ענף התעופה, חברות תקשורת ורבות נוספות. מאז שנות התשעים החלה הממשלה לרפות את אחיזתה בכלכלה ולהקטין את אחזקותיה בחברות הענק כמו אייר פראנס (חברת התעופה הלאומית של צרפת) ופראנס טלקום (חברת הטלפוניה הגדולה בצרפת ומהגדולות באירופה), וכן באחזקותיה השונות הכוללות חברות ביטוח, בנקים ואחזקות בתעשיות שונות.

צרפת מדורגת כיעד התיירות מספר אחד בעולם. בשנת 2007 עמד מספר התיירים במדינה על למעלה מ-80 מיליון, יותר מאוכלוסייתה. לשם השוואה, בספרד (המדורגת כיעד התיירותי השני בגודלו), ביקרו 61 מיליון, בסין - 55 מיליון ובארצות הברית - 50 מיליון. התיירות משפיעה לטובה על ייתרות מטבע החוץ של המדינה. אחד המקומות המתוירים ביותר במדינה היא הבירה פריז. ישנם גם תיירים הפונים לתיירות החורף באתרי הסקי במדינה, ואחרים באים ליהנות מהשקט באזורים הכפריים.

לצרפת תעשייה אווירית חזקה בראשות איירבוס והיא בעלת השפעה גדולה על התעופה עולמית. בנוסף, היא המדינה היחידה באיחוד האירופי בעלת נמל חלל (מתקן שיגור לחלל). ההיצע הרחב של שטחים פוריים והסובסידיות גבוהות שהאיחוד מעניק לחקלאים הופכים את צרפת ליצרנית החקלאית הגדולה באירופה.

בעוד ששאר מדינות המערב תלויות באנרגיה המבוססת על מחצבים מתכלים, כגון נפט, גז טבעי או פחם, תלותה של צרפת במחצבים אלה מעטה, בשל השקעותיה המאסיביות בתחום הגרעין. כ-78 אחוז (נכון ל-2006) מהחשמל המיוצר בצרפת מקורו בתחנות כוח גרעיניות. השקעות אלו הן הסיבה לכך שצרפת מייצרת פחות פחמן דו-חמצני מאשר שאר שמונה המדינות המתועשות הגדולות בעולם.

מסוף מלחמת העולם השנייה השקיעה הממשלה מאמצים לשלב את עצמה עם גרמניה, הן מבחינה תעשייתית והן מבחינה מדינית. כיום יוצרות שתי המדינות את מה שנקרא "כור" של מדינות לשילוב גדול יותר באיחוד האירופי.

ב-13 בינואר 2012 איבדה צרפת, לראשונה בתולדותיה, את דירוג האשראי המושלם שלה; על פי דיווח שמסר שר האוצר פרנסואה ברואן הורידה סטנדרד אנד פורס את הדירוג מ-AAA ל-AA+‏[8].

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונת לוויין של צרפת משנת 2002
מפת צרפת

צרפת נמצאת במערב אירופה על חופי האוקיינוס האטלנטי והים התיכון. היא גובלת בספרד ובאנדורה בדרום, באיטליה, בשווייץ ובגרמניה במזרח, בלוקסמבורג ובבלגיה בצפון. בנוסף יש לה מספר מושבות בצפון אמריקה, באיים הקריביים, בדרום אמריקה, בדרום האוקיינוס ההודי, באנטארקטיקה והגדולה שבהן היא פולינזיה הצרפתית שבאוקיינוס השקט.

לצרפת המטרופוליטנית צורת משושה ושטחה 547,030 קמ"ר. יש בה מגוון גדול של סוגי נוף, ממישורים באזורי החוף ועד לרכסי ההרים של האלפים בדרום מזרח, רכס ההרים המרכזי בדרום והפירנאים בדרום מערב. יותר ממחצית שטח הארץ נמוך מ-250 מ' מעל פני הים, ופחות מרבע יכול להיחשב כארץ הרים. הנקודה הגבוהה ביותר באיחוד האירופי, המון בלאן שגובהו 4,807 מטרים מעל לפני הים, נמצא על גבול צרפת ואיטליה. יש בצרפת גם מערכת נהרות נרחבת הכוללת את הלואר, הגארון, הסן והרון, שמפריד בין רכס ההרים המרכזי לאלפים וזורם לים התיכון בנקודה הנמוכה ביותר במדינה, הקָ‏מַ‏ארְג. החלק המערבי והמרכזי מיוערים מאוד, ויש בו מפעלים הידרואלקטריים, מקומות מרפא ואתרי ספורט חורף.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצרפת מתגוררים כ-66,259,012 תושבים‏[3][2]‏ - דירוג 21 בעולם בגודל אוכלוסייה, אולם צפיפות האוכלוסין נמוכה יחסית (102.92 נפש בממוצע לקמ"ר- דירוג 100 בעולם בצפיפות אוכלוסייה) ורוב האוכלוסייה היא אוכלוסייה עירונית. שיעור הריבוי הטבעי בצרפת נמוך (פחות מחצי אחוז לשנה).

הערים הגדולות ביותר בצרפת הן פריז (כ־2.15 מיליון נפש בעיר וכ-12 מיליון אוכלוסייה עירונית), ליון (כ-465,000 נפש בעיר ו-1,650,000 אוכלוסייה עירונית), מרסיי (כ-810,000 נפש בעיר וכ-1,350,000 אוכלוסייה עירונית), ליל (כ-227,000 נפש בעיר וכ-1,000,000 אוכלוסייה עירונית), ניס (כ-347,000 נפש בעיר ו-935,000 אוכלוסייה עירונית), טולוז (כ-432,000 נפש בעיר וכ-880,000 אוכלוסייה עירונית), בורדו (כ-230,000 נפש בעיר כ-800,000 אוכלוסייה עירונית) וננט (כ-281,000 נפש בעיר ו-545,000 אוכלוסייה עירונית), שבהן מתגוררים כ-33% מהאוכלוסייה (סך הכל האוכלוסייה העירונית היא כ-80% מכלל האוכלוסייה).

בצרפת כחמישה מיליון מהגרים כאשר מתוכם בערך לשני מיליון יש אזרחות צרפתית. צרפת היא המדינה שקולטת הכי הרבה פליטים במערב אירופה, כאשר בשנת 2005 היא קיבלה כ-50,000 פליטים.

התפלגות אתנית (זהות תרבותית) של אוכלוסיית צרפת: 92% צרפתים, 3% צפון אפריקנים, 2% גרמנים, 1% ברטונים (חבל ארץ במערב צרפת) 2% אחרים (ממוצא פרובאנסלי, קטלאני ובאסקי).

מעמדם של הומוסקסואלים ולסביות חוקי בצרפת עוד משנת 1791. בנוסף, צרפת יחד עם הולנד היו יוזמות הצהרת האו"ם בדבר נטייה מינית וזהות מגדרית‏ וחתומות עליה. החוק מכיר באיחוד אזרחי החל משנת 1999, כל אדם, כולל להט"בים בודדים רשאי לאמץ ילדים בצרפת אולם אין הכרה במעמדו המשפחתי והמשפטי של בן הזוג. נישואים חד-מיניים קיימים בצרפת מאז אפריל 2013. הומואים ולסביות רשאים לשרת בצבא ללא אפליות. קיים איסור מלא על אפליה על רקע נטייה מינית‏[9] לרבות ביטויי שטנה ופרסומים פוגעניים.

שפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי החוקה הצרפתית השפה הצרפתית היא השפה הרשמית היחידה בצרפת מאז 1992. לפיכך צרפת היא המדינה יחידה במערב אירופה (חוץ מהמדינות הזעירות כמו אנדורה או ליכטנשטיין) שיש לה רק שפה רשמית אחת. למרות זאת, בצרפת מדוברות 77 שפות אזוריות כמו ברטונית, קטלאנית, אלזאסית, אוקסיטנית ועוד. מערכת החינוך בצרפת ניסתה לדכא את השפות הללו אבל כיום הן אפילו נלמדות בחלק מבתי הספר. שפות זרות כמו פורטוגזית, ערבית, שפות ברבריות שונות ועוד מדוברות על ידי מהגרים.

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק הצרפתי קובע כי בתי ספר המופעלים על ידי הממשל הלאומי או האזורי אינם יכולים לאמץ או לקדם כל דוגמה דתית, בין אם המדובר בדת ממסדית קיימת, או אף היעדרה של כל דת, וכל פילוסופיה אחרת. בתי ספר הממומנים או מופעלים בידי הממשל הלאומי והאזורי אינם יכולים לכפות חינוך דתי על תלמידיהם. הם צריכים להיות פתוחים כלפי ילדים מכל דת שהיא.

בית הספר הצרפתי מצפה מן התלמידים כי ישאירו את אמונותיהם הדתיות והאחרות, כמו גם את זהותם האתנית הנפרדת, מחוץ לבית הספר. לא מתאפשר להם להיעדר מבית הספר בשל חגים דתיים. החינוך הצרפתי הוא אחיד, ואין בו כל מקום לווריאציות דתיות או אזוריות, הנובעות מדת, תרבות או מוצא אתני (על אף שכל בתי הספר ה"ציבוריים" בצרפת הם חילוניים, המדינה מממנת רשת של בתי ספר קתולים פרטיים. כן קיימת מערכת פרטית של בתי ספר יהודים, מוסלמים, ואף לותרנים ומתודיסטים, שאינה ממומנת על ידי המדינה). בתי הספר מלמדים לפי תוכנית לימודים אחידה, שאינה כוללת התייחסות לדת, ומלמדת גרסה אחידה של ההיסטוריה הצרפתית, שמטרתה ללמד את התלמידים להיות "צרפתים", ולפתח זהות אזרחית צרפתית, המעצבת במודע ערכים "רפובליקנים", "דמוקרטים" ו"אזרחיים".

החוקרת מאירה לווינסון מאוניברסיטת אוקספורד הבחינה בין מספר מודלים להתייחסות מערכת החינוך להבדלים דתיים ואתניים. המודל הבריטי המאפשר חינוך נפרד ממומן על ידי המדינה לפי נטיית לבו של כל זרם דתי או אידאולוגי (המזכיר במקצת את שיטת ה"זרמים" שהייתה מקובלת במדינת ישראל), המודל האמריקני, שבו כל ה"זרמים" חיים ביחד בכפיפה אחת בכיתה אחת, ותוכנית הלימודים אמורה לשקף את כל הערכים של כל תלמידיה, ואל מולם המודל הצרפתי, המתעלם מקיומם של "זרמים" ומעצב מודל אחיד לתוצר הראוי של מערכת החינוך הצרפתית‏[10].

דתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצרפת יש דתות רבות שכן חופש הדת היא זכות חוקתית. על פי סקר מינואר 2006, האוכלוסייה בצרפת מתחלקת מבחינה דתית בצורה הבאה: 51% קתולים, 31% מגדירים עצמם כאתאיסטים או אגנוסטים, 10% משתייכים לדת אחרת או חסרי דעה,4% מוסלמים, 3% פרוטסטנטים ו-1% יהודים.

בצרפת חיים כיום כ־500 אלף יהודים, מהגדולות בקהילות ישראל בתפוצות. למרבית הקהילה זיקה חזקה לדת היהודית ולישראל. הקהילה היום היא ספרדית ברובה, בעיקרה יוצאת צפון אפריקה: מתוניסיה, ממרוקו ורובם מאלג'יריה מתוקף היותם אזרחי צרפת בתקופת השלטון הצרפתי באלג'יריה. קיימים גם יסודות ספרדיים אחרים כגון מהגרים מטורקיה והבלקן, ממצרים וכן צאצאי הקהילה הספרדית הוותיקה של צרפת. האשכנזים מהווים היום מיעוט בקרב יהודי צרפת. היהודים מעורבים היטב בחברה ובכלכלה, ועם זאת בולטת תופעת האנטישמיות בצרפת הרבה מעבר למקובל במדינות מערביות אחרות בגלל האוכלוסייה המוסלמית הגדולה בצרפת.

קהילה מוסלמית משמעותית קיימת בצרפת מאז הקולוניזציה של אלג'יריה בשנות ה-30 של המאה ה-19. גלי הגירה בשנות ה-60 ושנות ה-70 הביאו לעלייתה של דת האסלאם למעמד הדת השנייה בגודלה בצרפת, לאחר הדת הקתולית. הערכות באשר למספר המוסלמים בצרפת נעות בין 4 מיליון ל-8 מיליון מוסלמים, מתוך אוכלוסייה כוללת של כשישים מיליון נפש. נטייתם של המוסלמים להתרכז באזורי מגורים משלהם, ושיעור ילודה גבוה יחסית לילידי צרפת, הביאו ליצירת תת-תרבות מוסלמית צעירה ודומיננטית. באזורים מסוימים של צרפת האורבנית מהווים המוסלמים בין חצי לשליש מן התושבים בקבוצות הגיל הצעירות‏[11].

במערכת החינוך הצרפתית מאות אלפי תלמידים בני הדת המוסלמית. המספר המדויק אינו ידוע, שכן מספרם הכולל של המוסלמים בצרפת שנוי במחלוקת. חלק מן ההורים המוסלמים מעדיפים לחנך את בניהם בבתי הספר הקתוליים הפרטיים, אך הדבר כרוך בתשלום. מספר בתי ספר מוסלמים נפתחו לאחרונה, אך רוב התלמידים המוסלמים לומדים במערכת בתי הספר הציבוריים הצרפתים.

הפרדת הדת והמדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1905 קיבלה צרפת את החוק הקובע את הפרדת הדת מהמדינה, ואוסר על המדינה להכיר או לממן כל דת. מדיניותה הרשמית של צרפת היא החילוניות - "laïcité".

ההבדלים בין הדתות בצרפת הביאו לפיצול עמוק בחברה במשך מאות שנים, החל ממלחמות הדת בצרפת של המאה ה-16, עד לפרשת דרייפוס במאה ה-19, וכלה בעימותים עם האסלאם בימינו אנו. הכנסייה הקתולית הייתה הדת השלטת עד למהפכה הצרפתית ב-1789, שבה העם התנער לא רק משלטונם של האצילים, אלא גם את כל ממבנה הפוליטי והחברתי, לרבות תפקידה הבסיסי של הכנסייה, משענתה העיקרית שלהמונרכיה האבסולוטית של בית בורבון. האידאולוגיה הרפובליקנית החדשה הדיחה את הכנסייה ממעמדה המועדף, מעמד של רשות נפרדת בעלת רכוש משלה וכוח רב. נכסי הכנסייה הועברו לרשות המדינה, ואנשי הכמורה חויבו להישבע אמונים לממשלת צרפת. הייתה זו התחלת התפתחות האידאולוגיה החילונית הרפובליקנית בצרפת.

הקתוליות הוכרה כאמונתם של רוב אזרחי צרפת הרפובליקנית, אך נפוליאון העניק גם ליהדות ולכנסיות פרוטסטנטיות מעמד של דתות המוכרות מצד המדינה. ארבע הדתות הרשמיות (קתולים, יהודים, לותרנים וכנסיות הרפורמה) קיבלו מן המדינה מימון והגנה, עד לשנת 1905, אך שום דת לא הוכרה כ"דת המדינה". צרפת החלה לראות באמונה הדתית את עניינו האישי של האדם, ולא נושא שלמדינה יש בו עניין כלשהו.

הזהות שטופחה לאחר המהפכה היא זהות לאומית צרפתית, הרואה בהפגנת שייכות דתית עניין שאינו רצוי. עובדי המדינה בצרפת אמורים להיות אדישים לאמונות דתיות בשעת מילוי תפקידם, ולא להשמיע הצהרות העשויות להתפרש כפוליטיות או דתיות.

הגישה הצרפתית אינה נוגעת רק להפרדת הדת מהמדינה ככזו, אלא לשייכות הלאומית הצרפתית. צרפת היא מדינת הגירה, ובשנת 1988 גילה הסוציולוג הצרפתי ז'ראר נוארייל (Gerard Noiriel) כי לפחות אחד מהורי הוריו של כל צרפתי רביעי נולד מחוץ לצרפת. אך המדיניות כלפי גלי ההגירה היא מדיניות של הטמעה בזהות הצרפתית, השוללת כל גילוי של זהות שאינו תואם את הלאומיות הגאלית המועלית על נס כדרך החיים הצרפתית. בסיסה של החברה הצרפתית לפי תפיסה רפובליקנית קיצונית זו, הוא הזהות הצרפתית הרפובליקנית המשותפת, ועל זהות זו יש להגן מפני כל איום, פנימי או חיצוני. צרפת הפכה לארץ הגירה, אך אינה רואה את עצמה ככזו. גישה זו עזרה להטמעת גלי הגירה מאיטליה, מפולין, וממזרח אירופה, מסוף המאה ה-19 ובין מלחמות העולם, אך היא נתקלת בקשיים כאשר מנסים ליישמה כלפי מיליוני המהגרים מצפון אפריקה, שהגיעו לצרפת לאחר מלחמת העולם השנייה.‏[12]

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארמון שנונסו
בית האופרה של גרנייה

אין סגנון אדריכלי הנקרא "אדריכלות צרפתית", למרות שהאדריכלות הגותית בזמנה נקראה "אדריכלות צרפתית". המונח "גותי" הופיע רק בתקופת הרנסאנס כצורת העלבה לסגנון.

בצפון מזרח נמצאות חלק מהקתדרלות והבזיליקות הגותיות החשובות בעולם, ביניהם בזיליקת סן דני (ששימשה לקבורת מלכי צרפת), קתדרלת ריימס (בה הוכתרו המלכים), קתדרלת שארטר, קתדרלת אמיין, וקתדרלת נוטרדאם דה פארי. חוץ מלמבנים דתיים, השתמשו באדריכלות הגותית גם לבניית ארמונות, החשוב מביניהם הוא ארמון האפיפיורים באביניון. במהלך ימי הביניים האצילים הפאודלים בנו טירות מבוצרות כדי להראות את כוחם. גם ערים מבוצרות היו שכיחות (כמו קרקסון ומון סן-מישל), אולם רוב הטירות מאותה התקופה לא שרדו עד היום. טירות חשובות מהתקופה שניתן לראות גם היום כוללות את טירת שינון, טירת אנז'ה, וטירת ונסן.

לפני האדריכלות הגותית המבנים בצרפת, נבנו בסגנון הרומנסקי. דוגמאות טובות לסגנון זה ששרדו כוללות את בזיליקת סן סרמן בטולוז ומנזר קלוני.

סופה של מלחמת מאה השנים סימל שלב חשוב בהתפתחות הארכיטקטורה הצרפתית; הייתה זו ההתחלה של הרנסאנס הצרפתי בו הוזמנו אמנים מאיטליה וספרד לחצר הצרפתית, ובו נבנו ארמונות מגורים רבים, בעיקר באזור עמק הלואר, שהושפעו על ידי הסגנון האיטלקי. כיום נשארו ארמונות רבים מהתקופה והם כוללים את ארמון שמבור, ארמון שנונסו, ארמון אמבואז ועוד. לאחר הרנסאנס האדריכלות הפופולרית ביותר הייתה בסגנון הבארוק. אולם בצרפת השתמשו בסגנון זה בעיקר בעולם החילוני ולא במבנים דתיים. הכנסייה הקתולית השתמשה באדריכלות הבארוק כדרך למשוך את ההמונים ולייפות את הכנסייה (דוגמה טובה לכך היא בזיליקת פטרוס הקדוש בותיקן), אך תוכנית זו לא הצליחה כל כך בצרפת. הבארוק הצרפתי אחראי למאפיינים רבים בארמון ורסאי, והמפקח על העבודות בארמון, ז'ול ארדווין מנסאר, נחשב לארכיטקט החשוב ביותר בצרפת של תקופת הבארוק. מנסאר היה אחראי גם לבניית הכיפה המרשימה של האינווליד בפריז. מבנים מרשימים מתקופת הבארוק יכולים גם להמצא באזורים שבאותה התקופה לא היו שייכים לצרפת, כמו ארמון סטניסלאס בננסי.

לאחר המהפכה הצרפתית הרפובליקאים העדיפו את הסגנון הנאו-קלאסי, אף שסגנון זה הגיע לצרפת עוד לפני המהפכה במבנים כמו הפנתאון של פריז בפריז או הקפיטול של טולוז. שער הניצחון וכנסיית מדלן בפריז מייצגים בצורה הטובה ביותר את הסגנון הזה בתקופת נפוליאון.

תחת שלטונו של נפוליאון השלישי החל גל חדש של בנייה אורבנית שהייתה מאוד מסודרת ומתוכננת, ושיאו היה בבנייה מחדש של פריז תחת הברון אוסמן. אחד המבנים המרשימים ביותר שעוצבו כחלק מהבניה מחדש הזו הוא בית האופרה גרנייה שנבנה על ידי שרל גרנייה. בסוף המאה ה-19 גוסטב אייפל תכנן גשרים רבים ברחבי צרפת אך עבודתו המפורסמת ביותר היא מגדל אייפל, שנבנה לכבוד התערוכה העולמית של פריז (1889).

במאה ה-19 הודות למאמציהם של אנשי רוח, ארכאולוגים, אדריכלים ומשמרים כגון ויקטור הוגו, פרוספר מרימה ואז'ן עמנואל ויולה-לה-דוק החלה צרפת לשפץ, לשקם ולשמר מבנים עתיקים מימי הביניים ובפרט מבנים גותיים שחלקם ניזוקו במהפכה וחלקם עקב פגעי הזמן. גל התחייה הגותית סחף את צרפת ובמסגרתו שוקמו, שופצו, שוחזרו והושלמה קתדרלות וכנסיות גותיות רבות, בהן: קתדרלת נוטרדאם דה פארי, סנט שאפל, קתדרלת קלרמון-פראן, קתדרלת רואן, כנסיית סנט אואן, בזיליקת סן דני ועוד.

במאה ה-20 עיצב האדריכל השווייצרי לה קורבוזיה מבנים רבים בצרפת כמו כנסיית נוטרדאם די או. בתקופה האחרונה האדריכלים הצרפתים מערבבים בין סגנונות אדריכלות חדשים וישנים. הדוגמה הבולטת לכך היא פירמידת הלובר.

ספרות ושירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ספרות צרפתית

תחילת הספרות הצרפתית היא בימי הביניים, אז הצרפתית עוד לא הייתה שפה אחידה אלא חולקה למספר ניבים, וכל כותב השתמש באיות ודקדוק משלו. ז'אנר חשוב בשירה הצרפתית של ימי הביניים היו שירי העלילה (Chansons de geste) שהחשוב והמפורסם מביניהם הוא שירת רולאן. טקסטים צרפתיים רבים מימי הביניים, כמו טריסטן ואיזולדה ולנסלוט והגביע הקדוש, אינם חתומים. אולם למרות האנונימיות של רוב הכתבים הצרפתיים מהתקופה ישנם מספר כותבים מפורסמים, כמו כרטיין מטרואה.

רולאן מבטיח את נאמנותו לקרל הגדול, מתוך עותק מאוייר של שירת רולאן

אחד הסופרים החשובים ביותר בתולדות השפה הצרפתית הוא פרנסואה רבלה, שיצירתו המפורסמת ביותר היא גרגנטואה ופנטגרואל. הצרפתית המודרנית שאלה אלמנטים רבים מהסגנון שלו. מאוחר יותר כתב לה פונטיין את משליו הידועים. אולם שיאן של הספרות והשירה הצרפתיות היה במאות ה-18 וה-19. במאה ה-18 קמו סופרים חברתיים מהחשובים בעולם כמו וולטר, דידרו ורוסו. בספרות הילדים הסופר החשוב ביותר היה שרל פרו, שכתב סיפורים כמו חתול במגפיים, סינדרלה והיפהפייה הנרדמת.

במאה ה-19 קמו סופרי הנובלות הגדולים כמו ויקטור הוגו, אלכסנדר דיומא וז'ול ורן, שהיו מהסופרים החשובים והפופולרים בעולם. סופרים חשובים נוספים בצרפת של המאה ה-19 הם אמיל זולא, גי דה מופאסאן, וסטנדל. גם השירה הסימבולית הייתה תנועה חשובה בשירה הצרפתית של המאה ה-19, עם אמנים כמו שרל בודלר ופול ורלן.

במאה ה-20 הסופרים הצרפתיים הפופולרים ביותר בצרפת ומחוצה לה היו אנטואן דה סנט-אכזופרי, לואי פרדינאן סלין ואלבר קאמי.

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענפי הספורט הפופולריים ביותר בצרפת הם כדורסל, כדורגל, כדוריד וראגבי. צרפת אירחה את המונדיאל בשנים 1938 ו-1998 וב-2007 אירחה את אליפות העולם בראגבי. הסטאד דה פראנס הוא האצטדיון הגדול בצרפת. מרוץ האופניים המפורסם בעולם, הטור דה פרנס, מתקיים כל שנה בצרפת. אירועי ספורט חשובים נוספים בצרפת כוללים את מרוץ 24 השעות של לה מאן וטורניר הרולאן גארוס.

המשחקים האולימפיים חודשו בצרפת בסוף המאה ה-19 לאחר העלאת הרעיון על ידי הברון פייר דה קוברטן. פריז הייתה העיר הראשונה לארח את האולימפיאדה אחרי אתונה בשנת 1900, והיא גם הייתה ביתו הראשון של הוועד האולימפי הבינלאומי בטרם עבר ללוזאן. בסך הכול צרפת אירחה את המשחקים האולימפיים חמש פעמים, פעמיים את משחקי הקיץ ושלוש פעמים את משחקי החורף.

נבחרות צרפת בכדורגל ובראגבי נקראות "הכחולים" (Les Bleus), התייחסות לצבע החולצה של הנבחרות וכן לאחד מצבעי הטריקולור. נבחרת הכדורגל שזכתה במונדיאל 1998 וביורו 2000 נחשבת לאחת הטובות בעולם, וכך גם נבחרת הראגבי, על אף שמעולם לא זכתה באליפות העולם בראגבי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Office-book.svg ספר: צרפת
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 כולל מיוט, לא כולל יתר חבלי צרפת שמעבר לים
  3. ^ 3.0 3.1 דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  5. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2012 בדו"ח 2013 של אתר מינהל הפיתוח של האומות המאוחדות
  6. ^ לפני 2002 - פרנק צרפתי
  7. ^ "לה מונד": "אחרי יוון ואיטליה, צרפת היא הבאה בתור?", גלובס, 13 בנובמבר 2011
  8. ^ סוכנויות הידיעות, צרפת איבדה לראשונה בתולדותיה את דירוג האשראי המושלם, באתר TheMarker‏, 13/1/2012
  9. ^ Rainbow Europe Country Index
  10. ^ Meira Levinson. "Liberalism vs. Democracy? Schooling Private Citizens in the Public Square" British Journal of Political Science 27 )1997) pp 333.
  11. ^ Christofer Caldwell, "Allah Mode" Weekly Standard. 15.7.2002
  12. ^ Charles Taylor, "The Dynamics of Democratic Exclusion" The Journal of Democracy. vol 9. No 4. (1998). pp. 143


מדינות אירופה

אוסטריה · אוקראינה · אזרבייג'ן 1 · איטליה · איסלנד · אירלנד · אלבניה · אנדורה · אסטוניה · ארמניה 2 · בולגריה · בלגיה · בלארוס · בוסניה והרצגובינה · גאורגיה 1 · גרמניה · דנמרק · הולנד · הונגריה · הממלכה המאוחדת · הרפובליקה הצ'כית · ותיקן · טורקיה 1 · יוון · לוקסמבורג · לטביה · ליטא · ליכטנשטיין · מולדובה · מונאקו · מונטנגרו · מלטה · מקדוניה · נורבגיה · סן מרינו · סלובניה · סלובקיה · ספרד · סרביה · פולין · פורטוגל · פינלנד · צרפת · קוסובו · קזחסטן 1 · קפריסין 2 · קרואטיה · רומניה · רוסיה 1 · שבדיה · שווייץ


חבלי ארץ "לא מוכרים": אבחזיה · דרום אוסטיה · טרנסניסטריה · נגורנו קרבאך · צפון קפריסין 2


שטחים תלויים: אולנד · אקרוטירי ודקליה 2 · איי פארו · גיברלטר · גגאוזיה · גרנזי · יאן מאיין · ג'רזי · האי מאן · סבאלברד · חצי האי קרים


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באסיה. 2 מבחינה גאוגרפית נמצאת באסיה, אך נחשבת חלק מאירופה מסיבות היסטוריות.
אירופה
מדינות ואזורים לחופי הים התיכון

איטליה · אלבניה · אלג'יריה · בוסניה והרצגובינה · טורקיה · יוון · ישראל · לבנון · לוב · מונאקו · מונטנגרו · מלטה · מצרים · מרוקו · סוריה · סלובניה · ספרד · צרפת · קפריסין · קרואטיה · תוניסיה


טריטוריות חסות של הממלכה המאוחדת: אקרוטירי ודקליה · גיברלטר


טריטוריות לא עצמאיות: הרשות הפלסטינית · הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין
MediterraneanSeaFromIsrael.jpg
ארגון המדינות המתועשות - G8
Flag of Italy.svg איטליה - Flag of the United States.svg ארצות הברית - Flag of Germany.svg גרמניה - Flag of the United Kingdom.svg הממלכה המאוחדת - Flag of Japan.svg יפן - Flag of France.svg צרפת - Flag of Canada.svg קנדה - Flag of Russia.svg רוסיה המדינות החברות ב G8