משתמש:Amit BT/חלימה באשיר
חלימה באשיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלימה באשיר (באנגלית: Halima Bashir), הוא פסבדונים של רופאה סודנית ומחברת הספר "דמעות מן המדבר: סיפור ההישרדות האמיתי מזוועות דארפור " (Tears of the Dessert: True Story of Surviving the Horrors of Darfur)[1]. שמה האמיתי של באשיר חסוי ובהופעותיה הפומביות והראיונות שהיא מעניקה היא מופיעה בכיסוי גוף וראש מלא [2] כדי למנוע את זיהויה. הספר פורסם בשנת 2008 בבריטניה ונכתב ביחד עם העיתונאי והסופר הבריטי דמיאן לואיס (Damien Lewis). הספר מתאר את חוויותיה האישיות של באשיר כאשר, במהלך עבודתה כרופאה, היא נחשפת למקרי האונס הרבים שהתבצעו במהלך מלחמת האזרחים בחבל דארפור בסודאן [3] שבוצעו על ידי מיליציית הג'נג'אוויד ((Janjaweed) . לאחר שדיווחה על מעשי האונס לגורמי האו"ם המקומיים, היא נעצרה על יד שירותי הביטחון הסודנים וחוותה בעצמה התעללות ואונס. היא השתמשה שוב בקשרים עם נציגי האו"ם באזור והם עזרו לה להימלט לבריטניה, שם קיבלה מקלט מדיני.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הביוגרפיה של חלימה באשיר מבוססת על ספרה האוטוביוגרפי [4]. היא נולדה בשנת 1979 וגדלה באזור הכפרי של חבל דארפור במערב סודן. היא נולדה לשבט הזאגוואה (Zaghawa). משפחתה, שהייתה אמידה יחסית, כללה 6 נפשות ובאופן חריג אפשרה לה ללמוד בבית הספר המקומי. על פי המסורת המקומית, היא עברה מילת נשים בגיל 8. את המילה ביצעה סבתה בבקתה, על ידי חיתוך בסכין גילוח, ללא אמצעי אלחוש או סטריליות. במסגרת הטקסית המסורתית נערכה לאחר מכן סעודה חגיגית וניתן לה כסף. למרות שגדלה במשפחה מסורתית, אביה תמך בה להמשך לימודים גבוהים ובאשיר סיימה את לימודי הרפואה שלה בסודאן בשנת 2003 והפכה לרופאה הראשונה בכפר הולדתה, בגיל 24. זאת קצת לפני פרוץ מלחמת האזרחים והג'נוסייד בחבל דארפור. בתום לימודיה החלה לעבוד במחלקת מיון בבית החולים בהאשמה (Hashma). במהלך עבודתה בבית החולים היא הפכה לידועה בכך שהיא מטפלת בפציינטים ללא קשר למוצאם וחלקם בסכסוך. את עמדותיה היא הביעה בגלוי גם כשהעניקה ראיון לתקשורת במסגרתו דיברה על אי הסכמתה לעמדה הרשמית של הממשלה הסודאנית. בתגובה היא נעצרה ואוימה על ידי השלטונות ולאחר מכן הוצבה כרופאה במרפאה כפרית ב-מסקהבאד (Mazkhabad), כפר מרוחק בצפון סודאן, תוך אזהרה שלא לדבר עם עיתונאים מערביים [5]. במהלך עבודתה בכפר זה היא טיפלה ב- 42 ילדות בית ספר (חלקן בנות 8 בלבד) ומורותיהן שנאנסו באכזריות באונס קבוצתי על ידי כנופיות הג'נג'אוויד, בתמיכת הממשל המרכזי. לאחר שנודע שסיפרה על מקרי אונס אלה לחוקרים מטעם האו"ם, באשיר בעצמה נתפסה, עונתה (לרבות חיתוך בסכינים וכיבוי סיגריות על גופה) וכן נאנסה באונס קבוצתי, כפי שהיא מתארת בספרה:
You know what rape is?’ The face is a mask of hatred – eyes close to mine, his soldier’s breath stinking. ‘You think because you are a doctor you really know what rape is?’
(Tears of the Dessert, pp. 4-5)
לאחר האונס שחוותה, באשיר חזרה לכפר הולדתה, על מנת לגלות שהוא נהרס על ידי הממשל המרכזי בהפגזות ממסוקים. היא התחתנה עם בן דודה שריף בכפר הולדתה, אך זמן קצר לאחר מכן הכפר הותקף ואביה נהרג בהתקפה.
המסע למערב[עריכת קוד מקור | עריכה]
באשיר הגיעה לבריטניה בדרך פתלתלה, נסיעה במשאית לחרטום, הסתתרות של כחודשיים ולאחר מכן, בתשלום גבוה, הטסה לבריטניה (היעד לא היה ידוע מראש). כשהגיעה ללונדון היא ביקשה מקלט מדיני, על סמך חוויותיה ועל סמך היותה מבוקשת על ידי הממשל הסודאני. תקופה קצרה לאחר שהגיעה ללונדון היא התאחדה עם בעלה שריף ולאחר מכן נולד גם בנם הראשון. בקשת המקלט הראשונה של באשיר נדחתה על ידי הרשויות הבריטיות והיא הגישה בקשה שנייה. בזמן ההמתנה היא קיבלה החלטה אמיצה לצאת לתקשורת ולספר בפתיחות על חוויותיה האישיות ועל רצח העם שמתחולל בדארפור. רק לאחר כשנתיים של שהות בבריטניה (2008) הוענק לבאשיר ולמשפחתה מקלט מדיני. לאחר החשיפה התקשורתית באשיר חברה לעיתונאי וסופר רבי המכר דמיאן לואיס לצורך הוצאת ספרה המטלטל.[6]
הכרה ופעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב- 2008 הוזמנה באשיר לפגישה אישית עם ג'ורג' בוש [7]. בהמשך זכתה בפרס ע"ש Anna Politkovskaya (אנה פוליטקובסקיה) [8]. ב- 2022 נטעו לכבודה עץ בגן במילאנו של ארגון: The Garden of the Righteous GARIWO - - (ארגון שמבקש להנציח ולקדם נשים וגברים בסגנון "גדולי האומה" [9]. האוטוביוגרפיה הייחודית של חלימה באשיר, כמו גם הדברים שהיא אומרת מאז, בראיונות לתקשורת, מהווים תיעוד מצמרר של אישה שהייתה גם עדה וגם קרבן לתופעת "אונס ככלי מלחמה". בראיונות שהעניקה מסבירה חאלימה שהיא מבקשת לתת קול ומקום לנשים שעברו את החוויה האכזרית של אונס בזמן מלחמה, בוודאי בעולם מסורתי, בו שולטים הבושה והפחד . באוטוביוגרפיה האמיצה שלה היא נותנת דוגמה אישית של חשיפה, כמו גם עמידה על זכות הנשים לכבוד ועל אי נשיאת נטל אשמה [10].
אלימות מינית ככלי מלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלימות מינית ואונס משמשים כטקטיקה במלחמות ובמיוחד ברצח עם בגלל ההשלכות הפיזיות והמנטליות על היחידים כמו גם על הקהילה. זוהי צורת תקיפה אינדיבידואלית, אינטימית ופולשנית כלפי הקורבן אשר משפיעה באופן ישיר גם על הקהילה שלו או שלה. כאשר התקיפה מתבצעת בהיקף המוני יש לה השלכות הרסניות ומזעזעות על הקורבנות. התוקפים מסמלים בזאת כיבוש סמלי של האישה ומשפחתה, בעיקר בכל הקשור לקהילות מסורתיות בהן אלמנט הבושה משחק תפקיד חשוב. פעמים רבות האונס מתבצע בצורה המונית או פומבית, מה שמגביר את הפגיעה וההשפלה ואת האפקט הפסיכולוגי והנפשי על התודעה הקולקטיבית. האונס, ובעיקר זה הפומבי והקבוצתי, הופך את האנסים ל"שלוחה" של המדינה/ההגמוניה ואת הנשים הנאנסות כמייצגות את תבוסתה של הקהילה שהן מייצגות. בהקשר של האוטוביוגרפיה של באשיר, מעשי האונס ייצגו את מדינת סודאן על מדיניות הטיהור שלה כנגד חבל דארפור במערבה, שתושביו נתפסו כ"אפריקנים" ולא כ"ערבים" ולכן, למרות היותם מוסלמים, נתפסו כנחותים [11].
בפעולת האונס ככלי מלחמה נעשה שימוש ברצח עם ומלחמות בין היתר בשל האופי האישי שבמעשה. התחושה הקיימת בשדה הקרב כי אין חוקים, והמנצחים כובשים במלוא מובן המילה את האויבים שלהם. האונס יכול להתבצע על ידי גברים ונשים, כלפי גברים ונשים אך לרוב אלו הם חיילים גברים כנגד נשות ובנות הקהילה שהם נלחמים נגדה. אונס המוני פוגע במערכת הרבייה של הנפגעות מה שמוריד את אחוזי הילודה, בנוסף הילדים שנולדים כתוצאה מאונס נחשבים בקהילה כגורמים שמטמאים את טהרת המשפחה. פעמים רבות התוקפים מחשיבים את האונס כאקט שמטהר אתנית את הנפגעות, הם למעשה עוזרים לה במעשה זה. דוגמאות לשימוש ניתן לראות לאורך ההיסטוריה: בוסניה-הרצגובינה (1992–1996), רואנדה (1994), דארפור, וסודן (2003). [12]
למקרי הקיצון, כמו בחבל דארפור, מאופיינים היקף נרחב של מעשי האונס ואופי ייחודי (אונס קבוצתי, פעמים רבות פומבי, שימוש בחפצים, אונס חוצה גילים, התעללות פיסית ומילולית ועוד) ישנה התייחסות בינלאומית מחמירה. גופים בינלאומיים הכירו באונס מסוג זה כמעשה המבטא ג'נוסייד (רצח עם). אל הספרות האקדמית המתייחסת לתופעה זו כאל "genocidal rape" (אונס כרצח עם), חברו גם החלטות משפטיות והצהרתיות. כבר ב- 2008, החלטה 1820 של מועצת הביטחון של האו"ם, הכירה בכך ש"אונס וצורות אחרות של פשעים מיניים יכולים להוות פשעי מלחמה, פשעים כנגד האנושות, או מעשה מכונן בהקשר של רצח עם". באותה שנה, התובע בבית הדין הבינלאומי, לואי מורנו-אוקאמפו (Luis Moreno-Ocampo) הגיש תביעה כנגד נשיא סודאן, עומר אל-באשיר, שכללה האשמה תקדימית של אונס כרצח עם [13]. ספרה של חלימה באשיר הוא העדות האישית הכתובה היחידה שהדגימה את המשמעות הפרטית והקהילתית גם יחד של שימוש באונס ככלי מלחמה ואת השפעותיו ההרסניות של שימוש זה לאורך זמן.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Anna Politkovskaya Award, Dr Halima Bashir (Darfur/Sudan), RAW in War, 2010 http://www.rawinwar.org/halima/
- Ma. Rizza Leonzon, Person of the Week: Halima Bashir, Devex 2010, https://www.devex.com/news/person-of-the-week-halima-bashir-70440
- Oval Office, President Bush Meets with Darfur Human Rights Activist Dr. Halima Bashir, The White House 2008, https://georgewbush-whitehouse.archives.gov/news/releases/2008/12/20081210-4.html
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 2009 International Peace Award Address: Dr. Halima Bashir. (2009). Retrieved from www.youtube.com: https://www.youtube.com/watch?v=7qlp5uIgUPc
- ^ Nicolas, K. (2008, August 31). Tortured, but Not Silenced (The New York Times). Retrieved May 24, 2022, from https://www.nytimes.com/2008/08/31/opinion/31kristof.html
- ^ Emancipation of African Women-Episode1-Pt1-Halima Bashir. (2012). Retrieved from www.youtube.com: https://www.youtube.com/watch?v=3-9ZqsNm8zs
- ^ Bashir, H. (2008). Tears of the Desert - One Woman's True Story of Surviving the Horrors of Darfur (With Demien Louis). London: Hodder & Stoughton.
- ^ 2009 International Peace Award Address: Dr. Halima Bashir. (2009). Retrieved from www.youtube.com: https://www.youtube.com/watch?v=7qlp5uIgUPc
- ^ 2009 International Peace Award Address: Dr. Halima Bashir. (2009). Retrieved from www.youtube.com: https://www.youtube.com/watch?v=7qlp5uIgUPc
- ^ www.georgewbush.whitehouse.archives.gov. (2008, December 10). Retrieved May 24, 2022, from https://georgewbush-whitehouse.archives.gov/news/releases/2008/12/images/20081210-4_p121008cg-0088-515h.html
- ^ Anna Politkovskaya Award 2010 for Dr Halima Bashir (Darfur). (2010). Retrieved from www.youtube.com: https://www.youtube.com/watch?v=pW-jEQySffE&t=5s
- ^ Halima Bashir (1987). (2022, April). Retrieved May 24, 2022, from www.Gariwo.net: https://en.gariwo.net/gardens/garden-of-duino-united-world-college-of-the-adriatic/duino-united-world-college-of-the-adriatic-22494.html
- ^ 2009 International Peace Award Address: Dr. Halima Bashir. (2009). Retrieved from www.youtube.com: https://www.youtube.com/watch?v=7qlp5uIgUPc
- ^ Tembo, N. M. (2018). Rape, War and the Abject in Halima Bashir’s. Journal of Humanities (Zomba)(26), 37-48.
- ^ R, R. C. (2008). Rape as a Weapon of Genocie. Genocide Studies and Prevention, 3(3), 279-296.
- ^ Miller, S. C. (2009). Moral Injury and Relations Harm: Analying Rape in Darfur. Journal of Social Philosophy, December, 504-523.