משתמש:Michalcederbaum/אניון
אניון
אניון (Enniwn, Ennion בלטינית) היה אומן זכוכית בן התרבות הפיניקית, אשר חי ופעל במחצית הראשונה של המאה הראשונה לספירה. ככל הנראה, הוא חי בצידון, עיר פיניקית שהיתה אז תחת שליטתה של האימפריה הרומית ונמצאת כיום בשטח לבנון. עבודות הזכוכית של אניון מאופיינות בעיטורים מוקפדים וברמת מורכבות הנחשבת יחודית לתקופתו.
מחקר משנת 2014 אישש את ההשערה כי כלי הזכוכית של אניון נוצרו בניפוח זכוכית לתוך תבניות קרמיות. אניון היה כנראה הראשון שניפח זכוכית בתבניות מסוג זה, מאחר ולא נמצאו ממצאים קדומים משלו בטכניקה זו.
ביוגרפיה
אין ודאות בנוגע לסיפור חייו של אניון. ידוע כי צידון העתיקה היתה מרכז איזורי של תעשיית זכוכית ולכן הסברה הרווחת היא שאניון היה בן העיר. השם אניון הוא גרסא יוונית של שם ממוצא שמי, עובדה המרמזת על כך שאניון ומשפחתו לא נטמעו בתרבות הרומית-הלניסטית. בהשוואה, מנפחי זכוכית אחרים שפעלו במקביל אליו, היו בעלי שמות יווניים מסורתיים המצביעים על אימוץ המאפיינים התרבותיים של האימפריה. אניון חווה הצלחה כלכלית והשכיל לעשות שימוש במרחב המסחרי של האימפריה והשלום הרומאי (פקס רומנה). ישנה סברה כי עם הביקוש הגובר והשגשוג הכלכלי, העביר אניון את הסדנא שלו לאיזור אקיליאה שבצפון איטליה. מאקיליאה נדדה תעשיית הזכוכית ולאחר מספר תחנות התבססה באי מורנו שליד ונציה - מרכז זכוכית פעיל ורב חשיבות עד היום.[1]
עבודותיו
טכניקת ניפוח הזכוכית הומצאה על-ידי הפיניקים בעשור הראשון לפני הספירה בקירוב ושוכללה לכדי תעשייה מקומית, בעלת קשרי מסחר ענפים בתחום האימפריה הרומית. כ-75 שנים לאחר מכן החלו האומנים הפיניקים לנפח זכוכית בתוך תבניות, ועל-פי איכות כלי הזכוכית ששרדו מאז, הטענה המקובלת היא כי אניון היה ממפתחי השיטה של העבודה בתבניות, ואולי אף הראשון להתנסות בה. טענה זו מתחזקת לאור ההשוואה לעבודתם של מנפחי זכוכית אחרים המשוייכים למרחב הפיניקי: הכלים של אניון גדולים יותר, מגוונים יותר ומורכבים יותר מאלו של הקולגות שלו.[2]
בעת הניפוח, בועת הזכוכית החמה העתיקה את הנפח הפנימי של התבנית ואז נחלצה ממנה. לאחר מכן בוצעו פעולות נוספות בזכוכית, כגון פתיחת שפת הכלי והוספה של ידיות - פעולות הדורשות מיומנות גבוהה של שליטה בחומר ובטמפרטורה. לעיתים, כלי הזכוכית הורכב משני חלקים שנופחו בתבניות שונות וחוברו בעודם לוהטים.[3]
שיטה זו איפשרה את יצורם של מספר כלים בעזרת אותה תבנית, באופן כזה שהפך את תהליך העבודה ליעיל יותר ואת השפה החזותית של הכלים לעשירה. הערכה בת זמננו גורסת כי מכל תבנית ניתן היה לייצר כ-200 כלים, כך שהשיטה יצרה בסיס לפיתוח תעשיית זכוכית בקנה מידה מסחרי. התבניות פוסלו בחימר מסוג טרה-קוטה, בשל זמינותו באיזור, ואיפשרו את פיתוחו של סגנון עשיר בעיטורים וסימבולים אשר הועתקו מהקרמיקה אל הזכוכית עם פעולת הניפוח. על כלי הזכוכית של איניון - פכים, אגרטלים, בקבוקונים, ספלים וכוסות - מופיעה חתימתו, וכך ניתן, באמצעות ניתוח של מאפיינים חזותיים, לשייך אליו ממצאים מסויימים ולייחס לעבודתו קווים סגנוניים עיקביים.
אניון עבד בזכוכית צבעונית ובעיקר בכחול, כחול-ירוק, וחום-אמבר - צבעים עשויים מינרלים המותכים עם הזכוכית, בדומה לטכניקות הזכוכית הצבעונית של ימינו. השפה העיטורית הושפעה, כנראה, מסגנון הבניה ההלניסטי שהיה אופנתי באיזור מזרח האימפריה. הדוגמאות מבוססות על חלוקה ל״קומות״: בקומה התחתונה חריצים אנכיים המייצגים עמודים; מעליה קומת פיתוחים גיאומטרים המדמים רשת; קומה שלישית מקושטת בדימויים מעולם הצומח כגון עלי דקל ומטפסים.
בין העיטורים, על פני השטח של הכלים מוטבעות שתי לוחיות טקסטואליות הנקראות ׳טבלת אזניים׳ (טבולה אנטסה). השימוש בתבנית זו משקף מוסכמה תרבותית רומית של האדרת המסר הממוסגר בלוחיות. שתיהן כתובות ביוונית, שתפקדה בתקופה זו כלינגואה פרנקה (שפה בינלאומית המשמשת לתקשורת בין בני אדם שאינם חולקים את אותה שפת אם, בעיקר לצרכי מסחר). האחת מציגה מעין ״לוגו״ הנושא את שמו של אניון, תחת המשפט ״אניון יצר אותי״ (Ennion made me); השנייה מתייחסת לרוכש העבודה: ״מי יתן והקונה יזכר״ (may the buyer be remembered). משפט זה מרמז על נסיבות הרכישה של כלי הזכוכית של אניון: הכלים הוזמנו ונרכשו בכדי לפאר את הרוכשים ונקברו עימם לאחר מותם. ואכן, רוב הכלים של אניון נמצאו בחללי קבורה לאורכה ולרוחבה של האימפריה הרומית, לכן נשמרו ללא פגע.
כיום יש בנמצא כ- 50 כלים של אניון, מתוכם 26 שלמים, אשר כלולים באוספים פרטיים וציבוריים. בישראל ניתן לצפות בעבודותיו של אניון בתצוגות הזכוכית העתיקה במוזיאון ארץ ישראל ובמוזיאון ישראל. כלי אחד שהיה מוכר ומתועד בגרמניה אבד וככל הנראה נהרס במלחמת העולם השניה.
גילוי ומחקר
רק במאה ה-19 ניצתה ההתעניינות המערבית בזכוכית עתיקה. בעקבות חפירות ארכאולוגיות רחבות היקף של בתי ומערות קבורה רומיים, צצו אספנים אשר מיקדו את עניינם בזכוכית רומית שנאספה מכל קצות הטריטוריה הרומית - מסוריה ומצריים במזרח ועד ספרד ובריטניה במערב. הממצאים היו רבים ומגוונים, כך שהחוקרים התקשו בהבנת הטיפולוגיה והכרונולוגיה של הזכוכית הרומית. ענף המחקר שהתמקד בכלים שנופחו בתבניות איפשר הבנה מקיפה יותר בשל העיטורים הסימבוליים המצויים עליהם, וגם בשל העובדה כי נמצאו מספר כלים שנופחו מאותה תבנית.
הממצא הראשון המיוחס לאניון היה ספל שהתגלה בבריקסיה שבצפון איטליה בשנת 1842. ממצא משמעותי נוסף היה אמפורה שנחשפה בחפירות באיזור הים השחור בשנת 1852. עם התקדמות הגילויים והמחקר, בלטו עבודותיו של אניון באיכותם הגבוהה ושמו התבסס כאומן יוצא דופן בתחום הניפוח הרומי בתבניות. מחקר העומק הראשון אודות אניון פורסם בשנת 1908 בלייפציג, גרמניה, וב- 1935 פורסם מאמר ראשון באנגלית ובו רשימה כוללת של ממצאים המיוחסים לאניון.
תערוכה ומחקר משותפים משנת 2014 מאת Corning Museum of Glass ומוזיאון המטרופוליטן בניו-יורק, ניסה להתחקות אחר תהליך העבודה של אניון. למרות איכות הכלים ומצב שימורם המצויין, שיטת היצור שלהם נותרה לוטה בערפל מאחר ולא נמצאו שרידים או עדויות לסדנאות, כלי עבודה או תבניות. במסגרת המחקר שוחזרה בפארק הארכאולוגי ׳וילה בורג׳ שבגרמניה סדנת זכוכית רומית, במרכזה כור זכוכית עשוי מבוץ ומחומם באמצעות שריפת עץ. המינרלים הותכו לכדי זכוכית בעזרת מתכון מהעת העתיקה. בתהליך שכלל חקירה דקדקנית של מספר כלי זכוכית, הופקו תבניות מטרה-קוטה, לתוכן נופחו בועות הזכוכית בסדנא. הנפחים שהתקבלו היו העתקים זהים של כלי הזכוכית של אניון.
תערוכות
1939, תערוכה לציון 2000 שנים ללידת הקיסר אוגוסטוס, מוזיאון המטרופוליטן, ניו יורק
1979, אניון: אמן זכוכית מהמאה ה-1, מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב. אוצרת: גוסטה לרר
1987, Glass of the Ceasars, תערוכה נודדת, אירופה וארצות הברית
2011, מסדנתו של אניון: כלי זכוכית נדירים מאוסף שלמה מוסיוף, מוזיאון ישראל, ירושלים. אוצרת: נטשה קצנלסון
2014, Ennion - Master of Roman Glass, מוזיאון המטרופוליטן, ניו יורק
2015, Ennion and His Legacy: Mold-Blown Glass from Ancient Rome, מוזיאון הזכוכית בקורנינג, ארצות הברית. אוצרת: קרול וייט
הערות שוליים:
- Lightfoot, Christopher L, Ennion - Master of Roman Glass, The Metropolitan Museum of Art, New York, 2014
2. https://blog.cmog.org/2015/06/04/who-was-ennion/
3. Gudenrath, Bill, Invention in Early Glassblowing - The Road to Ennion
קישורים חיצוניים:
איניון במוזיאון ישראל: https://www.imj.org.il/he/exhibitions/מסדנתו-של-אניון
הפך הכחול של איניון במוזיאון ארץ ישראל: https://museums.gov.il/he/MuseumTales/Pages/Ennion.aspx
לוי, ליאורה, אניון, מחיצות הזכוכית שבין אומנות לאמנות, הפורטל הישראלי לאמנות: http://www.artportal.co.il/?CategoryID=557&ArticleID=1750
תערוכה במוזיאון הזכוכית קורנינג: https://www.cmog.org/collection/exhibitions/ennion
הרצאה של האוצרת קרול וייט: https://youtu.be/yYdwqnvqEi0
הרצאה של החוקר ביל גודנראת׳: https://youtu.be/0iHEQTctY4E
- ^ Lightfoot, Christopher L, Ennion - Master of Roman Glass, The Metropolitan Museum of Art, New York, 2014
- ^ Who Was Ennion?, Behind the Glass, 2015-06-04 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Gudenrath, Bill, Invention in Early Glassblowing - The Road to Ennion