משתמש:Shirawilwil/טיוטה
תבנית:אליעזר ברוצקוס אליעזר (ליאוניד) ברוצקוס' (באנגלית: Eliezer Leonid Brutzkus, 1987-1907) היה מהנדס ומתכנן ערים, ממעצבי מחשבת התכנון הלאומית הישראלית בראשיתה ומהדמויות המובילות בתכנון הממסדי משנות השלושים ועד שנות השמונים. מחלוצי ומפתחי מדיניות פיזור האוכלוסיה ממנה נגזר מפעל עיירות הפיתוח בשנות החמישים. כונה "אבי התכנון היוזם במדינת ישראל" [1]. למרות תרומתו המכרעת לגיבוש מסורות התכנון הישראלית ולעיצוב המרחב כיום, הוא כמעט אינו מוכר מחוץ לחוגים המקצועיים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברוצקוס נולד בסנט פטרסבורג (לנינגרד) בשנת 1907 למשפחה ציונית. בנו האמצעי של בוריס דב (בֶּר) ברוצקוס, פרופסור לכלכלה חקלאית, ואחיו של האדריכל והצייר הירושלמי דוד (אנטול) ברוצקוס . דודו הוא העסקן הציוני-רוויזיוניסטי יוליוס ברוצקוס. בשנת 1922 היגרה משפחתו לגרמניה, שם למד הנדסה אזרחית וחקלאית באוניברסיטאות הטכניות בברלין-שרלוטנבורג ובמינכן, עם התמחות בהנדסה עירונית ובתכנון ערים [2]. עם סיום לימודיו בשנת 1933, היגר לפלסטינה. שימש כמהנדס העיר בני ברק בשנים 1939-1948.ב*קיץ 1948 השתלב באגף התכנון במשרד ראש הממשלה. תחת ניצוחו של האדריכל אריה שרון, ובמעורבותו הרבה של ברוצקוס מאחורי הקלעים, גיבש והאגף את מדיניות פיזור אוכלוסיה, יצר את מפת עיירות הפיתוח והדריך את כיווני הפיתוח והתשתיות הארציים. ברוצקוס כיהן כמנהל מחלקת מחקר וסקר באגף התכנון (1953-1948) וממונה על התכנון הארצי במנהל התכנון (1973-1953). לאחר פרישתו לגמלאות, המשיך להיות פעיל בפורומים מקצועיים, הרבה לפרסם, וכן לימד בטכניון ובאוניברסיטת בן גוריון.
בקיץ 1948 השתלב באגף התכנון במשרד ראש הממשלה. תחת ניצוחו של האדריכל אריה שרון, ובמעורבתו הרבה של ברוצקוס מאחורי הקלעים, גיבש האגף את תוכניות פיזור אוכלוסיה הראשונות, המפורסמת מביניהן היא תוכנית שרון של 1951. תוכניות אלה הן שהדריכו את מפעל עיירות הפיתוח בשנות החמישים והשישים, ועיצבו את מפת התשתיות הלאומיות החל מתחבורה, אזורי תעשייה, נמלים ועד פארקים לאומיים. ברוצקוס כיהן כמנהל מחלקת מחקר וסקר באגף התכנון (1953-1948) וממונה על התכנון הארצי במנהל התכנון (1973-1953). לאחר פרישתו לגמלאות, המשיך להיות פעיל בפורמים ובכתיבה מקצועית, וכן לימד בטכניון ובאוניברסיטת בן-גוריון. נפטר בעקבות פגיעה בתאונת דרכים כהולך רגל בשלהי 1987 בדרכו ללמד בטכניון.
פועלו המקצועי[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני 1948[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל משנות השלושים החל להיות פעיל בולט בקהילת המתכננים והאדריכלים המנדטורית. הוא היה אחד מהקולות הראשונים שקראו לגיבוש מדיניות לאומית למגזר העירוני, תחום שהוזנח על ידי המוסדות המיישבים בשנות השיא של האתוס החלוצי-חקלאי. ברוצקוס, שהושפע מהידע שהצטבר באירופה וארה"ב על קריסה כלכלית של אזורים שלמים בשנות השפל הגדול וכן ממודלים גיאו-כלכליים של התיישבות מאורגנת (והמפורסמת שבהן היא של קריסטלר), פיתח תפיסת תכנון לאומית המעמידה במרכזה את הפיתוח האזורי ויצירת איזון בין העיר לכפר. הוא קרא לרסן את הפיתוח המואץ של שלוש הערים הגדולות, תל-אביב, חיפה וירושלים והפירבור סביבן. תחת זאת, ביקש ליצור "מדרג עירוני מאוזן" על ידי תכנון אזורי המשלב הקמת יישובים עירוניים חדשים לצד פיתוח עורף חקלאי, ויצירת אינטרגרציה בין הסקטור העירוני והחקלאי. בסוף שנות השלושים הציע מערך התיישבותי חדש ברוח עקרונות התכנון אזורי כפרי-עירוני ובלימת הפירבור. הוא שרטט תוכנית להקמת שרשרת ערי גנים לאורך מישור החוף, המקושרות במסילת ברזל ומשמשות כמרכז שירותים לאזור הכפרי מסביבן [3]
ברוצקוס דחף את רעיונותיו במלוא המרץ גם בשנות הארבעים. בין היתר, הוא הופיע כעד מומחה בוועדת גרנות (בראשות אברהם גרנות (גרנובסקי) והציג את עמדותיו בנושא הצורך בתכנון לאומי של המגזר העירוני [4], פרסם מאמרים והרצה בבמות מקצועיות שונות.{{"המדיניות הקרקעית ברשויות המקומיות", דיוני הכינוס המוניצפלי השנתי (התשיעי) של ההסתדרות, תל-אביב, דצמבר 1946, 23-10; "לשאלת התיישבותנו העירונית", עתון אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בארץ ישראל, כרך ה' חוברת ב, דצמבר 1943, עמ' 14-13}} בשנים אלה גובשו עיקרי תפיסת עולמו המקצועית בה דבק לכל אורך שנות פעילותו.[5] היה חבר פעיל באגודת האינג'ינרים והארכיטקטים. בשנת 1947 יזם יחד עם האדריכל יוסף טישלר את הקמת החוג לרפורמה התיישבותית ושימש כמזכירו. החוג, שפעל עד 1951, הניח את היסודות הרעיוניים לתוכנית האב לפיזור אוכלוסיה. בפעילות החוג ניכרים רבים מהרעיונות שהניח ברוצקוס כעשור קודם לכן. [6]. על אף החזון המקיף והשיטתי,תפיסת התכנון שלו התמקדה באוכלוסיה היהודית ובפיתוח העירוניות היהודית בלבד, ולא כללה דיון רציני באוכלוסיה הפלסטינית ובדרכי שילובם במערך האזורי הכולל.
אחרי 1948[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם הקמת מערך התכנון הממשלתי בקיץ 1948, מונה לראש מחלקת מחקר וסקר, שהיתה אמונה על מיפוי כרטוגרפי כבסיס לנושאי התכנון המרכזיים בראשם הפיזור דמוגרפי, יחד עם תעשייה, מים, חקלאות ושימור נוף וארכיאולוגיה. לאחר הטלטלה הארגונית שעבר האגף בשנת 1953, עם פרישת הראש אריה שרון וסגנו ציון השמשוני, הפך ברוצקוס לממונה על התכנון הארצי, עמדת מפתח בה החזיק עד לפרישתו לגמלאות. [7] במסגרת תפקידו, הוביל בשנות החמישים והשישים את הכנת התוכניות לפיזור אוכלוסיה ועדכוניהן. תוכניות אלה המשיכו להתבסס על העקרונות לפיתוח אזורי כוללני שגובשו לפני 1948, הנשענים על שיתוף פעולה כלכלי הדוק ומשולב בין הישובים עירוניים והחקלאיים. במסגרת הגיון זה, תוכננו עיירות הפיתוח כמרכזי צריכה ושירותים לקיבוצים ולמושבים מסביבן, תכנון שנכשל כשלון חרוץ בשל נטיית ההתיישבות העבודת האליטיסטית להשתמש במערך שירותים פנים-מגזרי.[8] [9] למרות הקולות שקראו להערכה מחדש של מפעל עיירות הפיתוח כבר בשנים מוקדמות, המשיך ברוצקוס לדבוק בהגיון הפיתוח האזורי. [10]
ברוצקוס היה כאחד מראשוני מחנה שימור הטבע והנוף ומן הקולות העקביים בו. בשנות הארבעים ארגן ברוצקוס את 'החוג לשמירת הנוף' וכן היה פעיל בחוג משוטטים ובחברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה. בשנת 1946 פרסם ברוצקוס מאמר פרוגרמטי תחת הכותרת "לשאלת שטחי הירק ושמירת הנוף במסגרת התכנון העירוני והגלילי". [11]. בשל עניינו המיוחד בנושאים אלה, מסר שרון לברוצקוס את האחריות לשימור ערכי טבע ונוף עם הקמת מנהל התכנון בשנת 1948. [12]. בשנותיו באגף התכנון, הוביל וקידם את הנושא של הקצאת שטחים פתוחים לשימור טבע, נוף ואתרי עבר בחקיקה. במבט רטרוספקטיבי, יתאר ברוצקס פעילותו בשנים האלה, בהן "היעדים היו 'התיישבות' ו'פיתוח' בכל מקום ובכל מחיר כהגשמת הרעיון הציוני', כחתירה נגד זרם, וכ"מהלך 'ביורוקרטי שקט ללא פרסום ברבים". [13]. ברוצקוס היה מתנגד חריף לשימוש ברכב הפרטי ונסע כל חייו בתחבורה ציבורית. עם נפילת העיר העתיקה והאגף ההיסטורי בידי ישראל ביוני 1967, היה ברוצקוס בין הראשונים להעמיד עקרונות תכנון לשימור העיר העתיקה וסביבה. [14]. ברוצקוס הרבה לפרסם מעל במות מקצועיות שונות לכל אורך שנותיו.
הערכת פועלו באקדמיה הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
היקף הכתיבה שהותיר אחריו ברוצקוס לאורך חמשת עשורי פעילותו המקצועית, הינו יוצא דופן. כבעל תודעה היסטורית חריפה, רבים מכתביו משמשים עדויות השיטתיות והיסודיות ביותר לשנים הראשונות ולעיצוב מחשבת התכנון הישראלי, אולי אף היחידות שנכתבו מנקודת מבט של מתכנן 'מבפנים'. בקרב החוגים המקצועיים, נחשב ברוצקוס אחד מאבות המייסדים של התכנון הישראלי הממסדי ומוכר היטב. [15] מחוץ לקהילה המקצועית הוא כמעט אינו מוכר, זאת בניגוד לאחיו האדריכל דוד אנטול ברוצקוס. חלקו בתוכנית לפיזור האוכלוסיה 1951 המזוהה עם האדריכל אריה שרון, לרוב אינו ידוע מחוץ לקהילת המתכננים.
מבחר מפרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קוים למדיניות התכנון הארצית, תכנון סביבתי 38-37 (1988-1987) 19-1; 39 (1988), 10-1.
- תכנית לתפרסת הגאוגראפית של מדינת ישראל בת 5 מיליונים, מ' הפנים, 1973.
- 1964 ,Physical planning in Israel: Problems and Achievement, Jerusalem: Israel Ministry of the Interior
- בעית החלוקה הגיאוגרפית של האוכלוסיה, דפוס הממשלה, 1956.
- האפשרויות והתפקידים של התכון הארצי, הבנין 3, 1938, עמ' 36-31.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלום רייכמן, ממאחז לארץ מושב, 1979.
ענת בר-כהן, עיצוב מדיניות תכנונית ואסדרה תכנונית טרום הקמת המדינה, אופקים בגאוגרפיה 70, עמ' 69-91
צבי אפרת "התוכנית" http://www.bezalel-architecture.com/2010/04/%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%AA/
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ כנס לזכרו באוניברסיטה העברית, 29.12.1988
- ^ שכטר-אבני, עמ' 67
- ^ אליעזר ברוצקוס,האפשרויות והתפקידים של תיכון ארצי, הבנין 3 (אוגוסט 1938), עמ' 31-36
- ^ ענת בר-כהן, עיצוב מדיניות תכנונית ואסדרה תכנונית טרום הקמת המדינה, אופקים בגאוגרפיה 70, עמ' 69-91
- ^ Physical planning in Israel: problems and achievements, 1964
- ^ שלום רייכמן, ממאחז לארץ מושב,1979, עמ' 426
- ^ שלום רייכמן ומירה יהודאי, פרקים בתולדות התכנון הפיסי בישראל: סקר תכנון פיסי־יוזם 1965-1948, חלק א', הוצאת משרד הפנים-מנהל התכנון, 1984, בפרט עמ' 40-10
- ^ אלישע אפרת, עיירות הפיתוח, אתר מט"ח http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=12800
- ^ סמדר שרון, המתכננים, המדינה ועיצוב המרחב הלאומי בראשית שנות החמישים, תיאוריה וביקורת 29 (2006), עמ' 57-31
- ^ אליעזר ברוצקוס ׳תכנון פיזור האוכלוסיה בישראל׳, רבעון לכלכלה, כרך א, חוברת 42-41, עמ' 55-39
- ^ יוסי כץ, לעצור את הדחפור, 2007, 14-5
- ^ שם, כץ
- ^ אליעזר ברוצקוס, מה היה לפני ההתחלה?, טבע וארץ כ"ט, ספטמבר 1987, עמ' 29-28
- ^ אליעזר ברוצקוס, 'השגות ראשונות לתכנון ירושלים השלמה', 20 ביוני 1967
- ^ כנס מתכננים לזכרו, האוניברסיטה העברית, 31.12.1988