נעלי הליכה
נעלי הליכה (באנגלית: Hiking boot) הן נעליים המיועדות להגנה על כפות הרגליים והקרסוליים במהלך פעילויות הליכה בשטח כגון טיולים רגליים. הן אחד מהפריטים החשובים ביותר של ציוד טיולים, שכן איכותם ועמידותם משפיעים על היכולת לטייל טיולים ארוכים בתנאי שטח קשים. הן מתוכננות להליכה ארוכה על פני שטח גס. בין האופציות השונות של נעלי הליכה יש מגפיים, עם יתרון של הגנה על כפות הרגליים והעקב. אופציה נוספת היא נעלי הליכה שנותנות תמיכה לקרסול והן נוקשות למדי.[1] אפשרות פופולרית פחות היא נעלי סניקרס קלים עם סוליות דקות. מבחינת התאמה לרגל, הנעל צריכה להיות לא רפויה מדי ולא צמודה מדי, על מנת למנוע שלפוחיות וכאבים בכפות הרגליים. בנוסף לנעלי הליכה, מומלצים גם גרבי טיולים המנדפים זיעה מכפות הרגליים, מספקים חום ומרפדים את כפות הרגליים, וכן גרב דקה פנימית.[1] רוב נעלי ההליכה מיועדות גם לפעילויות שאינן הליכה כגון תרמילאות, טיפוס, טיפוס הרים וציד.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני שנות ה-70 וה-80 רוב המטיילים נעלו מגפי ציד, רכיבה, נעליים צבאיות או נעלי עבודה בזמן טיול. חלקם נעלו נעלי התעמלות. המטיילת הידועה סבתא גייטווד (אנ') נעלה נעלי ספורט של קדס במהלך הטיול הראשון שלה בשביל האפלצ'ים ב-1955. למרות ש"מגפי הרים" היו זמינים עוד משנות ה-50 של המאה ה-19, הם ננעלו בעיקר על ידי מטפסים והרפתקנים מהמעמדות הגבוהים שיכלו להרשות לעצמם את המחיר הגבוה שלהם. אחד השימושים המוקדמים ביותר במונח "נעלי הליכה" הופיע בגיליון דצמבר 1914 של Mazama, כתב העת של מועדון טיפוס ההרים Mazamas. עם זאת, השימוש במקרה זה כנראה התייחס ל"מגפי הרים".[2]
השיפור הגדול הראשון במגפי טיפוס הרים התרחש כתוצאה מתאונת טיפוס קטלנית ב-1935. בזמן הירידה בפונטה רסיקה על גבול שווייץ-איטליה, נקלעה משלחת בראשות ויטלה ברמני לסופת שלגים קשה. לאחר שלא יכלו לרדת לאורך קירות הסלע הקפואים, שישה מהמטפסים מתו מתשישות, חשיפה ומכוויות קור. כפי שהיה נהוג באותה תקופה, מטפסים נעלו מגפיים כבדים ממוסמרים בירידה במדרונות התחתונים של ההרים וככל שטיפסו גבוה יותר, החליפו את המגפיים בנעלי טיפוס קלות יותר, שעשויות בדרך כלל עם סוליות מעור דק עם לבד והציעו הגנה מועטה מפני טמפרטורות קרות או לחות. למרות שהם התאימו לתנאי מזג אוויר רגילים, הנעליים כמעט לא הציעו אחיזה באזורים של קרח. בהיותו משוכנע שהנעלה לא מספקת מילאה תפקיד מרכזי במותם של ששת חבריו, ברמני היה נחוש למצוא פתרון לבעיה זו. שנתיים לאחר מכן הוא הציג סוליה חדשנית שאותה כינה Carrarmato, מילה איטלקית שפירושה "דריכת טנק". הסוליה הייתה עשויה מגומי מגופר, וזיזים כבדים החליפו את המסמרים. תבנית זיזי הגומי סיפקה למגפיים אחיזה יוצאת דופן, ואיפשרה להשתמש בהן על מגוון משטחים, כולל אדמות יער לא אחידות, סלעים חשופים, מדרונות משופעים ושלג קשה. בשנת 1937 השיק ברמני את המוצר החדש והמהפכני שלו. הוא קרא לחברה החדשה שלו Vibram בווראיציה של שתי האותיות הראשונות של שמו הפרטי, וארבע האותיות הראשונות של שם המשפחה שלו. הסוליות החדשות היו לפופולריות בקרב קהילת המטפסים, ובהמשך גם אצל מטיילים רגילים בשנות ה-60 וה-70.[2]
בשנות ה-70 יצרני המגפיים האמריקאים החלו להפנות את המיקוד שלהם לייצור מגפיים קלים יותר עבור מטיילים ותרמילאים. אחד המגפיים הראשונים שעמדו בהבטחה זו היה ה-Danner 6490, ששקל 3 פאונד ו-14 אונקיות. מאז, יצרנים עשו התקדמויות רבות במהלך השנים שהפחיתו את משקל נעלי ההליכה, על ידי שימוש בגפות עור קלות משקל או בד סינתטי, החלפת תפרים בדבק או הזרקה להצמדת החלק העליון לסוליות, ושימוש בזיזים רדודים יותר.[2]
ההתקדמות הטכנולוגית הגדולה הבאה במגפיים הגיעה בשנת 1980 כאשר תאגיד דאנר ודונר מאונטיין הציגו את נעלי ההליכה הראשונות שנעשו עם Gore-Tex שמורכב מחומר מגן ממים ונושם. מכיוון שהטכנולוגיה החדשה הייתה זולה יותר לייצור, דבר שגרם להוזלה של המחיר, השימוש ב-Gore-Tex בנעלי הליכה הפך לסטנדרט בתחום ההליכה והטיולים. כמעט כל נעלי ההליכה הנמכרות היום מיוצרות עם גור-טקס, או חומר דומה שהוא נושם ועמיד למים.[2]
סוגים של נעליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנם שלושה סוגים עיקריים של נעלי הליכה.
- נעלי שביל מיועדות לטיולים באקלים יבש, בשבילים מסודרים ונוחים יחסית, ופחות בתנאי שטח סלעיים. הם מתאימים לסוגים רבים של טיולים רגליים.
- נעליים למטיילי שבילים מיועדים עבור הליכה בשיפועים תלולים יותר ובדרכים בוציות, כשהיתרון הוא למגפיים קלות משקל. הנעליים גם יציבים, גבוהים יותר ואטומים למים ומספקים יציבות והגנה על הקרסול והגפיים מסלעים בולטים מאשר נעלי הליכה.
- נעלי הליכה בהרים או נעלי הליכה מיועדות להליכה בהרים ובגבעות, בטיולי תרמילאים ובטיפוס הרים. ניתן לחבר אליהם זיזים ייחודיים לאחיזה טובה יותר בקרחונים או בשלג. הם חזקים במיוחד, עמידים ובעלי סוליות נוקשות כדי לספק תמיכה לקרסוליים והגנה בשבילים סלעיים קשים. מגפי טיפוס הרים הם בדרך כלל גבוהים וקשיחים יותר מנעלי הליכה, ומספקים בידוד מתנאי מזג אויר כמו גם תמיכה והגנה בתנאי שטח שונים.[3]
החלקים בנעליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חלק עליון: החלק העליון של נעלי הליכה. נועד להגן ולתמוך בכף הרגל עם התאמה צמודה לכל אורך הגוף. החלק העליון צריך להיות דוחה מים, אך לאפשר לכפות הרגליים לנשום כדי למנוע מעודף לחות לגרום לשלפוחיות ואי נוחות אחרת.
- סוליות: לנעלי טיולים יש סוליות גומי קשיחות עם שקעים עמוקים כדי ליצור חיכוך שימנע החלקה. הסוליות בולמות זעזועים, ומספקות ריפוד לכפות הרגליים.
- החלק מתחת לשרוכים: מונע כניסת מים, לכלוך ופסולת למגפיים.
- בטנות וריפודים: לשם הגנה לכפות הרגליים והליכה נוחה.
- מדרסים: החלק התחתון בתוך החלק הפנימי של הנעל שעליו עומדות הרגליים. ככל שמדרסים מותאמים יותר לרגלי המטייל התמיכה והאיזון יהיו גבוהים ויעילים יותר.
- הלוחות המובנים בסוליה: קיימים באורכים שונים. ככל והם ארוכים יותר המגפיים קשיחים יותר.
- צווארונים: מגן על הגיד בעקב האכילס ועל הקרסול מפני שפשוף.
- קרמפון: אביזר שמתחבר למגפיים על מנת לספק אחיזה טובה יותר בשלג וקרח.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 "New Hill Walkers" (PDF). British Mountaineering Council. 2011. נבדק ב-18 בספטמבר 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 Doran, Jeffrey J. (2023). Ramble On: How Hiking Became One of the Most Popular Outdoor Activities in the World. ISBN 979-8373963923.
- ^ "The Difference Between Military, Steel-toed, and Hiking Boots". Drew's Boots. נבדק ב-1 בנובמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה)