סנדק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סַנְדָּק הוא תפקיד סמלי-דתי המופיע בכמה דתות.

ראש ישיבת מאורות התורה בסנדקאות
תינוק בידי סנדקו בטקס ברית המילה

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביהדות, מכונה "סנדק" האיש המחזיק על ברכיו את הרך הנולד בעת שמבצעים בו את המילה.

לפי ספר 'הערוך' - המילה סנדק היא בלשון יווני ורומי ופירושה "פטרין (מלשון פטרון) ופרקליט"

בנוסף לתפקיד המעשי בעת טקס הברית מילה, הסנדק נתפש כנותן חסות (פטרון) של בן סנדקאותו. בתלמוד הירושלמי נאמר שהסנדק הנו בחזקת שליח בית דין ונטען שהאב עצמו צריך להחזיק בילד ולא שליח. הסנדק מכונה גם "בעל הברית" והאמונה העממית אומרת שסנדקאות מביאה לעושר, לכן לא נותנים לאותו אדם להיות סנדק שוב ושוב, אלא מחלקים את הכבוד בין אנשים שונים (להביא לחלוקת העושר). ישנן קהילות בהן בוחרים שני סנדקים, האחד מביא את הילד מידי הנשים אל הסנדק השני, שמחזיק אותו בשעת המילה. יש גם מקומות בהם הכבוד מחולק בין גברים רבים שמעבירים את הילד מיד ליד. מנהג זה מכונה בקרב יהודי אשכנז "חייקעס"

לפי המנהג[דרושה הבהרה], הסנדק אמור לתת מתנות ליולדת ולילד בהגיע הילד לגיל שנה.

קוואטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביהדות מזרח אירופה, האדם אשר מגיש את התינוק לסנדק לפני הברית מכונה "כפאטיר" או "קוואטער". הרב שמואל פנחס גלברד מציע שתי אטימולוגיות אפשריות:‏‏‏[1]

הואיל והוא בא בשליחות האב להביא את הילד למילה ו"שלוחו של אדם כמותו" (ברכות לד) לכן הוא נקרא "כאבא" – כפאטר בלעז [...]
י"א שמקור השם מלשון קטורת. מאחר שהוקשה מילה לקטורת, לכן נקרא מגיש התינוק למילה קוטר, כפי שאמרו (כריתות ו) מה לשון קטורת דבר שקוטר ועולה. ומ"קוטר" בוא"ו אחד השתנה ל"קווטר" בשני וא"וין.

אוצר טעמי המנהגים, שער א: ברית מילה

בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסורת הנוצרית, סנדק הוא האיש המקבל על עצמו את האחריות לחינוכו הדתי של תינוק המוטבל בכנסייה ואת הדאגה לגידולו במקרה שיתייתם מהוריו. כיום מקובלת ביותר חובה שנייה זו כמשימה המוטלת על סנדק או סנדקית, והתפקיד איננו נושא עוד, במקרים רבים, שום קונוטציות דתיות. ההגדרה המודרנית של סנדק או סנדקית היא אדם שנבחר על ידי הורי התינוק לגלות עניין קבוע בילד ולתרום לגידולו לאדם שלם יותר. עם זאת, סנדקאות איננה מעמד חוקי כמו אפוטרופסות ואם הורים מתכוונים בכובד ראש לייעד את הסנדקים לשמש כאומנים או מאמצים לילד במקרה של מותם, הם חייבים לציין את הדבר באמצעים המקובלים (כגון צוואה).

בכנסייה האנגליקנית חובה על סנדקים לעתיד לעבור לפחות הטבלה לנצרות כדי שיוכלו לקבל עליהם אחריות זו. הכנסייה הקתולית דורשת גם שהסנדקים המיועדים יעברו את טקס הקונפירמציה.

במקרים רבים ביקשו הורי הילדים להעניק את כבוד הסנדקות לאדם רב השפעה או עשיר, כדי שהילד יהנה מהשפעתו/מעושרו של הסנדק. אחת התולדות הייתה מתן כבוד הסנדקות לראשי מאפיה וכך עבר הכינוי סנדק והפך לכינוי מקובל של ראשי המאפיה האיטלקית, הן באיטליה והן בארצות הברית. הסופר מריו פוזו כתב ספר, שהיה גם לסרט, בשם הסנדק.

סנדק יכול, אך איננו חייב, להיות קרוב משפחה של הילד. לילד אחד יכולים להיות מספר סנדקים. בחלק מהכנסיות ריבוי הסנדקים הוא תופעה נפוצה: לדוגמה, בכנסייה האנגליקנית, מקובל שלילד 3 סנדקים בני מינו ו-2 סנדקים בני המין השני.

הכנסייה הקתולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכנסייה הקתולית, רק קתולים יכולים להתקבל כסנדקים. נוצרי שאינו קתולי איננו יכול להיות סנדק, אבל הוא מוכר כעד נוצרי, הנושא בעיקר תפקידו הרגיל של סנדק. מי שאינם נוצרים אינם באים כלל בחשבון לשום תפקיד דתי שהכנסייה רואה כרשמי, עקב חלקה של רוח הקודש באירוע ההטבלה, לפי תפיסת הכנסייה הקתולית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סנדק, באנציקלופדיה יהודית דעת
  • שמואל פנחס גלברד, שער א: ברית מילה, בתוך: אוצר טעמי המנהגים, פתח תקוה: תשנ"ו.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏גלברד, אוצר טעמי המנהגים, עמ' תיג-תיד‏