עוצמה אופטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עוצמה אופטית (המכונה גם עוצמה דיופטרית או עוצמת מיקוד) היא המידה בה עדשה, מראה או מערכת אופטית אחרת מתכנסת או מפזרת אור. עוצמה אופטית שווה להופכי של אורך המוקד של המכשיר: P = 1/f.[1] עוצמה אופטית גבוהה משמעה אורך מוקד קצר. היחידה למדידת עוצמה אופטית היא המטר ההופכי (m −1), המכונה בדרך כלל הדיופטר.

עדשות קמורות הן בעלות עוצמה אופטית חיובית, בעוד שלעדשות קעורות יש עוצמה שלילית. כאשר העדשה נמצאת בתווך בעל מקדם שבירה גדול מ-1, עוצמתה האופטית ואורך המוקד שלה משתנים.

עבור שתי עדשות דקות או יותר הצמודות אחת לשנייה, העוצמה האופטית של שני העדשות יחדיו היא בערך סכום העוצמות של העדשות הדקות: .

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Greivenkamp, John E. (2004). Field Guide to Geometrical Optics. SPIE Field Guides vol. FG01. SPIE. p. 7. ISBN 0-8194-5294-7.
ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיקה ובנושא מדעים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.