מראה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כד ובבואתו המשתקפת במראה
תינוק נושק לדמותו שבמראה
MN מראה מישורית, A1= השתקפות נקודה B1, A= השתקפות נקודה OC,B= האנך למראה
מראת צד של מכונית
מראת בטיחות פנורמית מותקנת בצומת דרכים
מראה ב"מבוך המראות המעוותות" בגן גורו
מראות במנגנון מדפסת לייזר. בחלקו העליון של התצלום מראה משושה מסתובבת, ובחלקו התחתון מראה נוספת המחזירה את קרן הלייזר אל התוף

מראה או ראיעברית ארכאית, מארמית: אספקלריה) היא התקן בעל משטח פנים המחזיר את קרני האור. המראה השטוחה הנפוצה עשויה זכוכית ועל פניה האחוריים מונחת שכבה דקה של מתכת כלשהי (לרוב כסף) כך שהנוף שמולה משתקף עליה.

למראה שימושים רבים, הנפוץ שבהם הוא שיקוף דמות האדם המתבונן בה, למטרות ביתיות יומיומיות של בחינת ההופעה והלבוש, התאפרות, סידור השיער, וגילוח. בזכות שימושיה אלו, המראה היא חפץ המצוי בכל בית. בשל שכיחותה ונחיצותה המראה היא אובייקט עיצובי ואומנותי. היא עשויה להיות חפץ העומד בפני עצמו, תלויה על הקיר או ניצבת, או לחלופין משובצת בחפצים כגון נרתיק איפור או ברהיטים כגון שידת איפור וארון בגדים. מראות קיימות במגוון גדלים, סגנונות וצורות, וממוסגרות במיסגרות ממגוון חומרים וצבעים.

המראה בהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נערה מביטה במראה.

המראות הראשונות היו ככל הנראה צלוחיות כהות מלאות בנוזל כלשהו. המראות הראשונות שיוצרו במיוחד עשויות מזכוכית געשית, ממצאים כאלה נמצאו באנטוליה (כיום טורקיה) ומתוארכים לכ-6000[דרוש מקור] לפני הספירה. סלעים מלוטשים ששימשו כמראות נמצאו באמריקה ומתוארכים לכשנת 2000 לפני הספירה. הממצאים הראשונים של מראה ממתכת נמצאו בארם נהריים ובמצרים ועשויות מנחושת מלוטשת.

בשנת 1835 הכימאי הגרמני יוסטוס פון ליביג יצר את מראת הזכוכית-כסף המוכרת לנו כיום. המראה מורכבת משכבה דקה של מתכת המוצמדת לזכוכית בתהליך של החנקת המתכת, שיטה זו איפשרה לייצר מראות בכמויות גדולות בעלות נמוכה. כיום רוב המראות מיוצרות מכסף או אלומניום המוצמד למשטח הזכוכית בVacuum deposition.

מראה שטוחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור של אישה המביטה במראה שטוחה.

מראה שטוחה היא הדגם הנפוץ של המראה, והיא משקפת נאמנה את הנוף שמולה. במראה זו, על פי חוק ההחזרה, זווית הפגיעה (ביחס לאנך למראה) שווה לזווית ההחזרה. בנוסף לכך על פי חוק זה זוויות הפגיעה, זווית ההחזרה והאנך למראה נמצאים באותו מישור. ההיפוך במראה הוא תוצאה של שיקוף העצם, לדוגמה, אם אנו נצייר על שקופית ונעמיד אותה מול מראה התמונה במראה תהיה זהה לתמונה המתקבלת אם מסתכלים על השקופית בצד שלא מופנה כלפי המראה. הקרן שיוצאת מנקודה A, פוגעת במראה ומוחזרת לנקודה B תהיה על אותו מסלול זהה של הקרן שיוצאת מנקודה B, פוגעת במראה וחוזרת לנקודה A, ע"פ חוק הפיכת מהלך האור.

מראות קעורות וקמורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראה קעורה יכולה לשמש כקולימטור, כלומר לרכז קרני אור מקבילות לנקודה אחת, או להיפך, להפוך אור המגיע מנקודה אחת לקרניים מקבילות. בפרבולה קרן אור המגיעה מנקודה מרוחקת, במקביל לציר ופוגעת בה, מוחזרת אל המוקד. גם לפרבולואיד, גוף הסיבוב של הפרבולה, יש אותה תכונה, לכן כל קרני האור המגיעות מעצם מרוחק ופוגעות במראה שצורתה פרבולואידית, מתרכזות במוקד. תכונה זו משמשת בקולט שמש ליצירת אנרגיה סולארית. בכיוון ההפוך, מקור אור, הממוקם במוקד, מפזר את אורו, דרך מראה פרבולואידית, בקווים מקבילים. לשימוש יומיומי מייצרים מראות שצורתן כיפה. אם הזווית קטנה, הכיפה מהווה קירוב לפרבולואיד, ויש לה (בקירוב) אותה תכונה של החזרת הקרניים.

המראה הקעורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי לעמוד על מידת העקמומיות של המראה הקעורה משלימים אותה לצורת כדור ומודדים את גודל הרדיוס, ככל שהרדיוס גדול יותר - כך המראה שטוחה יותר. המראה הקעורה מרכזת את קרני האור שלה בנקודת המוקד שמרחקו מן המראה נתון על ידי  f =R/2 . מקור אור אשר יוצב בנקודת המוקד יפוזר ל"אינסוף" על ידי המראה, עובדה בה נעשה שימוש בפנסי מכונית.

מישור המוקד הוא משטח ישר העובר דרך המוקד ובניצב לציר האופטי (ציר הסימטריה של המראה). כאשר נשלחות קרניים מקבילות זו לזו, שאינן מקבילות לציר האופטי (באלכסון), כל הקרניים תחזורנה כאשר הן נפגשות בנקודה אחת, הנמצאת על מישור המוקד (מתחת או מעל למוקד המראה).

במראה קעורה יכולים להיווצר ארבעה סוגים של דמויות:

  1. דמות ישרה מוגדלת.
  2. דמות הפוכה מוגדלת.
  3. דמות הפוכה מוקטנת.
  4. דמות הפוכה שווה

המראה הקמורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד למראה הקעורה, המראה הקמורה היא מראה שהצד הקדמי שלה בולט. המראה הקמורה מפזרת את קרני האור ומגדילה את שדה הראיה של המתבונן במראה. במראה קמורה ישנה רק אפשרות אחת לשיקופה של דמות: הדמות תוצג בצורה ישרה ומוקטנת.

מיקום הדמות הנוצרת במראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהינתן עצם הממוקם במרחק \ u מן המראה, במראה תווצר דמות הנמצאת במרחק \ v , כאשר 2 גדלים אלו קשורים זה לזה על ידי:

 \frac{1}{u}+\frac{1}{v} = \frac{1}{f}

.

שימושים נוספים למראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המראה היא כלי עבודה חשוב של מאפרים, ספרים ורופאי שיניים/שינניות.
  • בטיחות בדרכים - מראות תשקיף המותקנות בצידי כלי רכב ובתוכן מגדילות את מרחב הראייה של הנהג כך שבאפשרותו לראות את המכוניות שמסביב ומאחור מבלי להסב את מבטו מהכביש שלפנים. מראות פנורמיות (קמורות) מוצבות לעתים בצמתים בהם שדה הראייה מוגבל (בעיקר בתוך ערים צפופות), כמו גם ביציאות מחניונים, במטרה להגדיל את שדה הראייה של העוברים בצומת (נהגים והולכי רגל) מבעוד מועד ובכך להקטין את הסיכוי לתאונה בצומת.
  • במיקרוסקופ קיימת לרוב מראה שתפקידה לרכז את קרני האור והיא משמשת להארת הדגימה מלמטה.
  • מראות מהוות מרכיב מרכזי בטלסקופ מחזיר אור, בפריסקופ ובקליידוסקופ.
  • לעתים נעשה שימוש במראות לצורך שעשוע ב"מבוך מראות".
  • איתות למרחקים.
  • מראה מסתובבת בצורת מצולע משוכלל מהווה מרכיב מרכזי במדפסת לייזר.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר הייתה קיימת אמונה, שבמראה נמצאת הבבואה שלנו, שהיא דמות אנושית של ממש וזהו מקור האמונות התפלות המזהירות שלא לשבור מראה ושלא להסתכל במראה שבורה.

בין היהודים יש הנוהגים עם מות אדם לכסות את המראות בבית לתקופת השבעה, אולי משום שנשמתו עודנה מצויה שם, עד שתשתחרר סופית.

מכיוון שכל חלקת מים, הופכת למראה ומשקפת את הסובב אותה, היא מוזכרת פעמים רבות באגדות וכתבים עתיקים. האזכור הראשון של שימוש האדם בתכונת השיקוף של המים הוא באגדה היוונית על נרקיסוס, העלם יפה התואר, שהתאהב בדמות שנשקפה אליו ממימי הנחל, עד שלא יכול היה להינתק ממנה.

מקור המילה האנגלית mirror הוא בצרפתית עתיקה -mirer שמשמעה להביט בדבר או להשתקף בו, או בלטינית - mirari - לתהות על משהו. בעברית יש לנו ראי ומראה וגם אספקלריה הארכאית, שמקורה בארמית. באנגלית יש גם looking glass (זכוכית מביטה), שלה יש כפל משמעות מסוים שנעדר מן העברית - הזכוכית, המשמשת אותנו להביט בה ולראות את עצמנו, משיבה לנו מבט מתוך עינינו אנו.

הראי דרכו לשקף את כל המתרחש מולו, באופן אובייקטיבי וללא משוא פנים, כפי שאמורה לעשות עיתונות הגונה ובלתי משוחדת. משום כך יש לנו Daily Mirror האנגלי ו-Der Spigel הגרמני. את מי שנאשם במעשים שלא ייעשו ולא נענש שואלים, איך הוא יכול להסתכל בעצמו בראי כל בוקר. (בהמשך לשאלה: איך אתה ישן בלילה?) הקריקטוריסט והסאטיריקן הם כמי שמציב מראה מעוותת לפני החברה, ללמדה בדרך העיוות וההגזמה את מה שעליה לדעת על עצמה ועל העומדים בראשה.

מראות מעוותות קיימות גם במציאות, בלונה פארק, למשל. הן מעקמות את כולם פרט למי שמעוקם מטבעו, ואותו הן יכולות דווקא ליישר, כזכור לכל מי שראה את הסרט מסכה - הנער שפניו מסולפים ונעווי-צורה מלידה זוכה לראות את עצמו בפעם הראשונה ככל האדם במראה מעוותת בלונה פארק.

מראות בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוטיב המראה אהוב על סופרים רבים. ראש וראשון להם הוא כמובן "Through the Looking Glass" של לואיס קרול, מבעד למראה ומה אליס מצאה שם, בתרגום לעברית של רנה ליטוין. הילדה הסקרנית עוברת דרך הראי, שזגוגיתו נעשית רכה, ערפילית וחדירה לנוחותה, אל "בית המראה" שהיא רואה כל הימים מבחוץ, ומגלה את הנעשה בתוכו פנימה.

הסופר מיכאל אנדה, מחבר הספר ראי בתוך ראי, מזכיר ראי גם בספרו הסיפור שאינו נגמר: ראי קסם מופיע באחד השערים אל האורקל הדרומי. זהו ראי, המציג לכל הניצב מולו את ישותו האמיתית, הנסתרת, שגם הוא עצמו לא היה מודע לקיומה. רבים אינם יכולים לשאת את שנשקף אליהם מתוך הראי, ויש שדעתם נטרפת עליהם, אבל אטריו, הנער משבט ירוקי העור שנשלח למצוא מרפא לקיסרית הילדותית, רואה בו ילד קטן ושמן קורא בספר בעליית גג. כיון שהתמונה אינה אומרת לו דבר וודאי איננה מפחידה אותו, הוא פוטר אותה מלפניו ללא מחשבה נוספת ועובר בראי ללא חשש.

מוטיב דומה מופיע בספר הארי פוטר ואבן החכמים, הראשון בסדרת הספרים הארי פוטר מאת ג'יי. קיי. רולינג, הראי של ינפתא הוא מראה גדולה, המשקפת את משאלת ליבו הגדולה ביותר של המתבונן - במקרה של הארי, ההורים שוולדמורט הרג כשהארי היה בן שנה. דמבלדור מזהיר את הארי מפני התמכרות לראי נוסך האשליות, שהביא אנשים שצפו בו עד לטירוף דעת. הראי, שהוגלה ממקומו בהוראת דמבלדור למקום סתר, מופיע שוב בהמשך הספר.

"הסיפור שאינו נגמר" נפתח בכתובת על דלת זכוכית של חנות ספרים, דווקא כפי שהיא נראית מבפנים, במהופך, כלומר, בכתב ראי.

מגן פליז מלוטש כראי הוא שאיפשר לפרסיאוס להרוג את מדוזה, אחת משלוש הגורגונות הנוראות, מפלצות בעלות כנפיים ונחשים במקום שערות, שמבטן הופך את כל הבא במחיצתן לאבן. שליח האלים הרמס הוא שנתן לו במתנה חרב פלאים, שבה יוכל לקטול את הגורגונה, אך בלי המגן-ראי, מתנתה של אתנה, לא הייתה החרב מועילה לפרסיאוס, כי הגורגונה הייתה מאבנת אותו לפני שהיה מספיק לפגוע בה. פרסיאוס קרב אל המדוזה בהליכה לאחור, כשהוא מביט אליה בראי שבידו, וכשהיה קרוב דיו, ערף את ראשה מעליה לפני שיכלה לפגוע בו.

הראי שעל הקיר מאשר יום יום למלכה כי היא היפה בכל העיר, עד שיום אחד הוא מודיע לה, כי בתה החורגת שלגיה היא הזוכה בתחרות.

אוסקר ויילד כתב על דוריאן גריי, אותו צעיר יהיר וחסר רגשות, שהראי שלו ממשיך להציג לו את דמותו הצעירה ויפת התואר, ששום מעשה ממעשי הזוועה שלו איננו נותן בה את אותותיו, בעוד תמונתו מזדקנת והולכת וכל קמטי הרשע, הכזב והניוון נחתמים בה לעד.

עשו של מאיר שלו מחזר אחרי אהובתו באמצעות ראי ענק, הצד את השמש ומשלח את בבואתה המסנוורת ישר אל חדרה.

בספרו של טרומן קאפוטה, מוזיקה לזיקיות, מתוארת מראה שחורה - מראה הנתונה בתוך תיבת קטיפה שחורה ומשמשת ציירים, בעיקר, להרגעת העיניים אחרי אימוץ רב, אך יש בה גם תכונה מהפנטת, במידה מסוימת.

"נראה, כי אין דבר עלי אדמות, שישווה ביופי, בטוהר, ועם זאת בגודל מרחביו, לאגם. מים שמיימיים. אין לו צורך בגדר. עמים באים והולכים בלי להטביע בו את חותמם המשחית. הוא ראי, ששום אבן אינה יכולה לסדוק, שהכספית שלו לא תישחק לעד, שאת ציפוי הזהב שלו הטבע חוזר ומתקן כל הזמן; רוחות סער ואבק, אין בכוחם להדליח את חלקת פניו, הצחים תמיד; ראי, שכל סיאוב המוצג לפניו, שוקע אל תוכו, מטואטא ונמחק במברשת הערפילית של השמש, במטלית האבק של האור, שאינו משמר שום הבל פה שננשף עליו, אלא משגר את הבלו הוא לשייט כעננים גבוה מעל פניו ועדיין להשתקף בחיקו." מתוך "וולדן", מאת הנרי דייוויד תורו (הובא כמוטו ב"חדשות האגם", ברברה דלינסקי, הוצאת אור-עם, תרגום שלומית קדם).

טרי פראצ'ט בספרו מכשפות בחוץ לארץ מציג מכשפה ששואבת את כוחה ממראות המוצבות זו מול זו, כך שהן יוצרות השתקפויות של השתקפויות. כאשר מכשפה אחרת נכנסת אל בין המראות, היא מאותגרת למצוא איזו מבין הדמויות היא המקור.

"הבריכה" בפואמה של חיים נחמן ביאליק מסמלת את השאלה הנצחית, האם יש מציאות עצמאית לאמנות או שהיא השתקפות של המציאות החיצונית בלבד.

במחזה הדיבוק מאת ש. אנ-סקי (בתרגומו של ביאליק), מסופר משל, בו מבקש רב ממכובד עשיר להביט החוצה מבעד לחלון ולתאר את אשר הוא רואה. הגביר אומר: "רואה אני בני אדם." ואז לוקח הרב את הגביר אל מראה המוצבת בחדר וחוזר על שאלתו. הגביר עונה: "רואה אני את עצמי." אומר הרב: "כאן זכוכית וכאן זכוכית, אלא שהזכוכית של המראה מחופה היא כסף קצת, והמשמש בה שוב אינו רואה בני אדם, אלא את עצמו".‏‏‏[1]

היחס של בעלי חיים למראות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלב מביט במראה.

בעלי חיים שונים מגיבים באופן שונה למראות - כלבים וחתולים אדישים להן, משום שהם מגיבים בעיקר לריח ופחות למראה. קופים מחפשים את הקוף האחר מאחורי הראי, כמו תינוקות. ציפורים, בעיקר נחליאלים, מדמים לראות בראי זכר מתחרה, פולש לטריטוריה, ומנקרים בו בחמת זעם. פעם היה מקובל לתלות ראי בכלוב של ציפור בודדה, כדי שתחשוב שיש לה בן או בת זוג. בכלובי תוכים נהוג לתלות מראות המשמשות אותם למטרות שעשוע.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏אנ-סקי, ש, הדיבוק‏, אור-עם, עמ' 27