מראה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בהתקן המחזיר קרני אור. אם התכוונתם לשרת בו תוכן מועתק משרת אחר, ראו מראה (מחשוב).
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
מראה או ראי (בעברית ארכאית, מארמית: אספקלריה) היא התקן בעל משטח פנים המחזיר את קרני האור. המראה השטוחה הנפוצה עשויה זכוכית ועל פניה האחוריים מונחת שכבה דקה של מתכת כלשהי (לרוב כסף) כך שהיא יכולה לשקף את הנוף שמולה. למראה שימושים רבים, הנפוץ הוא שיקוף דמות המתבונן למטרות יומיומיות וביתיות של בחינת ההופעה והלבוש, התאפרות, סידור השיער, גילוח. בזכות שימושיה אלו מראה היא חפץ המצוי בכל בית. בשל שכיחותה ונחיצותה המראה היא אובייקט עיצובי ואומנותי. היא עשויה להיות חפץ העומד בפני עצמו, תלויה על הקיר או ניצבת, או משובצת בחפצים כגון נרתיק איפור או ברהיטים כגון שידת איפור וארון בגדים. מראות קיימות במגוון גדלים, סגנונות וצורות, וממוסגרות במיסגרות ממגוון חומרים וצבעים.
תוכן עניינים |
[עריכה] המראה בהיסטוריה
המראות הראשונות היו ככל הנראה צלוחיות כהות מלאות בנוזל כלשהו. המראות הראשונות שיוצרו במיוחד עשויות מזכוכית געשית, ממצאים כאלה נמצאו באנטוליה (כיום טורקיה) ומתוארכים לכ-6000 לפני הספירה. סלעים מלוטשים ששימשו כמראות נמצאו באמריקה ומתוארכים לכשנת 2000 לפני הספירה. הממצאים הראשונים של מראה ממתכת נמצאו בארם נהריים ובמצריים ועשויות מנחושת מלוטשת.
בשנת 1835 הכימאי הגרמני Justus von Liebig יצר את מראת הזכוכית-כסף המוכרת לנו כיום. המראה מורכבת משכבה דקה של מתכת המוצמדת לזכוכית בתהליך של החנקת המתכת, שיטה זו איפשרה לייצר מראות בכמויות גדולות בעלות נמוכה. כיום רוב המראות מיוצרות מכסף או אלומניום המוצמד למשטח הזכוכית בVacuum deposition.
[עריכה] מראה שטוחה
מראה שטוחה היא הדגם הנפוץ של המראה, והיא משקפת נאמנה את הנוף שמולה. במראה זו, ע"פ חוק ההחזרה, זווית הפגיעה שווה לזווית ההחזרה כאשר מורידים אנך במקום פגיעת הקרניים במראה ובנוסף לכך ע"פ חוק זה זויות הפגיעה, זווית ההחזרה והאנך למראה נמצאים באותו מישור. ההיפוך במראה הוא תוצאה של שיקוף העצם, לדוגמה, אם אנו נצייר על שקופית ונעמיד אותה מול מראה התמונה במראה תהיה זהה לתמונה המתקבלת אם מסתכלים על השקופית בצד שלא מופנה כלפי המראה. הקרן שיוצאת מנקודה A, פוגעת במראה ומוחזרת לנקודה B תהיה על אותו מסלול זהה של הקרן שיוצאת מנקודה B, פוגעת במראה וחוזרת לנקודה A, ע"פ חוק הפיכת מהלך האור.
[עריכה] מראות קעורות וקמורות
בפרבולה קרן אור המגיעה מנקודה מרוחקת, במקביל לציר ופוגעת בה, מוחזרת אל המוקד. גם לפרבולואיד, גוף הסיבוב של הפרבולה, יש אותה תכונה, לכן כל קרני האור המגיעות מעצם מרוחק ופוגעות במראה שצורתה פרבולואידית, מתרכזות במוקד. תכונה זו משמשת בקולט שמש ליצירת אנרגיה סולארית. בכיוון ההפוך, מקור אור, הממוקם במוקד, מפזר את אורו, דרך מראה פרבולואידית, בקווים מקבילים. לשימוש יומיומי מייצרים מראות שצורתן כיפה. אם הזווית קטנה, הכיפה מהווה קירוב לפרבולואיד, ויש לה (בקירוב) אותה תכונה של החזרת הקרניים.
[עריכה] המראה הקעורה
כדי לעמוד על מידת העקמומיות של המראה הקעורה משלימים אותה לצורת כדור ומודדים את גודל הרדיוס, ככל שהרדיוס גדול יותר - כך המראה שטוחה יותר. המראה הקעורה מרכזת את קרני האור שלה בנקודת ה-F (מחצית מהרדיוס) ולכן נעזרים בה כדי להגביר את אורם של פנסים.
מישור המוקד הוא משטח ישר העובר דרך המוקד ובניצב לציר האופטי, (כמו דף ישר שבמרכזו עיפרון - העיפרון הוא הציר האופטי, נקודת המפגש של העיפרון והדף היא מוקד המראה והדף הוא המישור). כאשר נשלחות קרניים מקבילות זו לזו, שאינן מקבילות לציר האופטי (באלכסון), כל הקרניים תחזורנה כאשר הן נפגשות בנקודה אחת, הנמצאת על מישור המוקד (מתחת או מעל למוקד המראה).
במראה קעורה יכולים להיווצר שלושה סוגים של דמויות:
- דמות ישרה מוגדלת.
- דמות הפוכה מוגדלת.
- דמות הפוכה מוקטנת.
[עריכה] המראה הקמורה
בניגוד למראה הקעורה, המראה הקמורה היא מראה שהצד הקדמי שלה בולט. המראה הקמורה מפזרת את קרני האור ומגדילה את שדה הראיה של המתבונן במראה. במראה קמורה ישנה רק אפשרות אחת לשיקופה של דמות: הדמות תוצג בצורה ישרה ומוקטנת.
[עריכה] שימושים נוספים למראה
- המראה היא כלי עבודה חשוב של מאפרים וספרים.
- בכלי רכב מאפשרות המראות קבלת שדה ראייה רחב הכולל את המכוניות מסביב ומאחור מבלי להסב את המבט מהכביש שלפנים.
- במיקרוסקופ קיימת לרוב מראה שתפקידה לרכז את קרני האור והיא משמשת להארת הדגימה מלמטה. מראות מהוות מרכיב מרכזי בטלסקופ מחזיר אור, בפריסקופ ובקליידוסקופ.
- שימוש במראות בגן שעשועים נעשה בגן הקרחונים בלוצרן, במבוך מראות בסגנון אלהמברה. נוסף לאלמנט התעיה האופייני לכל מבוך, נוסף כאן גם אלמנט הטעיה, כאשר מראות רבות משקפות זו את זו בזוויות שונות, כך שהמבקרים רואים את מי שמהם נפרדו לפני שתי דקות, במרחק מטרים ספורים מהם כנמצאים במרחק רב אבל כשהם מתקרבים אליהם, הם נעלמים ובמקומם מתגלה מראה, ששיקפה מראה אחרת וכך הלאה, עד לזו ששיקפה את האנשים עצמם, שהמשיכו בינתיים בדרכם במעבר אחר, הרחק משם. אותו דבר לגבי פתח היציאה - רואים אותו ממול ונושמים לרווחה, אבל לא כדאי להקדים לשמוח - הוא עשוי בהחלט להימצא דווקא בקצה השני, הרחק מהמחפשים את דרכם.
- איתות למרחקים.
- טכניקת החזרת האור נבדקת עכשיו בכפר ראטנברג שבהרי טירול, אוסטריה. ההר שטאדטברג, שגובהו 910 מטר, חוסם את קרני השמש החורפית מלהגיע אל הכפר מנובמבר עד פברואר, דבר הגורם לדיכאון על היבטיו השונים אצל תושבי הכפר. 10 אחוזים מהם כבר עזבו את המקום, ותיירים נרתעים מלהגיע אליו בחורף. הפרויקט החדש, המתנהל כיום במעבדה המתמחה באור בעיר אלדרנס במערב אוסטריה, בוחן אפשרות להציב כ-60 מראות באזורים שטופי שמש על ההרים, כך שילכדו את קרני השמש ויחזירו אותן אל רחובות הכפר ובתיו. המתקן, הליוסטאט שמו, הומצא במאה התשע-עשרה. כדי שהפרויקט יפעל כמצופה, הכרחי שפני המראות יהיו שטוחים לחלוטין. 30 הליוסטאטים ראשונים יוצבו לנסיון במחצית הראשונה של 2007 בכפר שכן, הנהנה מאור שמש רב בחורף, ותושבי ראטנברג מצפים לו בכליון עיניים.[1]
[עריכה] בתרבות
בעבר הייתה קיימת אמונה, שבמראה נמצאת הבבואה שלנו, שהיא דמות אנושית של ממש וזהו מקור האמונות התפלות המזהירות שלא לשבור מראה ושלא להסתכל במראה שבורה.
בין היהודים יש הנוהגים עם מות אדם לכסות את המראות בבית לתקופת השבעה, אולי משום שנשמתו עודנה מצויה שם, עד שתשתחרר סופית.
מכיוון שכל חלקת מים, הופכת למראה ומשקפת את הסובב אותה, הי מוזכרת פעמים רבות באגדות וכתבים עתיקים. האזכור הראשון של שימוש האדם בתכונת השיקוף של המים הוא באגדה היוונית על נרקיסוס, העלם יפה התואר, שהתאהב בדמות שנשקפה אליו ממימי הנחל, עד שלא יכול היה להינתק ממנה.
מקור המילה האנגלית mirror הוא בצרפתית עתיקה -mirer שמשמעה להביט בדבר או להשתקף בו, או בלטינית - mirari - לתהות על משהו. בעברית יש לנו ראי ומראה וגם אספקלריה הארכאית, שמקורה בארמית. באנגלית יש גם looking glass (זכוכית מביטה), שלה יש כפל משמעות מסוים שנעדר מן העברית - הזכוכית, המשמשת אותנו להביט בה ולראות את עצמנו, משיבה לנו מבט מתוך עינינו אנו.
הראי דרכו לשקף את כל המתרחש מולו, באופן אובייקטיבי וללא משוא פנים, כפי שאמורה לעשות עיתונות הגונה ובלתי משוחדת. משום כך יש לנו Daily Mirror האנגלי ו-Der Spigel הגרמני. את מי שנאשם במעשים שלא ייעשו ולא נענש שואלים, איך הוא יכול להסתכל בעצמו בראי כל בוקר. (בהמשך לשאלה: איך אתה ישן בלילה?) הקריקטוריסט והסאטיריקן הם כמי שמציב מראה מעוותת לפני החברה, ללמדה בדרך העיוות וההגזמה את מה שעליה לדעת על עצמה ועל העומדים בראשה.
מראות מעוותות קיימות גם במציאות, בלונה פארק, למשל. הן מעקמות את כולם פרט למי שמעוקם מטבעו, ואותו הן יכולות דווקא ליישר, כזכור לכל מי שראה את הסרט מסכה - הנער שפניו מסולפים ונעווי-צורה מלידה זוכה לראות את עצמו בפעם הראשונה ככל האדם במראה מעוותת בלונה פארק.
[עריכה] מראות בספרות
מוטיב המראה אהוב על סופרים רבים. ראש וראשון להם הוא כמובן "Through the Looking Glass" של לואיס קרול, מבעד למראה ומה אליס מצאה שם, בתרגום לעברית של רנה ליטוין. הילדה הסקרנית עוברת דרך הראי, שזגוגיתו נעשית רכה, ערפילית וחדירה לנוחותה, אל "בית המראה" שהיא רואה כל הימים מבחוץ, ומגלה את הנעשה בתוכו פנימה.
הסופר מיכאל אנדה, מחבר הספר ראי בתוך ראי, מזכיר ראי גם בספרו הסיפור שאינו נגמר: ראי קסם מופיע באחד השערים אל האורקל הדרומי. זהו ראי, המציג לכל הניצב מולו את ישותו האמיתית, הנסתרת, שגם הוא עצמו לא היה מודע לקיומה. רבים אינם יכולים לשאת את שנשקף אליהם מתוך הראי, ויש שדעתם נטרפת עליהם, אבל אטריו, הנער משבט ירוקי העור שנשלח למצוא מרפא לקיסרית הילדותית, רואה בו ילד קטן ושמן קורא בספר בעליית גג. כיון שהתמונה אינה אומרת לו דבר וודאי איננה מפחידה אותו, הוא פוטר אותה מלפניו ללא מחשבה נוספת ועובר בראי ללא חשש.
"הסיפור שאינו נגמר" נפתח בכתובת על דלת זכוכית של חנות ספרים, דווקא כפי שהיא נראית מבפנים, במהופך, כלומר, בכתב ראי.
מגן פליז מלוטש כראי הוא שאיפשר לפרסיאוס להרוג את מדוזה, אחת משלוש הגורגונות הנוראות, מפלצות בעלות כנפיים ונחשים במקום שערות, שמבטן הופך את כל הבא במחיצתן לאבן. שליח האלים הרמס הוא שנתן לו במתנה חרב פלאים, שבה יוכל לקטול את הגורגונה, אך בלי המגן-ראי, מתנתה של אתנה, לא הייתה החרב מועילה לפרסיאוס, כי הגורגונה הייתה מאבנת אותו לפני שהיה מספיק לפגוע בה. פרסיאוס קרב אל המדוזה בהליכה לאחור, כשהוא מביט אליה בראי שבידו, וכשהיה קרוב דיו, ערף את ראשה מעליה לפני שיכלה לפגוע בו.
הראי שעל הקיר מאשר יום יום למלכה כי היא היפה בכל העיר, עד שיום אחד הוא מודיע לה, כי בתה החורגת שלגיה היא הזוכה בתחרות. ההמשך ידוע.
אוסקר ויילד כתב על דוריאן גריי, אותו צעיר יהיר וחסר רגשות, שהראי שלו ממשיך להציג לו את דמותו הצעירה ויפת התואר, ששום מעשה ממעשי הזוועה שלו איננו נותן בה את אותותיו, בעוד תמונתו מזדקנת והולכת וכל קמטי הרשע, הכזב והניוון נחתמים בה לעד.
עשו של מאיר שלו מחזר אחרי אהובתו באמצעות ראי ענק, הצד את השמש ומשלח את בבואתה המסנוורת ישר אל חדרה.
בספרו של טרומן קאפוטה, מוזיקה לזיקיות, מתוארת מראה שחורה - מראה הנתונה בתוך תיבת קטיפה שחורה ומשמשת ציירים, בעיקר, להרגעת העיניים אחרי אימוץ רב, אך יש בה גם תכונה מהפנטת, במידה מסוימת.
"נראה, כי אין דבר עלי אדמות, שישווה ביופי, בטוהר, ועם זאת בגודל מרחביו, לאגם. מים שמיימיים. אין לו צורך בגדר. עמים באים והולכים בלי להטביע בו את חותמם המשחית. הוא ראי, ששום אבן אינה יכולה לסדוק, שהכספית שלו לא תישחק לעד, שאת ציפוי הזהב שלו הטבע חוזר ומתקן כל הזמן; רוחות סער ואבק, אין בכוחם להדליח את חלקת פניו, הצחים תמיד; ראי, שכל סיאוב המוצג לפניו, שוקע אל תוכו, מטואטא ונמחק במברשת הערפילית של השמש, במטלית האבק של האור, שאינו משמר שום הבל פה שננשף עליו, אלא משגר את הבלו הוא לשייט כעננים גבוה מעל פניו ועדיין להשתקף בחיקו." מתוך "וולדן", מאת הנרי דייוויד תורו (הובא כמוטו ב"חדשות האגם", ברברה דלינסקי, הוצאת אור-עם, תרגום שלומית קדם).
טרי פראצ'ט בספרו מכשפות בחוץ לארץ מציג מכשפה ששואבת את כוחה ממראות המוצבות זו מול זו, כך שהן יוצרות השתקפויות של השתקפויות. כאשר מכשפה אחרת נכנסת אל בין המראות, היא מאותגרת למצוא איזו מבין הדמויות היא המקור.
"הבריכה" בפואמה של חיים נחמן ביאליק מסמלת את השאלה הנצחית, האם יש מציאות עצמאית לאמנות או שהיא השתקפות של המציאות החיצונית בלבד.
במחזה הדיבוק מאת ש. אנ-סקי (בתרגומו של ביאליק), מסופר משל, בו מבקש רב ממכובד עשיר להביט החוצה מבעד לחלון ולתאר את אשר הוא רואה. הגביר אומר: "רואה אני בני אדם." ואז לוקח הרב את הגביר אל מראה המוצב בחדר וחוזר על שאלתו. הגביר עונה: "רואה אני את עצמי." אומר הרב: "כאן זכוכית וכאן זכוכית, אלא שהזכוכית של המראה מחופה היא כסף קצת, והמשמש בה שוב אינו רואה בני אדם, אלא את עצמו".[1]
[עריכה] היחס של בעלי חיים למראות
בעלי חיים שונים מגיבים באופן שונה למראות - כלבים וחתולים אדישים להן, משום שהם מגיבים בעיקר לריח ופחות למראה. קופים מחפשים את הקוף האחר מאחורי הראי, כמו תינוקות. ציפורים, בעיקר נחליאלים, מדמים לראות בראי זכר מתחרה, פולש לטריטוריה, ומנקרים בו בחמת זעם. פעם היה מקובל לתלות ראי בכלוב של ציפור בודדה, כדי שתחשוב שיש לה בן או בת זוג.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
[עריכה] הערות שוליים
- ^ אנ-סקי, ש, הדיבוק, אור-עם, עמ' 27
