פעם אחת יצאתי אחריה מן הבית בלי שהרגישה בי. הלכתי בעקבותיה ממרחק... עד שהגיעה לפינת רחוב מלאכי. שם נעצרה ליד תיבת הדואר והיססה רגע. הבלש הקטן שעקב אחריה הגיע אפוא למסקנה שהיא יוצאת כדי לשגר בסתר מכתבים, וכבר נדלקתי כולי בסקרנות וברעידת חרדה קלה. אבל אמי לא שלחה שום מכתב. רגע עמדה ליד התיבה, שקועה במחשבות, וכעבור רגע הניחה פתאום יד על מצחה, ופנתה לחזור. (גם כעבור שנים רבות עדיין עמדה שם, משוקעת בתוך גדר עשויה בטון, תיבת הדואר האדומה הזאת ועליה חקוקות האותיות GR לכבוד ג'ורג' החמישי, מלך אנגליה.)
תיבת הדואר, אליה התייחס עמוס עוז בספרו, הייתה מותקנת בעבר בשכונת כרם אברהם בירושלים, בגדר הבטון שבפינת הרחובות צפניה ומלאכי. התיבה הוסרה ממקומה על ידי דואר ישראל, כמו תיבות דואר רבות אחרות שהותקנו בתקופת המנדט הבריטי[2]
