למחרת הביא את אלבום-הבולים לבית-הספר. הניח את הספר האדום ההדור על הספסל, פתחו והתחיל מדפדף בו.... כמעט כל תלמידי הכיתה היו אוספים בולים, אך רובם לא היו אלא חובבים-קופים סתם. לא השקידה הדרושה לכך ולא מידה כלשהי של הבנה מקצועית לא היו להם, והלא בלי שניים אלה אין האספנות אלא מעשה-קוף בעלמא.
אָספו של פּודינץ היה ראשון במעלה לא רק בכיתתו, אלא בכל המוסד כולו. הוא היה אספן-בולים רציני: חתם על עיתוני-המקצוע ובורר מתוכם כתבות חוץ-לארץ מצוינות, כתבותיהם של אספנים אנגליים, צרפתיים, יפּניים, המוכנים להחליף בולים, והיה שולח להם סדרות שלמות של בולי-הונגריה חלף סדרות-חוץ נדירות שונות.
ואף-על-פי שהדבר נראה כגוזמה – צ’יבי הלך ונעשה לבן-תחרות רציני לפּודינץ באספנות הבולים. מתנת הזקנה הייתה אוסף יפה ביותר וצ’יבי העלה בשקידה רבה את אוצרו למדרגה גבוהה מאוד: מחליף בחריצות גדולה וגם קונה בפרוטותיו המעטות, שהיה חוסך לו משכר-השליחויות שקיבל מדיירי-הבית, והיה מטפל בבוליו בהבנה כזו, שכעבור שבועות אחדים הצליח כמעט להכפיל את אָספו, וגם את ערכו העלה במידה ניכרת מאוד.
