פרנקה ויולה
 | |
| לידה |
9 בינואר 1948 (בת 76) Alcamo, איטליה  |
|---|---|
| מדינה |
איטליה |
| ידועה בשל | סירובה ל"נישואין משקמים" עם האנס שלה לאחר שנחטפה, והוחזקה כבת ערובה במשך יותר משבוע, ונאנסה פעמים רבות. היא נחשבת לאישה האיטלקית הראשונה שנאנסה וסירבה בפומבי להתחתן עם האנס שלה. |
| פרסים והוקרה |
קצין בכיר במסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (2014) |
  | |
פרנקה ויולה (באיטלקית: Franca Viola; נולדה ב-9 בינואר 1948) היא אישה איטלקייה, שהתפרסמה בשנות השישים באיטליה בעקבות סירובה ל"נישואין משקמים" עם האנס שלה לאחר שנחטפה, והוחזקה כבת ערובה במשך יותר משבוע, ונאנסה פעמים רבות. היא נחשבת לאישה האיטלקית הראשונה שנאנסה וסירבה בפומבי להתחתן עם האנס שלה. במקום זאת היא ומשפחתה פנו לבית המשפט להעמיד לדין את האנס. למשפט היה תהודה רחבה באיטליה, שכן התנהגותה של ויולה התנגשה עם המוסכמות החברתיות המסורתיות בדרום איטליה, לפיה אישה תאבד את כבודה אם לא תתחתן עם האיש שאנס אותה. פרנקה ויולה הפכה לפיכך לסמל לשחרורן של נשים באיטליה שלאחר המלחמה.[1]
חטיפה ואונס[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרנקה ויולה נולדה בעיירה אלקאמו, סיציליה, בתם הבכורה של ברנרדו ויולה,[2] חקלאי, ואשתו, ויטה פרה.[3] בשנת 1963, בגיל 15, היא התארסה לפיליפו מלודיה, אחיינו של חבר המאפיה וינצנצו רימי, אז בן 23. לאחר מכן נעצר מלודיה בגין גניבה, ואביה של ויולה התעקש שהיא תנתק את קשריה עימו, וכך עשתה. לאחר מכן עבר מלודיה לגרמניה. עד 1965 ויולה הייתה מאורסת לגבר אחר, ומלודיה חזר לאלקאמו וניסה להיות חלק מחייה של ויולה, הוא עקב אחריה ואיים גם על אביה וגם על החבר.
ב-26 בדצמבר 1965 פרצו מלודיה וקבוצה של 12[2] אנשים חמושים לביתה של ויולה וחטפו אותה כשהם גוררים אותה בכוח למכונית, תוך כדי שהם מכים את אמה של ויולה ולוקחים את אחיה בן ה-8, מריאנו, שהחזיק באחותו וסירב לשחרר אותה.[4] האח מריאנו שוחרר מידי החוטפים כעבור כמה שעות, אך ויולה הוחזקה במשך 8 ימים בבית אחותו של מלודיה ובעלה (בית חווה בפאתי העיירה), שם נאנסה שוב ושוב.[5] מלודיה אמר לה שעכשיו היא תאלץ להתחתן איתו כדי לא להפוך לאישה "לא מכובדת", אך ויולה השיבה כי אין בכוונתה להינשא, ויתרה מכך שהיא תתבע אותו על חטיפה ואונס. ב-31 בדצמבר, מלודיה יצר קשר עם אביה של ויולה ברנארדו לצורך "פיאקאטה" (בסיציליאנית "פיוס"), כלומר פיוס בין משפחות הגבר והאישה.[3] ברנרדו האב ניהל משא ומתן עם החוטפים, באומרו כי הוא מסכים לנישואין, תוך שהוא משתף פעולה עם המשטרה. ויולה שוחררה וחוטפיה נעצרו ב־2 בינואר 1966, שבעה ימים לפני יום הולדתה ה-18. היא אמרה שאביה שאל אותה אם היא מעוניינת להתחתן עם מלודיה, וכשסירבה, הוא אמר לה שהוא יעשה כל שניתן כדי לתמוך בה.[6]
סירוב לנישואין שיקומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלודיה הציע לוויולה נישואין משקמים, אך היא סירבה ובכך פעלה ויולה נגד המקובל בחברה הסיציליאנית של אז. על פי הקוד החברתי המסורתי, בחירה זו הפכה אותה "לדונה סברגוגנאטה", או "אישה ללא כבוד" ("אישה חסרת בושה"), מכיוון שאיבדה את בתוליה מבלי להתחתן.[2] מושגים אלה לא היו בלעדיים לסיציליה או לאזורים כפריים; במידה מסוימת, הם נרמזו גם בחוק העונשין האיטלקי של אותה תקופה, דהיינו סעיף 544, אשר השווה אונס לפשע נגד "המוסר הציבורי" ולא עבירה אישית, ובכך ביסס את הרעיון של "נישואי שיקום" ("matrimonio riparatore"), וקבע כי אנס שנישא לקורבן האונס שלו התיק נגדו יסגר.[6]
משפט[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שוויולה סירבה להתחתן עם האנס שלה, על פי הדיווחים, בני משפחתה אוימו, הודרו ונרדפו על ידי מרבית תושבי העיר, והכרם והאסם שלהם נשרפו עד היסוד.[2] לאירועים אלה ולמשפט היה תהודה רחבה בתקשורת האיטלקית, והפרלמנט האיטלקי עצמו היה מעורב ישירות, מכיוון שהתברר שחלק מהקוד החברתי הקיים התנגש עם דעת הקהל. עורכי הדין של מלודיה טענו שויולה ברחה עמו כדי להתחתן איתו בסתר והיא לא נחטפה, אך בית המשפט מצא את מלודיה אשם והוא נידון ל-11 שנות מאסר, ובהמשך הצטמצם עונשו ל-10 שנים. חמישה מחבריו זוכו, והאחרים קיבלו עונשים קלים יחסית.[7] מלודיה שוחרר מהכלא בשנת 1976, ונהרג באפריל 1978 בהוצאה להורג בסגנון המאפיה לפני שהספיק לחזור לסיציליה.
לאחר המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]
סעיף החוק לפיו אנס יכול "לכבות" את פשעו על ידי נישואין לקורבן בוטל בשנת 1981.[8][9][10]
אלימות מינית הפכה לפשע (במקום נגד "המוסר הציבורי") בשנת 1996.[11]
נישואין לפי בחירה, חייה של ויולה פרנקה לאחר המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרנקה ויולה התחתנה עם ג'וזפה רואי בדצמבר 1968, כשהייתה כמעט בת 21. הם חיבבו זה את זה מאז ילדותם.[2] רואי, רואה חשבון, התעקש לשאת את הנערה שאהב זה מכבר למרות האיומים והשמועות, אך נאלץ לבקש רישיון נשק לאחר קבלת רישיון הנישואין, כדי להגן על עצמו ועל אשתו לעתיד. גם נשיא איטליה ג'וזפה סרגאט וגם האפיפיור פאולוס השישי הביעו בפומבי את הערכתם לאומץ לב של פרנקה ויולה ולסולידריות של בני הזוג. הנשיא סרגאט שלח לבני הזוג מתנה ביום חתונתם, והאפיפיור קיבל אותם לפגישה פרטית זמן קצר לאחר מכן. לויולה ורואי נולדו שלושה ילדים.
פרנקה ויולה עדיין גרה באלקאמו עם בעלה.[2]
בשנת 1970, הבמאי דמיאנו דמיאני צילם את הסרט "האישה הכי יפה", בכיכובה של אורנלה מוטי, המבוסס על המקרה של ויולה.[6] בשנת 2012 הסופרת הסיציליאנית ביאטריס מונרוי פרסמה את סיפורה של ויולה תחת הכותרת "Niente ci fu" ('לא היה כלום').[12] בשנת 2017, סרט בן חמש עשרה דקות המבוסס על סיפורה של ויולה, שכותרתו "ויולה, פרנקה", הגיע לגמר פסטיבל הסרטים הקצרים במנהטן.[13]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Craniz, Guido (2005). Storia del miracolo italiano: culture, identità, trasformazioni fra anni cinquanta e sessanta. Donzelli Editore. p. 252. ISBN 9788879899451. נבדק ב-13 במאי 2018.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 Pirro, Deirdre (2009). Italian Sketches: The Faces of Modern Italy. Prato: The Florentine Press. pp. 94–95. ISBN 9788890243448. נבדק ב-14 במאי 2018.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 Pablo Dell'Osa (25 בדצמבר 2018). "26 dicembre". il Centro (באיטלקית). נבדק ב-1 במרץ 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Cullen, Niamh (25 בפברואר 2016). "The case of Franca Viola: Debating Gender, Nation and Modernity in 1960s Italy". Contemporary European History. 25 (1): 97. doi:10.1017/s0960777315000491. נבדק ב-3 ביוני 2016.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Ettore Ferrari (10 בינואר 2018). "La Storia di Franca Viola". ilpost.it. נבדק ב-1 במרץ 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 "La fuitina e il disonore: storia di Franca Viola" (באיטלקית). 3 במאי 2012. אורכב מ-המקור ב-3 במאי 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Appiah, Kwame Anthony (2011). The Honor Code: How Moral Revolutions Happen. W. W. Norton & Company. pp. 143–144. ISBN 9780393080711. נבדק ב-15 במאי 2018.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Niente di straordinario (in italian)
- ^ Van Cleave, Rachel A. (2007). "Rape and the Querela in Italy: False Protection of Victim Agency". Golden Gate University School of Law. p. 283.
- ^ legislature.camera.it (law no. 442 5 August 1981)
- ^ Fiandaca, Giovanni; Musco, Enzo. Diritto penale. Parte speciale. 2.1, I delitti contro la persona (באיטלקית) (4. ed.). Zanichelli. p. 206. ISBN 9788808263063.
- ^ "La Donna che disse No: Franca Viola, L'attualità di una ribelle". La Repubblica.it (באיטלקית). 18 במאי 2012. נבדק ב-10 בספטמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Manhattan Short - Finalists". www.manhattanshort.com. נבדק ב-2017-10-19.